|
פרשה מ: בצלאל עושה המשכן
א [קראתי בשם בצלאל]
כך פתח ר' תנחומא בר אבא: (איוב כח): אז ראה ויספרה הכינה וגם חקרה, צפה הקב"ה וראה שישראל מקבלין את התורה, שאלולי כן, לא ברא העולם, שנאמר: אז ראה ויספרה.
ומה כתיב אחריו?
(שם): ויאמר לאדם הן יראת ה' היא חכמה, ואין אדם אלא ישראל, שנאמר (יחזקאל לד): ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם.
אז ראה ויספרה, בסיני.
הכינה, באהל מועד.
וגם חקרה, בערבות מואב, באלה הדברים.
דבר אחר:
אז ראה ויספרה
אמרו רבנן: צריך אדם להיות נוטל משל, לומר פרקו, או אגדתו, או מדרשו, בשעה שהוא מבקש לאמרם בצבור, לא יאמר: הואיל שאני יודע ביפה, כשאכנס לדרוש אני אומר.
אמר רבי אחא: מן האלהים אתה למד, כשבקש לומר תורה לישראל, אמרה ד' פעמים בינו לבין עצמו, עד שלא אמרה לישראל, שנאמר: אז ראה ויספרה הכינה וגם חקרה, ואח"כ ויאמר לאדם.
וכן (שמות כ): וידבר אלהים את כל הדברים האלה, ואח"כ לאמר לישראל.
אמרו רבנן: ר' יוחנן בן תורתא פעם אחת בא לפני רבי עקיבא, אמר לו: עמוד וקרא בתורה. אמר להם: לא עברתי על הפרשה, ושבחוהו חכמים.
הוי, אז ראה ויספרה.
אמר ר' הושעיא: כל מי שהוא יודע ואין בידו יראת חטא, אין בידו כלום. כל נגר שאין בידו ארגליא שלו, אינו נגר.
למה?
שקפליות של תורה ביראת חטא, שנאמר (ישעיה לג): יראת ה' היא אוצרו.
אמר רבי יוחנן: כל מי שיודע תורה ואינו עושה, מוטב לו שלא יצא לעולם, אלא נהפכה השליא על פניו, לכך נאמר (איוב כח): ויאמר לאדם הן יראת ה' וגו'.
אמר רבי חייא בר אבא:
מהו הן יראת ה' וגו'?
אמר האלהים: אם היו לך מעשים טובים, אני נותן לך שכר.
ומה שכר תורה, שנאמר: ויאמר לאדם הן יראת ה' היא חכמה וסור מרע בינה, ואם סרת מן הרע, אני מעמיד ממך בני אדם שמבינים בתורה.
מהיכן אתה למד?
מיוכבד ומרים בעת שיראו מהאלהים, כדכתיב (שמות א): ותיראן המילדות את האלהים.
אמר רבי ברכיה, בשם ר' חייא בר אבא: שכר היראה תורה, שמיוכבד העמיד הקב"ה את משה, וזכה שתכתב התורה על שמו, שנאמר (מלאכי ג): זכרו תורת משה עבדי.
וכתיב (דברים לג): תורה צוה לנו משה.
מרים, ע"י שסרה מן הרע ומן החטא, העמיד ממנה הקדוש ברוך הוא בצלאל, וזכה לחכמה ולבינה, הה"ד: ראה קראתי בשם בצלאל.
וכתיב: ואמלא אותו רוח אלהים בחכמה בתבונה ובדעת:
ב [בצלאל נקרא לעשות את המשכן]
קראתי בשם בצלאל אין כתיב כאן, אלא ראה קראתי. אתה מוצא כשעלה משה למרום, הראה לו הקב"ה כל כלי המשכן, ואמר לו: כך וכך עשה, ועשית מנורת, ועשית שלחן, ועשית מזבח, כך כל מעשה המשכן.
בא משה לירד, סבור שהוא עושה אותו, קרא לו הקב"ה, אמר לו: משה! מלך עשיתיך, אין דרך המלך לעשות דבר, אלא גוזר ואחרים עושים. אף אתה, אין לך רשות לעשות דבר, אלא אמור להם והם עושין, ולא אמר לו למי יאמר.
אמר משה: למי אומר?
אמר לו: אני מראה לך.
ומה עשה הקב"ה?
הביא לו ספרו של אדה"ר והראה לו כל הדורות, שהן עתידין לעמוד מבראשית עד תחיית המתים, דור ודור ומלכיו, דור ודור ומנהיגיו, דור ודור ונביאיו.
אמר לו: כל אחד ואחד התקנתיו מאותה שעה, וכן בצלאל מאותה שעה התקנתיו.
הוי, ראה קראתי בשם בצלאל:
ג [התקנתיו מראש שיעשה המשכן]
ראה קראתי בשם בצלאל, הה"ד (קהלת ז): מה שהיה כבר נקרא שמו.
אמר הקב"ה: מי שהתקנתיו מראש שיעשה המשכן, כבר קראתי לו שם.
מהו ונודע אשר הוא אדם?
עד שאדה"ר מוטל גולם, הראה לו הקב"ה כל צדיק וצדיק שעתיד לעמוד ממנו, יש שהוא תלוי בראשו של אדם, ויש שהוא תלוי בשערו, ויש שהוא תלוי במצחו, ויש בעיניו, ויש בחוטמו, ויש בפיו, ויש באזנו, ויש במלתין.
ותדע לך, בשעה שהיה איוב מבקש להתווכח עם הקב"ה, ואמר (איוב כג): מי יתן ידעתי ואמצאהו אערכה לפניו משפט.
הקב"ה משיבו: אתה מבקש להתוכח עמי, (שם לח): איפה הייתי ביסדי ארץ.
מהו איפה?
אמר רבי שמעון בן לקיש: אמר לו הקב"ה: איוב! אמור לי האיפה שלך, באיזה מקום היתה תלויה בראשו, או במצחו, או באיזה אבר שלו, אם יודע אתה באיזה מקום היתה איפתך, אתה מתוכח עמי?! הוי, איפה היית.
הראה לו הקב"ה לאברהם, ע"י שאמר דבר אחד, בניו יורדין למצרים ומשתעבדין במצרים.
הראה אותו למשה עומד וגואלם.
הראה לו ליוסף, זן את השבטים.
הראה לו למשה מושח נביאים.
הראה לו לשמואל מושח מלכים.
ליהושע מכניס ישראל לאר.
לדוד מייסד הבית.
לשלמה בונהו.
לעתליה אם אחזיה ובניה, מנתקין את מסמרות הזהב של בהמ"ק.
יהוידע מתקן.
אמון עושה עבודת כוכבים.
יאשיה מבערה.
נבוכדנצר מחריב הבית.
דריוש בונה אותו.
והראהו לבצלאל עושה המשכן.
הוי, ראה קראתי בשם בצלאל:
ד [שמותיו של בצלאל]
ראה קראתי בשם
זה אחד משבעה בני אדם שנקראו להם שמות. יש שנקראו לו ארבעה, זה אליהו, בצלאל ו', ויהושע ו', ומשה ז', מרדכי ב', דניאל ה', חנניה מישאל ועזריה ד', אליהו ד'.
אמר רבי אלעזר בן פדת: אליהו ירושלמי היה, ומיושבי לשכת הגזית היה, ומכרך של יהודה היה, ובשני שבטים היה חלקו.
חמשה בבנימין, שנאמר (יהושע יח): וצלע האלף והיבוסי היא ירושלים.
שלשה ביהודה, שנאמר: צנה וחדשה ומגדל גד.
אמר רבי חנינא בר פפא: צנן, שהיא צנה.
וחדשה, שהקב"ה מחדשה לעתיד לבא.
ומגדל גד, שמשם הקב"ה יוצא ומגיד משתיתן של עשו.
ונקראו לו לאליהו ד' שמות, שכן כתיב (ד"ה א ח): ויערשיה ואליה וזכרי בני ירוחם.
למה נקרא שמו כן?
אלא בשעה שהקב"ה מבקש להרעיש עולמו, הוא עומד ומזכיר זכות אבות, ואלהים מרחם על עולמו.
ובצלאל נקראו לו ששה שמות, ואת מייחסו ובא משבטו של יהודה, שנאמר (שם ד): ובני יהודה: פרץ, וחצרון, וכרמי, וחור, ושובל, וראיה וגו'. ואין חצרון אלא בן בנו של יהודה, שנאמר (בראשית מו): ויהיו בני פרץ חצרון וחמול.
וכתיב: ואחר מות חצרון בכלב אפרתה.
וכי יש אדם מת באדם שכתוב ואחר מות חצרון בכלב?!
אמר ריש לקיש: מהו ואחר מות חצרון בכלב וגו'?
משמת חצרון, בא כלב אל אפרת, זו מרים, שהיה שמה אפרת.
ולמה נקרא שמה כן?
שהיו ישראל פרים ורבים על ידיה.
ותלד לו את חור, וחור הוליד את אורי, ואורי הוליד את בצלאל, וראיה בן שובל הוליד את יחת, ויחת הוליד את אחומי, ואת להד.
בצלאל, מה שקרא לו אומתו שלו, והקב"ה קרא לו חמשה שמות של חבה, על שם המשכן, ראיה, שהראהו הקב"ה למשה ולכל ישראל, ואמר להם: מן בראשית התקנתיו לעשות המשכן.
ושובל, שהעמיד שובך לאלהים, זה המשכן, שהיה עומד כשובך.
אמר רבי יהודה ב"ר סימון: העמיד הקב"ה משכן כשובך.
יחת, שנתן חתיתו על ישראל.
אחומי, שאיחה את ישראל להקדוש ברוך הוא, ועשאן כאחים למקום..
דבר אחר:
אחומי, שנתן אימתו של הקדוש ברוך הוא על ישראל.
להד, שנתן הוד והדר על ישראל, שהיה המשכן הדרן.
דבר אחר:
להד
אמר רבי אבא בר חייא: שהדל שבשבטים מדבק לו.
אמר רבי חנינא בן פזי: אין לך גדול משבט יהודה, ואין לך ירוד משבט דן, שהיה מן הלחינות.
ומה כתיב בו?
(בראשית מו): ובני דן חושים.
אמר הקב"ה: יבא ויזדווג לו, שלא יהו מבזין אותו, ושלא יהא אדם רוחו גסה עליו, לפי שהגדול והקטן שוין לפני המקום.
בצלאל, משל יהודה, ואהליאב, מדן, והוא מזדווג לו.
אמר ר' חנינא: הגדול והקטן שוים. לעולם אל יהא אדם מניח בְּצֵרו המשכן, בשני שבטים אלו נעשה. וכן המקדש שלמה מיהודה וחירם.
(מלכים א ז): בן אשה אלמנה ממטה נפתלי.
אמר הקב"ה: אני הוא בצרכן אל תניחו בצרכן ולא בצרן של אבותיכם, אף אתם אל תניחו אותו, דכתיב (איוב כב): והיה שדי בצריך, עשה אותו בצרך, שיהא עמך בצרה שמגיע אתכם, שנאמר (תהלים צא): עמו אנכי בצרה.
דבר אחר:
בצריך, שאם באו שונאים אֱהֵא כנגדן, שנאמר: והיה שדי בצריך.
דבר אחר:
שנעשה חומותיך ואין בצריך אלא חומה, כמה דאת אמר (ישעיה כה): ומבצר משגב חומותיך. אמר הקב"ה: בעוה"ז אני חומה לכם, וכן לעתיד לבא כשיבנה ציון, אני נעשה לה חומה, שנאמר (זכריה ב): ואני אהיה לה נאם ה' חומת אש סביב ולכבוד אהיה בתוכה, וכן קראתי בשמך לי אתה:
|
