|
המשך פרשה יג: קרבנות הנשיאים
ט [כל השבטים שווים לפני ה' - ב]
למה בראשון וקרבנו?
אמר רבי יודן: העלה עליהם הקב"ה, כאלו כולם הקריבו ביום ראשון, וביום אחרון, שאין זה גדול מזה.
כתיב: זאת חנכת המזבח וגו'
והלא קערה אחת היתה, ומזרק אחד היה, וכף אחת היתה, ביום המשח אותו.
מה תלמוד לומר: קערות כסף שתים עשרה וגו'?
אלא, העלה עליהם, כאילו כולם הקריבו ביום ראשון, וכאילו כולם הקריבו ביום אחרון:
י [ו' החיבור במילה וקורבנו -א]
וקרבנו
אמר רבי פנחס בן יאיר:
למה בכל קרבנות הנשיאים כתיב קרבנו עתדים חסר, ובנחשון כתיב וקרבנו עתודים מלאים?
וקרבנו למה וי"ו יתירה?
כנגד ו' דברים שנתחדש באותו היום בעולם.
ראשון לשכינה ששרתה בישראל, שנאמר (שמות כה): ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם.
ראשון לנשיאים,
ראשון לברכת כהנים, שנאמר (ויקרא ט): וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם.
ראשון למחיצת מחנה שכינה,
ראשון לאיסור הבמה, דכתיב (דברים יב): השמר לך פן תעלה עולותיך וגו'.
ראשון לירידת האש, דכתיב (ויקרא ט): ותצא אש מלפני ה' ותאכל על המזבח וגו', ולכך יבא בן נחשון בשש מדות שלמים, ויבנה יסוד בית המקדש, כמה דתימא (שמואל א יז): ויען אחד מהנערים וגו'.
יודע נגן יודע לשאול.
גבור חיל, יודע להשיב.
איש מלחמה, יודע לישא וליתן במלחמתה של תורה.
ונבון דבר, שמבין דבר מתוך דבר.
ואיש תואר, שמראה פנים בהלכה.
וה' עמו, שהלכה כמותו בכל מקום.
ולכך, עתודים מלאים, שדוד, שעמד ממנו, נתברך בו' ברכות, ואין עתודים, אלא לשון עמידה, כמה דתימא (איוב טו): אשר התעתדו לגלים.
ואומר (משלי כד): ועתדה בשדה לך:
יא [ו' החיבור במילה וקורבנו -ב]
למה עתודים מלא והוא יתיר וא"ו?
כנגד ו' בנים, שהיו מנחשון בעלי שש ברכות, ואלו הן:
דוד,
משיח,
דניאל,
חנניה,
מישאל,
ועזריה.
דוד, דכתיב: יודע נגן וגו'.
משיח, דכתיב (ישעיה יא): ונחה עליו רוח ה'.
רוח חכמה ובינה, הרי תרין.
רוח עצה וגבורה, הרי ד'.
רוח דעת ויראת ה', הרי ו'.
דניאל חנניה מישאל ועזריה מנין?
דכתיב (דניאל א): ויהי בהם מבני יהודה דניאל חנניה וגו', ילדים אשר אין בהם כל מאום ומשכילים בכל חכמה וגו':
יב [ו' החיבור במילה וקורבנו -ג]
וקרבנו למה וי"ו יתירה?
ר' ביבי, בשם ר' ראובן: שיתא, כנגד ו' דברים שניטלו מאדם הראשון ועתידים לחזור על ידי בן נחשון, הוא משיח, אלו הן ו' דברים שניטלו מאדם הראשון:
זיוו,
וחייו,
וקומתו,
ופירות הארץ,
ופירות האילן,
ומאורות.
זיוו, שנאמר: משנה פניו ותשלחהו.
חייו מניין?
שנאמר: כי עפר אתה ואל עפר תשוב.
קומתו, שנאמר: ויתחבא האדם וגו', שעשה קומתו מאה אמה.
פירות הארץ ופירות האילן, (בראשית ב): ארורה האדמה בעבורך וגו'.
מאורות, (ישעיה סד): וחפרה הלבנה ובושה החמה וגו'.
מנין שגנזם?
דכתיב (איוב לח): וימנע מרשעים אורם וגו'.
ומנין שעתידים לחזור לימות המשיח, זיוו מנין?
שנאמר (שופטים ה): ואוהביו כצאת השמש בגבורתו.
חייו, (ישעיה סה): כימי העץ ימי עמי.
תני, ר' שמעון בן יוחאי: אין עץ אלא תורה, דכתיב (משלי ג): עץ חיים היא למחזיקים בה. קומתו, (ויקרא כו): ואולך אתכם קוממיות.
תני, ר' חייא: בקומה זקופה ואין יראים מכל בריה.
ר' שמעון אומר: מאתים אמה קוממיות, קומה של מיות.
ר' יהודה אומר: ק' אמה כאדם הראשון.
ר' אלעזר בר' שמעון אומר: ג' מאות אמה, שנאמר: קוממיות
ק' מאה
מיות מאתים
ר' אבהו אומר: ט' מאות אמה.
ר' הונא, בשם ר' דוסא, טעמיה דר' אבהו: דכתיב: כימי העץ ימי עמי וסדן של שקמה עושה בארץ ו' מאות שנה, והולד הזה יוצא, ממעי אמו אמה גדומא, צא וחשוב, אמה ומחצה לכל שנה, את מוצא ט' מאות אמות.
פירות הארץ ופירות האילן מנין?
דכתיב (זכריה ח): כי זרע השלום הגפן וגו'.
מאורות מנין?
(ישעיה ל): והיה אור הלבנה כאור החמה:
יג [קרבן נחשון ורמזיו - א]
תני, מגיד שלא נעשו מתחלה, אלא על שם קרבנו.
(במדבר ז): מזרק אחד כסף שבעים שקל בשקל הקודש, אין לי אלא מזרק שנתפרש בו בשקל הקודש.
קערה מנין?
תלמוד לומר: שניהם מלאים סולת.
מה זה בשקל הקודש, אף זה בשקל הקודש.
רבי חנניה בן אחי ר' יהושע אומר: אין צריך, שהרי כבר נאמר: כל כסף הכלים אלפים וד' מאות בשקל הקודש.
מה תלמוד לומר: שניהם מלאים?
שהיו שוים במדה.
ומה הפרש בין קערה למזרק?
קערה גילדה עבה, מזרק גילדו דק.
סלת בלולה בשמן, זו מן הנדבה.
כף אחת עשרה זהב וגו'.
אמר רבי חנין: שעושה כל מה שבכף אחת, שכלי הקודש מצרף מה שבתוכו ליטמא, שאם נגע טבול יום במקצת מה שבתוכו, פסל את כולו.
עשרה זהב, היא של זהב.
משקלה, של כסף.
אתה אומר כן: היא של זהב ומשקלה של כסף, או היא של כסף ומשקלה של זהב?
תלמוד לומר: כל זהב הכפות ק"כ, הא אין עליך לומר כלשון האחרון, אלא כלשון הראשון היא של זהב, ומשקלה של כסף.
מלאה קטורת, זו קטורת נדבה.
פר אחד בן בקר, שלא היה בעדרו כמוהו.
איל אחד, שלא היה בעדרו כמוהו.
בן שנתו, שנה של עצמו ולא שנה, למנין עולם.
לעולה, מגיד שכלם כשרות לעולה.
או כבש, שנתפרש בו כשר לעולה, ושאר כולם לא הוכשרו לעולה?
תלמוד לומר: פר אחד, איל אחד, כבש אחד, מגיד שכולם כשרות לעולה.
שעיר עזים אחד לחטאת, לכפר על קבר התהום.
ולזבח השלמים, מגיד שכולם כשרות לזבח השלמים.
או בקר שנתפרש בו כשר לזבח השלמים, וכולם לא הוכשרו לזבח השלמים?
תלמוד לומר: ולזבח השלמים וגו', מגיד שכולם כשרות לזבח השלמים.
זה קרבן נחשון בן עמינדב, משלו הביא ולא שגבה משבטו והביא.
זה קרבן, זה הביא קטרת נדבה, ואין היחיד מביא קטרת נדבה.
זה, מביא חטאת, שלא חטא, ואין היחיד מביא חטאת שלא חטא.
זה, קרבן דוחה את השבת, ואין קרבן יחיד דוחה את השבת:
יד [קרבן נחשון ורמזיו - ב]
וקרבנו וגו'
מה ראו הנשיאים להקריב קרבנות בענין הזה?
רבנן אמרין: אף על פי שקרבן שוה הקריבו כולם, על דברים גדולים הקריבו, וכל אחד ואחד הקריבו לפי דעתו.
התחיל נחשון והקריב על סדר המלוכה, כמה שהמליכו אביו על אחיו, כמה דתימא (בראשית מט): יהודה אתה יודוך אחיך גור אריה יהודה וגו'.
וכן הוא אומר (ד"ה א ה): כי יהודה גבר באחיו ולנגיד ממנו וגו'.
והיה מסורת ביד שבט יהודה, חכמיהם וגדוליהם, מן יעקב אבינו, כל מה שעתיד ליארע לכל שבט ועד ימות המשיח, וכן היה ביד כל שבט ושבט מסורת, כל מה שיארע לו, עד ימות המשיח, מן יעקב אביהם.
וקרבנו וגו'
הקערה והמזרק, הקריב כנגד מלכי בית דוד שעתידים לעמוד ממנו, שמלכו בכיפה בים וביבשה, כגון: שלמה ומלך המשיח.
שלמה מנין?
דכתיב (מלכים א ה): כי הוא רודה בכל עבר הנהר מתפסח ועד עזה.
רב ושמואל, חד אמר: תפסח, בסוף העולם, ועזה, בסוף העולם.
וחד אמר: גבי הדדי הוו קיימו, וכשם שמלך על תפסח ועל עזה, כך מלך על העולם כולו. ואומר (שם י): וכל הארץ מבקשים את פני שלמה לשמוע את חכמתו וגו' והמה מביאים איש מנחתו וגו'.
ומנין שהיה שולט בים?
דכתיב (שם): וגם אני חירם אשר נשא זהב מאופיר וגו'.
(שם): כי אני תרשיש למלך בים עם אני חירם אחת לשלש שנים וגו'.
ואומר (תהלים פט): ושמתי בים ידו ובנהרות ימינו.
מלך המשיח מנין?
דכתיב (שם עב): וירד מים ועד ים ומנהר עד אפסי ארץ.
בארץ מנין?
דכתיב (שם): וישתחוו לו כל מלכים כל גוים יעבדוהו.
ואומר (דניאל ז): וארו עם ענני שמיא וגו' וליה יהיב שלטן וגו' (שם ב): ואבנא די מחת לצלמא, הוות לטור רב ומלאת כל ארעא, ולכך הקריב קערה, כנגד הים, שהוא מקיף את העולם כולו ודומה לקערה.
למה היה שלשים ומאה משקלה?
לפי שכשהקוה הקדוש ברוך הוא ביום השלישי של יצירת העולם, כל המים למקום אחד קראן ימים, שנאמר (בראשית א): ולמקוה המים קרא ימים וימים בגימטריא הוא:
מאה,
יו"ד יו"ד עשרים.
מ"ם מ"ם שמונים.
הרי מאה.
בא שלמה והוסיף ים אחד, למלאכת המקדש, לטבול בו הכהנים, כמה דתימא (מלכים א ז): ויעש את הים מוצק עשר באמה משפתו אל שפתו וגו' וכנגד אותן שלשים אמה שהיה קו הים שעשה שלמה סביב, הוסיף על משקל הקערה שלשים שקלים, כנגד הים של שלמה, הרי ק"ל שקל משקל הקערה, כנגד הימים וים של שלמה.
מזרק אחד כסף, כנגד העולם שהוא עשוי ככדור הנזרק מיד ליד.
למה משקלו שבעים שקל?
ששלטו שניהם על ע' אומות שהם מסוף העולם ועד סופו.
ומנין שהים עשוי דוגמת קערה והעולם עשוי ככדור?
כההיא דתנינן, וחכמים אומרים: אינו אסור, אלא כל שיש בידו מקל, או צפור, או כדור, קערה, וסייף, ועטרה, וטבעת.
מקל, שהוא רודה בו את העולם.
צפור, ותמצא כקן ידי לחיל העמים.
כדור, שהעולם עשוי ככדור.
אמר רבי יונה: אלכסנדרוס מקדנוס, כד בעי מיסק לעיל, הוי סליק וסליק, עד שראה את העולם ככדור ואת הים כקערה, בגין כן ציירין ליה כדורא בידיה, ויצוריניה קערה בידיה?! אינו שליט בים, אבל הקב"ה שליט בים ושליט ביבשה.
מציל בים ומציל ביבשה, ולכך הביאו קערה, כנגד הים.
ומזרק, כנגד היבשה.
שניהם מלאים, שלשלמה הביאו האומות מנחות, וכן עתידים להביא למלך המשיח, כמה דתימא (תהלים עב): מלכי שבא וסבא אשכר יקריבו.
ואין מלאים, אלא לשון דורון, כמה דתימא (שמואל א יח): וימלאום למלך סלת, כמה דתימא (איכה ד): המסולאים בפז.
בלולה בשמן, כמה דתימא (קהלת ז): טוב שם משמן טוב.
ואומר (שיר א): שמן תורק שמך, שהיה שמם הטוב יוצא בכל העולם.
למה היו של כסף?
כמה דתימא (משלי י): כסף נבחר לשון צדיק.
כף אחת עשרה זהב, כנגד עשרה דורות, מן פרץ ועד דוד, שנאמר (רות ד): ואלה תולדות וגו' וחצרון הוליד וגו' ועמינדב הוליד את נחשון וגו' ועובד הוליד וגו' וישי הוליד את דוד וגו'.
כף אחת, שהיו יד אחת, כולם צדיקים גמורים, הוי, מלאה קטורת שמעשיהם היו נעימים, כריח הקטורת.
פר אחד בן בקר, כנגד אברהם שהיה עיקר היחוס, שעליו נאמר (בראשית יח): ואל הבקר רץ אברהם.
איל אחד, כנגד יצחק, שנאמר בו (שם כב): ויקח את האיל ויעלהו לעולה תחת בנו.
כבש אחד, כנגד יעקב, שנאמר בו (שם ל): והכשבים הפריד יעקב.
שעיר עזים אחד לחטאת, כנגד יהודה, שהוא הביא לאביו כתונת הפסים של יוסף, שהטבילוהו בדם השעיר, שנאמר (שם לז): וישחטו שעיר עזים וגו', ויהודה הביאה לאביו ואמר (שם ): הכר נא הכתונת בנך וגו', לכך נמדד לו באותה מדה שאמרה לו תמר (שם לח): הכר נא למי החותמת והפתילים, ולכך נאמר בזה, החטאת שהביאוהו כפרה עליו, על שציער את אביו.
ולזבח השלמים וגו', אלו דוד ושלמה שהם התחילו במלכות, שאין בקר אלא לשון מלכות, כמה דתימא (דברים לב): חמאת בקר וחלב צאן וגו'. ומתרגמינן יהב להון ביזת מלכיהון. שלמים, שהיו צדיקים גמורים, והיו ישראל בימיהם מושלמין, ובימי שלמה היה המלכות שלימה, שנאמר (ד"ה א כט): וישב שלמה על כסא ה', ושניהם בנו בהמ"ק, דוד עשה היסוד, ושלמה בנאו.
אילים חמשה עתדים חמשה כבשים בני שנה חמשה, הרי ט"ו, כנגד ט"ו מלכים שהיו מן רחבעם ועד צדקיהו, מלך בן מלך, מהם היו צדיקים גמורים, מהם בינונים, מהם רשעים גמורים.
זה קרבן נחשון בן עמינדב, כיון שראה הקדוש ברוך הוא שהקריב על סדר האבות ושלשלת המלוכה, התחיל מקלס את קרבנו, זה קרבן נחשון בן עמינדב:
טו - טז [ייחודו של שבט יששכר וקורבנו]
למה נאמר בו הקריב?
לפי שבא ראובן וערער, אמר: דיי שקדמני יהודה למסעות, אקריב אני לתולדות! נזף בו משה וא"ל: מפי הקב"ה נאמר לי, הקרב למסעות.
דבר אחר:
הקריב, הקריבו משה, בעל כרחו של ראובן.
דבר אחר:
הקריב, כאלו הקריב תחלה.
למה כן?
לפי שזכה בעצת נשיאים, העלה עליו הכתוב כאלו הוא הקריב תחלה.
אבא חנן אומר, משום רבי אליעזר: לפי שזכה בעצה, זכה שניתן בינה בשבטו, שנאמר (שם יב): ומבני יששכר יודעי בינה לעתים.
ונאמר (שופטים ה): ושרי ביששכר עם דבורה וגו'.
וכן הכתוב מספר בשבחו בבתי דינין במצרים, שנאמר (במדבר כו): לישוב משפחת הישובי, ואין ישוב, אלא בתי דינין, שנאמר (יחזקאל לג): ויבאו אליך כמבוא עם וישבו לפניך וגו'. (בראשית כה): ויעקב איש תם יושב אוהלים.
ואומר: ויששכר באהליך.
הקריב את קרבנו וגו'
אמר רבי פנחס בן יאיר:
למה הוסיף הקרב וחסר יו"ד?
אלא, כנגד פרה אדומה שעשו באותו היום, לכך הוסיף הקרב חסר יו"ד, והעמיד התיבה על ד' אותיות, כנגד ד' דברים, שהיתה פרה צריכה:
אדומה,
תמימה,
בלא מום,
בלא נשיאות עול.
כמה דתימא (במדבר יט): ויקחו אליך פרה אדומה תמימה וגו'.
קערת כסף אחת, בא נשיא יששכר והקריב ע"ש התורה, לפי שהם אהבו את התורה יותר מכל השבטים, שנאמר (ד"ה א ב): ומבני יששכר יודעי בינה לעתים וגו'.
מהו לעתים?
ר' תנחומא אמר: לקרסין.
ר' יוסי אומר: לעבורים.
(שם): לדעת מה יעשה ישראל, באיזה יום יעשו מועדים.
(שם): ראשיהם מאתים, אלו מאתים ראשי סנהדראות שהיו שבט יששכר מעמיד.
(שם): וכל אחיהם על פיהם, שהיו מסכימים הלכה על פיהם, ואומר (בראשית מט): ויט שכמו לסבול, שהיו סובלים עול תורה.
ויהי למס עובד, שכל מי שהיה טועה בהלכה, היו שואלים אותה לשבט יששכר, והם מבארים אותה להם.
קערת כסף, כנגד התורה שהיא קרואה לחם, שנאמר (משלי יט): לכו לחמו בלחמי.
ונאמר בלחם הפנים: ועשית קערתיו וכפותיו.
ותנינן קערותיו, אלו דפוסים שהיו עושים לחם הפנים בדפוסים.
שלשים ומאה משקלה, צא וחשוב כ"ד ספרים של תורה שבכתב, ושמונים מן משנה, שמתחלת במ"ם, מאימתי קורין את שמע וכו'.
ומסיימת במ"ם (תהלים כט): ה' יברך את עמו בשלום.
מ"ם ארבעים
ומ"ם ארבעים
הרי שמונים
הרי ק"ד שעולים מניינם של תורה שבכתב ותורה שבעל פה.
דבר אחר:
שראשי שישה סדרי משנה, חשבון ראשי אותיות, הן עולים שמונים.
צא וחשוב:
מ' מן מאימתי של סדר זרעים.
י' מן יציאות השבת של סדר מועד.
ח' מן חמש עשרה נשים, מן סדר נשים.
אחד מן ארבעה אבות נזיקין, מן סדר ישועות.
כ' מן כל הזבחים, מן סדר קדשים.
אחד מן אבות הטומאות, מן סדר טהרות.
הרי שמונים.
מיכן שעולים תורה שבכתב ותורה שבעל פה, למנין ק"ד, ונתנה לכ"ו דורות שהיו מאדם ועד משה, שניתנה תורה על ידו, הרי ק"ל, לכך היה משקל הקערה ק"ל.
מזרק אחד כסף, כנגד התורה המשולה ביין, שנאמר (משלי ט): ושתו ביין מסכתי, ולפי שדרך היין לשתות במזרק, כמה דתימא (עמוס ו): השותים במזרקי יין לכך הביא מזרק שבעים שקל בשקל הקדש.
למה?
כשם שיין, חשבונו שבעים, כך יש שבעים פנים בתורה.
למה נאמר בקערה אחת?
כנגד התורה הצריכה להיות אחת, כמה דתימא (במדבר טו): תורה אחת ומשפט אחד יהיה לכם.
למה נאמר במזרק אחד?
שדברי תורה שבכתב ודברי תורה שבע"פ, כולם נתנו מרועה אחד, כולם אל אחד אמרן, למשה מסיני.
למה היו של כסף?
כנגד התורה, שנאמר בה (תהלים יב): אמרות ה' אמרות טהורות כסף צרוף בעליל וגו'.
שניהם מלאים סלת, המקרא והמשנה מלאים הם, שאין אחד סותר על חבירו.
סלת, כמה דתימא (שם יט): ונופת צופים, כסלת שצפה על גבי נפה.
בלולה בשמן, זו התורה, שצריכה לבלול במעשים טובים.
כההיא דתנינן, יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ שיגיעת שניהם משכחת עון. הוי, למנחה, שאותה שעה הוא נושא נחת רוח ליוצרו.
בזמן שאדם עוסק בת"ת, והוא בעל מעשים טובים, ושומר עצמו מן החטא.
כף אחת, כנגד הלוחות שנכתבו מיד הקדוש ברוך הוא, כמה דתימא (שמות לב): והלוחות מעשה אלהים המה והמכתב מכתב אלהים וגו'.
עשרה זהב, אלו עשרת הדברות שהיו כתובים בלוחות, כמה דתימא (דברים י): ויכתוב על הלוחות כמכתב הראשון וגו'.
זהב, כמה דתימא (שיר ה): ידיו גלילי זהב.
ואומר: הנחמדים מזהב וגו'.
מלאה קטורת, שתרי"ג מצות בלולות בהן.
וכן את מוצא: תרי"ג אותיות יש מן אנכי, עד אשר לרעך, כנגד תרי"ג מצות, וז' יתירות, כנגד ז' ימי בראשית, ללמדך שכל העולם לא נברא אלא בזכות התורה. הוי, מלאה קטרת, שכן ק' מתחלפת בד', א"ת ב"ש, ג"ר ד"ק, ועולה חשבון התיבה אחר כן, למנין תרי"ג.
דבר אחר:
מלאה קטרת, שבין כל דבור ודבור שהיו כתובים בלוחות, פרשיותיה ודקדוקיה של תורה היו כתובים.
ואתיא כההיא דאמר חנניה בן אחי ר' יהושע: ידיו גלילי זהב, אלו שני לוחות הברית, שכתוב עליהן: כתובים באצבע אלהים.
גלילי זהב, מה הגלים הללו, בין גל גדול לגל גדול, גלים קטנים, כך בין כל דיבור ודיבור, פרשיותיה של תורה היו כתובים ודקדוקיה.
פר אחד בן בקר, כנגד כהנים.
איל אחד, כנגד לוים.
כבש אחד, כנגד ישראל, שכלם קבלו את התורה בסיני.
שעיר עזים אחד לחטאת, כנגד הגרים שעתידים להתגייר ושהיו שם, שכולם ראוים, שנאמר (ויקרא יח): אשר יעשה אותם האדם וחי בהם, כהנים, לוים וישראלים, לא נאמר, אלא האדם, מלמד שאפילו עובד כוכבים המתגייר ועוסק בתורה, הרי הוא ככהן גדול.
ולזבח השלמים בקר שנים, כנגד שתי תורות, המקרא והמשנה, שכל מי שמבקר וזובח יצרו, לעשות ככל הכתוב בהן, הוא עושה שני שלומות: שלום למעלה ושלום למטה, שנאמר (ישעיה כז): או יחזק במעוזי יעשה שלום לי שלום יעשה לי.
אילים חמשה עתודים חמשה כבשים בני שנה חמשה, כנגד ג' פסוקים של תורה, שבהם ו' סדרי משנה, והן מן שתים פסקה, וכל פסקה ופסקה מן חמשה תיבות, ואלו הם:
(תהלים יט): תורת ה' תמימה משיבת נפש,
עדות ה' וגו',
פקודי ה' וגו',
מצות ה' וגו',
יראת ה' וגו',
משפטי ה' וגו'.
לכך הקריבו לשלמים, ג' מיני קרבנות אלו, כנגד השלשה פסוקים שבהם ששה סדרי משנה.
אתיא כההיא דאמר רבי תנחומא: (שם): תורת ה' תמימה וגו', שזה סדר נשים, שמזהיר על האדם לפרוש מן הערוה, כדי להצילו מן המיתה, כמאן דאמר (משלי ה): רגליה יורדות מות וגו'.
ואומר (שם ב): כל באיה לא ישובון ולא ישיגו ארחות חיים.
ואומר (שם): להצילך מאשה זרה וגו' .
עדות ה' וגו', זה סדר זרעים, שאדם מאמין בחייו של עולם וזורע.
פקודי ה' וגו' זה סדר מועד, שיש בו כל המועדות, שכתוב בהן: ושמחת בחגך.
מצות ה' וגו', זה סדר קדשים, שהוא מאיר עינים בין חולין לקדשים.
יראת ה' טהורה, זה סדר טהרות, שהוא מפריש בין טומאה לטהרה.
משפטי ה' וגו', זה סדר נזיקין, שיש בו רוב הדינים.
ולכך הקריבו מכל מין ומין חמשה חמשה, כנגד חמשה תיבות הכתובות על כל סדר וסדר.
ולמה נכתבה חמשה תיבות על כל סדר וסדר?
כנגד התורה שהיא חמשה ספרים, ללמדך שהם גופי תורה.
למה שם הקב"ה כתוב בכל סדר וסדר?
שהוא מעיד עליהן שמפיו אמרן למשה, כשם שאמר חמשה ספרי תורה.
זה קרבן נתנאל וגו' כיון שראה הקדוש ברוך הוא שהקריב על סדרי התורה, התחיל משבח את קרבנו, זה קרבן נתנאל בן צוער:
יז [קרבן נשיא זבולון ורמזיו]
למה בכל הנשיאים, מזכיר שבטם ואח"כ מזכיר שמותם, וביהודה ויששכר מזכיר שם נשיאיהם תחלה, ואחר כך מזכיר שמותן?
לפי שנחשון היה מלך, ונתנאל היה מלכה של תורה, וכמ"ש (משלי ח): בי מלכים ימלוכו ובכל מקום המלך מקדים לעמו, שנאמר (מיכה ב): ויעבור מלכם לפניהם וגו' (מ"א ח): לעשות משפט עבדו ואח"כ, ומשפט עמו ישראל דבר יום ביומו.
למה בכל הנשיאים כתיב שם נשיא ונחשון אינו קרוא נשיא?
לפי שהקריב תחלה, שאם בא להתגאות על הנשיאים האחרים לומר: שאני מלך עליכם, שאני הקרבתי תחלה, הם יאמרו לו: אין אתה אלא הדיוט, שכולם קרואים נשיא נשיא, ואתה לא נקראת נשיא, לקיים מה שנאמר (משלי טז): תועבת ה' כל גבה לב וגו'.
ואומר (תהלים קלח): כי רם ה' ושפל יראה וגבוה ממרחק יידע.
למה זכה זבולון להקריב שלישי?
לפי שחיבב את התורה, והרחיב ידיו לפזר ממונו ליששכר, כדי שלא יצטרך שבט יששכר לפרנסה, ולא יתבטל מלעסוק בתורה, לפיכך זכה זבולון להיות שותף לתורה, והיה חבירו של יששכר, ולכך הקריב אחריו ואחר יהודה, לקיים מה שנאמר (משלי יח): מתן אדם ירחיב לו ולפני גדולים ינחנו.
קרבנו קערת כסף אחת, בא נשיא זבולון והקריב קרבנו, על השותפות שהיה לו עם יששכר אחיו, לפי שהיו זבולון ויששכר שותפים, יששכר היה עוסק בתורה וזבולון היה עוסק בפרקמטיא, והיה טורח זבולון ונותן לתוך פיו של יששכר, ועל זה היה קרבנו קערת כסף, כנגד הים, שהוא עשוי כקערה, שהיה חלק זבולון, שנאמר (בראשית מט): זבולון לחוף ימים ישכון.
מזרק אחד כסף, כנגד הארץ, שהיא עשויה ככדור, שהיתה חלק יששכר, שנאמר (שם): וירא מנוחה כי טוב וגו'.
שלשים ומאה משקלה מזרק אחד וגו', הרי מאתים, כנגד מאתים ראשי סנהדראות, שהיו בשבט יששכר, שנאמר: ראשיהם מאתים, ולכך תלה חשבון הגדול בזבולן, לפי שגדול מעשה יותר מן העושה, שלולי זבולן, לא היה יששכר יכול לעסוק בתורה, שהוא היה מאכילו ונותן לתוך פיו.
דבר אחר:
קערה, כנגד לחם, שהיה מאכילו.
מזרק, כנגד היין, שהיה משקהו.
ולמה היה של כסף?
שגם כסף היה נותן לו, לעשות כל צרכו, כמה דתימא (קהלת י): לשחוק עושים לחם ויין ישמח חיים והכסף יענה את הכל.
שניהם מלאים סלת וגו'. זבולון ויששכר, שניהם היו נוטלין שכר תורה ביחד, ושניהם היו מתפרנסין ביחד.
כף אחת, זו ברכתו של זבולן, שברכו אביו: זבולון לחוף ימים ישכון, ואין כף, אלא חף, כמה דתימא (תהלים צח): נהרות ימחאו כף.
עשרה זהב מלאה קטרת, כנגד י' תיבות, שיש בברכת זבולן. הה"ד: זבולן לחוף ימים וגו'.
ולזבח השלמים בקר שנים, כנגד הברכה, שבירכן משה (דברים לג): כי שפע ימים יינקו ושפוני טמוני חול.
פר אחד בן בקר וגו' הזכיר שם מכל המינים, עולה לבד, שעיר שהיה לחטאת, שלא מצינו שעיר לעולה, כנגד ברכת משה, שבירכן שניהם לענין הקרבן, שנאמר (שם): עמים הר יקראו שם יזבחו זבחי צדק, והעולה, היא זבחי צדק, שאינה באה על חטא.
דבר אחר:
שזבולון ויששכר, שניהם היו מקריבים ביחד.
וזבחי צדק, היו הקרבנות.
שכשם שהיה לזבולון חלק בשכר תורתו, כך היה לישככר חלק בממונו של זבולון.
ולזבח השלמים בקר שנים, כנגד מה שבירכן משה: כי שפע ימים יינקו שני ימים.
אילים חמשה עתודים חמשה כבשים בני שנה חמשה, הקריב שלשה מינין, כנגד שלשה דברים שבירכן משה: ושפוני טמוני חול.
שפוני, זה חלזון.
טמוני, זו טרית.
חול, זו זכוכית לבנה.
למה היה חמשה מכל מין ומין?
נגד ה' תיבות שהם בפסוק שבירך משה שותפותם, שנאמר (שם ): שמח זבולון בצאתך ויששכר באהליך.
זה קרבן אליאב וגו'
כיון שראה הקב"ה, שהקריב אליאב על שותפות התורה, התחיל משבח קרבנו, זה קרבן אליאב לקיים מה שנאמר (משלי ג): עץ חיים היא למחזיקים בה, זה שבט יששכר.
ותומכיה מאושר, זה שבט זבולון:
יח [קרבן נשיא ראובן ורמזיו]
כיון שגמר דגל יהודה, התחיל נשיא ראובן להקריב, שהיה בכור, והקריב קרבנו על שבטו של ראובן.
קרבנו קערת כסף אחת, אל תקרי קַעֲרַת, אלא עֲקֶרֶת, זה ראובן שהוא היה עיקר הצלה, שהוא פתח בהצלה תחלה. הה"ד (בראשית לז): וישמע ראובן ויצילהו מידם.
דבר אחר:
שעקר מחשבת אחיו, שהיו חפצים להרגו, כמה דתימא: ועתה לכו ונהרגהו וגו'.
כסף, ע"ש (משלי י): כסף נבחר לשון צדיק.
שלשים ומאה משקלה, זה דיבור שאמר להם תחלה שלשה אותיות שבראשי ג' תיבות הללו, חשבונם עולה, ק"ל.
קח ל' מלא
ונ' מנכנו
ונ' מנפש
הרי ק"ל.
מזרק אחד כסף, כנגד העצה שנתן להם שיזרקו אותו אל הבור, כמה דתימא (בראשית לז): ויאמר אליהם ראובן אל תשפכו דם השליכו אותו אל הבור וגו'.
כסף, כמה דתימא: כסף נבחר לשון צדיק.
שבעים שקל בשקל הקדש, כנגד הסוד שהיה בלבו להצילו, וסוד חשבונו, שבעים.
שניהם מלאים סולת וגו', שמה שאמר להם: לא נכנו נפש, ומה שאמר להם: השליכו אותו, לא נתכוון, אלא להצילו שבשני הדברים כתובה שם הצלה.
בתחלה כתיב: וישמע ראובן ויצילהו מידם.
ולבסוף כתיב: למען הציל אותו מידם.
כף אחת עשרה וגו' כף כנגד מה שאמר לאחיו: ויד אל תשלחו בו.
עשרה זהב, שהציל עצמו, שמיחה בהם והציל תשעה אחיו משפיכות דמים, ולכך כתיב: זהב שיש מין אחד בזהב הדומה לדם, וזהו זהב פרוים.
מלאה קטרת, אע"פ שאירע לשבטים, שבא לידיהם מכירת יוסף, את סבור שלא היה בא לידם אותו המעשה, אלא א"כ היו רשעים במעשה אחרים, לאו, אלא צדיקים גמורים היו, ולא בא לידם חטא מעולם, אלא הוא הה"ד (שם מא): ויאמרו איש אל אחיו אבל אשמים אנחנו וגו', שהיו מפשפשים בעצמם, למה אירע להם תפיסת מצרים ולא מצאו, אלא זה בלבד, ומתוך גנותם סיפר הכתוב שבחם, שלא היה בידם עון, אלא זה בלבד, ולפי שמכירת יוסף זכות היה לו, שהיא גרמה לו למלוך, וזכות היתה לאחיו ולכל בית אביו, שכלכלם בלחם בשני רעבון, לכך נמכר על ידם, שמגלגלין זכות ע"י זכאי.
הוי, מלאה קטורת.
דבר אחר:
מלאה קטרת, שבאותו זמן היה ראובן בעל תשובה ולובש שק ומתענה ומתפלל, לפני הקדוש ברוך הוא, שימחול לו על עון מעשה בלהה, והתפלה משולה לקטרת, כמה דתימא (תהלים קמא): תכון תפלתי קטרת לפניך וגו' הוי, מלאה קטרת.
פר אחד בן בקר, אלו הזבחים הקריב כנגד התשובה שהיה עוסק בה בעת שנמכר יוסף, והתשובה משולה כנגד כל זבחי חוטא, שכן כתיב (שם נא): זבחי אלהים רוח נשברה, וכשם שחוטא מביא על חטאו עולה וחטאת, לכך הביא בכאן, כנגדו, עולה וחטאת ולפי שהעולה חביבה מן החטאת, לכך הקריב מכל המינין עולה, חוץ מן השעיר, שלא מצינו שעיר לעולה בכל התורה.
שעיר עזים אחד לחטאת, לכפר על מעשה בלהה.
ולזבח השלמים בקר שנים, לפי שהיה חסר מלהמנות עם אחיו, משום מעשה בלהה, שכן כתיב (בראשית לה): וילך ראובן וישכב את בלהה פילגש אביו וישמע ישראל, והפסיק הענין שהניח שם פרשה, לומר שנתרחק ולכך אותה פרשה פתוחה, אף על פי שנתרחק, ידיו של הקב"ה פתוחות לקבל שבים, ובשביל שביקש שני מעשים טובים: הצלת יוסף והתשובה, נעשה שלם עמהם, שנכנס במנינם, דכתיב אחריו: ויהיו בני יעקב י"ב.
על אלו ב' המעשים שעשה ראובן, מצא משה פתח להתפלל על ראובן, שלא יהא חסר מאחיו הה"ד (דברים לג): יחי ראובן וגו'.
יחי ראובן, במה שהחיה יוסף.
ואל ימות, במעשה בלהה, במה שעשה תשובה.
ויהי מתיו מספר, שיהיו בניו במנין שאר השבטים לכל דבר, ולכך נאמר: ולזבח השלמים בקר שנים, כנגד שני מעשים טובים שביקר, הצלת יוסף והתשובה, נעשה שלם ונמנה עם אחיו.
אילים חמשה עתודים חמשה כבשים בני שנה חמשה
למה ג' מינין?
כנגד ג' פעמים שמזכיר ראובן בפרשת הצלת יוסף, וכנגד שלשה ויאמר הכתובין שם.
למה היו חמשה חמשה?
כנגד ה' תיבות שבהן נתקרב ראובן. הה"ד: ויהיו בני יעקב שנים עשר זה קרבן אליצור וגו'. כיון שראה הקדוש ברוך הוא שהקריב על הסדר הזה, התחיל מקלס את קרבנו: זה קרבן וגו':
יט [קרבן נשיא שמעון ורמזיו]
לפי שראובן נזדרז להציל אחיו מן המיתה, ושמעון קנא על זנות אחותו בשכם, להציל אחותו מיד טמאים, לכך זכה להקריב אחריו.
קרבנו קערת כסף אחת וגו', בא נשיא שמעון והקריב על סדר מעשה המשכן.
ולמה הקריב קרבנו כנגד מעשה המשכן, דוגמת מעשה שמעון אבי השבט?
לפי ששמעון קנא על הזנות והרג כל אנשי שכם, על שענו דינה אחותו, כמה דתימא (בראשית לד): ויקחו שני בני יעקב שמעון ולוי אחי דינה איש חרבו ויבאו על העיר בטח ויהרגו כל זכר ואת חמור ואת שכם בנו הרגו לפי חרב ויקחו את דינה מבית שכם ויצאו.
וכן המשכן היה הורג בנואפים ובסוטות, כמאן דאמר (במדבר ה): ולקח הכהן מים קדושים בכלי חרש ומן העפר אשר יהיה בקרקע המשכן וגו' ואומר והשקה את המים והיתה אם נטמאה ותמעל מעל וגו'. ולכך הקריב שלמיאל קרבנו על סדר מעשה המשכן, זכרון למעשה שמעון.
קרבנו קערת כסף אחת וגו'
קערת, כנגד חצר המשכן שהיה מקיף את המשכן, כשם שהים מקיף את העולם.
שלשים ומאה משקלה, כמה דתימא (שמות כו): אורך החצר מאה באמה והמשכן שהיה בתוכו שלשים אמה, ארכו הרי מאה ושלשים.
מזרק אחד כסף, כנגד החצר בלא המשכן שהיתה ע' אמה נ' אמה לפני המשכן וכ' אמה אחורי המשכן הרי ע' אמה.
דבר אחר:
החצר היה ארכו ק' אמה ורחבו נ' אמה, כמאן דאמר: אורך החצר ק' באמה ורחב חמשים בחמשים וגו'.
טול חמשים שהיה האורך יתר על הרוחב ועשה ממנו רצועות, וסבב על החמשים של רוחב בריבוע, יהיה ארכו כרחבו, ע' אמה ושירים, על ע' אמה ושירים, ועל זה אמר: שבעים שקל וגו' והשירים, לפי שלא היה אמה לא חשיב ליה.
דבר אחר:
למה שבעים?
כנגד ע' עמודים שהיו בחצר המשכן.
כ' עמודים לפאת נגב,
וד' עמודים לפאת צפון,
וי' לפאת ים,
וששה עמודים לפאת קדמה,
וד' עמודים למסך שער החצר,
הרי: ס' לחצר,
וד' לפרכת,
וה' למסך פתח המשכן,
ועמוד הענן
הרי: ע'.
שניהם מלאים סולת בלולה בשמן למנחה, כנגד החצר והמשכן שבחצר, היו מקריבין על מזבח העולה, מנחה בלולה בשמן, ובמשכן היה שם לחם הפנים שהיה של סולת, והיה שם מנורה שמדליקין אותה בשמן, והיה לבונה על השלחן שעולה לריח ניחוח.
כף אחת, זה הוא ספר התורה שהיה מונח אצל הארון.
מה הכף הזו, יש בה ה' אצבעות, כך היו בו ה' ספרים.
עשרה זהב, אלו הלוחות שהיו בארון, שהיה בהם עשרת הדברות.
דבר אחר:
עשרה זהב, כנגד י' פרשיות שכתוב בהן עשייה הנאמרת במשכן, ואלו הן:
ועשו ארון וגו',
ועשית כפרת וגו'.
ועשית שלחן וגו',
ועשית מנורת וגו',
ואת המשכן תעשה וגו',
ועשית יריעות וגו',
ועשית את הקרשים וגו',
ועשית פרכת וגו',
ועשית את המזבח וגו',
ועשית את חצר המשכן וגו'.
פר אחד בן בקר, כנגד יריעות המשכן, שהיו של מיני צבעונין, כמה דתימא (שם כו): ואת המשכן תעשה עשר יריעות וגו'.
איל אחד, כנגד המכסה של עורות אילים מאדמים.
כבש אחד, כנגד עורות תחשים.
שעיר עזים, כנגד האהל שהיה יריעות עזים.
ולזבח השלמים בקר שנים, כנגד בצלאל ואהליאב שהם השלימו מלאכת המשכן.
דבר אחר:
כנגד מסך פתח המשכן ומסך פתח החצר, שהם היו משלימים לסגירת האהל מצדדיו, וסגירת החצר מכל צדדיה.
אילים חמשה וגו', שלשה מינים אלו, כנגד קלעי החצר, מן שלשה רוחותיה: תימנה, וצפונה, וימה, שהיו תימן וצפון, ארכן של קלעים ק' אמה, כנגד אורך החצר, וים ארכה, כנגד רחבה נ' אמה.
ולמה היו של ה' ה'?
כנגד קלעי החצר, שהיו גבוהות ה' אמה, שנאמר: וקומה ברוחב חמש אמות לעומת קלעי החצר, ואומר: וקומה חמש אמות שש משזר ג' פעמים, הרי ט"ו, כנגד קלעי הרוח הרביעית, שלא היתה ארכן, אלא של ט"ו ט"ו אמה, שנאמר (שם כו): ולפאת קדמה מזרחה חמשים אמה וחמש עשרה אמה קלעים לכתף ולכתף השנית מזה ומזה לשער החצר קלעים ט"ו אמה זה קרבן שלמיאל וגו'.
כיון שראה הקב"ה שהקריב על סדר המשכן, התחיל מקלס את קרבנו: זה קרבן שלמיאל וגו':
כ [קרבן נשיא גד ורמזיו]
קרבנו קערת כסף אחת וגו'
אמר רבי ברכיה: כנגד יציאת מצרים, . הקריב נשיא גד.
ולמה כן?
לפי שבירכו אביו בגדודים, שנאמר (בראשית מט): גד גדוד יגודנו והוא יגוד עקב ודבר זה אמר יעקב, על מה שהיה עתיד לעבור חלוץ למלחמה את הירדן, כמה דתימא (במדבר לג): ועבדיך יעברו כל חלוץ צבא לפני ה' למלחמה וגו', וביציאת מצרים, כתיב: צבא, כמה דתימא (שמות יב): יצאו כל צבאות ה' וגו'.
ונאמר בהם (שם יג): וחמושים עלו בני ישראל וגו' הוא חמושים, הוא חלוצים.
וליוצאי מצרים נחלקה הארץ, כמה דתימא (שם ו): ונתתי אותה לכם מורשה אני ה', ובני גד סייעו להם, עד שנכבשה הארץ ונחלקה לכולם, לפיכך הקריב נשיא שלהם, על יציאת מצרים.
אמר רבי ברכיה: התחיל להקריב קרבנו, כנגד מה שאירע להם, מיום שירדו יעקב ובניו למצרים, עד שיצאו, הדא הוא דכתיב: קרבנו קערת כסף אחת כנגד יוכבד, אם משה שנאמר בה (שם ב): וילך איש מבית לוי ויקח את בת לוי, מלמד שגירשה עמרם וחזר ולקחה, ולכך הקריב קערה שלא תקרי קַעֲרַת, אלא קֵרַעַת, לפי שנקרעת ממנו, אתויי דדין הוא אתווי דדין.
כסף אחת, שנתאוה עמרם להחזירה לאשה, על ידי מרים אחות אהרן, ולכך כתיב: כסף, על שם התאוה, כמה דתימא (תהלי' פד): נכספה וגם כלתה נפשי וגו' ואומר (בראשית לא): כי נכסף נכספתה לבית אביך וגו'.
אחת, אל תקרי אחת, אלא אחות, שבעת שהיתה אחות אהרן, נתנבאת ואמרה לאביה, שיחזיר אשתו, שעתיד להוליד ממנה בן, שיגאול את ישראל, על זה נאמר (שמות טו): ותקח מרים הנביאה אחות אהרן וגו'.
וכי אחות אהרן ולא אחות משה?!
אלא שהיתה נבואתה בעת שהיתה אחות אהרן ולא אחות משה, שעדיין לא נולד משה, ולפיכך, בעת שהושלך משה ליאור, הלכה וראתה מה יארע למשה, ומה יהיה בסוף נבואתה, כמה דתימא (שם ב): ותתצב אחותו מרחוק וגו'. הוי, כסף אחת שלשים ומאה משקלה, לפי שהיתה בת ק"ל שנה בעת שנולד משה.
הא כיצד?
לפי שיוכבד נולדה בין החומות, בעת שירדו ישראל למצרים, ולפיכך נכנסה בחשבון היורדים למצרים, שנאמר: כל נפש שלשים ושלש, בכללן את מוצא שלשים ושלש, ובפרטן אין את מוצא כי אם ל"ב.
למה?
שיוכבד נולדה בין החומות והיתה מן הבאים למצרים, אין אנו יודעין שבמצרים נולדה, אחר שלא הוזכר שמה עם שמות הבאים?!
אלא לומר לך, שבמצרים נולדה בין החומות, בעת שנכנסו למצרים, אבל לא הורתה במצרים. צא וחשוב, מיום שירדו אבותינו למצרים, עד יום שנולד משה, הן ק"ל שנה, לפי שרד"ו שנים, עשו ישראל במצרים.
מנין?
שנאמר (בראשית מב): רד"ו שמה, צא מהן שמנים שנה שהיו למשה, בעת שיצאו ישראל ממצרים, נשתיירו ק"ל, הא למדנו שיוכבד בת ק"ל שנה היתה, בעת שנולד משה.
מזרק אחד כסף, זה משה שנזרק ליאור.
דבר אחר:
שנזרק מן מצרים, שנאמר (שמות ב): ויברח משה וגו'.
שבעים שקל בשקל הקדש, אלו ע' זקנים שמינה משה, כולם נביאים מאותן שאמר לו הקדוש ב"ה (שם ג): ובאת אתה וזקני ישראל אל מלך וגו'.
וכן הוא אומר (במדבר יא): אספה לי שבעים איש מזקני ישראל וגו'.
שניהם מלאים סלת בלולה בשמן למנחה, שהוא והם, כולם נתמלאו רוח הקדש, והם נתמלאו רוח הקדש, מרוחו של משה ומשה לא חסר כלום, כאדם שמדליק נר מנר, הנר דולק וחבירו אינו חסר.
כאדם שמריח באתרוג הוא נהנה והאתרוג אינו חסר כלום.
למנחה, כמה דתימא (שם ): ויהי כנוח עליהם הרוח ויתנבאו וגו'.
דבר אחר:
שניהם מלאים, כנגד אלדד ומידד, כמאן דאמר (שם): וישארו שני אנשים במחנה שם האחד אלדד וגו'.
למנחה, כמה דתימא: ותנח עליהם הרוח וגו'.
כף אחת, שמתחת יד משה לקו המצריים י' מכות.
הוי, עשרה זהב.
למה היו מקצת הכלים של כסף ומקצתן של זהב?
לומר לך האחרונים, שהיו של זהב, כנגד ביזת הים, שכשם שהזהב נחמד ויקר מן הכסף, כך היתה ביזת הים גדולה משל מצרים, ועל אלו ואלו נאמר (שיר א): תורי זהב נעשה לך, זו ביזת הים.
עם נקודות הכסף, זו ביזת מצרים.
וכן הוא אומר (יחזקאל טז): ותבאי בעדי עדים.
בעדי, זו ביזת מצרים.
עדים, זו ביזת הים. הוי, מלאה קטרת, שכל ישראל נתמלאו מהם כסף וזהב וכל מיני בשמים. וכן הוא אומר (שיר ד): שלחיך פרדס רמונים נרד וכרכום קנה וקנמון. הוי, מלאה קטרת.
דבר אחר:
ק"ל של קערה,
וע' של מזרק,
וי' של כף,
הרי ר"י, כנגד רד"ו שנים, שעשו ישראל במצרים, מיום שירד יעקב למצרים, עד שיצאו משם.
פר אחד בן וגו', הזכיר ג' מינים לעולה, כנגד ג' פרנסים טובים שנתן להם הקדוש ברוך הוא לישראל:
משה,
אהרן,
ומרים.
שנאמר (מיכה ו): ואשלח לפניך את משה אהרן ומרים.
נתן להם מן, בזכות משה.
וענני כבוד, בזכות אהרן.
ובאר, בזכות מרים.
דבר אחר:
למה נאמר ג' מיני עולה?
כנגד ג' מדות טובות, שהיו בידן של ישראל במצרים ובזכותן נגאלו:
שלא שינו את שמם,
ולא שינו את לשונם,
ושגדרו עצמם מן הערוה.
שעיר עזים אחד לחטאת, כנגד הפסח שצוה הקב"ה לעשות מן העזים, על פרישות עבודת כוכבים, לפי שעובדי עבודת כוכבים היו ישראל במצרים, ולא היתה מדת הדין נותנת לגאלם, עד שפרשו ממנה. ועל פרישת עבודת כוכבים שעשו ונגאלו עליה, כמה דתימא (שמות יב): וראיתי את הדם ופסחתי עליכם, לפיכך, הקריבו כנגדה, שעיר לחטאת, לפי שבעון עבודת כוכבים היו מקריבין שעיר לחטאת.
ולזבח השלמים בקר שנים, כנגד יעקב ויוסף, שבזכותם נגאלו ישראל ממצרים, שנאמר (תהלים עז): גאלת בזרוע עמך בני יעקב ויוסף סלה.
דבר אחר:
כנגד משה ואהרן, שהם עשו את כל המופתים ועל ידיהן יצאו, שנאמר: ומשה ואהרן עשו את כל המופתים האלה וגו'.
אילים חמשה וגו'
למה ג' מינים?
כנגד ג' אבות, שזכר הקדוש ברוך הוא להם הברית, שכרת להם וגאלם, שנאמר (שמות ג):
וישמע אלהים את נאקתם ויזכור אלהים את בריתו את אברהם את יצחק ואת יעקב.
למה ה' ה'?
לפי שחשבונם עולה ט"ו, כנגד האבות והשבטים, שהם ט"ו.
שכשם שנשבע הקב"ה לאבות, כך נשבע לשבטים, שנאמר (חבקוק ג): שבועות מטות אומר סלה.
דבר אחר:
למה ט"ו?
לפי שנגאלו בט"ו בניסן, שנאמר (במדבר לג): ממחרת הפסח וגו'.
ואומר (הושע ל): ואכרה לי בט"ו כסף.
זה קרבן אליסף וגו', כיון שראה הקדוש ברוך הוא, שהקריב על סדר גאולת מצרים, התחיל מקלס את קרבנו: קרבן אליסף בן דעואל.
|
