|
פרשה כג: שירת הים
א [כסא ה' נתיישב בעת שאמרו שירה]
אמר רבי ברכיה, בשם רבי אבהו: אף על פי שמעולם אתה, לא נתיישב כסאך ולא נודעת בעולמך, עד שאמרו בניך שירה, לכך נאמר: נכון כסאך מאז.
משל למלך, שעשה מלחמה ונצח, ועשו אותו אגוסטוס.
אמרו לו: עד שלא עשית המלחמה היית מלך, עכשיו עשינוך אגוסטוס.
מה יש כבוד בין המלך לאגוסטוס?
אלא, המלך עומד על הלוח ואגוסטוס יושב.
כך אמרו ישראל: באמת עד שלא בראת עולמך, היית אתה, משבראת אותו אתה הוא, אלא כביכול עומד, שנאמר (חבקוק ג, ו): עמד וימודד ארץ, אבל משעמדת בים ואמרנו שירה לפניך באז, נתיישבה מלכותך וכסאך נכון.
הוי, נכון כסאך מאז, באז ישיר:
ב [ישראל האמינו בה' וזכו שתשרה עליהם שכינה]
אז ישיר משה, הדא הוא דכתיב (תהלים קו, יב): ויאמינו בדבריו ישירו תהלתו.
אמר רבי אבהו: אף על פי שכתוב כבר שהאמינו, עד שהיו במצרים, שנאמר (שמות ד, לא): ויאמן העם, חזרו ולא האמינו, שנאמר (תהלים שם, ז): אבותינו במצרים לא השכילו נפלאותיך.
כיון שבאו על הים וראו גבורתו של הקדוש ברוך הוא, היאך עושה משפט ברשעים, כמה דתימא (דברים לב, מא): ותאחז במשפט ידי, ושקע את מצרים בים.
מיד (שמות יד, לא): ויאמינו בה' ובזכות האמנה, שרתה עליהם רוח הקודש ואמרו שירה, הדא הוא דכתיב: אז ישיר משה ובני ישראל, ואין אז אלא לשון אמנה, שנאמר (בראשית לט, ה): ויהי מאז הפקיד אותו בביתו.
וכתיב (שם שם, ד): וכל יש לו נתן בידו.
הוי, ויאמינו בדבריו ישירו תהלתו:
ג [משה בשירה תיקן את חטאו]
אז ישיר משה, הדא הוא דכתיב (שיר ד, יא): נופת תטופנה שפתותיך.
אמר משה: רבון העולמים! במה שחטאתי לפניך, בו אני מקלסך.
אמר רבי לוי בר חייא:
משל למדינה, שמרדה על המלך ואמר המלך לדוכוס שלו, נלך ונלחם בה.
אמר לו דוכוס: אין אתה יכול!
החריש המלך והלך בלילה בעצמו וכבשה. ידע דוכוס, עשה עטרה והביא למלך.
אמר לו: העטרה הזו למה?
אמר: בשביל שחטאתי בדבר ואמרתי לך: אין אתה יכול.
כך אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא: יודע אני שחטאתי לפניך באז, שנאמר (שמות ה, כג): ומאז באתי אל פרעה, והרי טבעת אותו לים, לכך אני משבחך באז, הדא הוא דכתיב: אז ישיר משה. בא וראה דרך הצדיקים, במה שהם סורחים הם מתקנים,
הוי, נופת תטופנה שפתותיך כלה.
ממי הם למדים?
מן הקדוש ברוך הוא, שבדבר שהוא מכה, הוא מרפא, שנאמר (ירמיה ל, יז): כי אעלה ארוכה לך וממכותיך ארפאך, ממכות שאני מכה אותך, מהם אני מרפא אותך.
מנין תדע כי מן הקדוש ברוך הוא?
צא ולמד ממרה, שהורה למשה דבר מר והשליך למים ונמתקו המים, שנאמר (שמות טו, כה): ויורהו ה' עץ וישלך אל המים.
אי זה היה?
רבי נתן אומר: ירדינון היה.
רבי יהושע אומר: של ערבה היה.
רבי אליעזר המודעי אומר: של זית היה.
מכל מקום עץ מר היה והמתיק המים המרים.
וכך משה, לא קנטר אלא באז, ובמה שסרח תיקן מעשיו, ואמר: אז ישיר משה:
ד [משה וישראל - ראשונים שהודו בשירה]
אז ישיר משה, הדא הוא דכתיב (משלי לא, כו): פיה פתחה בחכמה ותורת חסד על לשונה. מיום שברא הקדוש ברוך הוא את העולם ועד שעמדו ישראל על הים, לא מצינו אדם שאמר שירה לקדוש ברוך הוא, אלא ישראל.
ברא אדם הראשון ולא אמר שירה.
הציל אברהם מכבשן האש, ומן המלכים ולא אמר שירה.
וכן יצחק מן המאכלת, ולא אמר שירה.
וכן יעקב מן המלאך, ומן עשו, ומן אנשי שכם, ולא אמר שירה.
כיון שבאו ישראל לים, ונקרע להם, מיד אמרו שירה לפני הקדוש ברוך הוא, שנאמר: אז ישיר משה ובני ישראל.
הוי, פיה פתחה בחכמה.
אמר הקדוש ברוך הוא: לאלו הייתי מצפה ואין אז אלא שמחה, שנאמר (תהלים קכו, ב): אז ימלא שחוק פינו.
אמר רבי יהודה בן פזי:
מה ראו ישראל לומר שירה באז?
אלא אמרו: מתחלה היה הים הזה יבשה, ועמדו דורו של אנוש והכעיסו לפניו באז, שנאמר (בראשית ד, כו): אז הוחל לקרא בשם ה', ועשאו הקדוש ברוך הוא ים ופרע מהם, שנאמר (עמוס ה, ח; ט, ו): הקורא למי הים וישפכם על פני הארץ, ועכשיו ים היה ונעשה לנו יבשה, שנאמר (שמות יד, כט): ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים, נקלסנו באז, שהפך לנו ים ליבשה.
הוי, אז ישיר משה ובני ישראל, ואין אז אלא לשון בטחון, שנאמר (משלי ג, כג): אז תלך לבטח דרכך:
ה [בזכות אמונת אברהם זכו ישראל לומר שירה]
אז ישיר משה, הדא הוא דכתיב (שיר ד, ח): אתי מלבנון כלה.
אמר רבי לוי: בנוהג שבעולם, כלה מקשטין ומבשמין אותה, ואחר כך מכניסין אותה לחופה, והקדוש ברוך הוא לא עשה כן, אלא אמר לכנסת ישראל: אתי מלבנון כלה, מטיט ולבנים לקחתיך ועשיתיך כלה.
למה שני פעמים אתי מלבנון?
אלא אמר הקדוש ברוך הוא: אתי גליתם מבית המקדש, שנקרא לבנון, שנאמר (ישעיה לז, כד): אני עליתי מרום הרים ירכתי לבנון.
ומנין שהלכה שכינה עם ישראל בגולה?
שנאמר (שם מג, יד): למענכם שלחתי בבלה.
ואומר (יחזקאל א, ג): היה היה דבר ה' אל יחזקאל בן בוזי הכהן.
וכן דניאל אומר (דניאל י, ד): ואני הייתי על יד הנהר הגדול הוא חדקל.
וכן משה אומר (ויקרא כו, מד): ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם וגו'.
איני יכול להניחם, כי אני ה' אלהיהם, מפני קדושת שמי עשיתי ועמי אתם חוזרים, הדא הוא דכתיב (שיר ד, ח): אתי מלבנון כלה, אתי מלבנון תבואי, מן המלכיות, שנקראו לבנון, שנאמר (יחזקאל לא, ג): הנה אשור ארז בלבנון.
וכן הוא אומר (מיכה ב, יג): עלה הפורץ לפניהם ויעבר מלכם לפניהם וה' בראשם.
(שיר שם, שם): תשורי מראש אמנה.
אמר רבי יוסטא: הר הוא ושמו אמנה, עד אותו ההר ארץ ישראל, ממנו ולהלן חוץ לארץ.
אמר רבי אלעזר ברבי יוסי: כשיגיעו הגליות לשם יהיו אומרים שירה, לכך נאמר: תשורי מראש אמנה.
דבר אחר:
תשורי מראש אמנה
עתידין ישראל לומר שירה לעתיד לבוא, שנאמר (תהלים צח, א): שירו לה' שיר חדש כי נפלאות עשה.
ובאיזה זכות אומרים ישראל שירה?
בזכות אברהם שהאמין בהקדוש ברוך הוא, שנאמר (בראשית טו, ו): והאמין בה', היא האמונה שישראל נוחלין בה, ועליו הכתוב אומר (חבקוק ב, ד): וצדיק באמונתו יחיה.
הוי, תשורי מראש אמנה.
(שיר שם, שם): מראש שניר, בזכות יצחק.
(שם שם, שם): וחרמון, בזכות יעקב.
(שם שם, שם): ממעונות אריות, גלות בבל ומדי.
(שם שם, שם): מהררי נמרים, זו אדום.
דבר אחר:
תשורי מראש אמנה
אמר רבי נחמיה: לא זכו ישראל לומר שירה על הים, אלא בזכות אמנה, שנאמר (שמות ד, לא): ויאמן העם.
וכתיב (שם יד, לא): ויאמינו בה'.
אמר רבי יצחק: היו רואין כל אותן נסים שנעשו להם, ולא היה להם להאמין?!
אלא אמר ר' שמעון בר אבא: בשביל האמנה שהאמין אברהם להקדוש ברוך הוא, שנאמר: והאמין בה', ממנה זכו ישראל לומר שירה על הים, שנאמר: אז ישיר משה.
הוי, תשורי מראש אמנה:
ו [השירה כהכנה לעתיד לבוא]
אז ישיר משה, הדא הוא דכתיב (תהלים נט, יז): ואני אשיר עזך וארנן לבקר חסדך.
ואני אשיר עזך, לעתיד לבוא, שנאמר (ישעיה יב, ב): הנה אל ישועתי אבטח ולא אפחד.
וארנן לבקר חסדך, אותו בקר של יום הדין, שנאמר (שם כא, יב): אמר שומר אתא בקר וגם לילה.
(תהלים שם, שם): כי היית משגב לי באדום.
(שם שם, שם): ומנוס ביום צר לי בגוג ומגוג.
דבר אחר:
ואני אשיר עזך
אימתי?
בשעה שעמדו ישראל על הים ואומרים שירה, שנאמר: אז ישיר משה.
ומה אמרו?
עזי וזמרת יה.
וארנן לבקר חסדך, אותו בקר שהשקפת על מחנה מצרים, שנאמר (שמות יד, כד): ויהי באשמורת הבקר.
דבר אחר:
אותו הבקר שהורדת לנו את המן, שנאמר (שם טז, יג): ובבקר היתה שכבת הטל.
דבר אחר:
אותו הבקר של מתן תורה, שנאמר (שם יט, טז): ויהי ביום השלישי בהיות הבקר.
כי היית משגב לי, בפרעה ובמצרים.
ומנוס ביום צר לי, בעמלק:
ז [ה' עיכב את המלאכים מלומר שירה]
אז ישיר משה, הדא הוא דכתיב (תהלים סח, כו): קדמו שרים אחר נוגנים.
אמר רבי יוחנן: בקשו המלאכים לומר שירה לפני הקב"ה באותו הלילה, שעברו ישראל את הים ולא הניחן הקב"ה.
אמר להם: לגיונותי נתונין בצרה ואתם אומרים לפני שירה?! הדא הוא דכתיב (שמות יד, כ): ולא קרב זה אל זה כל הלילה. כמה דתימא (ישעיה ו, ג): וקרא זה אל זה ואמר, וכיון שיצאו ישראל מן הים, באו המלאכים להקדים שירה לפני הקדוש ברוך הוא, אמר להם הקדוש ברוך הוא: יקדמו בני תחלה, הדא הוא דכתיב: אז ישיר משה, אז שר לא נאמר, אלא אז ישיר שהקדוש ברוך הוא אמר: ישיר משה ובני ישראל תחלה.
וכן דוד הוא אומר: קדמו שרים, אלו ישראל, שעמדו על הים, דכתיב: אז ישיר משה.
אחר נוגנים, אלו המלאכים.
ולמה כך?
אמר הקדוש ברוך הוא למלאכים: לא מפני שאני משפיל אתכם, אני אומר שיקדמו תחלה, אלא מפני שבשר ודם יאמרו תחלה, עד שלא ימות אחד מהם, אבל אתם כל זמן שאתם מבקשים, אתם חיים וקיימים.
משל למלך, שנשבה בנו והלך והצילו, והלכו בני הפלטון מבקשין לקלס למלך, ובנו מבקש לקלסו.
אמרו לו: אדונינו! מי יקלסך תחלה?
אמר להם: בני! מכאן ואילך, מי שרוצה לקלסני, יקלסני!
כך כשיצאו ישראל ממצרים, וקרע להם הקדוש ברוך הוא את הים, והיו המלאכים מבקשים לומר שירה, אמר להם הקדוש ברוך הוא: אז ישיר משה ובני ישראל תחלה, ואחר כך אתם, הוי, קדמו שרים, אלו ישראל.
אחר נוגנים, אלו המלאכים.
(תהלים שם, שם): בתוך עלמות תופפות, אלו הנשים, שהן קלסו באמצע, כדכתיב: ותקח מרים הנביאה:
ח [התינוקות הכירו את הקב"ה]
מי אמר קילוס להקדוש ברוך הוא?
התינוקות אותן שהיה פרעה מבקש להשליך ליאור, שהם מכירין להקדוש ברוך הוא.
כיצד?
כשהיו ישראל במצרים והיתה אשה מבנות ישראל מבקשת לילד, והיתה יוצאת לשדה ויולדת שם, וכיון שהיתה יולדת עוזבת הנער ומוסרת אותו להקדוש ברוך הוא, ואומרת: רבון העולם! אני עשיתי את שלי, ואתה עשה את שלך.
אמר רבי יוחנן: מיד היה יורד הקדוש ברוך הוא בכבודו כביכול, וחותך טיבורן, ומרחיצן, וסכן.
וכן יחזקאל אמר (יחזקאל טז, ה): ותשלכי אל פני השדה בגעל נפשך.
וכתיב (שם שם, ד): ומולדותיך ביום הולדת אותך לא כרת שרך.
וכתיב (שם שם, י): ואלבישך רקמה.
וכתיב (שם שם, ט): וארחצך במים.
והיה נותן שני טנרין בידו, אחד מניקו שמן, ואחד מניקו דבש, שנאמר (דברים לב, יג): ויניקהו דבש מסלע, והיו גדלים בשדה, שנאמר (יחזקאל שם, ז): רבבה כצמח השדה נתתיך, וכיון שהיו גדלין, היו נכנסין לבתיהן אצל אבותיהן, והיו שואלין להם: מי היה זקוק לכם? והיו אומרים להם: בחור אחד נאה ומשובח, היה יורד ועושה לנו כל צרכינו, שנאמר (שיר ה, י): דודי צח ואדום דגול מרבבה, וכיון שבאו ישראל לים, היו אותן התינוקות שם, והם ראו להקדוש ברוך הוא בים, התחילו אומרים לאבותיהם: זהו אותו שהיה עושה לנו כל אותן הדברים, כשהיינו במצרים, שנאמר: זה אלי ואנוהו:
ט [מספר המכות במצרים ובים]
אז ישיר משה, הדא הוא דכתיב (תהלים ט, יז): נודע ה' משפט עשה, מדבר במצרים, שעשה הקדוש ברוך הוא בהם משפטים, במצרים ועל הים.
רבי יהושע אומר: עשר מכות לקו המצרים באצבע אחד, שנאמר (שמות ח, טו): ויאמרו החרטומים אל פרעה אצבע אלהים היא.
ועל הים לקו חמשים מכות, שנאמר (שם יד, לא): וירא ישראל את היד הגדולה, והיד חמש אצבעות וחמש פעמים עשר, הרי חמישים.
וכן אתה מוצא באיוב, שבאו עליו חמישים מכות, שנאמר (איוב יט, כא): חנוני חנוני אתם רעי כי יד אלוה נגעה בי.
רבי אליעזר אומר: ארבעים מכות לקו המצרים במצרים, ומאתים על הים, שכל מכה ומכה שהיתה באה עליהן, היו באות ארבע, כשם שנאמר (תהלים עח, מז): יהרוג בברד גפנם.
וכתיב (שם שם, מט): חרון אפו עברה וזעם וצרה משלחת מלאכי רעים.
עברה אחת,
זעם שתים,
צרה שלש,
משלחת מלאכי רעים, ארבע,
הוי, באצבע לקו ארבעים מכות, וביד מאתים, הוי, משפט עשה.
ומהו נודע ה'?
כדכתיב (שמות שם, יח): וידעו מצרים כי אני ה', בשעה שאעשה הדין לפרעה, שכן כתיב אחריו (שם שם, שם): בהכבדי בפרעה.
וכתיב (תהלים ט, שם): בפועל כפיו נוקש רשע, זה פרעה.
מה אמר?
(שמות א, כב): כל הבן הילוד וגו', ואף הקדוש ברוך הוא עשה לו, כשם שעשה, שנאמר (תהלים קלו, טו): ונער פרעה וחילו בים סוף.
מהו?
(שם ט, שם): הגיון סלה.
אמרו ישראל: מה עלינו לעשות, אלא לומר שירים וזמרים, שנאמר: אז ישיר משה, אז ישירו משה ובני ישראל אינו אומר, אלא אז ישיר משה.
אמר רבי יהושע בן לוי: מכאן, שנאמרה הפרשה על פי משה ואחר כך אמרוה אבותינו על הים:
י [במה שחטאו בו תקנו]
אז ישיר משה, הדא הוא דכתיב (שיר א, ה): שחורה אני ונאוה.
כנסת ישראל אומרת: שחורה אני, במעשי.
ונאוה, אני במעשה אבותי.
אמרו רבותינו: אל תהי קורא (שיר שם, שם): בנות ירושלים אלא בונות ירושלים, זו סנהדרי גדולה של ישראל, שהן יושבין ומבנין אותה.
דבר אחר:
בנות ירושלים
אמר רבי יוחנן: עתידה ירושלים להעשות מטרפולין לכל הארצות, כדכתיב (עי' יהושע טו, מז): אשדוד ובנותיה.
מהו (שיר שם, שם): כאהלי קדר?
מה אהלים של ישמעאלים כעורים מבחוץ ונאים מבפנים,
כך הם תלמידי חכמים אף על פי שהן נראים כעורים בעולם הזה, הם מלאים מבפנים, מקרא, משנה, תלמוד, הלכות ואגדות.
אי מה אהליהם של ישמעאלים, מטלטלין ממקום למקום, יכול אף ישראל יטלטלו?!
תלמוד לומר (שם שם, שם): כיריעות שלמה, כיריעה של מי שאמר והיה העולם, שמשעה שמתחן כאהל, לא זזו ממקומן.
אי מה אהליהם של ישמעאלים אין להם תכבוסת, יכול אף ישראל כן?!
תלמוד לומר: כיריעות שלמה. מה השלמה הזאת מתלכלכת וחוזרת ומתלבנת,
כך ישראל, אף על פי שהן חוטאים הן, שבים בתשובה לפני הקדוש ברוך הוא.
דבר אחר:
שחורה אני ונאוה
במה שאני שחורה, בו אני נאוה.
חטאו בחורב, שנאמר (דברים ט, ח): ובחורב הקצפתם את ה'.
ובחורב אמרו (שמות כד, ז): כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע.
בים המרו, שנאמר (תהלים קו, ז): וימרו על ים בים סוף.
ובים אמרו שירה, שנאמר: אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת:
יא [שירה בלשון נקבה; בעתיד - בלשון זכר]
וכתיב (שם לה, י): ששון ושמחה ישיגו וגו'.
באותה שעה אומרים שיר לשון זכר, שנאמר (תהלים צח, א): שירו לה' שיר חדש:
יב [בזכות מילה וטהרה היו ראויים לומר שירה]
אז ישיר משה, הדא הוא דכתיב (תהלים מ, ג):
ויעלני מבור שאון, ממצרים.
מטיט היון, מטיט ולבנים.
ויקם על סלע רגלי, זה הים.
כונן אשורי, שעברו ביבשה.
ויתן בפי שיר חדש.
משל לאשה, שהיתה נדה השלימה ימי נדתה וטהרה, באתה אצל אישה.
אמר לה: מי מעיד עליך שטהרת?
אמרה לו: הרי שפחתי מעידה שטהרתי לפניה, וטבלתי.
לכך נאמר: את השירה הזאת, נאים אנו לומר שירה לפניך, שאין בנו טומאה.
והרי המילה מעידה עלינו שאנו טהורים, לכך נאמר: את השירה הזאת ואין זאת אלא מילה, שנאמר (בראשית יז, י): זאת בריתי אשר תשמרו.
ויאמרו לאמר, נהיה אומרים לבנינו ובנינו לבניהן, שיהיו אומרים לפניך כשירה הזאת, בעת שתעשה להם נסים:
יג [ה' חלק מכבודו לאדם שיכירו בכבודו]
הכל מתגאין זה על זה.
חשך מתגאה על התהום, שהוא למעלה הימנו.
והרוח מתגאה על המים, שהוא למעלה הימנו.
והאש מתגאה על הרוח, שהוא למעלה הימנו.
והשמים מתגאים על האש, שהם למעלה ממנו.
והקדוש ברוך הוא מתגאה על הכל
הוי, כי גאה גאה.
אמר רבי אבין: ארבעה מיני גאים נבראו בעולם:
גאה שבבריות, אדם.
גאה שבעופות, נשר.
גאה שבבהמות, שור.
גאה שבחיות, ארי.
וכולן נטלו מלכות, ונתנה להם גדולה, והם קבועים תחת המרכבה של הקדוש ברוך הוא, שנאמר (יחזקאל א, י): ודמות פניהם פני אדם ופני אריה ופני שור ופני נשר.
וכל כך למה?
כדי שלא יתגאו בעולם, וידעו שיש מלכות שמים עליהם, ועל זה נאמר (קהלת ה, ז): כי גבוה מעל גבהו שומר וגבוהים עליהם.
הוי, כי גאה גאה:
יד [הקב"ה הטביע סוס ורוכבו]
כי גאה גאה, הדא הוא דכתיב (שיר א, ט): לסוסתי ברכבי פרעה.
דרש רבי פפוס: לְסִסָתִי כתיב, (כמו שכתוב בשיר השירים רבה): עד יש לך רוח, יש לך כנפים?!
מיד הסיטן הקדוש ברוך הוא והביאן מבין גלגלי המרכבה, והסיטן על הים.
מהו (שם שם, שם): דמיתיך רעיתי?
שנדמו גלי הים לסוסיות נקבות, ומצרים הרשעים לסוסים זכרים מזוהמין, והיו רצים אחריהם עד שנשתקעו בים, שנאמר: סוס ורוכבו רמה בים.
והיה המצרי אומר לסוסו: אתמול הייתי מושכך להשקותך מים ולא היית בא אחרי, עכשיו אתה בא לשקעני בים?!
והיה הסוס אומר לו: רמה בים, ראה מה בים, רומו של עולם אני רואה בים:
דבר אחר:
סוס ורוכבו רמה בים
סוסיהם ורוכביהם לא נאמר, אלא סוס ורוכבו, מלמד, שנטל הקדוש ברוך הוא שר שלהם תחלה והשליכו לתוך הים.
עזי וזמרת יה עזי
הוא ועטרה לראשי, והוא כחי.
ויהי לי לישועה, יהי לי אין כתיב כאן, אלא ויהי לי לישועה, היה לי ויהיה לי.
זה אלי ואנוהו
אמר רבי ברכיה: בא וראה כמה גדולים יורדי הים.
משה, כמה נתחבט ונתחנן לפני המקום, עד שראה את הדמות, שנאמר (שמות לג, יח): הראני נא את כבודך.
אמר לו הקדוש ברוך הוא (שם שם, כ): לא תוכל לראות את פני, ובסוף הראה לו בסימן, שנאמר (שם שם, כב): והיה בעבור כבודי.
החיות הנושאות את הכסא אינן מכירות את הדמות, ובשעה שמגיע זמנן לומר שירה, הן אומרים. באיזה מקום הוא, אין אנו יודעות, אם כאן הוא, אם במקום אחר הוא, אלא בכל מקום שהוא, (יחזקאל ג, יב): ברוך כבוד ה' ממקומו.
ועולי הים כל אחד ואחד מראה באצבעו ואומר: זה אלי ואנוהו.
אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל: בעולם הזה אמרתם לפני פעם אחת, זה אלי, אבל לעתיד לבא, אתם אומרים אותו דבר שתי פעמים, שנאמר (ישעיה כה, ט): ואמר ביום ההוא הנה אלהינו זה קוינו לו ויושיענו זה וגו':
|
