|
פרשה יג: קרבנות הנשיאים
א [קורבנות הנשיאים]
למה הדבר דומה?
למלך, שיצא לדרך והיו מביאים לפניו סעודה, לפי הדרך ולפי הפונדק.
אמר להם המלך: כך אתם מכבדים לי, וכך אתם נותנים לי, איני מלך ואיני שולט במלכות?! אמרו לו: אדונינו! בדרך אנחנו ולפי הדרך ולפי הפונדק הכנסנו לך, כשתכנס למדינה ותכנס לפלטרין שלך, תראה כמה אנו מכבדין אותך.
כך כשהוקם המשכן הקריבו לו הנשיאים דורון וקרבן קערה ומזרק וכף פר אחד וגו' ושעיר עזים וגו' ולזבח וגו'.
אמר להם הקדוש ברוך הוא: כך הוא כבודי?!
אמרו לו: רבון העולמים! במדבר אנו נתונים ולפי המדבר הקרבנו לפניך, כשתכנס לפלטרין שלך, אתה רואה כמה קרבנות וכמה פרים נקריב לפניך.
הה"ד: הטיבה ברצונך את ציון תבנה חומות ירושלים אז תחפוץ זבחי צדק אז יעלו על מזבחך פרים, ולא פר אחד.
וכן את מוצא בשלמה, שבנה בית המקדש ובקש להקריב לחנוכת בית המקדש, ראה מה כתיב שם (מלכים א ח): ויזבח שלמה את זבח השלמים וגו'.
וכן בימי עזרא, והקריבו לחנוכת בית אלהא דנה תורין מאה דיכרין וגו' הוי, הטיבה ברצונך את ציון וגו' אז תחפוץ וגו':
ב [חביבות קורבנות הנשיאים]
היה רבי יוסי אומר: אימתי התחילו מלואים?
בכ"ג באדר ובאחד בניסן שלמו ימי המלואים, וכל שבעת ימי המלואים, היה משה מעמיד את המשכן, וכל בקר ובקר מקריב קרבנותיו עליו, ופירקו. בשמיני העמידו ולא פירקו, שנאמר: (שמות מ): ויהי בחדש הראשון בשנה השנית באחד לחדש הוקם המשכן ואותו יום שמיני, אחד בשבת היה, וראש חדש של ניסן היה.
בו ביום עמד אהרן ובניו ורחצו ידיהם ורגליהם מן הכיור, עבדו את עבודתם וסדרום על הסדר.
בו ביום הקריבו ישראל תמידים, נדרים ונדבות, חטאות ואשמות, בכורות ומעשרות.
על אותו היום הוא אומר: עורי צפון ובואי תימן וגו'.
עורי צפון, זו עולה, שנשחטת בצפון.
ובואי תימן, אלו שלמים, שנשחטים בדרום.
הפיחי גני, זה אהל מועד.
יזלו בשמיו, זה קטרת הסמים.
יבא דודי לגנו, זה השכינה.
ויאכל פרי מגדיו, אלו הקרבנות.
באתי לגני אחותי כלה, זה יום שמיני.
אריתי מורי עם בשמי, זה לבונת הקטרת ולבונת המנחה.
אכלתי יערי עם דבשי, זה אברי העולה ואמורי קדשי קדשים.
שתיתי ייני עם חלבי, אלו הנסכים ואימורי קדשים קלים.
אכלו רעים, זה משה ואהרן.
שתו ושכרו דודים, זה כנסת ישראל.
ר' אלעזר ור' יוסי ברבי חנינא, רבי אלעזר אמר: שלמים הקריבו בני נח.
ר' יוסי בר' חנינא אמר: עולות הקריבו בני נח.
מתיב ר' אלעזר לר' יוסי בר' חנינא: והא כתיב (בראשית ד): והבל הביא גם הוא מבכורות צאנו ומחלביהן, דבר שחלבו קרב.
מה עבד לה ר' יוסי ב"ר חנינא?
מן שמניהון.
מתיב ר"א לר' יוסי ב"ר חנינא (שמות כד): וישלח את נערי בני ישראל ויעלו עולות ויזבחו זבחים שלמים לה' פרים
מה עבד לה ר' יוסי בר ר' חנינא?
שלמים בעורן, בלא הפשט ובלא נתוח.
מתיב ר"א לר' יוסי בר חנינא, הא כתיב (שם יח): ויקח יתרו חותן משה עולה וזבחים.
עולה, זו עולה.
זבחים, אלו זבחי שלמים.
מה עביד לה ר' יוסי בר חנינא?
כמאן דאמר: לאחר מתן תורה בא יתרו.
רב אמר: אתפלגות רבי אלעזר ור' יוסי בר חנינא, חד אמר קודם מתן תורה בא יתרו.
ואחרינא אמר: לאחר מתן תורה בא יתרו.
אמר רבי חמא, אמר רבי חנינא:
מאן דאמר קודם מתן תורה בא יתרו, כמאן דאמר שלמים הקריבו.
ומאן דאמר לאחר מתן תורה בא יתרו, כמאן דאמר עולות הקריבו.
הדא מסייע לרבי יוסי בן חנינא עורי צפון, זו עולה, שנשחטה בצפון.
מהו עורי?
דבר שהיה ישן ונתעורר.
ובואי תימן, אלו שלמים, שהם נשחטים בדרום.
מהו ובואי?
דבר, שהוא בא לחדש.
רבי אבא בריה דרבי פפי, ורבי יהושע דסכנין, בשם ר' לוי אמר: אף הדין קריה, מסייע ליה לר' יוסי ברבי חנינא זאת תורת העולה, היא העולה, שהקריבו בני נח.
כדאתי לשלמים, וזאת תורת זבח השלמים, אשר הקריבו אין כתיב כאן, אלא אשר יקריבו, מכאן ולהבא.
במה מקיים ר' אלעזר קרייה דרבי יוסי בן חנינא: עורי צפון ובואי תימן, פתר ליה בגליות.
עורי צפון, לכשיתעוררו הגליות, שהן נתונות בצפון, יבאו ויחנו בדרום, לכשיתעורר גוג, שהוא נתון בצפון, יבא ויפול בדרום.
(יחזקאל לט): ושובבתיך וששאתיך והעליתיך מירכתי צפון, לכשיתעורר מלך המשיח, שהוא נתון בצפון, יבא ויבנה את בהמ"ק, שהוא נתון בדרום, כמה דאת אמר: (ישעיה מא): העירותי מצפון ויאת וגו'.
דבר אחר:
עורי צפון
מלמד שהרוחות עתידות להכניס קנאה זו עם זו, רוח הדרום אומרת: אני מביאה גלות תימן וגלות הגרה וכל הדרום.
ורוח צפון אומרת: אני מביאה גלות צפון והמקום נותן שלום ביניהם, והם נכנסות בפתח אחד, לקיים מה שנאמר (שם מג): אומר לצפון תני ולתימן אל תכלאי הביאי בני מרחוק וגו'.
רבי חוניא בשם רבי בנימין בר לוי אמר: לפי שבעולם הזה, כשרוח צפונית מנשבת, אין רוח דרומית מנשבת, אבל לעתיד לבוא, אמר הקב"ה: אני מביא רוח אגרסטים לעולם ושתי הרוחות משמשות בו. הה"ד: אומר לצפון תני וגו'.
דבר אחר:
עורי צפון וגו'
לעתיד לבוא, עתיד הקדוש ברוך הוא לעשות סעודה לצדיקים בגן עדן, ואין צריכין לא בפלסמון ולא ראשי בשמים, אלא רוח צפון ורוח דרום מכבדות וזוחלות כל ביסמני גן עדן ונותנים ריחם. הה"ד (שיר ד): הפיחי גני, זה כיבוד הגן.
יזלו בשמיו, זה זילוף.
יבא דודי לגנו, אומרים ישראל לפני הקב"ה: וכי יש בעל הבית שיעשה סעודה לאורחים ולא יהיה מיסב עמהם?! יש חתן עושה סעודה למקוראים ולא ישב עמהם?! אם רצונך, יבא דודי לגנו ויאכל פרי מגדיו.
אמר להם הקדוש ב"ה: הריני עושה כשם שאתם מבקשים.
באותה שעה הקדוש ברוך הוא בא לגן עדן. הה"ד (שם ה): באתי לגני אחותי כלה וגו'.
אחותי, שנתאחו לי בגלות.
כלה, שנתכלו בגלות, כמה דתימא (תהלים מד): כי עליך הורגנו כל היום וגו'.
לפיכך עתיד לקרותם אחותי, שיהיו אחוים אצלו.
כלה, כמה דתימא (איכה ב): כלילת יופי.
ואומר (ישעיה סא): וככלה תעדה כליה.
ואומר: ותקשרים ככלה.
(שיר ה): אריתי מורי עם בשמי, שנתמררו בגלות והיו מבשמים עצמם, בקידוש שם שמים, לכך, עתיד הקב"ה לענגם בגן עדן ולקטר לפניהם, מכל הבשמים.
(שם): אכלתי יערי עם דבשי, לפי שהערו ישראל נפשם למיתה בגלות, כמה דתימא (ישעיה נג): תחת אשר הערה למות נפשו, והיו עוסקים בתורה המתוקה מדבש, לפיכך, עתיד הקדוש ברוך הוא להשקותם יין המשומר בענביו, מששת ימי בראשית ולהרחיצם בנחלי חלב.
דבר אחר:
על שם (יואל ד): והיה ביום ההוא יטפו ההרים עסיס והגבעות תלכנה חלב וגו'.
(שיר ה): אכלו רעים, אלו ישראל, שעשו רצונו של הקב"ה בגלות ולא רצו להתערב באומות, אלא שמרו בריתו של הקדוש ברוך הוא.
דבר אחר:
אכלו רעים, אלו בעלי מצות.
שתו ושכרו דודים, אלו חכמי תורה.
ור' יוסי בר חמא דריש ליה להאי קרייה כולו:
עורי צפון, במשכן.
עורי צפון ובאי תימן, אלו עולות ושלמים, שהעולות נשחטות בצפון, והשלמים בדרום.
הפיחי גני, זה המשכן.
מהו גני?
גנוני, מה הכילה הזאת מצויירת במיני צבעונים, כך היה המשכן מצוייר במיני צבעונין (שמות כו): תכלת וארגמן ותולעת שני ושש משזר.
יזלו בשמיו, זה הקטרת.
יבוא דודי לגנו
אמר רבי חוניא: לימדתך התורה דרך ארץ, שלא יהא החתן נכנס לחופה, עד שהכלה נותנת לו רשות. הה"ד: יבא דודי לגנו ואח"כ, באתי לגני.
ר' עזריה בשם ר' יהודה ב"ר סימון:
משל למלך, שכעס על מטרונה וטרדה והוציאה מתוך פלטרין שלו, לאחר זמן בקש להחזירה, אמרה יחדש לי דבר ואחר כך הוא מחזירני.
כך לשעבר היה אדם שרוי בגן עדן, במחנה השכינה, כעס עליו הקב"ה וגירשו ממחיצתו, כשיצאו ישראל ממצרים, בקש הקדוש ברוך הוא להחזיר ישראל למחיצתו, ואמר להם, שיעשו לו משכן וישכן בתוכם, כמה דתימא (שמות כה): ועשו לי מקדש וגו'.
אמרו ישראל: יחדש לנו הקב"ה דבר אחד שהוא חפץ להחזירנו אצלו.
מה הוא החידוש?
לשעבר היה הקדוש ברוך הוא מקבל קרבנות מלמעלן (בראשית ח): וירח ה' את ריח הניחוח. ועכשיו יהיה מקבל קרבנות מלמטן.
הה"ד: יבא דודי לגנו, זו השכינה.
ויאכל פרי מגדיו, אלו הקרבנות.
באתי לגני אחותי כלה
למה הדבר דומה?
למלך שאמר לבני המדינה שיבנו פלטר. ובנו אותו והיו בני המדינה עומדים על פתח פלטר ומצעקים ואומרים: יכנס המלך לפלטר.
מה עשה?
נכנס בפשפש ושלח להם הכרוז: אל תצעקו שכבר באתי לפלטר.
כך, כשעמד המשכן, היו ישראל אומרים: יבא דודי לגנו, לפי שמלאכת המשכן נגמרה בכ"ה בכסלו, ועמד המשכן מקופל עד ר"ח ניסן, והיו ישראל אומרים: הרי עשינו המשכן, מתי תבוא השכינה ותשרה בתוך מעשה ידינו?
כשהגיע ר"ח ניסן וצוה הקב"ה להקים את המשכן, שלח להם ע"י משה, מה אתם יראים כבר, באתי לגני אחותי כלה.
אמר רבי ישמעאל ב"ר יוסי: באתי לגן אין כתיב כאן, אלא באתי לגני, לגנוני, למקום שהוא עיקרי מתחלה.
וכי עיקר שכינה אינה בתחתונים היתה. הה"ד (בראשית ג): וישמע את קול ה' אלהים מתהלך בגן לרוח היום.
אמר רבי חמא בר כהנא: מהלך אין כתיב כאן, אלא מתהלך בגן, מקפץ ועולה.
מהו (שם): ויתחבא האדם ואשתו?
אמר רבי איבו: באותה שעה, גרעה קומתו של אדם הראשון ונעשית של ק' אמה.
כיון שחטא אדם, נסתלקה השכינה לרקיע הראשון.
חטא קין, נסתלקה לרקיע השני.
חטאו דור אנוש, נסתלקה לרקיע השלישי.
חטאו דור המבול, נסתלקה לרקיע הרביעי.
חטאו דור הפלגה, נסתלקה לרקיע החמישי.
חטאו הסדומיים, נסתלקה לרקיע הששי.
חטאו המצריים, נסתלקה לרקיע השביעי.
וכנגדן עמדו שבעה צדיקים והורידו את השכינה, מן העליונים לתחתונים, ואלו הן:
אברהם, הורידה מן השביעי לששי.
יצחק, הורידה מן הששי לחמישי.
יעקב, הורידה מן החמישי לרביעי.
לוי, הורידה מן הרביעי לשלישי.
קהת, הורידה מן השלישי לשני.
עמרם, הורידה מן השני לראשון.
משה, הורידה מן העליונים לתחתונים.
אמר רבי יצחק: כתיב (תהלים לז): צדיקים יירשו ארץ וישכנו לעד עליה.
הרשעים במה ישכנו, באויר?!
אלא הרשעים סלקו השכינה מן הארץ, אבל הצדיקים השכינו השכינה בארץ.
אימתי שרתה השכינה בארץ?
ביום שהוקם המשכן, שנאמר (שמות מ): ויכס הענן את אהל מועד וכבוד ה' מלא את המשכן. (שיר ה): אריתי מורי עם בשמי, זו הלבונה והקטורת.
אכלתי יערי עם דבשי, אלו איברי עולה ואימורי קדשי הקדשים.
שתיתי ייני עם חלבי, אלו המנחות והנסכים.
אכלו רעים, זה משה ואהרן.
שתו ושכרו דודים, זה נדב ואביהוא שנשתכרו בצרתן.
דבר אחר:
אכלו רעים, אלו הנשיאים.
אמר רבי שמעון בן יוסניה:
למה קרא לנשיאים רעים?
שמכיון שהיה אחד מהם מקריב קרבן וקרבנו מתקבלת, היה עושה יום טוב לאוהביו, לרעיו ולקרוביו.
שתו ושכרו דודים, אלו הנשיאים.
למה קרי להו דודים?
שהיו דודים אלו לאלו.
למה אמר להם: אכלו רעים שתו ושכרו דודים?
אמר רבי ברכיה: למלך, שעשה סעודה והזמין אורחים, כיון שאכלו ושתו, א"ל: תנו את המנה הזאת לבעל הבית.
אף הכא, באתי לגני אחותי כלה ואף אתם, אכלו רעים שתו ושכרו דודים.
אמר רבי ברכיה:
משל למלך שעשה סעודה והזמין אורחים, ונח השרץ לתוך התמחוי. ופשט המלך את ידו ופשטו הכל את ידיהם, שאילו משך המלך את ידו משכו הכל את ידיהם.
אמר רבי ינאי:
משל למלך שעשה סעודה והזמין אורחים והיתה עינו יפה באורחים, והיה מחזר עליהם ואומר להם: יערב לכם יבסם לכם.
דבר אחר:
אריתי מורי וגו'
אר' שמעון בן יוסניה: ג' דברים כתוב כאן:
אריתי מורי עם בשמי,
אכלתי יערי עם דבשי.
שתיתי ייני עם חלבי.
כנגד שלשה דברים שעשו הנשיאים שלא כהוגן וקבלם הקדוש ברוך הוא, ואלו הן:
בכל מקום אין היחיד מתנדב בקטורת, והנשיאים הביאו (במדבר ז): כף אחת עשרה זהב מלאה קטורת.
בכל מקום, אין היחיד מביא חטאת, אלא אחר ידיעת חטאו, ואלו הביאו שעיר שלא בחטא.
בכל מקום אין קרבן יחיד דוחה את השבת, וכאן, קרבן יחיד דוחה את השבת. הא למדנו, כמה קרבן נשיאים חביב לפני הקב"ה:
ג [יהודה היה הראשון להקרבה]
אמר רבי תנחומא בר אבא: גאות אדם תשפילנו, זה אדם הראשון.
כיצד?
בשעה שעבר אדם על צוויו של הקדוש ברוך הוא ואכל מן האילן, ביקש הקב"ה שיעשה תשובה ופתח לו פתח, ולא בקש אדם. הה"ד (בראשית ג): ויאמר אלהים הן האדם וגו'.
אמר רבי אבא בר כהנא: מהו ועתה?
אלא שאמר לו הקדוש ברוך הוא: אפילו עכשיו עשה תשובה ואני מקבלך.
ואמר אדם: אי אפשי.
הקב"ה אמר: ועתה ואמר אדם: פן, אי איפשי.
אמר רבי שמעון בן לקיש: כיון שיצא אדם מן הדין, התחיל מחרף ומגדף.
נאמר כאן, כרובים (שם): וישכן מקדם לגן עדן את הכרוכים.
ונאמר בסנחריב, כרובים (ישעיה לז): ה' צבאות יושב הכרובים.
מה להלן חרופים וגדופים, אף כרובים שנאמר כאן, חרופים וגדופים. הוי, גאות אדם תשפילנו, לפי שנתגאה על הקדוש ברוך הוא מעשות תשובה, השפיל אותו וגרשו מגן עדן.
ושפל רוח יתמך כבוד, זה אברהם שהשפיל רוחו, ואמר (בראשית יח): ואנכי עפר ואפר, לכך קרא אותו הקדוש ב"ה (יהושע יד): האדם הגדול בענקים, שם זה גדול, מן אדם הראשון.
דבר אחר:
גאות אדם תשפילנו, זה פרעה, שנתגאה על משה ואמר (שמות ה): מי ה' אשר אשמע בקולו וגו' והשפילו הקב"ה (תהלים קלו): ונער פרעה וחילו.
ושפל רוח יתמך כבוד, זה משה, (שמות ח): למתי אעתיר לך וגו'.
ואומר (שם ט): כצאתי את העיר אפרוש את כפי וגו'.
דבר אחר:
גאות אדם, זה עמלק, שנתגאה על הקדוש ברוך הוא בחרופיו וגדופיו, שהיה משליח זמורה אל אפו, והיה נוטל זכרותן של ישראל, וזורק כלפי מעלה ומחרף ומגדף, ואומר: בזו חפצת. הה"ד (דברים כה): ויזנב בך, שהכם מכת זנב.
ושפל רוח יתמך כבוד, זה יהושע שהרגו, שנאמר (שמות יז): ויחלש יהושע את עמלק ואת עמו וגו'.
דבר אחר:
גאות אדם תשפילנו, זה תבור וכרמל, שבאו מסוף העולם, מתגאים לומר שאנו גבוהים ועלינו הקב"ה נותן את התורה.
ושפל רוח יתמך כבוד, זה סיני, שהשפיל את עצמו לומר שאני נמוך, ועל ידי כך תמך הקדוש ברוך הוא כבודו עליו, ונתנה עליו התורה וזכה לכל הכבוד הזה, כמה דתימא (שם יט): וירד ה' על הר סיני.
דבר אחר:
גאות אדם תשפילנו, זה יוסף שהנהיג שררה, שהיו אומרים לו אחיו לפניו: עבדך אבינו והיה שותק, לפיכך נקרא עצמות בחייו, שנאמר: והעליתם את עצמותי מזה.
ושפל רוח יתמך כבוד, זה יהודה שהשפיל עצמו לפני יוסף בשביל בנימין (בראשית מד): ידבר נא עבדך דבר כי עבדך ערב את הנער ועתה ישב נא עבדך וגו'.
אמר רבי ברכיה הכהן, בר רבי בשם רבי לוי: אמר הקב"ה: יהודה אתה השפלת עצמך מפני אחיך הקטן הימך, חייך! כשיוקם המשכן ויבאו השבטים להקריב, אין אחד מהם מקריב ראשון לפניך, אלא חולקים לך כבוד, ואתה הוא שתקריב ראשון.
הה"ד (במדבר ז): ויהי המקריב ביום הראשון למטה יהודה וגו':
ד [בזכות נחשון שקידש שם שמים זכה להקריב ראשון]
(שם): ומני שים טעם די כל אומה ולישן וגו'.
ולכך אמר: נודע ביהודה אלהים וגו'.
דבר אחר:
נודע ביהודה אלהים, כשירד דניאל לגוב אריות והוצל, דכתיב (שם ו): באדין דריוש מלכא שלח לכל עממיא וגו', הן קדמי שים טעם די בכל שלטן מלכותי להוון זאעין וגו', משזיב ומציל ועבד אתין ותמהין וגו'.
הוי, נודע ביהודה אלהים.
מפני מה הוצל דניאל מן האריות?
לפי שהתפלל לפני הקדוש ברוך הוא, שנקרא אריה, דכתיב (הושע יא): אחרי ה' ילכו כאריה ישאג, ודניאל משבט יהודה, שנקרא אריה, שנאמר (בראשית מט): גור אריה יהודה.
וכתיב (דניאל א): ויהי בהם מבני יהודה דניאל וגו', יבא אריה ויציל אריה, מפי אריה.
דבר אחר:
מפני שנדמה לאריות, שהוא אריה לכך לא הזיקוהו.
מפני מה לא הושלך לכבשן?
מפני שהיה אלוהו של נ"נ, דכתיב (שם ב): ולדניאל סגיד ומנחה וניחוחין אמר לנסכה ליה.
דבר אחר:
מפני שהיה נשרף, דכתיב (דברים ז): פסילי אלהיהם תשרפון באש, לכך זימן הקב"ה בלבו של דריוש, שלא יטילנו לכבשן האש, להודיע גבורתו.
דבר אחר:
נודע ביהודה אלהים. הה"ד (הושע ה): אפרים לשמה תהיה וגו'.
אפרים לשמה תהיה, כמשמעו.
(שם): ביום תוכחה, כמה דתימא (ישעיה לז): יום צרה ותוכחה ונאצה.
(הושע ה): בשבטי ישראל, בשבתי בתוכם בשכני בתוכם.
(שם): הודעתי נאמנה, כמה דתימא (תהלים יט): עדות ה' נאמנה, בשעה שגלו השבטים ולא גלו יהודה ובנימין, התחילו אומות העולם אומרים: נשא להם פנים, בשביל שהיו בני אכסניא שלו ולא הגלם, וכשגלו, הודיע האלהים אותו עון בעולם.
(הושע שם): היו שרי יהודה כמסיגי גבול עליהם אשפוך כמים עברתי.
הוי, נודע ביהודה אלהים.
דבר אחר:
נודע ביהודה, כמאן דאמר (תהלים כז): אם תחנה עלי מחנה לא יירא לבי וגו'.
מהו אם תקום עלי מלחמה?
בזאת אני בוטח.
באיזה זאת?
במה שאמר משה (דברים לג): וזאת ליהודה ויאמר וגו' בישראל גדול שמו. הה"ד (משלי יט): נכונו ללצים שפטים וגו'.
נכונו, לעוברי עבירות דינין.
משל לאחד שהיה רוכב על הבהמה, אם אינה סוחרת אינה מלקה ואם סוחרת מלקה.
כך אמר הקדוש ברוך הוא: נכונו ללצים שפטים.
אמר הקב"ה: עד שלא בראתי את האדם, התקנתי לו חמישה מגלבין:
שאת,
ספחת,
בהרת,
שחין,
מכוה.
ואית דאמרי:
צרעת,
ונתק.
כנגד חמשה תורות, שנאמר: זאת התורה לכל נגע הצרעת ולנתק ולשאת ולספחת ולבהרת.
לעבד רע, שהיה נמכר והלך אחד לקנותו, ידע בו שהוא רע, לקח עמו כבלים ומגלבים, שאם יסרח יהא רודה אותו בהן. כשסרח, הביא כבלים וכבלו והכהו במגלבין.
אמר לו העבד: אדוני, יודע היית תחלה שאני עבד רע, למה קנית אותי?
אמר לו: לפי שהייתי יודע שאתה רע מעללים, לכך התקנתי כל כך לאסריך ולהלקותיך, שאם תסרח תלקה בהם.
כך אמר הקדוש ברוך הוא, עד שלא בראתי אדם אני ידעתיו (בראשית ח): כי יצר לב האדם רע מנעוריו. אוי לה לעיסה שהנחתום מעיד עליה שהיא רעה, ולכך נאמר: נכונו ללצים שפטים.
מהו מהלומות?
שלשה תיבות.
אמר ר' ברכיה: מה לו מות?
אמר ר' אבין:
משל למטרונה שנכנסה לפלטין וחמת שוטיא וברדליא, והיא מדחלא.
אמרו לה: בני פלטין דידה, לא תדחלי, אלו לעבדים ולשפחות הם, אבל את לאכול ולשתות ולהתכבד.
כך כנסת ישראל, כששמעו פרשת אלות ונגעים, התחילו מתיראין.
אמר להם משה: אלו לעובדי כוכבים, אבל אתם לאכול ולשתות ולעסוק בתורה, (משלי לא): היתה כאניות סוחר ממרחק תביא לחמה.
הוי (תהלים עו): בישראל גדול שמו.
דבר אחר:
בישראל גדול שמו. הה"ד (מלאכי א): כי ממזרח שמש ועד מבואו גדול שמי בגוים גו'.
וכי בכל מקום מקריבים קטרת ומנחה לשם הקב"ה?!
אלא, בכל מקום שישראל עומדים ומתפללים תפלת מנחה, עליה נאמר מנחה, כמשמעו.
ואומר (מלכים א יח): ויהי כעלות המנחה ויגש אליהו הנביא.
מוגש, זו תפלת שחרית, כמה דתימא (בראשית יח): ויגש אברהם וגו', בתפלה.
מוקט, זו תפלת ערבית, כמה דתימא (תהלים קמא): תכון תפלתי קטורת לפניך וגו'.
הוי, גדול שמי בגוים, בכל מקום שישראל עומדים שם, לכך נאמר: גדול שמי בגוים.
דבר אחר:
נודע ביהודה אלהים
בזמן שינקום מאויביהם, כמה דתימא (יואל ד): מצרים לשממה תהיה ואדום למדבר שממה תהיה מחמס בני יהודה וגו'.
(שם): ונקיתי דמם לא נקיתי וגו' הוי, נודע ביהודה אלהים, כמה דתימא (תהלים ט): נודע ה' משפט עשה בפועל כפיו וגו'.
נודע ביהודה אלהים
אמר רבי יהודה בר' אלעאי: כשעמדו ישראל על הים, היו השבטים מדיינים אלה עם אלה, זה אומר: אני יורד תחלה, וזה אומר: אני יורד תחלה. קפץ נחשון לתוך גלי הים וירד ועליו.
אמר דוד (שם סט): הושיעני אלהים כי באו מים עד נפש.
אמר הקדוש ברוך הוא למשה: ידידי שוקע בים ואתה מתפלל?!
(שמות יד): דבר אל בני ישראל ויסעו.
הוי, נודע ביהודה אלהים, ולפיכך הגדיל הקב"ה שמו של נחשון בישראל, שזכה להקריב ראשון, שנאמר: ויהי המקריב ביום ראשון וגו'.
הוי, בישראל גדול שמו:
ה [דרשת המילה "ויהי"]
אמר רבי שמעון בר אבא, בשם רבי יוחנן: כל מקום שנאמר: ויהי, משמש צרה ושמחה.
אם צרה אין צרה כיוצא בה, ואם שמחה אין שמחה כיוצא בה.
אתא רבי שמואל בר נחמן, ועבדה פלגא, בכל מקום שנאמר: ויהי, צרה. והיה, שמחה.
אתיבון ליה: הכתיב (בראשית א): ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור?!
אמר להם: אף היא אינה שמחה, שלא זכה העולם להשתמש באותה אורה.
דאמר ר' יהודה ב"ר סימון: אותה אורה שברא הקדוש ברוך הוא ביום הראשון, היה אדם צופה ומביט בה מסוף העולם ועד סופו, וכיון שראה הקב"ה דור אנוש, ודור המבול, ודור הפלגה, עמד וגנזה והתקינה לצדיקים לעתיד לבא, שנאמר (משלי ד): ואורח צדיקים כאור נוגה הולך ואור עד נכון היום.
אתיבון ליה: ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד?!
אמר להם: אף היא אינה שמחה שכל מה שנברא ביום הראשון, עתיד להבלות, שנאמר (ישעיה נא): כי שמים כעשן נמלחו והארץ כבגד תבלה ויושביה כמו כן ימותון וישועתי לעולם תהיה וצדקתי לא תחת.
אתיבון ליה: כל ויהי, מששת ימי בראשית?!
אמר להם: אף הם אינה שמחה שכל מה שנברא בששת ימי בראשית צריכים עשייה, כגון: החרדל צריך למתק, והתורמסין צריכין לשלוק, וחטים צריכין ליטחן.
אתיבון ליה: והכתיב (בראשית לט): ויהי ה' את יוסף ויהי איש מצליח ויהי בבית אדוניו המצרי?!
אמר להם: אף היא אינה שמחה שמתגרת בו הדוב.
(במדבר ז): ויהי ביום כלות משה?!
אמר להם: אף היא אינה שמחה שנגנז בו בנין הבית.
והכתיב (ויקרא ט): ויהי ביום השמיני קרא משה?!
אמר להם: אף היא אינה שמחה שבו ביום מתו נדב ואביהוא.
והכתיב (יהושע ז): ויהי ה' את יהושע ויהי שמעו בכל הארץ?!
אף היא אינה שמחה שבו ביום קרע שמלותיו, שנאמר (שם): ויקרע יהושע שמלותיו ויפול על פניו ארצה לפני ארון ה' עד הערב הוא וזקני ישראל.
והכתיב (ש"ב ז): ויהי כי ישב המלך בביתו?!
אמר להם: אף היא אינה שמחה שבו ביום בא אליו נתן הנביא, ואמר לו הקדוש ברוך הוא (ד"ה ב ו): רק אתה לא תבנה הבית.
והכתיב: ויהי המקריב?!
אמר להם: אף היא אינה שמחה, מפני שהיה צפוי לפני הקב"ה שהם הולכים עם קרח במחלקתו.
אמר רבי יהודה ב"ר סימון, בשם ר' לוי בן פרטה:
משל לבן פולוטמנין, שגנב במרחץ והיה הבלני מתיירא לומר לו שמו, אעפ"כ פרסמו: בחור אחד, לבוש לבנים.
כך אף על פי שלא פירש שמותן של נשיאים, שחלקו עם קרח והלכו עמו, פירסמן ברמז: נשיאי עדה קריאי מועד אנשי שם, כמה דתימא (במדבר א): אלה קריאי העדה נשיאי מטות אבותם וגו'.
אנשי שם, שזכר שמותן בדגלים, כמה דתימא (שם): אלה שמות האנשים אשר יעמדו אתכם וגו'.
אמרי ליה: אמרינן דידן, אמור את דידך!
אמר להם: כל מקום שנאמר: והיה, שמחה.
(יואל ד): והיה ביום ההוא יטפו ההרים עסיס.
(זכריה יד): והיה ביום ההוא יצאו מים חיים מירושלים.
(ישעיה יא): והיה ביום ההוא יוסיף ה' וגו'.
(שם ז): והיה ביום ההוא יחיה איש עגלת בקר.
(שם כז): והיה ביום ההוא יתקע וגו'.
(שם ד): והיה הנשאר בציון.
והכתיב: (ירמיה לח): והיה כאשר נלכדה ירושלים?!
אמר להם: אף היא אינה צרה, אלא שמחה, שבו ביום נולד מנחם, ובו ביום נטלו ישראל אפוכי על עונותיהם.
דאמר ר' שמואל בר נחמן: אפוכי שלימה נטלו ישראל על עונותיהם, ביום שחרב בהמ"ק, שנאמר (איכה ד): תם עונך בת ציון לא יוסיף להגלותך:
ו [חשיבותו של יום הקמת המשכן]
אמר ר' שמואל בר אבא:
מהו ביום הראשון?
מן היום הראשון, שברא הקדוש ברוך הוא את העולם, נתאוה לדור עם בריותיו בתחתונים.
ראה היאך כתיב בבריית יום ראשון?
(בראשית א): ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד, יום ראשון אינו אומר, אלא יום אחד, וכשם שאמר יום אחד, יאמר יום שנים, יום שלשה?!
אלא למה אמר יום אחד?
שעד שהקב"ה היה יחידי בעולמו, נתאוה לדור עם בריותיו בתחתונים, לא עשה כן, אלא כיון שהוקם המשכן והשרה בו הקדוש ברוך הוא שכינתו ובאו הנשיאים להקריב, אמר הקב"ה: יכתב, שביום זה נברא העולם.
דבר אחר:
ביום הראשון
ביום שהוקם המשכן אינו אומר כאן, אלא ביום הראשון.
מהו?
הראשון לבריאת עולם. מלמד שאחד בשבת היה, נמצאת אומר: עשר עטרות נטל אותו היום:
ראשון, לבריאת עולם,
ראשון, לכהונה,
ראשון, לנשיאות,
ראשון, לשכינה, דכתיב (שמות כה): ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם.
ראשון, לעבודה,
ראשון, לברכת כהנים,
ראשון, לראשי חדשים,
ראשון, לאיסור במה,
ראשון, לאכילת קדשים,
ראשון, לירידת האש, דכתיב (ויקרא ט): ותצא אש מלפני ה' ותאכל על המזבח וגו':
ז [קרבנו של נחשון בן עמינדב]
למה נקרא שמו נחשון?
על שם שירד תחלה לנחשול שבים.
אמר רבי שמעון בן יוחאי: אמר הקדוש ברוך הוא למשה: מי שקידש את שמי בים, הוא יקריב תחלה, וזה היה נחשון וכן עשה. הה"ד (במדבר ז): נחשון בן עמינדב וגו', יחסו הכתוב על שם שבטו, שבח לו, שבח לאביו, שבח לשבטו.
או שגבה משבטו והביא?
תלמוד לומר: זה קרבן נחשון בן עמינדב, משלו הביא ולא שגבה משבטו והביא.
אלא מה תלמוד לומר: נחשון בן עמינדב? יחסו הכתוב על שם שבטו:
ח [כל השבטים שווים לפני ה' - א]
תני, רבי שמעון בן יוחאי: בשעה שעמדו ישראל לפני הר סיני, לקבל את התורה, ולא היו בהם, לא סומים, ולא חרשים, ולא שוטים, ולא אלמים, ולא פסחים, ולא חגרים.
ועל אותה שעה הוא אומר: כלך יפה רעיתי ומום אין בך, עד שחטאו בעגל ונעשו בהן: זבים, ומצורעים, כמה דתימא (שמות לב): וירא משה את העם כי פרוע וגו'
וכתיב (ויקרא יג): והצרוע אשר בו הנגע בגדיו יהיו פרומים וראשו יהיה פרוע, ועל אותה שעה, הוא אומר (במדבר ה): וישלחו מן המחנה כל צרוע וכל זב, אבל לפני הר סיני כולם שלמים היו. הוי, כולך יפה רעיתי וגו'.
דבר אחר:
כולך יפה רעיתי, מדבר בשבטים.
ואם תאמר כיצד היו כולם יפים, שהרי יעקב אביהם בירך לשבטים, ומקנתר לראובן ושמעון ולוי, והיאך אתה אומר: כולך יפה רעיתי?!
אמר רבי אלעזר: אע"פ שבירך את השבטים האחרונים וקנתר לראשונים, אלא חזר ובירכם, שנאמר (בראשית מט): כל אלה שבטי ישראל שנים עשר וגו', עשה אותם יונקים זה מזה.
מהו (שם): ויברך אותם איש אשר כברכתו וגו'?
משברכן, חזר וברכן?!
אלא, מלמד, כשבירך יעקב אבינו את בניו והיה מושלן בחיות.
משל יהודה באריה (שם): גור אריה יהודה
משל דן, בנחש, יהי דן נחש וגו'.
נפתלי, באילה, נפתלי אילה שלוחה וגו'.
בנימין בזאב, בנימין זאב יטרף.
אף על פי כן, חזר וקרא כולם אריות, כולם נחשים, כולם אילות, כולם זאבים, תדע לך שהוא כן שהרי דן שקראו נחש, חזר וקראו אריה, דן גור אריה וגו', הא למדת שחזר וכלל ראובן ושמעון ולוי בברכת אחיהם, לקיים מה שנאמר: כולך יפה רעיתי וגו', ולכך חזר הכתוב ומנה לראובן ושמעון ולוי לעצמם, בספר ואלה שמות, ולא מנה השבטים אחרים.
רבי יהודה ורבי נחמיה ורבנן, רבי יהודה אומר: לכך מנה ראובן ושמעון ולוי לעצמם, שכל השבטים לא שמרו יחוסיהם במצרים, וראובן ושמעון ולוי שמרו יחוסיהם, לכך הוא מונה שם יחוסם.
ר' נחמיה אומר: כל השבטים היו עובדי עבודת כוכבים במצרים, ושבט ראובן ושמעון ולוי לא עבדו עבודת כוכבים, ולכן זכו למנות לעצמם.
ורבנן אמרין: כל השבטים לא הנהיגו שררה במצרים, ראובן ושמעון ולוי הנהיגו שררה במצרים.
מת ראובן, נתנו שררה לשמעון.
מת שמעון, נתנו שררה ללוי.
מת לוי, בקשו לתת שררה ליהודה, ויצאת בת קול ואמרה להם: הניחו אותה, עד שיגיע זמנה.
אימתי הגיע זמנה?
לאחר מיתתו של יהושע (שופטים א): ויהי אחרי מות יהושע וישאלו וגו' ויאמר ה' יהודה יעלה וגו'.
רבי לוי ור' חנין, חד מנהון אמר: לכך חזר וייחס אלו שלשה השבטים, מפני שקינתרן אביהם. ואחרינא אמר: מפני שייחסן אצל משה ואהרן, ולית אנן ידעין, מאן אמר דא ומאן אמר דא.
ממה דאמר רבי יודן, בשם ר' יהודה בר רבי סימון, בשם רבי חנין, בשם ר' שמואל בר יצחק: (משלי טו): אזן שומעת תוכחת חיים בקרב חכמים תלין.
הוי, הוא רבי חנין דאמר: מפני שקנתרן, ולפי שקבלו תוכחת אביהם, זכו להתייחס בצד משה ואהרן, לכך נאמר: כולך יפה רעיתי וגו'.
דבר אחר:
כולך יפה רעיתי וגו'
לפי שירמיה אומר (ירמיה ו): כסף נמאס קראו להם.
ויחזקאל קורא אותם סיגים (יחזקאל כב): בן אדם היו לי בית ישראל לסיג וגו'.
בא זכריה ואמר (זכריה ד): ראיתי והנה מנורת וגו' של זהב היא כולה, לקיים מה שנאמר: כולך יפה רעיתי וגו'.
דבר אחר:
כולך יפה וגו'
מדבר בנשיאי השבטים.
בעת שהקריבו לחנוכת המזבח, לא הקריבו כולם ביום אחד, אלא כל אחד ואחד יומו, כמה דתימא: נשיא אחד ליום.
יכול מי שהקריב ראשון הוא היה חביב יותר ויהודה שהקריב תחלה הוא יהיה חביב מכולם, לכך, אמר רבי חלבו: בכל השבטים כתיב: קרבנו קרבנו, ובנשיא יהודה כתיב: וקרבנו, אתמהא, הוא הקריב ראשון ואמר: וקרבנו, לא היה צ"ל כן, אלא הראשון קרבנו והאחרונים וקרבנו, למה כן?
אמר רבי ברכיה הכהן, בר רבי: בשביל יהודה, שהקריב ראשון, שאם בא להתגאות על אחיו ולומר: אני מכובד מכם, שאני הקרבתי תחלה, הם משיבים אותו ואומרים לו: אתה הוא שהקרבת אחרון, שכך כתיב: וקרבנו עשה אותך טפלה לאחיך.
הוי, כולך יפה וגו':
|
