|
פרשה צג: ויגש אליו יהודה
א [יהודה ערב לבנימין]
(משלי ו) בני, אם ערבת לרעך וגו', נוקשת באמרי פיך וגו', עשה זאת וגו'
אמר רבי חנינא: ברח מן שלוש והדבק בשלוש.
ברח מן הפקדונות, ומן המיאונים, ומלעשות ערבות בין אדם לחבירו,
הדבק בחליצה, ובהפרת נדרים, ובהבאת שלום, שבין אדם לחבירו.
אמר רבי ברכיה אמר רבי שמעון בר אבא: לית שמיה פקדון, אלא פוק דון.
דבר אחר:
בני, אם ערבת לרעך, זה יהודה. אנכי אערבנו;
תקעת לזר כפיך. מידי תבקשנו;
נוקשת באמרי פיך. אם לא הביאותיו אליך.
עשה זאת בני והנצל, לך והדבק בעפר רגליו, וקבל מלכותו ואדנותו.
ויגש אליו יהודה:
ב [מלכים מדיינים אלו עם אלו]
כי הנה המלכים, זה יהודה ויוסף.
עברו יחדיו, זה נתמלא עברה על זה, וזה נתמלא עברה על זה.
(שם) המה ראו כן תמהו, (בראשית מג): ויתמהו האנשים איש אל רעהו.
(תהלים מח) נבהלו נחפזו, ולא יכלו אחיו וגו'.
רעדה אחזתם שם, אלו השבטים.
אמרו: מלכים מדיינים אלו עם אלו, אנו מה איכפת לנו!
יאי למלך מדיין עם מלך.
ויגש אליו יהודה.
(איוב מא) אחד באחד יגשו, זה יהודה ויוסף.
ורוח לא יבא ביניהם, אלו השבטים.
אמרו: מלכים מדיינים אלו עם אלו, אנו מה איכפת לנו!
ג [דבריו של יהודה נראים לכל צד]
ויגש אליו יהודה
כתיב (משלי כה) תפוחי זהב במשכיות כסף
תרגם עקילס הגר: חזורין דדהב בגו דיסקרין דכסף.
(שם) דבר דבור על אופניו.
מה אופן זה מראה פנים מכל צד, כך היו דבריו של יהודה נראים לכל צד, בשעה שדבר עם יוסף:
ד [משיב ליוסף דבר על דבר]
ויגש אליו יהודה וגו'
כתיב (שם כ) מים עמוקים עצה בלב איש וגו'
משל לבאר עמוקה מלאה צונן, והיו מימיה צוננין ויפין, ולא היתה בריה יכולה לשתות הימנה. בא אחד וקשר חבל בחבל, ונימה בנימה, משיחה במשיחה, ודלה הימנה ושתה. התחילו הכל דולין הימנה ושותין.
כך, לא זז יהודה משיב ליוסף דבר על דבר, עד שעמד על לבו:
ה [הנה ימים באים נאם ה' ונגש חורש בקוצר]
(עמוס ט) הנה ימים באים נאם ה' ונגש חורש וגו'
חורש, זה יהודה.
בקוצר, זה יוסף, שנאמר (בראשית לג): והנה אנחנו מאלמים אלומים.
ודורך ענבים, זה יהודה, (זכריה ט): כי דרכתי לי יהודה קשת.
במושך הזרע, זה יוסף, שמשך זרעו של אביו והורידו למצרים.
כדכתיב (הושע יא): בחבלי אדם אמשכם.
(יואל ה) ויטפו הרים עסיס, אלו השבטים.
אמרו: מלכים מדיינים אלו עם אלו, אנו מה איכפת לנו!
ו [יהודה הכין עצמו למלחמה לפיוס ולתפילה]
ויגש אליו יהודה
ר' יהודה ר' נחמיה ורבנן
ר' יהודה אומר: הגשה למלחמה, היך מה דאת אמר: (שמואל ב י):
ויגש יואב והעם אשר עמו למלחמה.
רבי נחמיה אומר: הגשה לפיוס, היך מה דאת אמר: (יהושע יד): ויגשו בני יהודה אל יהושע לפייסו.
רבנן אמרי: הגשה לתפלה, (מלכים א יח): ויגש אליהו הנביא ויאמר ה' אלהי וגו'.
ר' אלעזר אמר: פשט להון, אם למלחמה אני בא, אם לפיוס אני בא, אם לתפלה אני בא.
בי אדוני, בי ולא ביה!
אם לממלא מיא, אנא!
אם לשמשא, אנא!
אם למפצע קיסין, אנא!
דבר אחר:
בי אדוני, בייה את מעביר עלינו, אדוני, שכך אמרת לנו: הורידוהו אלי וגו', זו היא השמת עין נהפך הדבר, שאמרת לסמיות עינים.
אמר רבי סימו: בנימוסות שלנו.
כתיב (שמות כב): ואם אין לו ונמכר בגניבתו, וזה יש לו לשלם!
ידבר נא עבדך, יכנסו דברי באזנך, זקינתו של זה, ע"י שמשכה פרעה לילה אחת לקה בנגעים הוא וכל ביתו, דכתיב (בראשית יב): וינגע ה' את פרעה, הזהר שלא ילקה אותו האיש בצרעת. אמו של זה לא מתה, אלא מקללתו של אבא, ומן תמן מיתת לה (שם לא): עם אשר תמצא את אלהיך לא יחיה, הזהר שלא יחול בך קללה אחת, ואותו האיש מת.
שנים ממנו נכנסו לכרך אחד שלם והחריבוה, להלן בשביל נקבה, כאן בשביל זכר, על חיבת העין בא, על אכסניא של הקב"ה, שנאמר בו (דברים לג): חופף עליו כל היום, על אחת כמה וכמה!
דבר אחר:
ידבר נא עבדך וגו'
אמר רבי ירמיה בר שמעיה: דבר אני מוציא מבפנים ומכניס דֶּבֶר בנא, ומכלה אתכם.
אמר רבי חנין: בשעה שהיה יהודה מעלה חמה, היו שערות לבו בוקעות כליו ויוצאות, והיה נותן עששיות של ברזל לתוך פיו, ומוציאן כאבק.
כי כמוך כפרעה, מה פרעה גוזר ואינו מקיים, אף את גוזר ואינך מקיים.
מה פרעה להוט אחר הזכרים, אף אתה כן.
מה פרעה מלך ואתה שני לו בארץ מצרים, כך אבא מלך בארץ כנען ואני שני לו. ואם שולף אני את חרבי, ממך אני מתחיל ובפרעה רבך אני מסיים.
אלו אמר מפרעה אני מתחיל היה מניחו, כיון שאמר ממך אני מתחיל, רמז למנשה.
ורפש חד רפש וזעת כל פלטין, אמר: דין רפש מן בית אבא, כיון דחמי מיליה כן, שרי משתעי מילין רכיכין, אדוני שאל:
ז [יראת שמים של יוסף עמדה לו כנגד אחיו]
ויגש אליו יהודה, זו היא, שנאמר ברוח הקודש על ידי שלמה (קהלת ז): החכמה תעוז לחכם וגו'.
כנגד מי אמר שלמה המקרא הזה?
לא אמרו אלא, כנגד יוסף הצדיק.
אמר רבי יוחנן: בשעה שתפס יוסף הצדיק את בנימין, ואמר להם לאחיו: האיש אשר נמצא הגביע בידו, הוא יהיה לי עבד.
אמר לו יהודה: בנימין את תפוס, ושלום בבית אבא?!
מיד כעס יהודה ושאג בקול גדול והלך קולו ד' מאות פרסה, עד ששמע חושים בן דן, וקפץ מארץ כנען ובא אצל יהודה, ושאגו שניהם ובקשה ארץ מצרים ליהפך עליהם.
אמר איוב (איוב ד): שאגת אריה וקול שחל.
שאגת אריה, זה יהודה, שכתוב בו: גור אריה יהודה.
וקול שחל, זה חושים בן דן, ששניהם נמשלו כארי, שנאמר (דברים לג): ולדן אמר, דן גור אריה.
שיני כפירים נתעו, אלו גבוריו של יוסף, שכיון שכעס יהודה, נשרו שיניהם של כולם.
אמר רבי יהושע בן לוי: אף אחיו, כיון שראו יהודה שכעס, אף הם נתמלאו חמה ובעטו בארץ, ועשו אותה תלמים תלמים, שנאמר (איוב ד): ליש אובד מבלי טרף, זה יהודה, שמסר עצמו על בנימין.
אמר: שמא ימחול הקדוש ברוך הוא על אותו עון, שהטעיתי את אבא ואמרתי לו: אני מביאו לך! באותה שעה נתמלא חמה על יוסף, כיון שראה יוסף סימנין של יהודה, מיד נזדעזע ונבהל, אמר: אוי לי, שמא יהרגני!
ומה הן סימנין שהיו בו ביהודה?
של בית שילו.
אמרו: שני שילטונין זולגות דם.
ויש אומרים: כמין שליטי הגבורים וחמשה לבושים היה לובש. נימה אחת היתה לו בלבו, כיון שהיה כועס, קורע את כולם.
מה עשה יוסף באותה שעה?
אותו עמוד של אבן, שהיה יושב עליו, בעט בו ועשאו גל של צרורות. מיד, תמה יהודה ואמר: זה גבור ממני!
באותה שעה, אחז יהודה חרבו לשולפה מתערה, ואינה נשלפת לו, אמר יהודה: ודאי זה ירא שמים הוא, לכך נאמר (קהלת ז): החכמה תעוז לחכם:
ח [אני יוסף אחיכם]
אמר לו: מתחלה באת עלינו בעלילה, כמה מדינות ירדו למצרים לשבר אוכל, ולא שאלת אחד מהם, שמא בתך באנו ליקח, או אתה סבור לישא את אחותנו, אעפ"כ לא כסינו ממך.
אמר לו: אני רואה בך, שפטיט אתה.
יש באחיך פטיט כמותך?
אמר לו: כל זאת שאתה רואה, אני ערבתי אותו!
אמר לו: מפני מה לא עשית כן את אחיך, כשמכרת אותו לישמעאלים בעשרים כסף, וציערת את אביך הזקן, ואמרת לו (בראשית לז): טרוף טורף יוסף?
כיון ששמע יהודה כך, צעק ובכה בקול גדול.
אמר: כי איך אעלה אל אבי?
אמר יהודה לנפתלי: לך וראה כמה שווקים במצרים?
קפץ וחזר, אמר לו: שנים עשר!
אמר יהודה לאחיו: אני אחריב מהם שלושה, וטלו כל אחד ואחד, אחד אחד, ולא נשאר בהם איש.
אמרו לו אחיו: יהודה, מצרים אינה כשכם, אם אתה מחריב את מצרים, תחריב את כל העולם!
באותה שעה, ולא יכול יוסף להתאפק, כיון שראה יוסף, שהסכימה דעתם להחריב את מצרים, אמר יוסף בלבו: מוטב שאתודע להם ואל יחריבו את מצרים.
אמר להם יוסף: לא כך אמרתם, שאחיו של זה מת, אני אקראנו ויבא אצלכם, והיה קורא: יוסף בן יעקב, בוא אצלי! יוסף בן יעקב, בוא אצלי! והיו מסתכלין בארבע פינות הבית.
אמר להם: מה אתם רואים?
אני יוסף אחיכם!
מיד פרחה נשמתן, שנאמר: ולא יכלו אחיו וגו'. ולא האמינו לו, עד שפרע עצמו והראה להם המילה:
ט [פיוס בין יוסף לאחיו]
פיוס ליוסף, לומר: ראו היך הוא נותן נפשו על בניה של רחל.
פיוס לאחיו, לומר: ראו היאך הוא נותן נפשו על אחיו.
פיוס לבנימין, אמר לו: כשם שנתתי נפשי עליך, כך אני נותן נפשי על אחיך.
ולא יכול יוסף להתאפק וגו'
רבי חמא בר חנינא אמר: לא עשה יוסף כשורה, שאלו בעטו בו אחד מהם, מיד היה מת.
רבי שמואל בר נחמן אמר: כהוגן וכשורה עשה, יודע היה צדקן של אחיו.
אמר: ח"ו אין אחי חשודים על שפיכות דמים:
י [ולא יכלו אחיו לענות אותו]
אבא כהן ברדלא אמר: אוי לנו מיום הדין, אוי לנו מיום התוכחה.
בלעם חכם של העובדי כוכבים, לא יכול לעמוד בתוכחתה של אתונו, הה"ד (במדבר כב): ההסכן הסכנתי לעשות לך כה, ויאמר לא!
יוסף קטנן של שבטים היה, ולא היו יכולים לעמוד בתוכחתו, הה"ד: ולא יכלו אחיו לענות אותו, כי נבהלו מפניו.
לכשיבא הקב"ה ויוכיח כל אחד ואחד לפי מה שהוא, שנאמר (תהלים נ): אוכיחך ואערכה לעיניך, על אחת כמה וכמה!
גשו נא אלי ויגשו, הראה להם את המילה.
אני יוסף ועתה לא אתם שלחתם וגו' וישימני לאב לפרעה, לפטרון בסיליון.
לאדון, לרבון.
מושל, לשליט.
מהרו ועלו אל אבי ואמרתם אליו, שלא תעמיד את השעה, כי פי המדבר אליכם בלשון הקודש:
יא [אוי לנו מיום התוכחה]
ומה יוסף הצדיק, שהוא ב"ו כשהוכיח את אחיו לא יכלו לעמוד בתוכחתו, הקדוש ברוך הוא שהוא דיין, ובעל דין, ויושב על כסא דין, ודן כל אחד ואחד, עאכ"ו! שאין כל ב"ו יכולים לעמוד לפניו:
יב [ויתן את קולו בבכי]
וכי שני צוארים היו לו לבנימין?
אלא אמר רבי אלעזר בן פדת: יוסף ראה ברוח הקודש, ששני בית המקדשות עתידין ליבנות בחלקו של בנימין, ועתידין ליחרב.
ובנימין בכה על צואריו, ראה שמשכן שילה עתיד להעשות בחלקו של יוסף ועתיד ליחרב.
ויתן את קולו בבכי, כשם שלא פייס יוסף את אחיו אלא בבכיה,
כך, הקב"ה אינו גואל את ישראל אלא מתוך בכיה, שנאמר (ירמיה לא): בבכי יבואו ובתחנונים אובילם.
|
