|
פרשה טו: בהעלותך את הנרות; החצוצרות; שבעים הזקנים
א [הדלקת הנרות בשמן זית]
ב [הנרות לזכות את ישראל]
אמר לו הקב"ה למשה: לא בשביל שאני צריך לנרות הזהרתיך על הנרות, אלא לזכותם שנאמר (דניאל ב): ונהורא עמיה שרא.
וכתיב (תהלים קלט): גם חשך לא יחשיך ממך וילילה כיום יאיר כחשיכה כאורה, בא ללמדך, שאינו צריך לנרות של בשר ודם.
תדע, כשאדם בונה בית עושה לו חלונות צרות מבחוץ ורחבות מבפנים, כדי שיהא האור נכנס מבחוץ ומאיר מבפנים, ושלמה שבנה בהמ"ק לא עשה כך, אלא עשה חלונות צרות מבפנים ורחבות מבחוץ, כדי שיהא האור יוצא מבהמ"ק ומאיר לחוץ, שנאמר (מלכים א ו): ויעש לבית חלוני שקופים אטומים, להודיעך שכולו אור ואין צריך לאורם.
ולמה צוה אתכם?
לזכותכם. לכך נאמר: בהעלותך את הנרות, הוי ה' חפץ למען צדקו. ולא עוד, אלא אם אתם זהירים להדליק את הנרות לפני, אני מאיר לכם אורה גדולה לעתיד לבא, לכך נאמר (ישעיה ס): קומי אורי כי בא אורך והלכו גוים לאורך ומלכים לנוגה זרחך:
ג [הדלקת הנרות - פיוס ללויים]
את מוצא י"ב שבטים שהקריבו קרבנות לחנוכת המזבח, שבט לוי לא הקריב כלום והיו מצירין ואומרים: למה רחקנו מהקריב לחנוכת המזבח?
משל למלך, שעשה סעודה והיה קורא אומניות, היה אוהב אחד שאוהבו יותר מדאי, לא קרא אותו עמהן, היה מצר לומר, שמא יש בלבו של מלך עלי כלום, שלא זמנני בכל סעודות האלו?! כיון שעברו אותן ימי סעודה, קרא אותו אוהב.
אמר לו: לכל בני המדינה עשיתי סעודה, ולך לעצמך אני עושה סעודה.
למה? שאת אוהבי.
כך מלך מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא. את מוצא י"ב שבטים הקריבו לחנוכת המזבח, וקבלן הקב"ה, שנאמר: קח מאתם ושבטו של לוי לא הקריבו, כיון שעבר חנוכת המזבח, אמר הקדוש ברוך הוא לאהרן ולבניו: כל השבטים עשו חנוכה ושבטך לא עשה, לכך, דבר אל אהרן ואמרת אליו בהעלותך, ואחר כך קח את הלוים:
ד [נתקשה משה במעשה המנורה]
בהעלותך, את מוצא, שנתקשה משה במעשה המנורה יותר מכל כלי המשכן, עד שהראהו הקב"ה באצבע.
וכן בפרסות בהמה טמאה וטהורה, שנאמר (ויקרא יא): זאת החיה אשר תאכלו את זה לא תאכלו, הראהו באצבע.
וכן בירח: החדש הזה לכם.
וכן במנורה (במדבר ח): וזה מעשה המנורה מקשה זהב, כלומר מה קשה היא לעשות, שהרבה יגע בה משה, כיון שנתקשה, אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: טול ככר זהב והשליכו לאור והוציאוהו, והיא מעצמה נעשית, שנאמר: וכפתוריה ופרחיה גביעיה וקניה ממנה היו, מכה בפטיש ומעצמה נעשית, לכך הוא אומר: מקשה תיעשה מלא יו"ד כתיב ולא כתיב תעשה, כלומר מעצמה תיעשה.
נטל משה את הככר והשליכו לאור, אמר משה: ריבונו של עולם! הרי ככר בתוך האש, כשם שאתה רוצה כן תעשה, מיד יצתה המנורה עשויה כתקנה, לפיכך כתיב: כמראה אשר הראה ה' את משה כן עשה משה את המנורה אין כתיב כאן, אלא כן עשה, סתם.
ומי עשה?
הקב"ה. לפיכך אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: אם הזהרתם להיות מדליקין לפני, אני משמר את נפשותיכם מכל דבר רע, שנמשלו נפשות כנר, שנאמר (משלי כ): נר ה' נשמת אדם.
ונאמר: בהעלותך את הנרות:
ה בהדלקת הנרות מתעלה כבודם של ישראל]
אמרו ישראל לפני הקב"ה: ריבונו של עולם! לנו אתה אומר, שנאיר לפניך, אתה הוא אורו של עולם, והאורה דרה אצלך, דכתיב (דניאל ב): ונהורא עמיה שרא ואתה אומר: אל מול פני המנורה?!
הוי, כי אתה תאיר נרי!
אמר להם הקדוש ברוך הוא: לא שאני צריך לכם, אלא שתאירו לי כדרך שהארתי לכם.
למה?
לעלות אתכם בפני האומות, שיהיו אומרים: ראו היאך ישראל מאירין, למי שהוא מאיר לכל העולם.
משל למה הדבר דומה?
לפיקח וסומא שהיו מהלכין בדרך.
אמר לו פיקח לסומא: כשנכנס לתוך הבית צא והדלק לי את הנר הזה, והאיר לי.
אמר לו הסומא: בטובתך, כשהייתי בדרך, אתה היית מסמכני, עד שנכנסנו לתוך הבית, אתה היית מלוה אותי, ועכשיו אתה אומר: הדלק לי את הנר הזה, והאיר לי?!
אמר לו הפקח: שלא תהא מחזיק לי טובה, שהייתי מלווך בדרך, לכך אמרתי לך האיר לי.
כך הפקח, זה הקב"ה, שנאמר (זכריה ד): עיני ה' המה משוטטים בכל הארץ.
והסומא, אלו ישראל, שנאמר (ישעיה נט): נגששה כעורים קיר, היה הקדוש ברוך הוא מנהיגן ומאיר להם, שנאמר (שמות יג): וה' הולך לפניהם יומם, כיון שעמד המשכן, קרא הקב"ה למשה, ואמר לו: תאירו לי, שנאמר: בהעלותך את הנרות, בשביל לעלות לכם:
ו [הנרות מאירים לְעולם]
שנאמר (במדבר ז): ויהי ביום כלות משה ויקריבו נשיאי ישראל, ואחר כך, דבר אל אהרן בהעלותך את הנרות זה שאמר הכתוב (תהלים לד): יראו את ה' קדושיו כי אין מחסור ליראיו.
את מוצא למעלה, י"א שבטים הקריבו ושבט אפרים הקריב וכל הנשיאים הקריבו, חוץ מנשיאו של לוי.
ומי היה נשיאו של לוי?
זה אהרן, שנאמר (במדבר יז): ואת שם אהרן תכתב על מטה לוי ואהרן לא הקריב עם הנשיאים, והיה אומר: אוי לי, שמא בשבילי אין הקדוש ברוך הוא מקבל שבטו של לוי?
אמר לו הקב"ה למשה: לך אמור לו לאהרן: אל תתירא! לגדולה מזו אתה מתוקן, לכך נאמר: דבר אל אהרן ואמרת אליו בהעלותך את הנרות.
הקרבנות, כל זמן שבהמ"ק קיים הם נוהגים, אבל הנרות לעולם.
אל מול פני המנורה יאירו, וכל הברכות שנתתי לך לברך את בני, אינן בטלין לעולם:
ז [אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות]
אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות, שלא תהיו מבזין על המנורה, הוי (זכריה ד): כי מי בז ליום קטנות ושמחו וראו את האבן הבדיל ביד זרובבל שבעה אלה.
אלה, זו המנורה.
שבעה, אלו שבעת הנרות, כנגד ז' כוכבים, שמשוטטין בכל הארץ, כך הם חביבין, שלא תהיו מבזין עליהן, לכך נאמר: אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות, שלא יטעה אותך יצרך לומר שהוא צריך אורה.
ראה מה כתיב בחלונות (יחזקאל מ): וחלונות אטומות אל התאים ואל אליהמה לפנימה וגו', וכן לאילמות וגו' כהחלונות האלה, כַּחַלּונות אין כתיב כאן, אלא כְּהַחַלונות, שיהיו רחבות מבחוץ וצרות מבפנים, כדי שיהיו מוציאין אורה לחוץ.
אמר רבי ברכיה הכהן ברבי: הברק הזה תולדות האש של מעלן הוא, והוא יוצא ומבהיק את כל העולם כולו, שנאמר (שם א): ודמות החיות מראיהן כגחלי אש בוערות כמראה הלפידים ומן האש יוצא ברק ומבהיק את כל העולם כולו, ואני צריך לאורה שלכם?!
ולמה אמרתי לך, כדי לעלותך.
אמר רבי חנינא: אמר הקדוש ברוך הוא: עינים שיש בך, יש בתוכן לבן ושחור ואין אתה רואה מתוך הלבן, אלא מתוך השחור, ומה אם עיניך, שיש בתוכן שחור ולבן, אין אתה רואה אלא מתוך השחור, הקב"ה שכולו אורה, הוא צריך לאורה שלכם?!
דבר אחר:
אל מול פני המנורה
בשר ודם, מדליק נר מנר דלוק, שמא יוכל להדליק נר מתוך החשך, שנאמר (בראשית א):
וחשך על פני תהום.
מה כתיב אחריו?
ויאמר אלהים יהי אור, ומתוך החשך הוצאתי אורה ואני צריך לאורה שלכם?! ולא אמרתי לך, אלא לעלות אותך, להעלות נר תמיד:
ח [בשביל אהבתך איני משתמש אלא בשלך]
בהעלותך, זה שאמר הכתוב: (תהלים קלט): גם חשך לא יחשיך ממך ולילה כיום יאיר כחשיכה כאורה. ולנו אומר: בהעלותך?!
למה הדבר דומה?
למלך שהיה לו אוהב, אמר לו המלך: תדע שאצלך אני סועד, אלא לך ותקן לי!
הלך אוהבו והתקין מטה של הדיוט, מנורה של הדיוט ושלחן של הדיוט. כיון שבא המלך, באו עמו שמשין, סיבבו מיכן ומיכן, מנורה של זהב לפניו, כיון שראה אוהבו את כל הכבוד, התבייש והטמין את כל מה שהתקין לו, שהיה הכל הדיוטות.
א"ל המלך: לא אמרתי לך, שאצלך אני סועד, למה לא התקנת לי כלום?
אמר לו אוהבו: ראיתי את כל הכבוד הזה, שבא עמך ונתביישתי, והטמנתי כל מה שהתקנתי לך, שהיו כלי הדיוטות.
אמר לו המלך: חייך! שאני פוסל את כל כלי שהבאתי, ובשביל אהבתך איני משתמש אלא בשלך.
וכן הקדוש ברוך הוא כולו אורה, שנאמר (דניאל ב): ונהורא עמיה שרא והוא אמר לישראל: התקינו לי מנורה ונרות, מה כתיב שם (שמות כה): ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם (שם) ועשית מנורת זהב טהור, כיון שעשו באת שכינה.
מה כתיב שם?
(שם כט) ולא יכול משה לבא אל אהל מועד מיד קרא למשה, ובבא משה אל אהל מועד לדבר אתו, וישמע את הקול מדבר.
מה דבר אליו?
בהעלותך את הנרות:
ט [אור הנרות מזיקוקי אור של מעלה]
ומהיכן הן מאירים?
מזיקוקי אור של מעלן הן חוטפין, שנאמר (חבקוק ג): לאור חציך יתהלכו לנוגה ברק חניתך גדול האור של מעלן, שלא נתן ממנו לכל הבריות, אלא אחד ממאה, שנאמר (דניאל ב): ידע מה בחשוכא, לפיכך עשיתי חמה ולבנה, שיאירו לפניך, שנאמר (בראשית א): ויתן אותם אלהים ברקיע השמים.
להאיר אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות
אמר דוד (משלי יז): באור פני מלך חיים.
אמר רבי יעקב בר' יוסי: נמנעת השמחה מן הרשעים ונתנה לישראל, שהוצרך הקדוש ברוך הוא לישב עם בשר ודם בנר, שאמר להם: אל מול פני המנורה יאירו:
י [משה התקשה בעשיית המנורה]
ועשית מנורת זהב טהור
אמר לו: כיצד נעשה אותה?
אמר לו: מקשה תיעשה המנורה, ואעפ"כ, נתקשה משה וירד ושכח מעשיה.
עלה, ואמר: רבוני! כיצד נעשה אותה?
אמר לו: מקשה תיעשה המנורה ואף על פי כן, נתקשה משה וירד ושכח.
עלה ואמר: רבוני שכחתי אותה, הראה לו למשה ועוד נתקשה בה.
אמר לו: וראה ועשה, עד שנטל מנורה של אש והראה לו עשייתה, ואף על פי כן נתקשה על משה.
אמר לו הקדוש ברוך הוא: לך אצל בצלאל והוא יעשה אותה ואמר לבצלאל, מיד עשאה. התחיל תמה ואמר: אני כמה פעמים הראה לי הקב"ה ונתקשיתי לעשותה, ואת שלא ראית עשית מדעתך?!
בצלאל, בצל אל היית עומד, כשהראה לי הקדוש ברוך הוא עשייתה, ולפיכך כשחרב ביהמ"ק נגנזה המנורה, וזה אחד מחמשה דברים, שנגנז.
הארון
והמנורה
והאש
ורוח הקדש
והכרובים
וכשישוב הקב"ה ברחמיו ויבנה ביתו והיכלו, הוא מחזירן למקומן, לשמח את ירושלים, שנאמר (ישעיה לה): יששום מדבר וציה ותגל ערבה.
(שם) פרוח תפרח ותגל:
יא [הלוויים חביבים הם לפני ה']
הלכה. כמה נימין היו בכנור שהיו הלוים מנגנים בו?
אמר רבי יהודה: שבעה נימין היו בכנור, שנאמר (תהלים טז): שובע שמחות את פניך נעימות, אל תהי קורא שובע, אלא שבע שמחות.
וכן דוד אומר (שם קיט): שבע ביום הללתיך על משפטי צדקך,
ולימות המשיח נעשית שמונה, שכן דוד אומר בניגון (שם ו): למנצח בנגינות על השמינית.
ולעתיד לבא נעשית עשר, שנאמר (שם קמד): אלהים שיר חדש אשירה לך בנבל עשור.
ומי התקין להם?
שמואל ודוד, שנאמר (ד"ה א ט): המה יסד דוד ושמואל הרואה באמונתם והם העמידו חלוקי השיר והיו הלוים עומדים על הדוכן ומזמרים, לפני מי שאמר והיה העולם.
ראה חיבה שחיבב הקדוש ברוך הוא את הלוים. כך אמר הקב"ה למשה: הרבה הלוים חביבין לפני, קח אותם לשמי, לשררה.
מנין?
ממה שקרינו בענין: קח את הלוים:
יב [ה' צדיק יבחן]
זה שאמר הכתוב (תהלים יא): ה' צדיק יבחן ורשע ואוהב חמס שנאה נפשו.
ה' צדיק יבחן, אין הקדוש ברוך הוא מעלה את האדם לשררה, עד שבוחן ובודק אותו תחלה, וכיון שהוא עומד בנסיונו, הוא מעלה אותו לשררה.
וכן את מוצא באברהם אבינו, נסהו הקב"ה עשר נסיונות ועמד בהן, ואח"כ ברכו, שנאמר (בראשית כד): וה' ברך את אברהם בכל.
וכן יצחק נסהו בימי אבימלך ועמד בנסיונו, ואחר כך ברכו, שנאמר (שם כו): ויזרע יצחק בארץ ההיא ויברכהו ה'.
וכן יעקב אבינו, נסהו בכל אותן הצרות: בעשו, ברחל, בדינה, ביוסף. והאיך יצא מבית אביו (שם לב): כי במקלי עברתי את הירדן ובירכו (שם לה): וירא אלהים אל יעקב עוד בבואו מפדן ארם ויברך אותו.
וכן יוסף באשת פוטיפרע, והיה חבוש י"ב שנים, ואח"כ יצא ונעשה מלך, על שעמד בנסיונותיו. הוי אומר: ה' צדיק יבחן.
אף שבטו של לוי, נתנו עצמן על קידוש שמו של הקדוש ברוך הוא, שכשהיו ישראל במצרים, מאסו בתורה ובמילה, שכן יחזקאל מוכיחן (יחזקאל כ): כה אמר ה' אלהים ביום בחרי בישראל ואשא ידי לזרע בית יעקב ואודע להם בארץ מצרים.
מה כתיב בסוף אחריו?
וימרו בי ולא אבו לשמוע אלי ואמר לשפוך חמתי עליהם.
מה עשה הקב"ה?
הביא חושך על המצריים ג' ימים, והרג בהן כל רשעי ישראל, שכן הוא אומר (שם): וברותי מכם המורדים והפושעים בי.
וכן הוא אומר (שיר ב): התאנה חנטה פגיה, אלו הרשעים, שהיו בישראל.
(שם) והגפנים סמדר נתנו ריח, הנשארים, שעשו תשובה נתקבלו.
(שם) קומי לך רעיתי יפתי ולכי לך, שהרי הגיע קץ הגאולה, אבל שבטו של לוי, כולם צדיקים היו, והיו עושים את התורה, שנאמר (דברים לג): כי שמרו אמרתך ובריתך ינצורו, זו המילה. ולא עוד, אלא בשעה שעשו ישראל את העגל, לא נשתתפו שם שבטו של לוי, שנאמר (שמות לב): ויעמד משה בשער המחנה ויאספו אליו כל בני לוי, כיון שאמר להם משה: שימו איש חרבו על ירכו, מה עשו?
שמו ולא נשאו פנים.
וכן משה מברכם (דברים לג): האומר לאביו ולאמו לא ראיתיו, וכיון שראה הקדוש ברוך הוא שכולם צדיקים, נסה אותן ועמדו בנסיונן, שנאמר: אשר נסיתו במסה, מיד אמר: והיו לי הלוים, לקיים מה שנאמר: ה' צדיק יבחן, אבל הרשעים כתיב בהם (תהלים יא): ורשע ואוהב חמס שנאה נפשו.
אמר דוד (שם קכט): אשרי כל ירא ה' ההולך בדרכיו:
יג [ה' חולק ליראיו מכבודו]
בשעה שהכניס שלמה את הארון למקדש, אמר: שאו שערים ראשיכם והנשאו פתחי עולם, שהיו הפתחים שפלים, ואמר: הנשאו פתחי עולם ויבא מלך הכבוד.
אמרו השערים: מי הוא זה מלך הכבוד?
מיד בקשו השערים לירד עליו, ולרוץ את ראשו, אלולי שאמר: ה' צבאות הוא מלך הכבוד סלה, וחזר ואמר (שם): ה' עזוז וגבור ה' גבור מלחמה שאו שערים ראשיכם.
אמר להם: התגדלו, שמלך הכבוד עליכם, מיד חלקו לו כבוד ונשאו עצמן ונכנס הארון.
אמר להם הקב"ה: אתם חלקתם לי כבוד, חייכם כשאני אחריב את ביתי, אין אדם שולט בכם, תדע שכל כלי המקדש גלו, שנאמר (דניאל א): ויתן ה' בידו את יהויקים מלך יהודה ומקצת כלי בית האלהים, אבל שערי בית המקדש במקומן נגנזו, שנאמר (איכה א): טבעו בארץ שעריה.
מהו ה' צבאות הוא מלך הכבוד סלה?
שהוא חולק ליראיו מכבודו.
כיצד? הוא נקרא אלהים, וקרא למשה אלהים.
(שמות ו) ראה נתתיך אלהים לפרעה
הוא מחיה המתים, וחלק מכבודו לאליהו, והחיה את המת, שנאמר (מלכים א יז): ויאמר אליהו ראי חי בנך.
ולמלך המשיח ילבוש לבושו, שנאמר (תהלים כא): הוד והדר תשוה עליו.
מה כתיב?
(שם מז) עלה אלהים בתרועה ה' בקול שופר.
אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: מלך עשיתיך, שנאמר (דברים לג): ויהי בישורון מלך.
מה מלך, כשהוא יוצא תוקעין לפניו, אף אתה עשה לך שתי חצוצרות כסף, כשתכניס את ישראל יהיו תוקעין בהם והן מתכנסין, שנאמר: ותקעו בהן ונועדו אליך. לכך, עשה לך:
יד [ירא את ה' בני ומלך]
עשה לך שתי חצוצרות כסף, זה שאמר הכתוב (משלי כד): ירא את ה' בני ומלך.
מהו ומלך?
המליכהו עליך.
דבר אחר:
ומלך, המלך יצר טוב על יצר הרע, שנקרא מלך, שנאמר (קהלת ט): ובא אליה מלך גדול וסבב אותה.
דבר אחר:
ומלך, יכול אם יאמר לך המלך: לך עבוד עבודת כוכבים, שתשמע לו,
תלמוד לומר: ירא את ה'.
כך מצינו לנבוכדנצר שאמר לחנניה מישאל ועזריה, לעבוד עבודת כוכבים ולא שמעו לו.
אמרו לו (דניאל ג): לאהליך לא איתנא פלחין ולצלם דהבא די הקימת לא נסגוד.
אמר להם נבוכדנצר: הצדא שדרך מישך ועבד נגו אנטוס אתמול אתם אומרים: כל מי שהוא מבקש ליקח לו עבודת כוכבים, היה הולך לירושלים, שנאמר: ופסיליהם מירושלים ומשומרון, ועכשיו באתם לעשות עבודת כוכבים שלי צדו?!
הצדא שדרך מישך ועבד נגו, לא כך אמר לכם הקב"ה, שתשמעו למלכות כל מה שהיא אומרת לכם, שנאמר (קהלת ח): אני פי מלך שמור ועל דברת שבועת אלהים?!
אמרו לו: מלך אתה עלינו למסים ולארנוניות, אבל לעבוד עבודת כוכבים נבוכדנצר את וכלב שוים.
ענו שדרך משך ועבד נגו ואמרין למלכא נבוכדנצר לא אמרו, אלא נבוכדנצר (דניאל ג): לא חשחין אנחנא על דנא מלתא להתבותך, הן איתי אלהנא די אנחנא פלחין ומן ידך מלכא ישזיב, (שם) והן לא.
אמרו לו: בין מציל ובין שאינו מציל.
(שם) ידיע ליהוי לך מלכא די לאלהך לא איתנא פלחין הוי ירא את ה' בני ומלך.
(משלי שם) ועם שונים אל תתערב ועם אותן שאומרין שהן שני אלוהות בעולם, אל תתערב להן, שסופן ליאבד מן העולם, שנאמר (זכריה יג): והיה בכל הארץ נאם ה' פי שנים בה יכרתו ויגועו והשלישית יותר בה.
ומה הן השלישית?
אלו ישראל, ביום ההוא יהיה ישראל שלישיה בקרב הארץ.
הוי, ירא את ה' בני ומלך.
וכל מי שהוא ירא מן הקדוש ברוך הוא, סופו ליעשות מלך.
ממי אתה למד?
מאברהם, על ידי שנתיירא מן הקב"ה נעשה מלך, שנאמר (בראשית כב): כי עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה.
ומנין שנעשה מלך?
שנאמר (שם יד): אל עמק שוה הוא עמק המלך.
מהו שוה עמק המלך?
שהשוו הכל ונטלו עצה, וקצצו ארזים ועשו כסא והושיבוהו מלך עליהם, ולא תאמר אברהם בלבד, אלא אפילו משה שנתיירא מן הקדוש ברוך הוא, נעשה מלך, לכך כתיב: ירא את ה' בני ומלך:
טו [ייחודן של החצוצרות]
עשה לך, משלך.
עשה לך, לך אתה עושה ולא לאחר, אתה משתמש בהן ואין אחר משתמש בהן, תדע לך, שהרי יהושע תלמידו של משה לא נשתמש בהן, אלא בשופרות.
כשבא להלחם ביריחו, נתכנסו ליריחו ז' אומות, שנאמר (יהושע כד): ותעברו את הירדן ותבאו אל יריחו וילחמו בכם בעלי יריחו האמורי והפריזי והכנעני והחתי והגרגשי החוי והיבוסי ואתן אותם בידכם.
וכי שבע אומות היו בעלי יריחו?
אמר רבי שמואל בר נחמני: יריחו נגרא של ארץ ישראל, אם נכבשה יריחו, מיד כל הארץ נכבשת, לפיכך נתכנסו לתוכה ז' אומות.
מה כתיב שם (שם ו): וירע העם ויתקעו בשופרות מלמד, שאפילו יהושע תלמידו, לא נשתמש בהם, ולא תאמר ליהושע, אלא אפילו משה רבינו, שעד שהוא חי בעצמו נגנזו.
אמר רבי יצחק: הר שמשה אומר, כשהוא בא ליפטר מן העולם (דברים לא): הקהילו אלי את כל זקני שבטיכם ושוטריכם.
והיכן היו החצוצרות לתקוע בהן ולכנסן?
אלא עד שהוא בחיים נגנזו.
אמר רבי יהושע דסכנין, בשם רבי לוי: לקיים מה שנאמר (קהלת ח): אין שלטון ביום המות הוי, עשה לך שתי חצוצרות כסף, לך את עושה ואין אחר משתמש בהן, כל ימיך:
טז [כנורו של דוד המלך]
ויעמדו הלוים על עמדם, השיר משורר וחצוצרות מחצרים.
אמר רב: החצוצרות שהיו במקדש אף הן נגנזו, אבל דוד המלך היה משתמש בכנור, שנאמר (תהלים נז): עורה כבודי עורה הנבל וכנור אעירה שחר.
אמר ר' פנחס הכהן בר חמא: כנור היה תלוי למעלה ממטתו של דוד, כיון שהגיע חצות לילה, רוח צפונית מנשבת בו ומנגן מאליו, מיד היה עומד דוד וכל התלמידים, שהיו עוסקין בתורה והיו יגעים ומנדדים שינה מעיניהם והוגין בתורה, עד עמוד השחר, לפיכך היה אומר דוד: עורה כבודי עורה הנבל וכנור אעירה שחר דרך השחר מעורר בני אדם, אבל אני, אעירה שחר, אני מעורר השחר.
דבר אחר:
עורה כבודי
מהו עורה כבודי?
מפני עבודת יוצרי, שהיה יצרו אומר לו: דוד, לא מלך אתה, ודרך מלכים לישן עד ג' שעות ביום, ואתה למד ועומד חצות לילה.
והיה אומר לו: עורה כבודי, אין כבודי לפני כבוד יוצרי כלום, לכך נאמר: עורה כבודי.
(שם קיט) חצות לילה אקום להודות לך
אמר דוד: חייב אני לעמוד בחצי לילה ולקלסך, על פלאות שעשית עם זקנתי בחצי הלילה, דכתיב (רות ג): ויהי בחצי הלילה ויחרד האיש וילפת ותאמר אנכי רות אמתך ויאמר לה ליני הלילה.
אמר רבי יהושע בן לוי, ברבי שלום: אמרה לו: בדברים אתה מוציאני?!
אמר לה: חי ה', איני מוציאך בדברים.
חי ה', מלמד שהשביע על יצרו, שהיה מקטרגו ואומר לו: את פנוי והיא פנויה, הרי השעה שתזדקק לה, מיד נשבע אותו צדיק: חי ה', איני נוגע בה בזו, ולא בועז לבדו, אלא כל הצדיקים משביעים על יצרן.
וכן את מוצא בדוד, שנפל שאול בידו, מה אמר דוד?
(שמואל א כו): ויאמר דוד חי ה' כי אם ה' יגפנו או יומו יבא וגו'.
ולמה נשבע שני פעמים?
אר' שמואל בר נחמני: היה בא יצרו ואמר לו: אלו נפלת אתה בידו, לא היה מרחם עליך והרגך, מן התורה מותר להרגו, בא להרגך השכם להרגו, שהרי רודף הוא, לפיכך קפץ ונשבע שני פעמים: חי ה', שאינו הורגו.
אמרו ישראל לפני הקב"ה: ריבונו של עולם! אתה יודע כחו של יצה"ר, שהוא קשה.
אמר להם הקדוש ברוך הוא: סיקלו אותו קמעה בעוה"ז, ואני מעבירו מכם לעתיד, שנאמר (ישעיה סב): סולו סולו המסלה סקלו מאבן הרימו.
וכן הוא אומר (שם נז): ואמר סולו סולו פנו דרך הרימו מכשול מדרך עמי.
ולעולם הבא אני עוקרו מכם (יחזקאל לז): והסירותי לב האבן מבשרכם ונתתי וגו':
יז [והדרת פני זקן]
הלכה בתוך כמה אמות חייב אדם לעמוד מפני הזקן, כך שנו רבותינו, בתוך ארבע אמות חייב אדם לעמוד בפני הזקן שנאמר (ויקרא יט): מפני שיבה תקום ושואל בשלומו בתוך ד' אמות,
ואיזה הידור?
אמרה תורה: והדרת:
שלא יעמוד במקומו,
ולא ישב במקומו,
ולא יהא סותר את דבריו,
וכשהוא שואל הלכה, שואל ביראה ולא יקפוץ להשיב,
ולא יהא נכנס בתוך דבריו,
שכל מי שאינו נוהג ברבו כל המדות האלו, נקרא רשע לפני המקום, ותלמודו משתכח, ושנותיו מתקצרות, ולסוף הוא בא לידי עניות, שנאמר (קהלת ח): וטוב לא יהיה לרשע ולא יאריך ימים כצל אשר איננו ירא מפני אלהים.
מורא זו איני יודע מהו, כשהוא אומר: מפני שיבה תקום ויראת מאלהיך הוי, זה מוראת הרב, אם כן הרי מוראת ריבית ומוראת משקלות?
אלא אמר רבי אלעזר: נאמר כאן: פני זקן,
ונאמר להלן (קהלת ח): איננו ירא מפני אלהים. וחייב להקדימו לכל אדם, בכניסה וביציאה ולנהוג בו מורא וכבוד, שנאמר (דברים ו): את ה' אלהיך תירא.
ותניא, את לרבות בעלי תורה, שאין לך מדה אחרת כיוצא בה.
וכן הוא אומר (שם א): ואתן אותם ראשים עליכם, מיכן את למד, שתנהוג בו מנהג נשיאות, לעמוד מפניו, להקדימו לכל דבר שבגדולה.
אמר רבי אבא הכהן בר פפא: כשהייתי רואה סיעה של בני אדם, הייתי הולך בדרך אחרת, שלא להטריח עליהן, שלא יהיו רואין ועומדים מלפני, וכשאמרתי דברים לפני רבי יוסי ב"ר זבידא, אמר לי: צריך אתה לעבור לפניהם, ויהיו רואין אותך ועומדים לפניך, ואת מביאם לידי יראת שמים, שנאמר: מפני שיבה תקום ויראת מאלהיך.
למה?
שמעלתן של צדיקים מעלה, שאין לה ירידה, אבל מעלתו של עשו מעלה, שכולה ירידה היא, היום הוא אפרכוס, למחר סגן, למחר קומוס, למחר סרדיוט, וכן כל גדוליהם.
וכן הנביא אומר (עובדיה א): אם תגביה כנשר, אבל מעלתו של יעקב מעלה, שאין לה ירידה ואין קדושתם נופלת לעולם.
וכן אתה מוצא שהזקנים אחד מי"ג דברים שהן כתובין לשמו של הקב"ה, אלו הן:
הכסף והזהב,
הכהנים,
והלוים,
וישראל,
והבכורות,
והמזבח,
ותרומה,
ושמן המשחה,
ואהל מועד,
ומלכות בית דוד,
והקרבנות,
וארץ ישראל,
והזקנים.
הכסף והזהב מנין?
שנאמר (חגי ב): לי הכסף ולי הזהב.
הכהנים?
דכתיב (שמות כט): וזה הדבר אשר תעשה להם לקדש אותם לכהן לי.
הלוים מנין?
(במדבר א): והיו לי הלוים.
ישראל מנין?
(ויקרא כה) כי לי בני ישראל.
בכורות מנין?
(במדבר ח) כי לי כל בכור.
המזבח מנין?
(שמות כ) מזבח אדמה תעשה לי.
תרומה מנין?
(שם כה) ויקחו לי תרומה.
שמן המשחה מנין?
(שם לא) שמן משחת קדש יהיה זה לי.
אהל מועד מנין?
(שם כה) ועשו לי מקדש
הקרבנות מנין?
(במדבר כח) את קרבני לחמי לאשי.
מלכות בית דוד מנין?
(שמואל א טז) כי ראיתי בבניו לי מלך.
א"י מנין?
(ויקרא כה) כי לי הארץ.
הזקנים מנין?
(במדבר יא) אספה לי שבעים איש:
יח [כינוסם של צדיקים הנאה להם ולעולם]
למה הדבר דומה?
לפלטין, שהיתה בנויה על גבי הספינות, כל זמן שהספינות מחוברות פלטין שעל גביהן עומדת, כך הבונה בשמים מעלותיו, כביכול כסאו מבוסם למעלה, בזמן שישראל עשוין אגודה אחת, לכך נאמר: הבונה בשמים מעלותיו.
אימתי?
ואגודתו על ארץ יסדה.
וכן הוא אומר (דברים לג): ויהי בישורון מלך לכך אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: אספה לי.
למה?
שכינוסן של צדיקים הנייה להם והנייה לעולם, אבל כינוסן של רשעים תקלה להם ותקלה לעולם:
יט [אלדד ומידד ביחס לזקנים]
אספה לי שבעים איש
בשעה שאמר לו הקב"ה למשה: אספה לי שבעים איש,
אמר משה: מה אעשה, אם אביא חמשה מכל שבט ושבט, אינן עולים למנין שבעים, ונמצאו ששים ואם אביא ששה משבט זה וחמשה משבט זה, הרי אני מטיל קנאה בין שבט ושבט.
מה עשה?
נטל שבעים ושנים פתקין וכתב בהן זקן, עוד שנים פתקין חלק וטרפן בקלפי, אמר: בואו וטלו פתקכם! מי שעלה בידו פתק, כתיב בו: זקן, היה יודע שנתמנה זקן ואם עלה בידו חלק, היה יודע שלא נתמנה והממונה אומר לו: הרי שם פתק אחד כתוב בו זקן, אלו היית ראוי להתמנות היה עולה בידך, כיון שעשה כך נתמנו הזקנים.
אלדד ומידד היו שם ומיעטו עצמן: אין אנו כדי להיות במינוי הזקנים. ועל שמיעטו עצמן, נמצאו יתרים על הזקנים ה' דברים.
הזקנים לא נתנבאו אלא למחר, שנאמר (במדבר יא): ואל העם תאמר התקדשו למחר, אבל אלו נתנבאו על מה שעתיד בסוף מ' שנה, שנאמר (שם): וישארו שני אנשים במחנה.
מה היו מתנבאים?
י"א: על מפלתו של גוג.
וי"א: מת משה ויהושע מכניס את ישראל לארץ.
תדע לך, שכן יהושע אומר למשה (שם): ויען יהושע בן נון וירץ הנער ויגד למשה.
מי היה זה?
גרשום בן משה.
הזקנים לא נכנסו לארץ, אבל אלדד ומידד, הוא אלדד בן כסלון, ומידד זה קמואל בן שפטן. הזקנים לא נתפרשו שמותן, הזקנים נפסקה נבואתן, שהיה משל משה, שנאמר: ואצלתי מן הרוח אשר עליך, אבל אלו היתה רוח נבואתם מן הקב"ה, ותנח עליהם הרוח.
וא"ת הזקנים, שהיתה נבואתן משל משה, שמא חסר משה מנבואתו כלום?! לאו!
למה הדבר דומה?
לנר שהיה דולק והדליקו ממנה כמה נרות, ואור דליקתו לא חיסר. אף כאן משה משלו לא חיסר כלום, שנאמר (דברים לד): ולא קם נביא עוד בישראל כמשה:
כ [שבעים הזקנים מסרו נפשם על העם]
וכי לא היו זקנים לשעבר, והלא כבר נאמר במצרים (שמות ג): לך ואספת את זקני ישראל. אלא מפני מה אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה אספה לי שבעים איש?
ללמדך, שבשעה שאמר פרעה (שם א): הבה נתחכמה לו, וישימו עליו שרי מסים, קבץ את כל ישראל ואמר להם: בבקשה מכם, עשו עמי היום בטובה. היינו דכתיב: ויעבידו מצרים את בני ישראל בפרך, בפה רך. נטל סל ומגריפה, מי היה רואה את פרעה נוטל סל ומגריפה ועושה בלבנים ולא היה עושה?! מיד הלכו כל ישראל בזריזות ועשו עמו בכל כחן, לפי שהיו בעלי כח וגבורים. כיון שחשכה העמיד עליהם נוגשים ואמר להם: חשבו את הלבנים, מיד עמדו ומנו אותם, ואמר להם: כזה אתם מעמידים בכל יום ויום!
מינה את הנוגשים של מצרים על השוטרים של ישראל, והשוטרים התמנו על יתר העם, וכשאמר להם (שם ה): לא תוסיפון לתת תבן לעם, היו באין הנוגשים ומונין את הלבנים ונמצאו חסרות, היו מכין הנוגשים את השוטרים, שנאמר (שם ): ויכו שוטרי בני ישראל והיו השוטרים מוכין על יתר העם, ולא היו מוסרין אותן בידי נוגשים ואומרים: מוטב אנו ללקות ואל יכשלו יתר העם, לפיכך כשאמר הקב"ה: אספה לי שבעים איש מזקני ישראל אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא: ריבונו של עולם! איני יודע מי ראוי ומי אינו ראוי.
אמר לו (במדבר יא): אשר ידעת כי הם זקני העם ושוטריו, אותן הזקנים והשוטרים, שהיו מוסרין עצמן ללקות עליהם במצרים במתכנת הלבנים, יבאו ויטלו בגדולה הזו, לפיכך הוא אומר: אשר ידעת כי הם זקני העם ושוטריו, ולפי שמסרו עצמן ללקות על הצבור, לפיכך ונשאו אתך במשא העם, ללמדך, שהשוון הקב"ה למשה. מכאן את למד, שכל מי שמוסר עצמו על ישראל, זוכה לכבוד ולגדולה ולרוח הקדש, לכך כתיב: אשר ידעת כי הם זקני העם ושוטריו.
מי הם?
אותן שכתוב בהן: ויכו שוטרי בני ישראל:
כא [שבעים זקנים נהרגו על קידוש השם]
והיכן היו הראשונים?
זה שאמר הכתוב: (איוב לד): ירוע כבירים לא חקר ויעמד אחרים תחתם, עד שהיו במצרים היה להם ע' זקנים, שנאמר: לך ואספת את זקני ישראל ועמהם יצאו ממצרים, וכשעלה משה לקבל את התורה היו עמו, שנאמר (שמות כד): ויעל משה ואהרן נדב ואביהוא ושבעים מזקני ישראל.
(שם) ואל הזקנים אמר שבו לנו בזה, כיון שעלה משה התנה עם ישראל, שירד לארבעים יום, כיון ששהה לירד, שנאמר (שם לב): וירא העם כי בשש משה ואין בשש, אלא לשון שיהוי, שנאמר (שופטים ה): מדוע בשש רכבו לבא מדוע אחרו פעמי מרכבותיו, נכנסו כל ישראל אצל הזקנים ואמרו להן: משה התנה עמנו שירד לסוף מ' יום והרי ו' שעות יותר ולא ירד ואין אנו יודעין מה היה לו.
(שמות לב) קום עשה לנו אלהים אשר ילכו לפנינו כי זה משה האיש אשר העלנו מארץ מצרים לא ידענו מה היה לו, כיון ששמעו כך, אמרו להם: מה אתם מכעיסין, למי שעשה לכם כל אותן נסים והנפלאות? ולא שמעו להם והרגום, ולפי שעמד חור כנגדן בדברים קשים, עמדו עליו עוד והרגוהו, נכנסו כל ישראל לאהרן בטקסים גדולה, שנאמר (שם): ויקהל העם על אהרן ויאמרו אליו: קום, מה אתה יושב?!
קום
אמר רבי יצחק: רוח הקדש צווחת (תהלים כו): שנאתי קהל מרעים, קום עשה לנו אלהים ואם לאו, כי זה כזה אנו עושים לך, כשם שעמדנו על חור והרגנוהו, כך אנו עושים לך, כיון שראה אהרן מה שעשו לזקנים ולחור, נתיירא מהן, שנאמר (שמות לב): וירא אהרן ויבן מזבח הבין ממי שזבוח לפניו.
ומנין שהרגו לזקנים ולחור?
שכן ירמיה מוכיח את ישראל (ירמיה כ): גם בכנפיך נמצאו דם נפשות אביונים נקיים.
(שם) לא במחתרת מצאתים כי על כל אלה.
מהו על כל אלה?
בשביל אלה אלהיך.
מה פרע מהם?
(שמות לב) ויגף ה' את העם על אשר עשו את העגל.
אחר זמן, כשסלח להם, אמר למשה: אספה לי שבעים תחת אבותם, שבעים שנהרגו על קדושת שמי, הוא שכתוב: ירוע כבירים לא חקר ויעמד אחרים תחתם:
כב [נתנו מרועה אחד]
כדור של בנות, מה הכדור של בנות מזרקין בו לכאן ולכאן, כך היו הדברות מזרקין בסיני.
דבר אחר:
כמסמרות נטועים
מכאן אמרו חכמים: אסור לקרות בספרים החיצונים, שכתוב: נטועים.
מה משמרות הכהנים עשרים וארבעה, אף הספרים עשרים וארבעה.
בעלי אסופות, אלו סנהדרין.
וא"ת זה מתיר וזה אוסר, זה פוסל וזה מכשיר, זה מטמא וזה מטהר, ר' אליעזר מחייב ורבי יהושע פוטר, בית שמאי פוסלין ובית הלל מכשירין.
למי נשמע אמר הקדוש ברוך הוא?
אעפ"כ כולם נתנו מרועה אחד:
כג [שבעים איש - מיוחדים]
למה לא אמר לו אספה לי שבעים אנשים אלא שבעים איש?
מיוחדין, שיהיו דומין לי ולך, (שמות טו): ה' איש מלחמה
ומשה (במדבר יב) והאיש משה ענו מאד:
כד [שבעים הזקנים הראשונים נשרפו במתאוננים]
וכי לא היה להם זקנים קודם לכן, והכתיב בהר סיני (שמות כד): ויעל משה ואהרן נדב ואביהוא וגו' והפרשה הזו, אחר כך היתה ואז היו הזקנים?!
אלא, בשעה שבאו ישראל לאותן הדברים, ויהי העם כמתאוננים נשרפו כולם באותה שעה, אלא שהיתה שריפתם כשריפת נדב ואביהוא, שאף הם הקלו ראשם בעלותם להר סיני, כשראו את השכינה (שם): ויחזו את האלהים ויאכלו וישתו. וכי אכילה ושתיה היתה שם?!
למה הדבר דומה?
לעבד, שהיה משמש את רבו ופרנסתו בידו והיה נושך ממנה, כך הקלו ראשן, כאוכלין ושותין והיו ראוין לישרף באותה שעה, הזקנים ונדב ואביהוא, ומפני שהיה יום מתן תורה חביב לפני הקב"ה, לפיכך לא רצה לפגוע בהן בו, ביום לעשות פרצה בהן, הה"ד (שם): ואל אצילי בני ישראל לא שלח ידו מכלל שהיו ראוין להשתלח יד, אבל לאחר זמן גבה מהן, נדב ואביהוא אף הן נשרפו כשנכנסו לאוהל מועד והן נשרפו כשנתאוו אותה תאוה, שנאמר (במדבר יא): והאספסוף אשר בקרבו התאוו תאוה.
מהו והאספסוף?
רבי שמעון בר אבא ורבי שמעון בן מנסיא: אחד מהן אומר: אלו הגרים, שעלו עמהן ממצרים ונאספין עמהם, שנאמר (שמות יב): וגם ערב רב עלה אתם.
ואחד מהן אומר: והאספסוף אלו סנהדרין, שנאמר (במדבר יא): אספה לי שבעים איש.
מה כתיב שם?
(שם) ותבער בם אש ה' ותאכל בקצה המחנה, בקוצים שבמחנה.
ומנין שאותן זקנים שעלו להר סיני נשרפו?
שנאמר (תהלים קו) ותבער אש בעדתם ואין עדה, אלא סנהדרין, שנאמר (במדבר טו): והיה אם מעיני העדה נעשתה וכתיב (ויקרא ד): ואם כל עדת ישראל ישגו.
וכן הוא אומר (תהלים עח): ואף אלהים עלה בהם ויהרוג במשמניהם, אלו סנהדרין.
ובחורי ישראל הכריע, אותן הבחורים שהיו קרוין זקנים, שכתוב בהן (שמואל ב ו): ויוסף עוד דוד את כל בחור בישראל.
כשחזרו ובכו ובקשו בשר, אם נאמר בשר חיה, כל מה שבקשו נעשה להם, המן לתוך פיהם שנאמר (תהלים עח): ויתן להם שאלתם ותאותם יביא להם.
אם נאמר, שלא היה להם שור ובהמה, והלא כבר נאמר (שמות יד): וגם ערב רב עלה אתם וצאן ובקר.
אם נאמר אכלום במדבר, והלא כתיב (במדבר לב): ומקנה רב היה לבני ראובן.
מכאן, אמר ר' שמעון: לא נתאוו בשר, אלא שאר בשר, שכן הוא אומר (תהלים עח): וימטר כעפר שאר ואין שאר אלא עריות, שנאמר (ויקרא יח): איש איש אל כל שאר בשרו הוי, שכך בקשו להתיר להם את העריות.
וכן הוא אומר (במדבר יא): וישמע משה את העם בוכה למשפחותיו כשבקשו כך, לכך (שם): ויחר אף ה' מאד ובעיני משה רע.
באותה שעה אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא: למה הרעות לעבדך לכשעבר היה עמי, מי שישא במשאן ועכשיו אני לבדי, שנאמר (שם): לא אוכל אנכי לבדי לשאת וגו', אם ככה את עושה לי הרגני נא הרוג.
באותה שעה א"ל הקב"ה: מנה תחת אותן הזקנים, זקנים אחרים תחתיהם, שנאמר (במדבר יא) אספה לי שבעים איש:
כה [יום מינוי זקנים כיום מתן תורה]
למה הדבר דומה?
למלך, שהיה לו פרדס, ושכר לתוכו שומר, ונתו לו שכר השמירה.
אחר זמן א"ל השומר: איני יכול לשומרו כולו לבדי, אלא הבא עוד אחרים, שישמרו עמי.
אמר לו המלך: נתתי לך את הפרדס כולו לשומרו וכל פירות שמירתן לך נתתי, ועכשיו אתה אומר הבא לי עוד אחרים שישמרו עמי?!
הריני מביא אחרים שישמרו עמך, והוי יודע שאין אני נותן להם שכר שמירה משלי, אלא מתוך שכר שנתתי לך, משם הן נוטלין שכרן.
כך אמר הקדוש ב"ה למשה: כשאמרת לא אוכל אנכי לבדי לשאת, אמר לו הקב"ה: אני נתתי בך רוח ודעת לפרנס את בני ולא הייתי מבקש אחר, כדי שתתיחד אתה באותה גדולה ואתה מבקש אחר?!
תדע שמשלי אינן נוטלין כלום, אלא (במדבר יא): ואצלתי מן הרוח אשר עליך ואף על פי כן משה לא חסר כלום, שלסוף ארבעים שנה אמר לו (שם כז): קח לך את יהושע בן נון ונתתה מהודך עליו.
מה כתיב (דברים לד) ויהושע בן נון מלא רוח חכמה כי סמך משה את ידיו עליו.
אמר הקדוש ברוך הוא: בעוה"ז נתנבאו יחידים ולעוה"ב כל ישראל נעשין נביאים, שנאמר (יואל ג): והיה אחרי כן אשפוך את רוחי על כל בשר ונבאו בניכם ובנותיכם זקניכם וגו'.
כך דרש רבי תנחומא ברבי אבא.
|
