|
פרשה יא: חכמת נשים בנתה ביתה
א [חכמת נשים בנתה ביתה - בריאת העולם]
רב אהבה בר כהנא פתח: (משלי ט): חכמות בנתה ביתה טבחה טבחה וגו', שלחה נערותיה וגו'. מי פתי וגו'.
ר' ירמיה בר אלעאי פתר קרא בברייתו של עולם.
חכמות בנתה ביתה, זה הקב"ה, דכתיב ביה (שם ג): ה' בחכמה יסד ארץ.
חצבה עמודיה שבעה, אלו שבעה ימי בראשית, שנאמר (שמות כ): כי ששת ימים וגו'. (בראשית ב): ויברך אלהים את יום השביעי.
טבחה טבחה, ויאמר אלהים תוצא הארץ.
מסכה יינה, ויאמר אלהים יקוו המים.
אף ערכה שולחנה, ויאמר אלהים תדשא הארץ דשא עשב מזריע זרע.
שלחה נערותיה תקרא, זה אדם וחוה.
על גפי מרומי קרת, שהסיטן הקדוש ברוך הוא וקרא אותן אלהות, הדא הוא דכתיב: והייתם כאלהים.
אחר כל השבח הזה מי פתי יסור הנה הן הניחו דעתו של הקב"ה והלכו אחר דעתו של נחש, בשביל כך חסר לב.
אמרה לו (שם ג): כי עפר אתה ואל עפר תשוב:
ב [חכמת נשים בנתה ביתה - גוג ומגוג]
חכמות בנתה ביתה, זה בהמ"ק, הדא הוא דכתיב (משלי כד): בחכמה יבנה בית.
חצבה עמודיה שבעה, אלו ז' שנים של גוג.
דאמר ר' יונה בשם ר' אבא בר כהנא: כל אותן ז' שנים מסיקין ידותיתן של חרבות וידותיהן של רמחים וידותיהן של סכינין, הדא הוא דכתיב (יחזקאל לט): ויצאו יושבי ערי ישראל ובערו והשיקו בנשק ומגן וצנה בקשת ובחצים ובמקל יד וברומח ובערו בהם אש שבע שנים ואותן שבע שנים הן הן פרטגמיא של צדיקים לעתיד לבא, וסימנך דעביד פרטגמיא אכיל משתותא.
טבחה טבחה, בשר גבורים תאכל, מסכה יינה, (שם לט): ודם נשיאי ארץ תשתה, אף ערכה שולחנה, (שם): ושבעתם על שולחני סוס ורכב.
שלחה נערותיה תקרא, זה יחזקאל, שנאמר (שם): כה אמר ה' אלהים אמר לצפור כל כנף ולכל חית השדה:
ג [חכמת נשים בנתה ביתה - התורה]
חכמות בנתה ביתה, זו תורה, הדא הוא דכתיב (משלי ב): כי ה' יתן חכמה ה' קנני ראשית דרכו.
חצבה עמודיה שבעה, אלו שבעה ספרי תורה ולא חמשה הן?!
בר קפרא עביד מרישיה דוידבר עד (במדבר י): ויהי בנסוע הארון חד, מן ויהי עד ובנחה חד, ועד סיפיה חד, הרי ז'.
טבחה טבחה, אלו העונשים.
מסכה יינה, אלו קלין וחמורין וגזירות שוות.
אף ערכה שולחנה, אלו הערכין.
שלחה נערותיה תקרא, אלו ישראל.
על גפי מרומי קרת, שהסיטן הקדוש ברוך הוא וקרא אותן אלהות, שנאמר (תהלים פב): אני אמרתי אלהים אתם וגו'.
אחר כל השבח הזה (משלי ט): מי פתי יסור הנה, הן הניחו דעתו של הקב"ה ואמרו לעגל (שמות לב): אלה אלהיך ישראל, בשביל כן, חסר לב.
אמרה לו (תהלים פב): אכן כאדם תמותון:
ד [חכמת נשים בנתה ביתה - אומות העולם]
חכמות בנתה ביתה, זה בצלאל, (שמות לא): ואמלא אותו רוח אלהים וגו'.
חצבה עמודיה שבעה, אלו ז' ימי המלואים, הדא הוא דכתיב (ויקרא ח): כי שבעת ימים ימלא את ידכם.
טבחה טבחה, אלו הקרבנות.
מסכה יינה, אלו הנסכים.
אף ערכה שולחנה, זה סדור לחם הפנים.
שלחה נערותיה תקרא, זה משה, הדא הוא דכתיב (שם ט): ויהי ביום השמיני קרא משה לאהרן ולבניו וגו':
ה [עם חסיד תתחסד - אברהם, משה]
ר' יהודה ורב נחמן, ר' יהודה פתר קרא באברהם אבינו.
כיון שבא בחסידות הקדוש ברוך הוא בא עמו בחסידות.
בשעה שבא בתמימות הקב"ה בא עמו בתמימות.
ובשעה שבא בעקמנות הקדוש ברוך הוא בא עמו בעקמנות.
בשעה שנתברר על עסקיו הקב"ה בירר לו עסקיו.
אימתי בא בחסידות?
בשעה שאמר (בראשית יח): אל נא תעבור מעל עבדך מה כתיב תמן (שם): ואברהם עודנו עומד לפני ה'.
אמר רבי סימון: תקנת סופרים שכינה היתה ממתנת לו.
אימתי בא בתמימות?
בשעה שאמר (שם): אולי יחסרון חמשים הצדיקים.
חמשה מה כתיב (בראשית יח): ויאמר לא אשחית אם אמצא שם ארבעים וחמשה.
אימתי בא בעקמנות?
בשעה שאמר (שם טו): ואנכי הולך ערירי.
מה כתיב תמן?
לא יירשך זה.
אימתי נתברר על עסקיו?
בשעה שאמר (שם): במה אדע כי אירשנה.
מה כתיב תמן (שם)?
ידוע תדע כי גר יהיה זרעך.
ר' נחמיה פתר קרא במשה.
בשעה שבא בחסידות הקדוש ברוך הוא בא עמו בחסידות.
בשעה שבא בתמימות,הקב"ה בא עמו בתמימות.
בשעה שבא בעקמנות הקדוש ברוך הוא בא עמו בעקמנות.
בשעה שנתברר על עסקיו הקב"ה בירר עסקיו.
אימתי בא בחסידות?
בשעה שאמר (שמות לג): הראני נא את כבודך.
מה כתיב תמן?
אני אעביר כל טובי וגו'.
אימתי בא בתמימות?
בשעה שאמר (שם ג): מדוע לא יבער הסנה?
א"ל: מן דיקרי קאים בגויה.
אימתי בא בעקמנות?
בשעה שאמר (שם): ואמרו לי מה שמו מה אומר אליהם?
מה אמר לו?
זה שמי לפי שעה אהיה אשר אהיה.
אימתי נתברר על עסקיו?
בשעה שאמר לו (שם): ועתה לכה ואשלחך אל פרעה אמר לו שלח נא ביד תשלח ומאז באתי אל פרעה.
מה כתיב תמן (שם ד)?
עתה תראה:
ו [משה נענש על שסירב ללכת למצרים]
רבי ברכיה בשם ר' סימון: מייתי לה מן הדין קרא (ד"ה א כג): בני עמרם אהרן ומשה ויבדל אהרן להקדישו קדש קדשים הוא ובניו עד עולם להקטיר לפני ה' לשרתו ולברך בשמו עד עולם (לעמוד ולשרת בשם ה').
ומשה איש האלהים בניו יקראו על שבט הלוי.
אמר רבי אלעזר בר יוסי: פשוט הוא לן שבחלוק לבן שימש משה כל שבעת ימי המילואים.
ר' תנחום בשם ר' יודן, תני: כל שבעת ימי המילואים היה משה משמש בכהונה גדולה ולא שרתה שכינה על ידו, הדא הוא דכתיב (ויקרא ט): וירא כל העם וירונו ויפלו על פניהם.
אמר רב שמואל בר נחמן: כל שבעת ימי הסנה היה הקדוש ברוך הוא מפתה את משה שילך בשליחותו למצרים, הדא הוא דכתיב (שמות ד): גם מתמול גם משלשום גם מאז דברך אל עבדך, הרי ששה ובשביעי אמר לו: שלח נא ביד תשלח.
אמר לו הקב"ה: משה את אומר: שלח נא ביד תשלח, חייך, שאני צורכה לך בכנפיך.
אימתי פרע לו?
רבי ברכיה אמר, ר' לוי ור' חלבו, ר' לוי אמר: כל ז' ימי אדר היה משה מבקש תפלה ותחנונים שיכנס לא"י ובשביעי אמר לו (דברים ג): כי לא תעבור את הירדן הזה.
ר' חלבו אמר: כל ז' ימי המילואים היה משמש בכהונה גדולה וכסבור שלו היא בז'.
אמר לו: לא שלך היא, אלא של אהרן אחיך היא, הדא הוא דכתיב: ויהי ביום השמיני:
ז [ויהי לשון צרה; והיה לשון שמחה]
אמר רבי שמואל בר נחמן: וחמשה הן (בראשית יד): ויהי בימי אמרפל.
מה צרה היתה שם?
עשו מלחמה וגו'.
משל לאוהבו של מלך שנכנס למדינה בשבילו היה המלך נזקק במדינה באו ברבריים נזדווגו לו, וכיון שבא ונזדווגו אמרו הכל: ווי! שאין המלך נזקק למדינה, כמו שהיה.
כך אברהם אוהבו של הקדוש ברוך הוא היה וכתיב בו: ונברכו בך, ובשבילו היה הקב"ה נזקק לכל העולם כולו. באו כשדיים ונזדווגו לו אמרו: ווי! שאין הקדוש ברוך הוא נזקק בעולמו כמות שהיה, הדא הוא דכתיב (שם): וישובו ויבואו אל עין משפט היא קדש.
אמר רבי חייא: לא ביקשו להזדווג, אלא לתוך גלגל עינו של עולם, עין שעשתה מידת הדין בעולם בקשו לסותמה (לסמותה): היא קדש.
אמר ר' אחא: הוא כתיב: הוא, שקידש שמו של הקב"ה וירד לכבשן האש, כיון שבאו המלכים ונזדווגו לו התחילו צווחין: ווי! ווי! ויהי בימי אמרפל מלך.
(ישעיה ז): ויהי בימי אחז בן יותם.
מה צרה היתה?
ארם מקדם ופלשתים מאחור וגו'.
משל למלך שמסר את בנו לפדגוג והיה הפדגוג שונא אותו.
אמר: אם אני הורג אותו עכשיו,נמצאתי מחייב ראשי למלך, אלא הריני מושך את יונקתו ממנו והוא מת מאליו.
כך אמר אחז: אם אין גדיים אין תיישים אם אין תיישים אין צאן, אם אין צאן אין רועה אם אין רועה אין עולם.
כך אמר אחז: אם אין קטנים אין תלמידים אם אין תלמידים אין חכמים, אם אין חכמים אין תורה, אם אין תורה אין בתי כנסיות ובתי מדרשות, אם אין בתי כנסיות ובתי מדרשות, אין הקדוש ברוך הוא משרה שכינתו בעולם.
מה עשה?
עמד ונעל בתי כנסיות ובתי מדרשות, הדא דכתיב (ישעיה ח): צור תעודה חתום תורה בלמודי.
רב הונא בשם ר' אלעזר אמר:
למה נקרא שמו אחז?
שאחז בתי כנסיות ובתי מדרשות.
ר' יעקב בשם ר' אחא אמר: שמעת לה מן הדא (שם): וחכיתי לה' המסתיר פניו וגו', אין לך שעה קשה כאותה שעה שנאמר בה (דברים לא): ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא, מאותה שעה (ישעיה ח): וקויתי לו כי לא תשכח מפי זרעו.
ומה הועיל לו?
(שם): הנה אנכי והילדים אשר נתן לי ה'.
וכי ילדיו היו והלא תלמידיו היו?!
אלא מכאן לתלמידו של אדם שנקרא בנו, כיון שראו הכל שאחז בתי כנסיות וב"מ התחילו הכל צווחין: ווי! ווי! ויהי בימי אחז.
(ירמיה א): ויהי בימי יהויקים בן יאשיהו.
מה צרה היתה שם?
(שם ד): ראיתי את הארץ והנה תוהו ובוהו.
משל לכתבין של מלך שנכנסו למדינה וכל מדינה ומדינה שהיו כתבין מגיעין, היו בני המדינה עומדין על רגליהן ופרעין את ראשיהן וקוראים אותם באימהם ביראהם ברתתם בזיע. וכיון שנכנסו למדינתו של מלך עמדו וקרעו אותן ושרפו אותן.
אמרו: אוי לנו כשירגיש המלך בכך, הדא הוא דכתיב (שם לו): ויהי כקרוא יהודי שלש דלתות וארבע וגו', וכיון שהגיע לפסוק החמישי (איכה א): היו צריה לראש (ירמיה לו): יקרעה בתער הסופר והשלך על האש אשר אל האח, כיון שראו כן התחילו צווחין ווי! ווי! ויהי בימי יהויקים.
(אסתר א): ויהי בימי אחשורוש.
מה צרה היתה שם?
שנגזר להשמיד להרוג ולאבד.
משל למלך שהיה לו כרם ונזדווגו לו ג' שונאים. התחיל אחד מקטף בעוללות ואחד התחיל לזנב באשכלות וא' מעקר בגפנים.
פרעה התחיל מקטף בעוללות, הדא דכתיב (שמות א): כל הבן הילוד.
נבוכדנצר התחיל מזנב באשכלות, הדא דכתיב (מ"ב כד): החרש והמסגר אלף.
רבי ברכיה בשם ר' יהודה, ורבנן:
רבי ברכיה, בשם ר' יהודה אמר: חרש אלף ומסגר אלף.
ורבנן אמרין: זה וזה אלף.
ר' יהודה ברבי סימון אמר: אלו תלמידי חכמים.
ר' שמואל בר יצחק אמר: אלו הבוליותוס.
ורבנן אמרי: אלו היועצים.
המן הרשע התחיל לעקר בגפנים וביקש לקעקע ביצתן של ישראל בעא למזבן בכל ביעתא, הדא הוא דכתיב (אסתר ג): להשמיד להרוג ולאבד, וכיון שראו הכל אחשורוש מוכר והמן לוקח, התחילו הכל צווחין ווי! ווי! ויהי בימי אחשורוש.
(רות א): ויהי בימי שפוט השופטים.
מה צרה היתה שם?
ויהי רעב בארץ.
משל למדינה שהיתה חייבת ליפס למלך ושלח המלך גבאי טמיון לגבות.
מה עשו בני המדינה?
עמדו ותלו אותו וגבו אותו אמרו: ווי! כשירגיש המלך בדברים הללו, מה ששלוחו של מלך מבקש לעשות לנו עשינו לו!
כך כשהיה אחד מישראל עושה דבר שלא כהוגן היו מוליכין אותו אצל הדיין.
מה שהדיין צריך לעשות לנשפט, היה הנשפט עושה לדיין.
אמר להן הקב"ה: אתם מבזין את שופטיכם, הנני מביא עליכם דבר שאי אתם יכולין לעמוד בו.
ואיזה?
זה רעב, (שם): ויהי רעב בארץ.
שמעון בר רב אבא, בשם ר' יוחנן אמר:
כל מקום שנאמר: ויהי, משמש צרה ושמחה.
אם צרה אין צרה, כיוצא בה.
אם שמחה אין שמחה, כיוצא בה.
אתא ר' ישמעאל: עבדה פלגא, כל מקום שנאמר ויהי אין שמחה, והיה אין צרה.
אתיבון (בראשית א): ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור?!
אמר להן: אף היא אינה שמחה, לפי שלא זכה העולם להשתמש באותו האור.
דאמר רבי יהודה בר סימון: אור שברא הקדוש ברוך הוא ביום ראשון אדם צופה ומביט בה מסוף העולם ועד סופו, כיון שראה הקב"ה מעשה דור אנוש ומעשה דור המבול שהן מקולקלין, עמד וגנזו מהן, הדא דכתיב (איוב לח): וימנע מרשעים אורם.
והיכן גנזו?
בגן עדן, שנאמר (תהלים צז): אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה.
אתיבון: ויהי ערב וגו'?!
אמר להן: אף היא אינה שמחה שכל מה שנברא ביום ראשון עתיד לכלות, הדא דכתיב (ישעיה נא): כי שמים כעשן נמלחו וארץ וגו'.
איתיבון: ויהי ערב ויהי בקר ,יום שני, שלישי, רביעי, חמישי, ששי?!
אמר להן: אף היא אינה שמחה שכל מה שנברא בששת ימי בראשית צריכין עשייה. החטין צריכין לטחון, החרדל צריך למתקה, ותורמיסון צריכין להמתיק.
אתיבון: (בראשית לט): ויהי ה' את יוסף ויהי איש מצליח!
אמר להן: אף היא אינה שמחה שמתוך כך נזדמנה לו אותה רשעה.
אתיבון: ויהי ביום השמיני?!
אמר להן: אף היא אינה שמחה שבאותו היום מתו נדב ואביהוא.
איתיבון: (במדבר ז): ויהי ביום כלות משה?!
אמר להן: אף היא אינה שמחה שבו ביום שנבנה בנינו של בית נגנז.
איתיבון: (יהושע ו): ויהי ה' את יהושע.
אמר להן: אף היא אינה שמחה שנהרג יאיר ששקול כרובה של סנהדרין, שנאמר (שם): ויכו מהם אנשי העי כשלשים וששה איש, שלשים וששה אין כתיב כאן, אלא כשלשים וששה איש.
אמר רבי יודן: זה יאיר בן מנשה ששקול כרובה של סנהדרין.
איתיבון: (שמואל א יח): ויהי דוד לכל דרכיו משכיל וה' עמו?!
אמר להן: אף היא אינה שמחה שכתוב בו (שם): ויהי שאול עוין את דוד.
איתיבון: (שם ב ז): ויהי כי ישב המלך בביתו וה' הניח לו?!
אמר להן: אף היא אינה שמחה שבאותו היום בא נתן הנביא ואמר לו (מ"א ח): רק אתה לא תבנה הבית.
אמרין ליה: אמרינן דילן אמור דילך.
אמר להם (יואל ג): והיה ביום ההוא יטפו ההרים עסיס.
(ישעיה ז): והיה ביום ההוא יחיה איש עגלת בקר וגו'.
(זכריה יד): והיה ביום ההוא יצאו מים חיים וגו'.
(תהלים א): והיה כעץ שתול על פלגי מים.
(מיכה ה): והיה שארית יעקב בגוים.
מתיבין ליה: והא כתיב (ירמיה לח): והיה כאשר נלכדה ירושלים?!
אמר להן: אף היא אינה צרה שבו ביום נטלו ישראל איפופסין על עונותיהם.
דאמר רבי ישמעאל ב"ר נחמן: איפופסין שלימה נטלו ישראל על עונותיהם ביום שחרב בה"מ, הדא הוא דכתיב (איכה ד): תם עונך בת ציון לא יוסיף להגלותך:
ח [זקני ישראל]
אר' עקיבא: נמשלו ישראל לעוף.
מה העוף הזה אינו פורח בלא כנפים, כך ישראל אין יכולים לעשות דבר חוץ מזקניהם.
אמר ר' יוסי בר חלפתא: גדולה זקנה אם זקנים הם חביבין הם, אם נערים הם נטפלה להן ילדות.
דתני רשב"י: לא במקום אחד ולא בשני מקומות מצינו שחלק הקדוש ברוך הוא כבוד לזקנים, אלא בכמה מקומות:
בסנה, (שמות ג): לך ואספת את זקני ישראל.
במצרים, (שם): ובאת אתה וזקני ישראל.
בסיני, (שם כד): עלה אל ה' אתה ואהרן נדב ואביהוא וע' מזקני ישראל.
במדבר, (במדבר יא): אספה לי שבעים איש.
באהל מועד, ולזקני ישראל.
אף לעתיד לבא הקב"ה חולק כבוד לזקנים, הדא הוא דכתיב (ישעיה כד): וחפרה הלבנה ובושה החמה.
וכתיב: ונגד זקניו כבוד.
ר' ישמעאל בר ביבי ור' שמעון ור' ראובן בשם חנינא אמר: עתיד הקדוש ברוך הוא למנות לו ישיבה של זקנים משלו, הדא הוא דכתיב (שם): כי מלך ה' צבאות בהר ציון ובירושלים.
ונגד זקניו כבוד, נגד זקנים אין כתיב כאן, אלא נגד זקניו כבוד.
ר' אבין בשם רבי ישמעאל בר' יהושע אמר: עתיד הקדוש ב"ה לישב כגורן וצדיקים יושבין לפניו, כההוא (מ"א כ"ב): ומלך ישראל ויהושפט מלך יהודה יושבים איש על כסאו מלובשים בגדים בגורן.
וכי בגורן היו יושבים?!
אלא כהא דתנינן: סנהדרין כחצי גורן עגולה, כדי שיראו זה את זה.
אמר שלמה: אני חמיתיה מצומצם ביניהון, הדא הוא דכתיב (משלי לא): נודע בשערים בעלה בשבתו עם זקני ארץ:
ט [עתיד הקב"ה לעשות מחול עם הצדיקים]
לחולה כתיב, והן עולין עליו בעולמה, ומראין עליו כאלו באצבע, ואומר (שם): כי זה אלהים אלהינו עולם ועד וגו'.
בְּעַלְמוּת, בזריזות.
עַלְמוּת, כאלין עולמתא, כדכתיב (שם סח): בתוך עלמות תופפות.
תרגם עקילס: אתניסאה עולם, שאין בו מות.
עַלְמוּת, בשני עולמות,ינהגנו בעוה"ז וינהגנו בעולם הבא.
|
