|
פרשה כב: טביעת המצרים
א [טביעת המצרים בים - ב]
מה שועל זה קטן מן ד' חיות, כך מצרים קטנים מן המלכיות, שנאמר (יחזקאל כט, טו): מן הממלכות תהיה שפלה.
אמר רבי אלעזר, ברבי שמעון: ערומים היו המצרים, לפיכך הוא מושלן כשועלים.
מה שועל זה, מהלך ומביט לאחוריו,
כך המצרים מהלכין ומביטין לאחוריהם.
ומה אמרו?
(שמות א, י): הבה נתחכמה לו.
אמרו: באו ונבא עליהן בחכמה, ונראה היאך אנחנו משעבדין על ישראל בדבר, שלא יהא אלהיהן יכול להביא עלינו באותה מדה, אם נדונם בחרב, יכול הוא להביא עלינו חרב, ואם באש, יכול הוא להביא עלינו אש.
יודעין אנו שנשבע, שאינו מביא מבול לעולם, אלא בואו ונדונם במים, שאינו יכול להביא אותם עלינו.
אמר להם הקדוש ברוך הוא: רשעים! כבר נשבעתי שאיני מביא מבול לעולם, אבל מה אעשה לכם?
אני מביא אתכם למבול וכל אחד ואחד אני גוררו למבולו, והוא שדוד אומר (תהלים סג, יא): יגירוהו על ידי חרב מנת שועלים, יהיו אלו המצריים הרשעים, שגררן הקדוש ברוך הוא לחרבו של ים.
מהו מנת שועלים יהיו?
אמר הקדוש ברוך הוא: המכה הזו תהא מתוקנת להם לשועלים, ששמרן הקדוש ברוך הוא ולא הביא עליהן עשר מכות ושם מתו.
אמר רבי ברכיה: שועלים קדמאה מלא, ותניינא חסר, שֶׁעָלִים כתיב, על שם, שעלו של ים.
אמר רבי יוחנן דציפורי:
מה היו בנות ישראל הכשרות והצנועות עושות?
היו נוטלות את בניהן ומטמינות אותם במחילות, והיו המצרים הרשעים מביאין קטנים ומכניסין אותם בבתיהם של ישראל, ועוקצים אותם ובוכים, והיה התינוק שומע קולו של חבירו, שהיה בוכה והיה בוכה עמו, והיו נוטלין אותו ומשליכין אותו ליאור. לכך נאמר: אחזו לנו שועלים שועלים קטנים וגו', עד, שנעשה כרמינו סמדר, לכך נאמר: וישובו המים על מצרים, שישוב הגלגל עליהם.
וכן יתרו אומר (שמות יח, יא): עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלהים כי בדבר וגו'.
אמר מכירו הייתי לשעבר וביותר עתה, שבמחשבה שחשבו לאבד את ישראל, בה דנם הקדוש ברוך הוא, שנאמר: כי בדבר אשר זדו עליהם:
ב [טביעת המצרים בים - ג]
וישובו המים
אמר רבי יוחנן: כיון שעלה אחרון שבישראל מן הים, ירד לתוכו אחרון של מצרים.
ורבי שמעון בן לקיש אומר: על אלו ואלו, ננעל הים מד' רוחותיו.
אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא: מה יעשו ישראל?
אמר לו: אי אתה זקוק למה שאני עושה להם נס, באותה שעה, שלח הקדוש ברוך הוא את ידו והעלן מן הים, שנאמר (תהלים יח, יז): ישלח ממרום יקחני ימשני ממים רבים.
אמר רבי אבהו:
משל למי שראה הגייסות באות עליו והיה בנו עמו.
מה עשה?
נטל בנו בידו והיה נלחם עם הגייס בשניה.
ואמר לו בנו: אבא! לא אחסר אותן שתי ידים, אחת שהיא מחזקת אותי, ואחת שהורגת בגייס?!
כך אמרו ישראל להקדוש ברוך הוא: יהי שלום על אותן שתי ידיך, אחת שהיתה מצלת אותנו מן הים, ואחת שהיתה מנערת המצרים, שנאמר (שמות טו, ו): ימינך ה' נאדרי בכח ימינך ה' וגו' וישב הים לא נאמר, אלא וישובו המים, מכאן שכל המימות חזרו על המצריים לא נאמר, אלא על מצרים, שנטל הקדוש ברוך הוא שר שלהם תחלה וטבעו בים, ואחר כך ירדו כולם אחריו, לכך נאמר: וישובו המים על מצרים, ואחר כך, על רכבו ועל פרשיו:
ג [זכרון יציאת מצרים]
שנו רבותינו: הקורא את שמע צריך להזכיר קריעת ים סוף, ומכת בכורים באמת ויציב, ואם לא הזכיר אין מחזירין אותו, אבל אם לא הזכיר יציאת מצרים, מחזירין אותו, שנאמר
(דברים טז, ג): למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים.
ומה בין יציאת מצרים לקריעת ים סוף?
אלא, שיציאת מצרים קשה, שנאמר (שם ד, לד): או הנסה אלהים.
(שם שם, כ): ואתכם לקח ה'.
תדע לך, שזו קשה מזו שביציאת מצרים.
כתיב (שמות כ, ב): אנכי ה' אלהיך, אבל בקריעת ים סוף אינו מזכיר את השם.
ולמה צריך להזכיר קריעת ים סוף באמת ויציב?
לפי שכיון שקרע להם את הים, האמינו בו, שנאמר: ויאמינו בה' ובמשה עבדו, ובזכות האמנה שהאמינו, זכו לומר שירה ושרתה עליהם שכינה.
שכן כתיב אחריו (שם טו, א): אז ישיר משה, לכך צריך אדם לסמוך גאולה לתפלה, כשם שהם הסמיכו שירה אחר האמנה והקריעה, וכשם שהן טהרו לבם ואמרו שירה, שכן כתיב: וייראו העם את ה' ויאמינו ואחר כך, אז ישיר.
כך צריך אדם לטהר לבו קודם שיתפלל.
וכן איוב אמר (איוב טז, יז): על לא חמס בכפי ותפלתי זכה.
אמר רבי יהושע הכהן בר רבי נחמיה:
וכי יש תפלה עכורה?
אלא כל מי שידיו מלוכלכות בגזל, הוא קורא להקדוש ברוך הוא ואינו עונה אותו.
למה?
שתפלתו בעבירה, שנאמר (בראשית ו, יג): ויאמר ה' לנח קץ כל בשר וגו'.
אבל איוב שלא היה בעמלו גזל, היתה תפלתו זכה, לכך אומר: על לא חמס בכפי, לפי שאין עול בכפי ובעמלי, תפלתי זכה!
אמר רבי חמא בר רבי חנינא:
מנין שכל מי שהגזל בידו תפלתו עכורה?
שנאמר (ישעיה א, טו): ובפרשכם כפיכם וגו' אינני שומע.
מפני מה?
שידיכם דמים מלאו.
ומנין שכל מי שמרחיק עצמו מן הגזל תפלתו זכה?
שנאמר (תהלים כד, ד): נקי כפים ובר לבב.
מה כתיב אחריו?
(שם שם, ה-ו): ישא ברכה מאת ה' זה דור דורשיו:
|
