|
פרשה י: קח את אהרן ואת בניו
א [אהבת צדק ותשנא רשע - אברהם]
בשעה שבקש רחמים על סדומיים אמר לפניו: רבש"ע! נשבעת שאי אתה מביא מבול לעולם, הדא הוא דכתיב (ישעיה נד): כי מי נח זאת לי מבול של מים אי אתה מביא, מבול של אש אתה מביא?!
מה אתה מערים על השבועה, א"כ לא יצאת ידי שבועה!
הדא הוא דכתיב (בראשית יח): חלילה לך מעשות כדבר הזה.
אמר לפניו: חלילה לך השופט כל הארץ לא יעשה משפט, אם משפט אתה מבקש אין כאן עולם, אם עולם אתה מבקש אין כאן משפט, את בעי תפוש חבלא בתרין רישי, בעית עלמא ובעית דינא דקושטא, אם אין את מוותר, ציבחר לית עולמך יכיל קאים.
אמר לו הקדוש ברוך הוא לאברהם: (תהלים מה): אהבת צדק ותשנא רשע, אהבת לצדק בריותי ושנאת מלחייבן.
(שם): על כן משחך אלהים אלהיך שמן ששון מחבריך.
מהו מחבריך?
א"ל: חייך, שעשרה דורות שמנח עד אצלך עם אחד מהם לא דיברתי ועמך אני מדבר, שנאמר (בראשית יב): ויאמר ה' אל אברם לך לך:
ב [אהבת צדק ותשנא רשע - ישעיהו]
שלחתי את מיכה והיו מכין אותו בלחי, הדא הוא דכתיב (מיכה ד): בשבט יכו על הלחי.
שלחתי את עמוס והיו קורין אותו פסילוס.
דאמר רבי פנחס:
למה נקרא שמו עמוס?
שהיה עמוס בלשונו.
מעתה את מי אשלח ומי ילך לנו?
ואומר (ישעיה שם): הנני שלחני.
א"ל הקדוש ברוך הוא: ישעיה בני! טרחנין סרבנים הם אם אתה מקבל עליך להתבזות וללקות מבני את הולך בשליחותי, ואם לאו אין אתה הולך בשליחותי.
אמר לו: על מנת כן! (שם נ): גווי נתתי למכים ולחיי למורטים ואיני כדאי לילך בשליחות אצל בניך.
א"ל הקב"ה: ישעיה, אהבת צדק אהבת לְצַדֵּק את בני.
ותשנא רשע, ששנאת מלחייבן על כן משחך אלהים אלהיך.
מהו מחבריך?
א"ל: חייך, כל הנביאים קבלו נבואות נביא מן נביא, (במדבר יא): ויאצל מן הרוח אשר עליו וגו' (מ"ב ב): ויאמרו נחה רוח אליהו על אלישע, אבל את מפי הקדוש ברוך הוא (ישעיה סא): רוח ה' אלהים עלי יען משח וגו'.
חייך, שכל הנביאים מתנבאים נבואות פשוטות ואת נחמות כפולות.
(שם נא): עורי עורי, התעוררי התעוררי, שוש אשיש.
(שם נא): אנכי אנכי הוא מנחמכם.
(שם מ): נחמו נחמו עמי:
ג [אהבת צדק ותשנא רשע - אהרן]
(שמות לב): קום עשה לנו אלהים כיון שלא שמע להן עמדו עליו והרגוהו, הדא הוא דכתיב (ירמיה ב): גם בכנפיך נמצאו דם וגו' וזהו דמו של חור.
(שם): לא במחתרת מצאתים כי על כל אלה על אשר עשו אלה אלהיך ישראל.
ואח"כ הלכו אצל אהרן אמרו לו: קום עשה לנו אלהים כיון ששמע אהרן כן מיד נתיירא, הדא הוא דכתיב (שמות לב): וירא אהרן ויבן מזבח לפניו נתיירא מהזבוח לפניו.
אמר אהרן: מה אעשה?
הרי הרגו את חור שהיה נביא, עכשיו אם הורגים אותו שאני כהן מתקיים עליהם המקרא, שכתוב (איכה ב): אם יהרג במקדש ה' כהן ונביא ומיד הם גולין.
דבר אחר:
וירא אהרן
מה ראה?
אם בונין הם אותו זה מביא צרור וזה אבן ונמצאת מלאכתם כלה בבת אחת, מתוך שאני בונה אותו אני מתעצל במלאכתי ורבינו משה יורד ומעבירה לע"ז.
ומתוך שאני בונה אותו אני בונה אותו בשמו של הקב"ה, הדא הוא דכתיב (שמות לב): ויקרא אהרן ויאמר חג לה' מחר חג לעגל מחר אין כתיב כאן, אלא חג לה' מחר.
דבר אחר:
וירא אהרן
מה ראה?
אמר אהרן: אם בונין הן אותו הסרחון נתלה בהן, מוטב שיתלה הסרחון בי ולא בישראל.
רבי אבא בר יודן בשם ר' אבא:
משל לבן מלכים שנתגאה לבו עליו ולקח את הסייף לחתך את אביו.
א"ל פדגוגו: אל תייגע את עצמך תן לי ואני חותך.
הציץ המלך עליו א"ל: יודע אני להיכן היתה כוונתך, מוטב שיתלה הסרחון בך ולא בבני. חייך, מן פלטין דידי לית את זייע, ומותר פתורי את אכיל, עשרים וארבע אנונס את נסיב.
כך מן פלטין דילי לית את זייע, ומן המקדש לא יצא.
ומותר פתורי את אכיל, והנותר מן המנחה.
עשרים וארבעה אנונס את נסיב אלו כ"ד מתנות כהונה שניתנו לאהרן ולבניו.
אמר לו הקדוש ברוך הוא לאהרן: אהבת צדק אהבת לְצַדֵּק את בני ושנאת מלחייבן, על כן משחך אלהים אלהיך.
אמר לו: חייך, שמכל שבטו של לוי לא נבחר לכהונה גדולה, אלא אתה (ויקרא ח): קח את אהרן ואת בניו אתו:
ד [הצל לקוחים למות]
קח את אהרן ואת בניו אתו, זה שאמר הכתוב (משלי כד): הצל לקוחים למות ומטים להרג וגו'.
אנטונינוס סלק לגבי רבי אשכחיה דיתיב ותלמידיו קמיה.
א"ל: הלין אינון דאת מגליג עליהון?
א"ל: אין. זעירא דאית בהון מחיה מתין.
בתר יומין נטה עבדו של אנטונינוס למיתה שלח ואמר: שלח לי חד מן תלמידך דהוא מחיה לי הדין מיתא. שלח ליה חד מן תלמידוי ואית דאמרי: ר' שמעון בן חלפתא הוה.
אזיל אשכחיה רביע.
א"ל: מה את רביע ומרך קאים על רגליה?!
מיד נזדעזע וקם ליה.
דבר אחר:
הצל לקוחים למות, אלו בניו של אהרן.
ומטים להרג אל תחשך, אלו בניו של אהרן שהיו בצד המיתה.
אמר רב חנן: כתיב (שמות לב): ויקח מידם ויצר אותו בחרט, תבא לקיחה של כאן ותכפר על לקיחה שלהלן, מתו שנים ונשארו שנים קח את אהרן ואת בניו:
ה [תשובה עושה מחצה ותפלה עושה הכל]
ר' יהושע בן לוי אמר: תשובה עשתה את הכל ותפלה עשתה מחצה.
על דעתיה דר' יהודה בר רבי תשובה עושה מחצה.
ממי את למד?
מקין שנגזרה עליו גזירה, כיון שעשה תשובה נמנע ממנו חצי גזירה.
ומנין שעשה תשובה?
שנאמר: (בראשית ד): ויאמר קין אל ה' גדול עוני מנשוא.
ומנין שנמנע ממנו חצי הגזירה?
הדא הוא דכתיב (שם): ויצא קין מלפני ה' וישב בארץ נוד קדמת עדן נע ונד אין כתיב, אלא בארץ נוד קדמת עדן.
דבר אחר:
ויצא קין
מהיכן יצא?
ר' יודן בשם ר' אייבו אמר: הפשיל בגדיו לאחוריו ויצא כגונב דעת העליונה.
רבי ברכיה בשם רבי אלעאי בר שמעיא אמר: יצא כמערים וכמרמה בבוראו.
ר' הונא בשם רבי חנינא בר יצחק אמר: יצא שמח, כמה דתימר (שמות ד): וגם הנה הוא יוצא לקראתך וראך ושמח, כיון שיצא פגע בו אדם הראשון.
אמר לו: מה נעשה בדינך?
אמר לו: עשיתי תשובה ונתפשרתי, כיון ששמע אדם הראשון התחיל טופח על פניו.
אמר לו: כל כך היא כחה של תשובה ולא הייתי יודע!
באותה שעה אמר אדם הראשון (תהלים צב): מזמור שיר ליום השבת.
אמר ר' לוי: המזמור הזה אדם הראשון אמרו.
על דעתיה דרבי יהודה ברבי דאמר תפלה עשתה את הכל.
ממי את למד?
מחזקיה.
חזקיה עיקר מלכותו לא היתה, אלא ארבע עשרה שנה, הדא הוא דכתיב (ישעי' לו): ויהי בארבע עשרה שנה למלך חזקיהו, וכיון שהתפלל הוסיפו לו חמש עשרה שנה, שנאמר (שם לח): הנני יוסיף על ימיך חמש עשרה שנה.
על דעתיה דר' יהושע בן לוי דאמר תשובה עשתה את הכל.
ממי את למד?
מאנשי ענתות, שנאמר (ירמיה יא): כה אמר ה' וגו'. הבחורים ימותו בחרב, וכיון שעשו תשובה זכו להתיחס שנאמר (נחמיה ז): אנשי ענתות מאה ועשרים ושמנה, ואם אין לך ללמוד מאנשי ענתות למד מיכניהו (ירמיה כב): העצב נבזה נפוץ וגו'.
רבי אבא בר כהנא אמר: כעצם הזה של מוח שמשמנפצו אין בו מאומה.
ר' חלבו אמר: כחותל של תמרה שכשאתה מנערו אין בו מאומה.
(שם): אם כלי אין חפץ בו
רבי חמא בר חנינא אמר: ככדין של מי רגלים.
רבי שמואל בר נחמן אמר: ככדין של מקיזי דם.
אמר רבי זירא: מלתא הכא שמעית מן רבי שמואל בר רבי יצחק דהוה דריש הכא ולית אנא ידע מהו.
א"ל רבי אחא אריכא:
דילמא דא היא (שם): כתבו את האיש הזה ערירי גבר לא יצלח בימיו?
א"ל: הין, בימיו אינו מצלח בימי בנו מצליח.
רבי אחא ור' אבין בר בנימין, בשם ר' אבא: גדול הוא כחה של תשובה שמבטלת גזירה ומבטל שבועה.
שבועה, שנאמר: (שם כב): חי אני נאם ה' כי אם יהיה כניהו בן יהויקים וגו'.
ומבטלת גזירה, כה אמר ה' כתבו את האיש הזה ערירי וכתיב (ד"ה א ג): ובני יכניה אסיר בנו שאלתיאל בנו.
אסיר בנו, שהיה בבית האסורים.
שאלתיאל בנו, שממנו הושתלה מלכות בית דוד.
אמר רבי תנחום בר' ירמיה: אסיר, זה הקב"ה שאסר את עצמו בשבועה.
שאלתיאל, ששאל אל לבית דינו של מעלה על נדרו.
על דעתיה דר' יהושע בן לוי דאמר תפלה עשתה מחצה.
ממי אתה למד?
מאהרן. שבתחלה נגזרה גזירה עליו, שנאמר: (דברים ט): ובאהרן התאנף ה' מאד להשמידו.
אמר רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי: אין השמדה אלא כילוי בנים, כמה דאת אמר: (עמוס ב): ואשמיד פריו ממעל ושרשיו מתחת, כיון שהתפלל משה עליו נמנעה ממנו חצי הגזירה מתו שנים ונשתיירו שנים, הדא הוא דכתיב (ויקרא ח): קח את אהרן ואת בניו אתו:
ו [כשם שהקרבנות מכפרים, כך הבגדים מכפרים]
אמר רבי סימון: כשם שהקרבנות מכפרים כך הבגדים מכפרים.
דתנן: כהן גדול משמש בשמנה בגדים וההדיוט בארבע:
בכתונת,
ובמכנסים,
במצנפת,
ובאבנט.
מוסיף עליו כהן גדול:
חשן,
ואפוד,
ומעיל,
וציץ.
הכתונת לכפר על לבושי כלאים, כמה דתימא (בראשית לז): ועשה לו כתונת פסים.
מכנסים לכפר על גילוי עריות, כמה דתימר (שמות כח): ועשה להם מכנסי בד לכסות בשר ערוה.
מצנפת לכפר על גסות הרוח, היך כמה דאת אמר: (שם כט): ושמת המצנפת על ראשו.
אבנט מאן דאמר: על עוקמנין שבלב.
ומאן דאמר: על הגנבים.
אמר רבי לוי: אבנט ל"ב אמה היה בו ועוקמו לפניו ולאחריו.
למאן דאמר על העוקמנים שבלב ומאן דאמר על הגנבים, לפי שהיה חלול כנגד הגנבים שעושים מעשיהם בסתר.
חשן, מכפר על מטי דינין, הכמא דתימר (שם כח): ונתת אל חשן המשפט.
אפוד, לכפר על עובדי עבודת כוכבים, שנאמר (הושע ג): ואין אפוד ותרפים.
מעיל
רבי סימון בשם ר' נתן אמר: שני דברים אין להם כפרה ונתנה להן תורה כפרה ואלו הן:
לשון הרע,
והורג נפש בשגגה.
לשון הרע, אין לו כפרה ונתנה לו תורה כפרה.
במה יתכפר לו?
בזגי המעיל, הדא הוא דכתיב (שמות כח): פעמון זהב ורמון פעמון זהב ורמון והיה על אהרן לשרת ונשמע קולו.
אמר יבוא הקול ויכפר על הקול.
ההורג נפש בשגגה, אין לו כפרה ונתנה לו תורה כפרה.
במה יתכפר לו?
במיתת כהן גדול, הדא הוא דכתיב (במדבר לה): ואחרי מות הכהן הגדול.
ציץ, מאן דאמר על עזי פנים, מאן דאמר: על המגדפים.
מאן דאמר על עזי פנים מבנות ציון.
כאן כתיב (שמות כח): והיה על מצח אהרן.
ולהלן כתיב (ירמיה ג): ומצח אשה זונה היה לך.
ומאן דאמר על מגדפים, מגלית.
כאן כתיב: והיה על מצחו תמיד.
ולהלן כתיב (שמואל א יז): ותטבע האבן במצחו:
ז [גלית נפל על פניו]
למה על פניו?
מתחלה אתה דורש כדי שלא יצטער אותו צדיק שש אמות וזרת.
דבר אחר:
למה על פניו?
על שום דגון אלהיו שהיה נתון על לבו, הכמה דאת אמר (ויקרא כו): ונתתי את פגריכם על פגרי גלוליכם.
דבר אחר:
למה על פניו?
הפה שאמר וחירף וגידף ינתן בעפר, הדא הוא דכתיב (איוב מ): טמנם בעפר יחד פניהם חבוש בטמון.
דבר אחר:
למה על פניו?
על שום (דברים לג): ויכחשו אויביך לך ואתה על במותימו תדרוך וגו':
ח [שמן המשחה, מעשה נסים נעשו בו]
אמר רבי יהודה בר' אלעאי: שמן המשחה שעשה משה במדבר מעשה נסים נעשו בו מתחלה ועד סוף. מתחלה לא היה אלא י"ב לוג, שנאמר: שמן משחת קודש יהיה ז"ה לי, אם לשרות בו את העצים לא היה מספיק.
כמה האור שורף, כמה העצים בולעים, וכמה יורה בולעת?
ממנו נמשח אהרן ובניו כל שבעת ימי המילואים.
ממנו נמשחו מזבח הזהב וכל כליו.
ממנו נמשח מזבח הנחושת וכל כליו ושלחן וכל כליו ומנורה וכל כליה וכיור וכנו.
ממנו נמשחו כהנים גדולים ומלכים אפילו כהן גדול בן כהן גדול, טעון משיחה עד עשרה דורות ואין מושחים מלך בן מלך.
ומפני מה משחו את שלמה?
מפני אדניהו.
ואת יואש?
מפני עתליה.
ואת יהואחז?
מפני יהויקים אחיו שהיה גדול ממנו שתי שנים.
וכולו קיים לעתיד לבוא, הדא דכתיב (שמות ל): שמן משחת קודש יהיה זה לי.
אין מושחין מלכים, אלא על גבי מעין, שנאמר (מ"א א): ויאמר המלך להם קחו עמכם את עבדי אדוניכם והרכבתם את שלמה בני על הפרדה אשר לי והורדתם אותו אל גיחון.
ואין מושחין מלכים, אלא מן הקרן.
שאול ויהוא נמשחו מן הפך שהיתה מלכותן מלכות עוברת.
דוד ושלמה נמשחו מן הקרן מפני שמלכותן מלכות עולמים:
ט [מקומות שהחזיק מועט את המרובה]
רב הונא, בשם רבי אבא בר כהנא אמר: עשה כמין גבעה איל מכאן ואיל מכאן ופר באמצע.
ואת כל העדה הקהל פתח אהל מועד
אמר רבי אלעזר: כל ישראל ששים רבוא ואת אומר אל פתח אהל מועד?!
אלא זה אחד מן המקומות שהחזיק מועט את המרובה.
דכוותה (בראשית א): יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד.
בנוהג שבעולם אדם מפנה כלי מלא לתוך כלי ריקן, או שמא כלי מלא לתוך כלי מלא?!
העולם כולו מים במים ואת אומר יקוו המים?!
אלא זה אחד מן המקומות שהחזיק מועט המרובה.
דכוותה (שמות ט): קחו לכם מלא חפניכם פיח כבשן.
אמר רב הונא: לא דמי הדין דחפין, להדין דקמיץ. הדין דחפין תרין, הדין דקמיץ ארבע חופניו תמניא קומצין, נמצא חפנו של משה, מחזקת שמונה קומצין?!
אלא מלמד שהקדוש ברוך הוא הוא מספיק ואהרן חופן ומשה זורקן. ואת אמר (שם): וזרקו משה השמימה בבת אחת?!
אלא זה אחד מן המקומות שהחזיק מועט למרובה.
ודכוותה (שם כז): ארך החצר מאה באמה ורחב חמשים, בחמשים.
אמר ר' יוסי בר חלפתא: אורך החצר מאה באמה וכל ישראל עומדים בתוכה?!
אלא זה אחד מן המקומות שהחזיק מועט את המרובה.
ודכוותה (במדבר כ): ויקהילו משה ואהרן את הקהל אל פני הסלע.
אמר רבי חנין: כמין כברה היתה וכל ישראל עומדין עליה?!
אלא זו אחד מן המקומות שהחזיק מועט את המרובה.
ודכוותה (יהושע ג): ויאמר יהושע אל בני ישראל גשו הנה.
רב הונא אמר: זקפן בין שני בדי הארון.
רבי חמא בר חנינא אמר: שמן בין שני בדי הארון.
ורבא אמר: צמצמן בין שתי בדי הארון, הדא הוא דכתיב (שם): ויאמר יהושע בזאת תדעו כי אל חי בקרבכם.
אמר להם: מתוך שהחזיקו אתכם שני בדי הארון יודע אני ששכינתי ביניכם, אף בבית המקדש כן.
דתנינן: עומדים צפופים ומשתחוים רווחים.
רבי שמואל בר איביה, בשם רבי אחי אמר: ריוח ארבע אמות בין כל אחד ואחד אמה לכל צד שלא יהא אחד מהן שומע קול חבירו מתפלל. אף לעתיד לבא כן, שנאמר (ירמיה ג): בעת ההיא יקראו לירושלים כסא ה' ונקוו אליה כל הגוים.
ר' יוחנן סלק למשאל בשלמיה דרבי חנינא ואשכחיה דהוה עסיק בהדין פסוקא: בעת ההיא יקראו לירושלים כסא ה' ונקוו אליה כל הגוים.
אמר לו: ומחזקת היא אותן?!
א"ל: המקרא אומר (ישעיה נד): הרחיבי מקום אהלך. (שם): כי ימין ושמאל תפרוצי.
|
