|
פרשה צו: יעקב מצווה את יוסף
א [מדוע פרשת ויחי סתומה?]
למה פרשה זו סתומה מכל הפרשיות של תורה?
אלא, כיון שנפטר אבינו יעקב התחילה שעבוד מצרים על ישראל.
דבר אחר:
למה הוא סתומה?
מפני שבקש יעקב אבינו לגלות את הקץ, ונסתם ממנו.
דבר אחר:
למה היא סתומה?
מפני שסתם ממנו כל צרות שבעולם:
ב [ויקרבו ימי ישראל למות]
כתיב (תהלים לט) כי גר אנכי עמך תושב וגו'
(ד"ה א כט) כי גרים אנחנו לפניך וגו' כצל ימינו על הארץ ואין מקוה
והלואי כצלו של כותל, או כצלו של אילן, אלא כצלו של עוף, בשעה שהוא עף, דכתיב (תהלים קד): כצל עובר ואין מקוה, ואין מי שיקוה שלא ימות.
הכל יודעים ואומרין בפיהם, שהן מתים.
אברהם אמר: (בראשית טו): ואנכי הולך ערירי.
יצחק אמר: (שם כז): ואברכך לפני ה' לפני מותי.
אף יעקב אמר: ושכבתי עם אבותי.
אימתי?
בשעה שנטה למות:
ג [אין שלטון ביום המות]
כתיב (קהלת ח) אין אדם שליט ברוח לכלוא את הרוח ואין שלטון ביום המות
רבי יהושע דסכנין בשם ר' לוי: חצוצרות שעשה משה במדבר, בשעה שנטה למות גנזם הקדוש ברוך הוא, שלא יהא אחר תוקע בהן, והן באים אצלו, דכתיב (דברים לא): הקהילו אלי את כל זקני שבטיכם, לקיים מה שנאמר: ואין שלטון ביום המות.
דבר אחר:
ואין שלטון ביום המות
כשעשה זמרי אותו מעשה, מה כתיב שם (במדבר כה): ויבא אַחַר איש ישראל אל הַקְבָּה.
והיכן היה משה ופנחס מדבר לפני משה?
אלא, לקיים ואין שלטון ביום המות, ואין מות אלא לשון השפלה. ניתנה הישועה לפנחס והשפיל את משה.
ואף דוד כתיב בו (מלכים א א): והמלך דוד זקן, וכיון שנטה למות, מה כתיב בו (שם א ב): ויקרבו ימי המלך דוד אין כתיב כאן, אלא ויקרבו ימי דוד.
ואף יעקב, כיון שנטה למות, התחיל משפיל עצמו לפני יוסף, ואמר לו: אם נא מצאתי חן בעיניך.
אימתי?
כשקרב למיתה, שנאמר: ויקרבו ימי ישראל למות:
ד [ויקרבו ימי ישראל למות]
מהו ויקרבו?
אמר הקב"ה: היום קובל עליך לומר כי הוא יקום, כאדם שאומר פלוני קרב על חבירו, הוי, ויקרבו, וכל מי שנאמר בו קריבה למות, לא הגיע לימי אבותיו.
דוד, כתיב בו: קריבה, ויקרבו ימי דוד למות, לא הגיע לימי אבותיו, בועז ועובד ישי.
אמרו חכמים: יותר מד' מאות שנה היו חייו, ודוד לא חיה אלא ע' שנה, לא הגיע לימי אבותיו. לפיכך כתיב בו, קריבה.
עמרם, חיה קל"ז שנה, ומשה לא חיה אלא ק"כ שנה. לפיכך כתיב בו, קריבה.
(דברים לא): הן קרבו ימיך למות.
ויעקב, כתיב בו קריבה, שלא הגיע לימי אבותיו. אברהם חיה קע"ה שנה, יצחק ק"פ, ויעקב קמ"ז. לפיכך כתיב בו, קריבה, ויקרבו ימי ישראל:
ה [אל נא תקברני במצרים]
למה לא קרא, לא לראובן ולא ליהודה, וראובן הוא הבכור ויהודה הוא המלך, והניחן וקרא ליוסף, למה כן?
בשביל שהיה סיפק בידו לעשות. לפיכך, ויקרא לבנו ליוסף, ולפי שהשעה מסורה לו.
אל נא תקברני במצרים
בשבילך ירדתי למצרים,
בשבילך אמרתי אמותה הפעם.
ועשית עמדי חסד ואמת
וכי יש חסד של שקר, שהוא אמר חסד ואמת, למה כן?
משל הדיוט אומר מית בריה דרחמך, טעון: מת רחמך, פרוק!
אמר לו: אם תעשה לי חסד לאחר מיתתי, הוא חסד של אמת.
אל נא תקברני במצרים
למה?
שסופה של ארץ מצרים ללקות בכנים, ויהיו מרחשות בתוך גופי. לפיכך, אל נא תקרבני במצרים.
דבר אחר:
מפני מה בקש יעקב אבינו שלא יקבר במצרים?
שלא יעשו אותו עבודת כוכבים, שכשם שנפרעין מן העובד, כך נפרעין מן הנעבד, דכתיב (שמות יב): ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים.
וכן אתה מוצא בדניאל, כיון שפתר את חלומו של נבוכדנצר, מה כתיב (דניאל ב): באדין מלכא נבוכדנצר, נפל על אפוהי ולדניאל סגיד, ומנחה וניחוחין אמר לנסכא ליה, אבל דניאל לא קיבל.
למה?
שכשם שנפרעים מעובדי עבודת כוכבים, כך נפרעים הימנה.
וכן אתה מוצא בחירם, כיון שעשה עצמו אלוה, מה היה סופו? כתיב ביה (יחזקאל כח): יען גבה לבך, ותאמר אל אני!
אמר לו הקדוש ברוך הוא: (שם) הנה חכם אתה מדניאל, שנבוכדנצר בקש להקריב לו ולא רצה, ואת עושה עצמך אלוה?! מה היה סופו? כתיב ביה (שם ): על ארץ השלכתיך לפני מלכים נתתיך, לראוה בך.
דבר אחר:
יעקב אמר, שלא יפדו בי המצרים. הם משתחוים לשה ואני נמשלתי בשה, שנאמר (ירמיה נ): שה פזורה ישראל.
ובמצרים כתיב (יחזקאל כג): אשר בשר חמורים בשרם.
וכתיב (שמות לד): ופטר חמור תפדה בשה, הוי, אל נא תקברני במצרים.
ולמה כל האבות תובעין ומחבבין קבורת א"י?
אמר רבי אלעזר: דברים בגו.
רבי יהושע בן לוי אמר: מהו דברים בגו?
(תהלים קיז): אתהלך לפני ה' בארצות החיים.
אמרו רבותינו שני דברים בשם רבי חלבו: למה האבות מחבבין קבורת א"י?
שמתי א"י חיים תחלה בימות המשיח, ואוכלין שנות המשיח.
ר' חנינא אמר: מי שמת בחו"ל ונקבר שם, שתי מיתות יש בידו, שכך כתיב (ירמיה כ): ואתה פשחור וכל יושבי ביתך, תלכו בשבי ושם תמות, ושמה תקבר. הוי, יש בידו שתי מיתות. לפיכך יעקב אומר ליוסף: אל נא תקברני במצרים.
אמר רבי סימון: א"כ הפסידו הצדיקים, שהם קבורים בחוצה לארץ?!
אלא מה הקב"ה עושה?
עושה להן מחילות בארץ, ועושה אותן כמערות הללו, והן מתגלגלין ובאים עד שהם מגיעין לארץ ישראל, והקדוש ברוך הוא נותן בהם רוח של חיים והן עומדין.
מנין שכן?
כתיב (יחזקאל לז): הנה אני פותח את קברותיכם, והעליתי אתכם מקברותיכם עמי, והבאתי אתכם אל אדמת ישראל. ואחר כך, ונתתי רוחי בכם וחייתם.
אמר ריש לקיש: מקרא מלא הוא, שכיון שהן מגיעין לא"י, הקב"ה נותן בהם נשמה, שנאמר (ישעיה מב): נותן נשמה לעם עליה.
מעשה ברבי ורבי אליעזר, שהיו מהלכין בפילי שחוץ לטבריא, ראו ארון של מת שבא מחוצה לארץ להקבר בארץ ישראל.
אמר רבי לר' אליעזר: מה הועיל זה, שיצתה נשמתו בחו"ל ובא להקבר בא"י, אני קורא עליו (ירמיה ב): ונחלתי שמתם לתועבה, בחייכם.
ותבאו ותטמאו את ארצי, במיתתכם.
אמר לו: כיון שהוא נקבר בא"י, הקדוש ברוך הוא מכפר לו, דכתיב (דברים לב): וכפר אדמתו עמו.
רבי יוחנן, כשהיה מסתלק מן העולם, אמר לאותן שהיו צריכין להטפל בו: קברו אותי בכלים צבועים דבריקא, לא לבנים ולא שחורים. שאם עמדתי בין הצדיקים, לא נבוש. ואם עמדתי בין הרשעים, לא נכלם.
ר' יאשיה כשהיה נפטר מן העולם, אמר למי שהוא עומד עליו: קראו לי לתלמידי!
אמר להם: קברו אותי בכלים לבנים.
למה?
שאיני בוש במעשי להקביל פני בוראי.
רבינו, כשהיה נפטר מן העולם, צוה שלושה דברים, אמר להם:
אל תזוז אלמנותי מתוך ביתי.
ואל תספדוני בעיירות שבא"י.
ואל תניחו לנכרי שיגע במטתי.
אלא, מי שנטפל עמי בחיי, יטפל בי במותי.
בחייו היה דר בציפורי שבע עשרה שנה, והיה קורא על עצמו: ויחי יעקב בארץ מצרים, י"ז שנה וחיה יהודה בציפורי, י"ז שנין.
רבינו י"ג שנה חשש בשניו וכל אותן י"ג שנה, לא מתה חיה בא"י, ולא הפילה אשה עוברה בא"י. בסוף י"ג שנה כעס רבינו על רבי חייא הגדול, נכנס אליהו ז"ל אצל רבינו בדמותו של רבי חייא, ונתן ידו על שינו ומיד נתרפא.
למחר נכנס רבי חייא אצלו, אמר לו רבי: אותה שינך מה היא עשויה?
אמר: משעה שנתת ידך עליה אתמול נתרפאה, באותה שעה אמר רבי חייא: אי לכם חיות שבא"י, אי לכם עוברות שבא"י, אפילו כן.
אמר לו: לא הייתי אני, שנתתי ידי על שינך. ידע רבינו שאליהו זכור לטוב היה, מאותה שעה התחיל לנהוג ב"ר חייא כבוד.
|
