|
פרשה מא: התורה ניתנה לישראל
א [לך ה' הצדקה ולנו בושת הפנים]
כך פתח ר' תנחומא בר אבא: (דניאל ט): לך ה' הצדקה ולנו בושת הפנים.
מהו כן?
אמר רבי נחמיה: אפילו בשעה שאנו עושין את הצדקה, מביטים אנו מעשים שלנו, ויש לנו בושת פנים. אין לנו שעה שאנו באין בזרוע, אלא בשעה שאנו מוציאים מעשרותינו, שנאמר (דברים כז): כי תכלה לעשר.
מה כתיב בסוף?
השקיפה ממעון קדשך מן השמים.
אמר רבי אלכסנדרי: גדול כחן של מוציאי מעשרות, שהן הופכין את הקללה לברכה.
אתה מוצא כל מקום שכתוב בתורה השקיפה, לשון צער הוא, כמה דאת אחר: (שמות יד):
וישקף ה' אל מחנה מצרים.
וכן בסדום, שנאמר (בראשית יט): וישקף ה' על פני סדום, חוץ מזו.
אמר רבי אלכסנדרי: גדול כחן של מוציאי מעשרות, שהם הופכים דבר ארורה לברכה, שנאמר: השקיפה ממעון קדשך מן השמים וברך את עמך.
אמר ר' נחמיה: אפילו בשעה שאנו מביטים במעשינו, יש לנו בושת פנים.
כיצד הוא הדבר?
אלא בנוהג שבעולם, אדם נותן שדהו לאריסות, והוא נותן זרע ונותן פעולה, והוא חולק עמו בשוה, אבל הקב"ה ישתבח שמו ויתעלה זכרו אינו כן, אלא העולם וכל אשר בו שלו, כמה דאת אמר (תהלים כד): לה' הארץ ומלואה, הארץ שלו, הפירות שלו, והוא מוריד גשמים ומפריח טללים כדי לגדלם, והוא משמרם, והוא עושה כל דבר.
אמר להם הקב"ה: לא אמרתי לך שתתן לי אלא אחד מעשרה, מעשר אחד מחמשים תרומה.
הוי (דניאל ט): לך ה' הצדקה ולנו בושת הפנים.
רבי יהודה אומר: לנו בושת הפנים ושלך הצדקה, ישראל עוברים בים, וכספו של פסל מיכה עובר בים, שנאמר (זכריה י): ועבר בים צרה. והיה הים נקרע לפניהם.
הוי, לך ה' הצדקה ולנו בושת הפנים.
אמר ר' שמואל בר נחמן: נאה היה לאבותינו לקבל את התורה, ולומר: כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע, שמא נאה היה להם לומר: אלה אלהיך ישראל אתמהא?! אותה שעה היה משה יורד מלמעלן.
אמר לו יהושע: קול מלחמה במחנה.
אמר לו משה: אין קול ענות גבורה.
והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל, אין קול ענות חלושה, ויחלוש יהושע.
מהו קול ענות אנכי שומע?
קול חירופין וגידופין אני שומע.
אנשי כנסת הגדולה עמדו ופרשו אותה (נחמיה ט): אף כי עשו להם עגל מסכה ויאמרו אלה אלהיך ישראל אשר העלוך ממצרים, חסר כלום?!
מהו ויעשו נאצות גדולות?
חירופין וגידופין שהיו שם, ואחר כל מה שעשו, לא היה המן צריך לירד, אלא מה כתיב (שם): ומנך לא מנעת מפיהם.
הוי (דניאל ט): לך ה' הצדקה ולנו בושת הפנים.
אמר רבי יהודה ב"ר שלום: ודייך עד כאן ולא עוד?!
אלא, שהיו נוטלין מן המן ומקריבין לפני עבודת כוכבים, שנאמר (יחזקאל טז): ולחמי אשר נתתי לך סלת ושמן ודבש האכלתיך ונתתיהו לפניהם לריח ניחוח, וחוזר ויורד ביום האחר.
הוי, לך ה' הצדקה.
דבר אחר:
לך ה' הצדקה
אמר רבי לוי: ישראל עומדין למטה וחוקקים עבודת כוכבים, להכעיס ליוצרם, כדכתיב (שמות לב): ויקח מידם ויצר אותו בחרט, והקב"ה יושב למעלן, וחוקק להם לוחות לתת להם חיים, שנאמר: ויתן אל משה ככלותו.
הוי, לך ה' הצדקה:
ב [מתן אדם ירחיב לו]
ויתן אל משה, הה"ד (משלי יח): מתן אדם ירחיב לו.
מתנה שאדם נותן משלו, ירחיב לו.
מעשה באבין רמאה וכו' (כמו שכתוב במגילת אסתר במדרש), עד שנטלו אותו והושיבוהו אצלם, לקיים: מתן אדם ירחיב לו..
דבר אחר:
מתן אדם ירחיב לו, זה אברהם, כשרדף אחר המלכים יצא מלך סדום לקראתו.
אמר לו (בראשית יד): תן לי הנפש והרכוש קח לך.
אמר אברהם: הרימותי ידי אל ה' אם מחוט ועד שרוך נעל.
אמר לו הקב"ה: אתה אומר: אם מחוט, חייך! בו בלשון אני מקלס את בניך, שנאמר (שיר ד): כחוט השני שפתותיך.
אתה אמרת: עד שרוך נעל, בו בלשון אני מקלס את בניך, שנאמר (שם ז): מה יפו פעמיך בנעלים.
הוי, מתן אדם ירחיב לו.
דבר אחר:
מתן אדם ירחיב לו, אלו ישראל. בשעה שאמר להם משה להביא נדבה למשכן, מה כתיב (שמות לו): והם הביאו אליו עוד נדבה בבקר בבקר.
אמר רבי יוחנן: לשני בקרים הביאו כל מלאכת המשכן.
מה זכו להרחיב הקב"ה את גבולן?
שנאמר (דברים יב): כי ירחיב ה' אלהיך את גבולך, של כל אחד ואחד.
הוי, מתן אדם ירחיב לו.
ר' יונתן אומר:
ג' דברים נתנו מתנה:
הגשמים,
והמאורות,
והתורה.
גשמים מנין?
שנאמר (ויקרא כו): ונתתי גשמיכם בעתם.
מאורות מנין?
דכתיב (בראשית א): ויתן אותם אלהים ברקיע השמים.
תורה מנין?
שנאמר: ויתן אל משה.
ור' עזריה בשם רבי שמעון אומר: אף שלום, שנאמר (ויקרא כו): ונתתי שלום בארץ:
ג [כי ה' יתן חכמה]
ויתן אל משה, הה"ד (משלי ב): כי ה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה.
גדולה החכמה וגדולה ממנה הדעת ותבונה, הוי. כי ה' יתן חכמה, אבל למי שהוא אוהב, מפיו דעת ותבונה.
ר' יצחק ור' לוי, חד מנהון אמר:
למה הדבר דומה?
לעשיר שהיה לו בן. בא בנו מבית הספר. מצא תמחוי לפני אביו. נטל אביו חתיכה אחת ונתנה לו.
מה עשה בנו?
אמר לו: איני מבקש אלא מזה שבתוך פיך.
מה עשה?
נתנו לו.
ולמה?
על שהיה מחבבו, נתן לו מתוך פיו. הוי, כי ה' יתן חכמה, וכל מי שהוא מחבבו יותר, מפיו דעת ותבונה.
והא' אומר:
משל לעשיר, שהיה לו בן בא מבית הספר ונתן לו מנה.
אמר לו בנו: איני מבקש, אלא מן הפיצטלין שבתוך פיך.
נטל ונתן לו מתוך פיו.
הוי, כי ה' יתן חכמה, אלא מפיו דעת ותבונה.
דבר אחר:
כי ה' יתן חכמה
אתה מוצא, בשעה שעמדו ישראל על הר סיני לקבל את התורה, היו מבקשים לשמוע הדברות מפי הקב"ה.
אמר רבי פנחס הכהן, בן חמא: שני דברים שאלו ישראל מן הקב"ה:
לראות דמותו,
ולשמוע מפיו הדברות, כמו שכתוב (שיר א): ישקני מנשיקות פיהו.
אמר רבי פנחס הכהן בן חמא: שומעין לשוטה מה שהוא מבקש?!
אלא שהיה צפוי וגלוי לפני הקב"ה, שעתידין ישראל אחר מ' יום לעשות העגל.
אמר הקב"ה: אם איני שומע להם, עתידין הם לומר: לא תבענו ביד משה, אלא שיראנו הקב"ה דמותו, וידבר עמנו!
אמר הקב"ה: שלא יהא להם פתחון פה לומר, שמפני שלא שמענו מפיו, ולא ראינו דמותו, לפיכך עשינו לנו אלהים, אלא מה אעשה?
הריני מראה להם דמותי, ומדבר עמהם פה אל פה, כמה דאת אמר (שמות כ: וידבר אלהים את כל הדברים האלה לאמר. הוי, כי ה' יתן חכמה ויתן אל משה. הוי, מפיו דעת ותבונה, שנתנה להם תורה מפיו של הקב"ה:
ד [וענותך תרבני]
ויתן אל משה, הה"ד (תהלים יח): ותתן לי מגן ישעך, מדבר בישראל, שהם בוטחים בהקב"ה והוא מגן להם, כדכתיב (שם): מגן הוא לכל החוסים בו.
וימינך תסעדני, זו תורה, דכתיב (דברים לג): מימינו אש דת למו.
וענותך תרבני
וכי יש ענין גדול מן הקב"ה?!
אמר רבי אבא בר אחא: בנוהג שבעולם, התלמיד יושב לפני רבו, ומשהוא גומר התלמיד אומר לרב: יגעתיך, וכל הענין כמו שכתוב בבראשית רבה, עד וישא עיניו וירא והנה שלשה אנשים יש עניו גדול מזה?!
הוי, וענותך תרבני.
אמר ר' סימון: בא וראה, מה כתיב (בראשית יח): ויקמו משם האנשים וישקיפו על פני סדום וגו', לא היה צריך לומר, אלא וה' עודנו עומד לפני אברהם, אלא תקון סופרים הוא.
הוי, וענותך תרבני.
דבר אחר:
וענותך תרבני
אמר בן עזאי: בא וראה, ענוה שביד הקב"ה, ב"ו... (חסר)..
דבר אחר:
וענותך תרבני
בנוהג שבעולם, מלך ב"ו כל הימים שהבריות מושלמים לו, הוא נזקק ליתן להם דונטיבא, לחלק להם אנונות, והוא זקוק לחייהם, אבל אם מרדו בו ח"ו, אינו נזקק להם לכל דבר שבעולם, אלא פוסק אנונות שלהם.
למה?
שכפרו במלכותו.
והקב"ה אינו כן, אלא הם עוסקים ומכעיסים אותו למטה, והוא עוסק למעלה ליתן להם את התורה, שכלה חיים. הוי, ויתן אל משה ככלותו, יש עניו גדול מזה?! הוי, וענותך תרבני:
ה [תלמיד חכם צריך להיות צנוע ככלה]
ויתן אל משה
רבנין אמרי: אלו עשו ישראל אותו מעשה, עד שלא ניתנו הלוחות למשה, לא היו יורדין בידו.
ר' לוי אמר: משעשו אותו מעשה, נתן הקב"ה למשה את הלוחות, כמו שכתוב: ויתן אל משה ככלותו לדבר אתו.
אמר ר' שמעון בן לקיש:
מהו לדבר אתו?
משל לתלמיד, שלמדו רבו תורה, עד שלא למדו, היה הרב אומר והוא עונה אחריו. משלמד, אותו, אומר לו רבו: בא ונאמר אני ואתה.
כך כשעלה משה לשמים, התחיל לומר אחר בוראו התורה, כשלמדה אמר: בא ונאמרה אני ואתה. הוי, לדבר אתו.
מהו ככלותו?
אר' שמעון בן לקיש: כל מי שהוא מוציא דברי תורה ואינן ערבין על שומעיהן ככלה שהיא עריבה לבעלה, נוח לו שלא אמרן.
למה?
שבשעה שנתן הקב"ה התורה לישראל, היתה חביבה עליהם ככלה, שהיא חביבה על בן זוגה.
מנין?
שנאמר: ויתן אל משה ככלותו.
אמר רבי לוי, אמר רבי שמעון בן לקיש: מה כלה זו מקושטת בכ"ד מיני תכשיטין, כך תלמיד חכם צריך להיות זריז בכ"ד ספרים.
ככלותו
אמר ר' שמעון בן לקיש: מה כלה זו, כל ימים שהיא בבית אביה מצנעת עצמה, ואין אדם מכירה, וכשבאת ליכנס לחופתה, היא מגלה פניה, כלומר כל מי שהוא יודע לי עדות, יבא ויעיד עלי.
כך תלמיד חכם צריך להיות צנוע ככלה הזו, ומפורסם במעשים טובים ככלה הזו, שהיא מפרסמת עצמה.
הוי, ויתן אל משה ככלותו:
ו [לימוד התורה של משה]
ויתן אל משה
אמר ר' אבהו: כל מ' יום, שעשה משה למעלה, היה למד תורה ושוכח.
אמר לו: רבון העולם! יש לי מ' יום ואיני יודע דבר.
מה עשה הקב"ה?
משהשלים מ' יום, נתן לו הקב"ה את התורה מתנה, שנאמר: ויתן אל משה.
וכי כל התורה למד משה?!
כתיב בתורה (איוב יא): ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים, ולארבעים יום למדה משה?!
אלא כללים למדהו הקב"ה למשה.
הוי, ככלותו לדבר אתו.
שני לוחות העדות
מהו שני לוחות?
כנגד שמים וארץ,
כנגד חתן וכלה,
כנגד שני שושבינין,
כנגד העולם הזה והעוה"ב.
שני לוחות העדות
אמר רבי חנינא: לחת כתיב, לא זו גדולה מזו.
לוחות אבן
ולמה של אבן?
שרובן של עונשין שבתורה בסקילה, לכך נאמר: לחות אבן.
דבר אחר:
לוחות אבן
בזכות יעקב, שנקרא אבן, שנאמר (בראשית מט): משם רועה אבן ישראל.
דבר אחר:
לוחות אבן
כל מי שאינו משים לחייו כאבן הזו, אינו זוכה לתורה:
ז [כי בושש משה]
אמר רבי יהושע בן לוי: בכל יום ויום בת קול יוצאת מהר חורב ואומרת: אוי להם לבריות מעלבונה של תורה, שכל מי שאינו עוסק תדיר בתורה, הרי זה נזוף להקב"ה, שנאמר:
והלוחות מעשה אלהים המה חרות על הלוחות.
מהו חָרוּת?
ר' יהודה ור' ירמיה ורבנן
ר' יהודה אומר: אל תקרי חָרוּת אלא חֵרוּת מן גליות.
ר' נחמיה אומר: חירות ממלאך המות.
ורבותינו אומרים: חירות מן היסורין.
אמר רבי אלעזר בנו של ר' יוסי הגלילי: אם יבא מלאך המות ויאמר לפני הקב"ה: על חנם בראתני בעולם?!
הוא אומר: על כל אומה שבעולם השלטתי אותך, חוץ מאומה זו, שנתתי לה חירות.
הוי, חרות על הלוחות.
וירא העם כי בושש משה
מהו כי בושש?
באו שש שעות ולא ירד.
למה?
שהתנה עמהם למ' יום אני מביא לכם את התורה, וכיון שבאו שש שעות ולא ירד משה, מיד ויקהל העם על אהרן.
רבנן אמרי: השטן מצא את ידיו. אותה שעה, שהיה משה נראה תלוי בין השמים והארץ, והיו מראין אותו באצבע, ואומר: כי זה משה האיש. אותה שעה עמד עליהם חור, ואמר להם: קציעי צואריא, אין אתם נזכרים מה נסים עשה לכם הקב"ה! מיד, עמדו עליו והרגוהו.
נכנסו על אהרן, שנאמר: ויקהל העם על אהרן, ואמרו לו: כשם שעשינו לזה, כך אנו עושים לך, כיון שראה אהרן כך, נתיירא, שנאמר (שמות לב): וירא אהרן ויבן מזבח לפניו.
מהו מזבח?
מן הזבוח שלפניו.
דבר אחר:
ויבן מזבח
בקשו לבנות מזבח עמו ולא הניח להם.
אמר להם: הניחו לי ואני בונהו לעצמי, שאין כבודו של מזבח, שיבנה אותו אחר, ואהרן נתכוון כדי לאחר הדברים.
אמר: עד שאני בונהו לעצמי, משה ירד.
בנה אותו ולא ירד.
מיד, וישכימו ממחרת, והנביא צווח (צפניה א): אכן השכימו השחיתו כל עלילותם.
וישב העם לאכול ושתו ויקומו לצחק, בעבודת כוכבים. כל מקום שאתה מוצא ישיבה, אתה מוצא שם תקלה, שכן מצינו בדור המגדל, שנאמר (בראשית יא): וימצאו בקעה בארץ שנער וישבו שם.
ומה תקלה היתה שם?
(שם): ויאמר הבה נבנה לנו עיר.
(שם לז): וישבו לאכל לחם.
וכתיב: וימכרו את יוסף.
(במדבר כה): וישב ישראל בשטים.
מה תקלה היתה שם?
ויחל העם לזנות אל בנות מואב.
ומה היה בסופן?
(שם): ויהיה המתים וגו'.
ואף כאן ישיבה של עבודת כוכבים, וישב העם לאכול וגו'.
אמר הקב"ה למשה: הם קמו לצחק בעבודת כוכבים, ואתה יושב כאן?! רד! אותה שעה ביקש משה לירד, ומצא מלאכי חבלה ונתיירא מהם ולא ירד, כמו שכתוב (דברים ט): כי יגורתי מפני האף והחמה.
מה עשה משה?
הלך ואחז את הכסא, שנאמר (איוב כו): מאחז פני כסא פַּרְשֵּׁז עליו עֲנָנו, פרש והגין עליו הקב"ה.
אמר לו: קום רד מהר מזה!
אמר לו: מתיירא אני! בא וראה כמה גדולים העוונות. אתמול מנגח אותם, ועתה מתיירא מהם! כי יגורתי מפני האף והחמה.
חמשה מלאכי חבלה היו שם:
אף,
וחמה,
וקצף,
והשמד,
והשחת.
אותה שעה, באו שלשה האבות ועמדו בשלשה, מהם נשתיירו:
אף
וחמה.
אמר משה: רבון העולמים! בבקשה מכסא כבודך, עמוד אתה באחד, ואני באחד, שנאמר (תהלים ז): קומה ה' באפך, ואני אעמוד בחמה, שנאמר (שם קו): ויאמר להשמידם לולי משה בחירו עמד בפרץ לפניו להשיב חמתו.
מיד אמר לו הקב"ה: רד! ירידה היא לך.
אמר לו: למה?
ששחת עמך!
אמר לו משה: עכשיו אתה קורא אותם עמי, אינן אלא עמך! שוב מחרון אפך והנחם על הרעה לעמך.
אמר רבי שמעון בן יוחאי: לא זז משה מתפלה, עד שקראן הקב"ה עמו, שנאמר: וינחם ה' על הרעה אשר דבר לעשות לעמו.
אמר הקב"ה למשה: בעוה"ז, ע"י שהיה בהם יצה"ר, עושין עבודת כוכבים, אבל לעתיד לבא אני עוקר מהם יצר הרע, ונותן להם לב בשר, כמה דאת אמר (יחזקאל ל): והסירותי את לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר:
|
