|
פרשה ב: פרשת ואתחנן
א [תפילה]
הלכה: אדם מישראל שהיה עומד ומתפלל, מהו שיהא מותר לו להתפלל בקול גדול?
כך שנו חכמים: (ברכות לא) היה עומד ומתפלל יכול ישמיע קולו.
כבר פרשה חנה (ש"א א): וחנה היא מדברת על לבה.
יכול יהא מתפלל שלושתן כאחת?
כבר פירש בדניאל (דניאל ו): וזימנין תלתא ביומא הוה ברך על ברכוהי ומצלא ומודא קדם אלהיה.
יכול יהא מתפלל בכל שעה שירצה?
כבר פירש דוד (תהלים נה): ערב ובוקר וצהרים אשיחה ואהמה וישמע קולי.
יכול יהא תובע צרכיו ויוצא לו?
כבר פירש שלמה (מלכים א' ח): לשמוע אל הרנה ואל התפילה.
רנה, זו קילוסו של הקב"ה.
ותפילה, לצרכיו של אדם.
אבא שאול אומר: זה סימן לתפילה.
אם כוון אדם לבו לתפילה יהא מובטח שתפילתו נשמעת, שנאמר (תהלים י): תכין לבם תקשיב אזנך.
אמר רבי יוחנן: עשרה לשונות נקראת תפילה ואלו הן:
שוועה.
צעקה.
נאקה.
רנה.
פגיעה.
ביצור.
קריאה.
ניפול.
ופילול.
ותחנונים.
שוועה, צעקה, שנאמר (שמות ב): ויאנחו בני ישראל מן העבודה ויזעקו וגו'.
נאקה, דכתיב (שם): וישמע אלקים את נאקתם.
רנה ופגיעה, דכתיב (ירמיה ז): אל תתפלל בעד העם הזה ואל תשא בעדם רנה ותפילה ואל תפגע בי.
ביצור וקריאה, דכתיב (תהלים יח): בצר לי אקרא ה'.
ניפול, דכתיב: ואתנפל לפני ה'.
פילול, דכתיב (שם קו): ויעמוד פנחס ויפלל.
ותחנונים, דכתיב: ואתחנן אל ה'.
ומכולן לא נתפלל משה, אלא בלשון תחנונים.
אמר רבי יוחנן: מכאן אתה למד שאין לבריה כלום אצל בוראו, שהרי משה רבן של כל הנביאים לא בא אלא בלשון תחנונים.
אמר רבי לוי:
למה לא בא משה אלא בלשון תחנונים?
המשל אומר: הוי זהיר שלא תיתפס מקום דבורך.
כיצד?
כך אמר הקב"ה למשה (שמות לג): וחנותי את אשר אחון.
אמר לו: מי שיש לו בידי וריחמתי את אשר ארחם, במידת רחמים אני עושה עמו.
ומי שאין לו בידי וחנותי את אשר אחון, במתנת חנם אני עושה עמו.
ובשעה שהיה משה מבקש ליכנס לארץ ישראל, אמר לו הקדוש ברוך הוא: רב לך!
אמר לפניו: ריבונו של עולם! לא כך אמרת לי, כל מי שאין לו בידי וחנותי במתנת חנם אני עושה עמו?! עכשיו איני אומר שמתבקש לי אצלך מאומה, אלא חנם עשה עמי!
מנין?
ממה שקרינן בעניין ואתחנן אל ה':
ב [בתוכחות על עוון יסרת איש]
ואתחנן אל ה'
זה שאמר הכתוב (תהלים לט): בתוכחות על עוון יסרת איש ותמס כעש חמודו, אך הבל כל אדם.
מהו בתוכחות על עוון?
על ידי עוון אחד שהיה ביד משה שהוכיח את בניך ואמר להם (במדבר כ): שמעו נא המורים, ייסרת אותו והוכחת אותו. ואין איש אלא משה, שנאמר (שם יב): והאיש משה עניו מאד.
מהו ותמס כעש חמודו?
כל חמדה שהיה מתאווה משה ליכנס לארץ, המסת אותו כעש הזה, שנכנס בכלים ומרקיבן. ואין חמודו אלא ארץ ישראל, כעניין שנאמר (ירמיה ג): ואתן לך ארץ חמדה וגו'.
ואם כך הגיע למשה הצדיק, על אחת כמה וכמה שאר כל הבריות שהם מתוקנין להבל, ומתוקנין ליום הדין.
אך הבל כל אדם
אמר רבי אחא: שנעשה אלוה, שנאמר (שמות ז): ראה נתתיך אלהים לפרעה, עכשיו הוא מתחנן ומתחבט, ואתחנן אל ה':
ג [לכל אדם יש שעה]
ואתחנן
זה שאמר הכתוב (דניאל ב): והוא מהשנא עדניא וזמניא וגו'.
אמר רבי אבין:
למה הדבר דומה?
למלך, שהיה לו אהוב, והוא ממנה דוכסין ואיפרכין ואיסטרטליטין. לאחר ימים ראו אותו שהיה מבקש מן השוער ליכנס לפלטין ואינו מניח לו, היו הכל תמהין ואומרין: אתמול היה ממנה דוכסין ואיפרכין ואסטרטליטין, ועכשיו הוא מבקש מן השוער ליכנס לפלטין ואינו מניח לו?!
אמרו לו: שעתא עברת.
כך משה גוזר על הקב"ה והוא מקיים, קומה ה', שובה ה', ואם בריאה יברא ה'.
אם נברא לה פה מששת ימי בראשית הרי מוטב, ואם לאו, יברא ה'.
ועכשיו מתחנן ומתחבט ליכנס לארץ ישראל ואינו מתקבל, שעתא עברת. בעת ההיא לאמר:
ד [תחנונים ידבר רש]
זה שאמר הכתוב (משלי יח): תחנונים ידבר רש ועשיר יענה עזות.
אמר רבי תנחומא: תחנונים ידבר רש, זה משה שבא אצל בוראו בתחנונים.
ועשיר יענה עזות, עשירו של עולם, זה הקב"ה ענה אותו עזות, שנאמר (דברים ג): אל תוסף דבר אלי.
דבר אחר:
אמר רבי יוחנן: תחנונים ידבר רש, אלו נביאי ישראל.
ועשיר יענה עזות, אלו נביאי עבודת כוכבים.
אמר רבי יוחנן: אין לך צדיק באומות העולם יותר מאיוב ולא בא אלא בתוכחות, שנאמר (איוב כג): אערכה לפניו משפט ופי אמלא תוכחות.
אין לך גדול בנביאים ממשה וישעיה, ושניהם לא באו אלא בתחנונים.
ישעיה אמר (ישעיה לג): ה' חננו לך קוינו.
ומשה אמר: ואתחנן אל ה'.
דבר אחר:
ואתחנן אל ה'
למה הדבר דומה?
למטרונה שילדה בן, כל ימים שבנה קיים הייתה נכנסת בפלטין בזרוע. מת בנה התחילה מבקשת ליכנס בתחינות.
כך כל זמן שהיו ישראל קיימים במדבר, היה משה נכנס לפני הקב"ה בזרוע (שמות לב): למה ה' יחרה אפך בעמך, סלח נא לעון העם הזה וגו'. כיון שמתו ישראל במדבר, התחיל מבקש ליכנס בארץ ישראל בתחנונים, ואתחנן:
ה [הגיע זמנו של יהושע]
באי זה עת?
באותו עת שנתמנה יהושע, שנאמר (דברים ג): ואת יהושע צויתי.
אמר רבי הונא: כיון שאמר לו הקב"ה למשה הגיע ארכי ליהושע.
אותה שעה התחיל לבקש רחמים ליכנס לארץ.
למה הדבר דומה?
לאיפרכוס, שהיה בארכי שלו והיה גוזר על המלך והוא עושה, היה פודה למי שרוצה וחובש למי שרוצה, וכיון שנתחלף ונתמנה אחר תחתיו, התחיל לבקש מן השוער ליכנס ולא היה מניח לו.
כך משה כל ימים שהיה בארכי שלו, היה חובש למי שרוצה, שנאמר (במדבר טז): וירדו הם וכל אשר להם חיים וגו'.
ופודה למי שרוצה, שנאמר (דברים לג): יחי ראובן ואל ימות.
וכיון שנתחלף ונתמנה יהושע תחתיו, שנאמר (במדבר כז): קח לך את יהושע בן נון, התחיל להתחנן ליכנס לארץ.
אמר לו הקב"ה: רב לך:
ו [אל ימנע אדם עצמו מלהתפלל]
בעת ההיא לאמר
מהו לאמר?
אמר רבי עזריה: לאמר, לדורות שיהיו מתפללין בשעת הצרה, שהרי משה אע"פ שנאמר לו (דברים ג): לא תעבור את הירדן הזה התחיל מתחנן.
דבר אחר:
מהו לאמר?
אמר רבי עקיבא: אמר משה: רבש"ע! השיבני על דברי, אם אני נכנס לא"י אם איני נכנס.
דבר אחר:
מהו לאמר?
אמר לפניו: רבש"ע! תיכתב חטייה שלי לדורות.
אמר רבי שמואל:
למה הדבר דומה?
למלך, שגזר ואמר: כל מי שילקט ויאכל מפירות שביעית, מחזירין אותו בקומפין.
הלכה אשה אחת ולקטה ואכלה, התחילו לחזר אותה בקומפין.
אמרה לו: אדוני המלך! בבקשה ממך, יתלו הפגין הללו בצוארי שלא יהו בני המדינה אומרים: נמצא בה דבר כשפים, או דבר ניאוף, ומתוך שהן רואים את הפגים בצוארי, יודעים שבשבילן אני מחזרת בקומפין.
כך אמר משה: רבש"ע! תיכתב חטיה שלי לדורות, שלא יהיו ישראל אומרים: זייף משה בתורה, או אמר דבר שלא נצטווה וידעו שלא היה אלא על המים.
הרי בעת ההיא לאמר:
ז [בשני מקומות דימה משה את עצמו לאברהם]
מהו ה' אלהים?
אמר רבי יהושע בן קרחה: בשני מקומות דימה משה את עצמו לאברהם ולא הועיל לו כלום.
כיצד?
אברהם קרא לו הקב"ה ואמר: הנני, שנאמר (בראשית כב): ויאמר אברהם ויאמר הנני.
מהו הנני?
הנני לכהונה הנני למלכות.
זכה לכהונה זכה למלכות.
זכה לכהונה מנין?
שנאמר (תהלים קי): נשבע ה' ולא ינחם אתה כהן לעולם על דברתי מלכי צדק.
וזכה למלכות, שנאמר (בראשית יד): אל עמק שוה הוא עמק המלך.
ואף משה בקש לעשות כן, שנאמר (שמות ג): ויאמר משה משה ויאמר הנני.
הנני לכהונה הנני למלכות.
אמר לו הקב"ה (משלי כה): אל תתהדר לפני מלך ובמקום גדולים אל תעמוד.
(שמות ג) ויאמר אל תקרב הלום, אין לך עסק בכהונה, שנאמר (במדבר א): והזר הקרב יומת.
אין לך עסק במלכות, כעניין שנאמר (שמואל ב ז): כי הביאתני עד הלום.
אברהם אמר (בראשית טו): ה' אלהים מה תתן לי.
אמר רבי לוי: אמר לפניו: רבש"ע! אם מתבקש לי בדין שיהיו לי בנים תן לי, ואם לאו, ברחמים תיתן לי.
אמר לו הקב"ה: חייך! בדין מתבקש לך, (שם): והנה דבר ה' אליו.
ואף משה, כך אמר (דברים ג): ה' אלהים אתה החילות.
אם מתבקש בדין שאכנס לא"י אכנס. ואם לאו, אכנס ברחמים.
אמר לו הקב"ה: אל תתהדר לפני מלך וגו', כי לא תעבור את הירדן הזה.
כיון שראה משה היאך הדברים חזקים, התחיל מדבר דברים קשים:
ח [עצמותיו של יוסף נכנסו לארץ ואני איני נכנס לארץ?!]
אמר לפניו: רבש"ע! למה איני נכנס לארץ, מפני שאמרתי (במדבר כ): שמעו נא המורים, אתה הוא שאמרת תחילה: למשמרת לאות לבני מרי?!
דבר אחר:
אתה החילות
אמר רבי ראובן, אמר משה לפני הקב"ה:
למה את עושה לי כך?
אתה התחלת לבא אצלי.
מנין?
שנאמר (שמות ג): וירא מלאך ה' אליו בלבת אש מתוך הסנה.
א"ל: משגדלת אותי אתה מורידני מגדולתי?!
אמר לו הקב"ה: והרי נשבעתי!
אמר לפניו: רבש"ע! אתה החילות, כשבקשת לא חיללת השבועה, לא נשבעת שאתה מכלה את בניך בעגל וחזרת בך?! שנאמר (שם לב) וינחם ה'.
דבר אחר:
אמר רבי לוי: אמר לפניו: רבש"ע! עצמותיו של יוסף נכנסו לארץ ואני איני נכנס לארץ?!
אמר לו הקב"ה: מי שהודה בארצו נקבר בארצו ומי שלא הודה בארצו, אינו נקבר בארצו. יוסף הודה בארצו.
מנין?
גבירתו אומרת (בראשית לט): ראו הביא לנו איש עברי וגו' ולא כפר, אלא (שם מ): גנב גנבתי מארץ העברים, נקבר בארצו.
מנין?
שנאמר (יהושע כד): ואת עצמות יוסף אשר העלו מארץ מצרים קברו בשכם.
את, שלא הודית בארצך, אין אתה נקבר בארצך.
כיצד?
בנות יתרו אומרות (שמות ב): איש מצרי הצילנו מיד הרועים, והוא שומע ושותק, לפיכך לא נקבר בארצו:
ט [בזכות משה יזכו מתי מדבר להיכנס עמו לארץ]
אמר לו הקב"ה למשה: אם אתה נקבר כאן אצלן, בזכותך הן באין עמך.
אמר רבי לוי:
למה הדבר דומה?
לאחד שנתפזרו מעותיו במקום אפילה, אמר: אם אומר אני: האירו לי שאקבץ מעותי, אין בריה משגחת עלי.
מה עשה?
נטל זהוב אחד והשליך בתוכם והתחיל צווח ואומר: האירו לי! זהוב אחד היה לי ונפל ממני כאן, והאירו לו.
מה עשה?
משנטל את הזהוב, אמר להן: בחייכם! המתינו לי שאלקט את המעות וליקטן. בזכות הזהוב נתלקטו המעות.
כך אמר לו הקב"ה למשה: אם נקבר אתה אצלם במדבר הן באים בזכותך ואת בא בראשם, שנאמר (דברים לג): וירא ראשית לו וגו' ויתא ראשי עם:
י [שומע תפילה עדיך כל בשר יבואו]
הלכה: אדם מישראל, שהיה קורא את שמע, מהו שיהא לו מותר להמתין אחר קריאת שמע ואח"כ יתפלל?
כך שנו חכמים: שלשה תכיפות הן:
תכף לסמיכה שחיטה.
תכף לנטילת ידים, ברכה.
תכף לגאולה, תפילה.
ומי שהוא עושה כן, מהו מתן שכרו?
אמר רבה בר אבהו: אם סמך ושחט, יהא מובטח, שקרבנו נתקבל.
ואם נטל ידיו ובירך מיד, יהא מובטח, שלא יהא שטן מקטרג בסעודתו.
ואם קרא קריאת שמע ונתפלל מיד, יהא מובטח שתפילתו נשמעת.
אמר רבי יהודה ב"ר סימון: את מוצא עבודת כוכבים קרובה ורחוקה והקב"ה רחוק וקרוב.
כיצד עבודת כוכבים קרובה?
עובד כוכבים עושה עבודת כוכבים ומעמידה בתוך ביתו אצלו, הרי קרוב.
ומנין שהיא רחוקה?
שנאמר (ישעיה מו): אף יצעק אליו ולא יענה וגו', הרי רחוקה.
והקב"ה רחוק וקרוב.
כיצד?
אמר רבי יהודה בר סימון: מכאן ועד לרקיע מהלך ת"ק שנה, הרי רחוק.
וקרוב מנין?
שאדם עומד ומתפלל ומהרהר בתוך לבו וקרוב הקב"ה לשמוע את תפילתו, שנאמר (תהלים פה): שומע תפילה עדיך כל בשר יבואו.
אמר דוד לפני הקב"ה: רבש"ע! כשיהיו אומות העולם באים להתפלל לפניך אל תענה אותן שאין באין אצלך בלב שלם, אלא הולכין אצל עבודת כוכבים שלהן ואינה עונה אותן, והן רואין צרתן צרה ובאין להן אצלך, אף אתה לא תענה אותן, שנאמר (שם יח) ישועו ואין מושיע על ה' ולא ענם.
מהו ישועו?
ישועו לעבודת כוכבים שלהן ולכשיבואו אצלך על ה' ולא ענם. אבל כשישראל קוראין אצלך מיד שמע תפילתנו, שנאמר (שם ד): בקראי ענני אלהי צדקי.
אמר לו הקב"ה: מה אמרת בקראי ענני, חייך! עד שלא תקראני אני אענה אתכם, שנאמר (ישעיה סה): טרם יקראו ואני אענה, שאין לי אומה אחרת אלא אתם.
מנין?
ממה שקרינן בעניין: כי מי גוי גדול:
יא [יענך ה' ביום צרה]
רבנן אמרי:
למה הדבר דומה?
לבן מלך שיצא לתרבות רעה והיו לו שלשה פדגוגין:
הראשון אמר: יעשה לו כבלים של מאה ליטרין.
והשני אמר: אינו יכול לעמוד בכבלים של ק' ליטרין, אלא יעשה לו כבלים של שנים עשר ליטרין.
בא השלישי ואמר: היאך הוא יכול לעמוד בכבלים של שנים עשר ליטרין, יעשה לו כבלים של ליטרא אחת.
כך אמר משה, יעשו לו כבלים של מאה ליטרות, שנאמר (דברים לא): ומצאוהו רעות רבות וצרות.
דוד אמר: יעשה לו כבלים של י"ב ליטרין, שנאמר: יענך ה' ביום צרה, כשם שהיום י"ב שעות. כיון שעמד ירמיה אמר לפניו: רבש"ע! אין בהם כוח לסבול, כשם שאמר דוד ביום צרה, אלא יעשה להם כבלים של ליטרא אחת, שנאמר (ירמיה ל): ועת צרה היא ליעקב וממנה יושע.
דבר אחר:
יענך ה' ביום צרה
מהו ביום צרה?
אמר ריש לקיש:
למה הדבר דומה?
לאשה שישבה על המשבר לילד והייתה מצטערת לילד.
אמרו: מי שענה את אמך הוא יענה אותך.
כך אמר דוד לישראל: מי שענה ליעקב הוא יענה אתכם.
מה התפלל יעקב?
ואעשה שם מזבח לאל העונה אותי ביום צרתי, אף אתה יענך ה' ביום צרה ישגבך שם אלהי יעקב.
אמר משה לפני הקב"ה: רבש"ע! כשתהא רואה בניך בצער ואין מי שיבקש רחמים עליהם, מיד ענה אותן!
אמר לו הקב"ה: משה, חייך! בכל שעה שיקראו אותי אני אענה אותם, דכתיב (דברים ד) כה' אלהינו בכל קראנו אליו:
יב [שערי תשובה לעולם פתוחים]
כה' אלהינו
זה שאמר הכתוב (תהלים סט): ואני תפלתי לך ה' עת רצון.
רבי חנינא בר פפא שאל לרבי שמואל בר נחמן:
מהו דכתיב: ואני תפלתי לך ה' עת רצון?
אמר לו: שערי תפילה פעמים פתוחים פעמים נעולים, אבל שערי תשובה לעולם פתוחים.
אמר לו: מנין?
דכתיב (שם סה): נוראות בצדק תעננו אלהי ישענו מבטח כל קצוי ארץ וים רחוקים.
מה המקווה הזה פעמים פתוח פעמים נעול, אף שערי תפילה פעמים פתוחים פעמים נעולים, אבל הים הזה לעולם פתוח.
כך ידו של הקב"ה, לעולם פתוחה לקבל שבים.
אמר רב ענן: אף שערי תפילה אינן ננעלים לעולם, דכתיב: כה' אלהינו בכל קראנו אליו, ואין קריאה אלא תפילה, כעניין שנאמר (ישעיה סה): והיה טרם יקראו ואני אענה.
אמר רבי חייא רבה: כתיב (תהלים כז): קוה אל ה' חזק ויאמץ לבך וקוה אל ה', הוי מתפלל וחוזר ומתפלל, ויש שעה שיתנו לך.
דבר אחר:
ואני תפלתי וגו'
דוד בשביל שהיה יחידי אמר עת רצון, אבל תפילתן של ציבור אינה חוזרת לעולם ריקם, הוי כה' אלהינו בכל קראנו אליו:
יג [אלהים - לשון יחיד]
שאלו המינים את רבי שמלאי:
כמה רשויות בראו את העולם?
אמר להם: אני ואתם נשאל לששת ימי בראשית.
אמרו לו: מי כתיב בראשית ברא אלוה, בראשית ברא אלהים כתיב.
אמר להן: מי כתיב בראו?! ברא כתיב. ומי כתיב ויאמרו אלהים יהי רקיע, יקוו המים, יהי מאורות?! ויאמר כתיב.
כיון שהגיעו למעשה יום השישי, היו שמחים.
אמרו לו: הרי כתיב (בראשית ג): נעשה אדם בצלמנו.
אמר להם: מי כתיב ויבראו את האדם בצלמיהם? אין כתיב כאן אלא ויברא את האדם בצלמו. אמרו לו: והא כתיב: כי מי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים אליו?!
אמר להם: מי כתיב כה' אלהינו בכל קראנו אליהם?! בכל קראנו אליו כתיב:
יד [בבי"ד נקבעים המועדים]
אשר לו אלהים קרובים אליו
אמר רבי יוחנן: כשמתכנסין מלאכי השרת לפני הקב"ה לומר אימתי ראש השנה ואימתי יום הכיפורים.
הקב"ה אומר להם: לי מה אתם שואלים?!
אני ואתם נלך אצל בית דין של מטה.
מנין?
דכתיב: אשר לו אלהים קרובים אליו, אשר לו אומה קרובה אין כתיב כאן, אלא אשר לו אלהים קרובים אליו, הוא וכל פמליא שלו.
אמר רבי יוחנן: אמר הקב"ה: עד שלא נעשית אומה שלי - מועדי ה'; מכאן ואילך, אשר תקראו אתם:
טו [אשר לו אלהים קרובים אליו]
אשר לו אלהים קרובים אליו
אדם, אם יהא לו קרוב עשיר הוא מודה בו, ואם עני הוא כופר בו ואומר שאינו קרובו, אבל הקב"ה, כביכול ישראל היו נתונים במצרים בשעבוד, הקב"ה אומר: קרוביהן אני.
מנין?
שנאמר (תהלים קמח): לבני ישראל עם קרובו.
ואם קרובו עני הוא, עושה עצמו עיקר ואותו טפילה.
מהו אומר? פלוני מתקרב לי.
אבל הקב"ה, כביכול עושה לישראל עיקר. אשר לו גוי קרוב אין כתיב כאן, אלא אשר לו אלהים קרובים אליו.
דבר אחר:
כי מי גוי גדול
אמר רבי חמא בר ר' חנינא: איזה אומה שגידלה אלוהיה כאומה זו?!
בנוהג שבעולם אומה מבקשת לעשות מלחמה, ואינן יודעין אם נוצחין ואם אין נוצחין, וישראל ודאי נוצחין, שנאמר: כי מי גוי גדול וגו':
טז [בכל מקום אלהיך עמך]
אמר רבי תנחומא: מעשה בספינה אחת, שהייתה כולה של עובדי כוכבים, והיה בתוכה יהודי אחד, הגיעו לנס אחד.
אמרו לאותו יהודי: פלוני טול מעות ועלה לנס הזה וקח לנו משם מאומה.
אמר להם: לא אכסנאי אני?!
מכיר אני להיכן אלך?!
אמרו: ויש אכסנאי יהודי?!
בכל מקום שאתה הולך אלהיך עמך, הרי אשר לו אלהים קרובים אליו:
יז [בכל קראנו אליו]
אמרו רבנן: יש תפילה שנענית לארבעים יום.
ממי את למד?
ממשה, דכתיב: ואתנפל לפני ה' מ' יום וגו'.
ויש תפילה שנענית לעשרים יום.
ממי את למד?
מדניאל, דכתיב (דניאל י): לחם חמודות לא אכלתי עד מלאת שלשה שבועים ימים. ואח"כ אמר: ה' שמעה ה' סלחה וגו'.
ויש תפילה שנענית לשלשה ימים.
ממי את למד?
מיונה, דכתיב (יונה ב): ויהי יונה במעי הדגה וגו' ואח"כ, ויתפלל יונה אל ה' אלהיו ממעי הדגה.
ויש תפילה שנענית ליום אחד.
ממי את למד?
מאליהו, דכתיב (מ"א יח): ויגש אליהו הנביא ויאמר וגו'.
ויש תפילה שנענית לעונה.
ממי את למד?
מדוד, דכתיב (תהלים סט): ואני תפלתי לך ה' עת רצון.
ויש תפילה שעד שלא יתפלל אותה מפיו הקב"ה יענה, שנאמר (ישעיה סה): והיה טרם יקראו ואני אענה:
יח [אין עונש קשה משל עבודת כוכבים]
הלכה: אדם מישראל מהו שיהא מותר לו להקיף פאת ראשו?
כך שנו חכמים: אלו דברים אסורים מפני דרכי האמורי, המספר קומי והעושה בלורית.
מהו המספר קומי?
זה המספר פאת ראשו ועושה תפיסות קורצין.
מהו חייב?
סופג את הארבעים.
אבל העושה בלורית אינו מגדלה אלא לשמה של עבודת כוכבים, ואין עונש קשה משל עבודת כוכבים, שהרי הקב"ה אינו מקנא אלא בה.
מנין?
שנאמר (שמות כ): לא יהיה לך אלהים אחרים על פני וגו'.
וכתיב (דברים ד): כי ה' אלהיך אש אוכלה הוא אל קנא.
רבנן אמרי: הואיל ואין בעבודת כוכבים ממש, למה קורא אותן אלהות?
אמר ר' פנחס בר חמא: כדי ליתן שכר, לכל מי שפורש ממנה.
אמר הקב"ה: אע"פ שאין בה ממש, כיון שפורש אדם ממנה מעלה אני עליו כאילו הוא עובד למי שיש בו ממש ובא לו אצלי.
אמר ר' יהושע בן לוי: אמר הקב"ה: הואיל וכך הוא עונשה של עבודת כוכבים קשה, צריך אני להזהיר אותם עליה שלא יאמרו: אילו הזהירנו עליה פירשנו ממנה.
אמר לו הקדוש ב"ה לישעיה: לא תהא סבור, שמא לא הזהרתי אותם על עבודת כוכבים תחילה, עד שלא באו לסיני לקבל את התורה, הזהרתי אותן על עבודת כוכבים.
מנין?
שכך כתיב ( ישעיה מח): ואגיד לך מאז בטרם תבא השמעתיך, בטרם תבא לסיני השמעתיך ברכות וקללות.
למה?
(שם) פן תאמר עצבי עשם ופסלי ונסכי צום, לפיכך הזהרתי אותם עליה.
ועל ידי מי הזהרתי אותן?
ע"י משה עבדי.
מנין?
ממה שקרינו בעניין: כי תוליד בנים ובני בנים:
יט [כרובם כן חטאו לי כבודם בקלון אמיר]
זה שאמר הכתוב (הושע ד): כרובם כן חטאו לי כבודם בקלון אמיר.
מהו כרובם?
אמר ר' שמואל בר נחמני: שכל מה שהגדולים עושין, הדור עושה.
כיצד?
הנשיא מתיר ואב ב"ד אוסר
הנשיא מתיר ואני אוסר?!
והדיינים אומרים: אב ב"ד מתיר ואנו אוסרים?!
ושאר הדור אומרים: הדיינין מתירין ואנו אוסרים?!
מי גרם לכל הדור לחטוא?
הנשיא שחטא תחילה.
אמר רבי שמלאי: כתיב (שם ב): כי זנתה אמם הובישה הורתם, שהן מביישין דבריהם, בפני עמי הארץ.
כיצד?
החכם יושב ודורש בצבור: לא תלוה בריבית והוא מלוה בריבית.
אומר: לא תגזול והוא גוזל.
אומר: לא תגנוב והוא גונב.
אמר רבי ברכיה: מעשה באדם אחד שנגנבה טליתו והלך לקבול לדיין עליה, ומצאה פרושה על מיטתו.
ואמר רבי ברכיה: מעשה באדם אחד שנגנבה קומקמוס שלו ועלה לקבול עליו לדיין, ומצאו על הכירה שלו, הוי, כרובם כן חטאו לי.
דבר אחר:
כרובם כן חטאו לי
אמר רבי תנחומא: כל שהרביתי להם ארצות, כן חטאו לי.
מנין?
שנאמר (שם יב): גם מזבחותם כגלים על תלמי שדי.
דבר אחר:
כל שהרביתי להן עושר, כן חטאו לי.
מנין?
שנאמר (שם ח): כספם וזהבם עשו להם עצבים.
דבר אחר:
כל שהרביתי להן מלכים, כן חטאו לי.
מנין?
שנאמר (שם ז): כל מלכיהם נפלו אין קורא בהם אלי.
דבר אחר:
כל שהרביתי להן בנים, כן חטאו לי.
שנאמר: כי תוליד בנים וגו':
כ [ה' הוא האלוהים]
כי תוליד בנים
זה שאמר הכתוב (משלי י): פעולת צדיק לחיים תבואת רשע לחטאת.
פעולת צדיק לחיים
אמר רבי תנחום: זה אליפז שגדל בחיקו של יצחק.
ותבואת רשע לחטאת, זה עמלק שגדל בחיקו של עשו.
דבר אחר:
פעולת צדיק לחיים
כל מה שפעל דוד ושלמה בנו לחיים של ישראל.
מהו ותבואת רשע לחטאת?
בביאה אחת שנכנס מנשה לבית קדשי הקדשים הייתה חטייה לישראל, שעשה צלם של ארבע פנים והכניסו להיכל.
מנין?
שנאמר (יחזקאל ח): והנה מצפון לשער המזבח סמל הקנאה הזה בביאה.
אמר רבי אחא: הא בייא רבא לעלמא, התושב מפנה לבעל הבית.
ולמה עשה צלם של ד' פנים?
כנגד ד' חיות שהן סובלות כיסאו של הקב"ה.
דבר אחר:
למה ארבע פנים?
כנגד ד' רוחות העולם.
אמר: כל מי שיבוא מד' רוחות העולם יהא משתחווה לצלם זה.
ומה עשה לו הקב"ה?
מסרו ביד שונאיו.
מנין?
שנאמר ( ד"ה ב לג): ויבא עליהם את שרי הצבא אשר למלך אשור ויאסרוהו בנחשתים, ועשו לו מולין של נחושת והכניסו אותו לתוכו, והיו מדליקין תחתיו והוא היה נשרף מבפנים.
אותה שעה קרא מנשה לכל אלוהות שבעולם, שהיה מזבח להם ולא ענו אותו אחד מהם, שנאמר ( ישעיה מו): אף (כי) יצעק אליו ולא יענה מצרתו לא יושיענו.
כיון שראה מנשה צרתו צרה שלא ענה אותו אחד מהם התחיל קורא להקב"ה, אמר לפניו: רבש"ע! הרי קראתי לכל אלהות שבעולם וידעתי שאין בהן ממש, רבש"ע! את הוא אלוה על כל אלהים, ואם אי אתה עונה אותי אני אומר שמא ח"ו כל הפנים שוות?!
אמר לו הקב"ה: הא רשע! בדין הוא שלא אענה אותך שהכעסת אותי, אלא שלא לנעול דלת לפני השבים, שלא יהו אומרים: הרי מנשה ביקש לעשות תשובה ולא נתקבל, לפיכך הריני עונה אותך.
מנין?
שנאמר (ד"ה ב לג): ויתפלל אליו ויעתר לו ויחתר לו. מלמד, שהיו מלאכי השרת מסתמין את חלונות של רקיע שלא תעלה תפלתו לשמים.
מה עשה הקב"ה?
חתר את הרקיע מתחת כסא הכבוד וקיבל את תפילתו וישיבהו ירושלים למלכותו.
אמר רבי שמואל בר אוניא, בשם רבי אחא: ברוח השיבו, כמה דתימא: משיב הרוח.
באותה שעה ידע מנשה, כי ה' הוא האלהים.
דבר אחר:
(משלי י) פעולת צדיק לחיים, אלו באי הארץ הצדיקים שהיו בימי משה.
ותבואת רשע לחטאת, כי תוליד בנים ובני בנים ונושנתם בארץ וגו':
כא [איש ואביו ילכו אל הנערה]
אמר רבי אלעזר: היו יושבין ומחשבין איזו ערווה חמורה, שנאמר (יחזקאל כב): ואיש את אשת רעהו וגו' טמא בזימה.
מאי בזימה?
במחשבה היו אומרים: מי שבא על אשת איש, בחנק.
ומי שבא על כלתו, בסקילה.
הרי הכלה חמורה מאשת איש?!
תני, ר' ישמעאל: איש ואביו ילכו אל הנערה.
יכול לתאווה?
ת"ל: למען חלל את שם קדשי הוי אומר: להכעיסו.
אמר רבי לוי: לא גלו ישראל, עד שנעשו שבעה בתי אבות רשעים.
בנים תרין,
בני בנים תרין,
ונושנתם,
והשחתם,
ועשיתם,
הרי שבעה:
כב [מגיד מראשית אחרית]
דכתיב (ישעיה מו): מגיד מראשית אחרית וגו'.
כיצד?
בפרשה זו הראה משה לישראל אם חטאו:
היאך הם עתידים לגלות.
והיאך הן עושין תשובה.
והיאך הם נגאלים.
היאך הם עתידין לחטוא, דכתיב (דברים לא): ועשיתם הרע בעיני ה'.
ואח"כ והפיץ ה' אתכם בעמים.
ואח"כ בצר לך ומצאוך.
מהו בצר לך?
אמר רבי יוחנן, בשם ר' עקיבא: כל צרה שהוא של יחיד, צרה.
וכל צרה שאינה של יחיד, אינה צרה.
דבר אחר:
בצר לך
ר' יוחנן דידיה אמר: כל צרה שישראל ועובדי כוכבים שותפין בה, צרה.
וכל צרה של ישראל עצמן, אינה צרה.
דרש ר' יוחנן: כגון: צרתן בשושן הבירה שלא הייתה אלא לישראל, שנאמר (אסתר ד): אבל גדול ליהודים. מיד הצמיח להן הקב"ה ישועה.
מנין?
(שם ו) ליהודים הייתה אורה ושמחה:
כג [בזכות חמישה דברים נגאלו ויגאלו]
אמר ר"א: כשנגאלו ישראל ממצרים לא נגאלו, אלא מתוך חמשה דברים אלו:
מתוך צרה.
ומתוך תשובה.
ומתוך זכות אבות.
ומתוך רחמים
ומתוך הקץ.
מתוך צרה, דכתיב (שמות ב): ויאנחו בני ישראל.
מתוך תשובה, דכתיב (שם): ותעל שועתם.
מתוך זכות אבות, דכתיב: ויזכור אלהים את בריתו.
ומתוך רחמים, דכתיב: וירא אלהים את בני ישראל.
מתוך הקץ, וידע אלהים.
ואף לעתיד לבוא אין נגאלים אלא מתוך חמשה דברים הללו:
מתוך צרה, דכתיב: בצר לך הרי מתוך צרה.
ושבת עד ה' אלהיך, הרי מתוך תשובה.
כי אל רחום ה' אלהיך, הרי מתוך רחמים.
ולא ישכח את ברית אבותיך, הרי מתוך זכות אבות.
ומצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים, הרי מתוך הקץ.
ודוד פירש אותן (תהלים קו): וירא בצר להם, הרי מתוך צרה.
בשמעו את רנתם, הרי מתוך תשובה.
ויזכור להם בריתו, הרי מתוך זכות אבות.
ויתן אותם לרחמים, הרי מתוך רחמים.
(שם) הושיענו אלהי ישענו וקבצנו והצילנו מן הגויים הרי מתוך הקץ:
כד [ושבת עד ה' אלהיך]
ושבת עד ה' אלהיך
אין לך דבר גדול מן התשובה.
מעשה שהיו רבותינו ברומי, ר' אליעזר ורבי יהושע ורבן גמליאל: וגזרו סנקליטין של מלך לומר: מכאן ועד ל' יום לא יהיה בכל העולם יהודי!
והיה סנקליטו של מלך ירא שמים, בא אצל רבן גמליאל וגילה לו את הדבר, והיו רבותינו מצטערים הרבה.
אמר להם אותו ירא שמים: אל תצטערו מכאן ועד שלושים יום אלוהיהן של יהודים עומד להם.
בסוף כ"ה ימים, גילה לאשתו את הדבר.
אמרה לו: והרי שלמו עשרים וחמישה ימים.
אמר לה: עוד חמישה ימים והייתה אשתו צדקת ממנו.
אמרה לו: אין לך טבעת?! מוץ אותה ומות! וסנקליטין נטל עליך ל' ימים אחרים, והגזירה עוברת. שמע לה ומץ את טבעתו ומת.
שמעו רבותינו ועלו אצל אשתו, להראות לה פנים.
אמרו רבותינו: חבל לספינה שהלכה לה ולא נתנה המכס. כלומר הצדיק הזה לא מל.
אמרה להן אשתו: יודעת אני מה אתם אומרים, חייכם! לא עברה הספינה עד שנתנה מכס שלה.
מיד נכנסה לתוך הקיטון והוציאה להן קופסא שהייתה המילה בתוכה, וסמרטוטים מלאים דם נתונים עליה, וקראו עליו רבותינו המקרא הזה (תהלים מז): נדיבי עמים נאספו עם אלהי אברהם כי לאלהים מגני ארץ מאד נעלה.
מהו מגני ארץ?
אמר הקב"ה לאברהם: נעשיתי מגן עוז.
מנין?
שנאמר (בראשית טו): אנכי מגן לך, לזה אני נעשה מגינים הרבה.
כיצד?
אמר הקב"ה לאברהם (שם יב): ואעשך לגוי גדול ואברכך ואגדלה שמך, ואח"כ מל, וזה לא הבטחתי אותו.
מהו מאד נעלה?
זה נתעלה מאד מאברהם.
דבר אחר:
ושבת עד ה' אלהיך
אמר ר' שמואל פרגריטא, בשם ר' מאיר:
למה הדבר דומה?
לבן מלך, שיצא לתרבות רעה והיה המלך משלח פדגוגו אחריו ואמר לו: חזור בך בני! והיה הבן משלחו.
ואמר לאביו: באלו הפנים אני חוזר בי ואני מתבייש לפניך?!
והיה אביו משלחו ואומר לו: בני! יש בן מתבייש לחזור אצל אביו?!
ואם אתה חוזר לא אצל אביך אתה חוזר?!
כך הקב"ה, משלח ירמיה לישראל בשעה שחטאו ואמר לו: לך אמור לבני: חזרו בכם!
מנין?
שנאמר (ירמיה ג): הלוך וקראת את הדברים האלה וגו'.
והיו ישראל אומרים לירמיה: באלו הפנים אנו חוזרים להקב"ה?!
מנין?
שנאמר (שם) נשכבה בבשתנו ותכסנו כלמתנו וגו'. והיה הקב"ה משלח ואומר להם: בני! אם חוזרים אתם לא אצל אביכם אתם חוזרים?!
מנין?
(שם לא) כי הייתי לישראל לאב וגו'.
אמר רבי עזריה: א"ל הקב"ה לירמיהו: לך אמור להם לישראל: חייכם! איני כופר בכם, אתם אמרתם לי בסיני: ומעי המו עליו.
אף אני כך אומר לכם.
מנין?
שנאמר (שם): הבן יקיר לי אפרים וגו':
כה [על ששה דברים נצטווה אדם הראשון]
הלכה: על כמה דברים נצטווה אדם הראשון?
כך שנו חכמים: על ששה דברים נצטווה אדם הראשון:
על עבודת כוכבים.
ועל חלול השם.
ועל הדינים.
ועל שפיכת דמים.
ועל גילוי עריות.
ועל הגזל.
אמר רבי: כלן בפסוק אחד, שנאמר (בראשית ב): ויצו ה' אלהים על האדם וגו'.
ויצו, זה עבודת כוכבים, שנאמר (הושע ה): הואיל הלך אחרי צו.
ה', זה חלול השם, שנאמר (ויקרא כד): ונוקב שם ה'.
אלהים, אלו הדיינים, שנאמר (שמות כב): עד האלהים יבא דבר שניהם.
על האדם, זה שפיכות דמים, שנאמר (בראשית ט): שופך דם האדם.
לאמר, זה גילוי עריות, שנאמר (ירמיה ג): לאמר הן ישלח איש את אשתו.
מכל עץ הגן אכל תאכל, ולא מן הגזל, מצווה אותו על הגזל.
ועל כלן יש סליחה, חוץ משפיכות דמים, שנאמר (בראשית ט): שופך דם האדם באדם דמו ישפך.
אמר רבי לוי: והרי כמה בני אדם שהרגו ומתו על מטותיהן?!
השיבו אותו: מהו באדם דמו ישפך?
כשיבואו כל בני אדם לעתיד לבוא, אותה שעה דמו ישפך.
אמרו מעשה בשני אחים שהרג אחד מהן את חברו.
מה עשתה אמן?
נטלה כוס אחת ומלאתו מדמו והניחה אותו במגדל, והייתה נכנסת כל יום ויום ומצאה אותה הדם תוסס. פעם אחת נכנסה והביטה אותו ומצאו ששתק. אותה שעה ידעה שנהרג בנה האחר, לקיים מה שנאמר: שופך דם האדם באדם דמו ישפך:
כו - כז [אז יבדיל משה]
זה שאמר הכתוב (קהלת ה): אוהב כסף לא ישבע כסף, אין אנו יודעים שאין אדם ממלא את נפשו.
מהו בכסף?
רבנן אמרי: אלו תלמידי חכמים שאוהבין דברי תורה שנמשלו בכסף, שנאמר (משלי טז): וקנות בינה נבחר מכסף.
אמר רבי נחמן: מי שאוהב תורה אינו שבע תורה.
ומהו?
(קהלת ה) מי אוהב בהמון לא תבואה, מי שהומה ומהמה אחר תורה לא תבואה ואינו מעמיד תלמידים גם זה הבל.
אמר רבי אחא: מי שהוא לומד תורה ואין מלמד אין לו הבל גדול מזה.
דבר אחר:
אוהב כסף
אמר רבי יצחק: מי שהוא אוהב מצות אינו שבע מן המצות.
כיצד?
את מוצא שני גדולי עולם: דוד ומשה ולא שבעו.
דוד, אע"פ שאמר לו הקב"ה (ד"ה ב ו): רק אתה לא תבנה לי את הבית הזה, היה דוד אומר לעצמו: וכי מפני שאמר לי הקב"ה: אתה לא תבנה לי הבית, אני יושב?!
מה עשה?
זירז את עצמו והתקין כל צרכיו עד שלא מת.
מנין?
שנאמר (שם א כב): והנה בעניי הכינותי לבית אלהי.
וכן משה, אע"פ שאמר לו הקב"ה: כי לא תעבור את הירדן הזה.
אמר משה: אני עובר מן העולם ואיני מפריש להם ערי מקלט?! מיד אז יבדיל משה.
כח [ערי המקלט]
וידעת היום והשבות אל לבבך.
מהו והשבות אל לבבך?
אמר ר' מאיר: אמר הקב"ה: את ולבך יודעים מעשים שעשית וייסורין שהבאתי עליך, שלא כנגד מעשיך הבאתי עליך.
דבר אחר:
כי ה' הוא האלהים
רבנן אמרי: יתרו נתן ממש בעבודת כוכבים, שנאמר (שמות יח): עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלהים.
נעמן הודה במקצת ממנה, שנאמר (מלכים ב ה): הנה נא ידעתי כי אין אלהים בכל הארץ כי אם בישראל.
רחב שמתהו בשמים ובארץ, שנאמר (יהושע ב): כי ה' אלהיכם הוא אלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת.
משה שמו אף בחללו של עולם, שנאמר: כי ה' הוא האלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד.
מהו אין עוד?
אפילו בחללו של עולם.
אמר רבי אושעיא: אמר הקב"ה: תנו לה מפרי ידיה, אתה העדות עלי: ואין עוד.
ואף אני מעיד עליך (דברים לד): ולא קם נביא עוד בישראל כמשה.
מה כתיב?
למען ייטב לך והארכת ימים
אמרו ישראל לפני הקב"ה: רבש"ע! זו היא אריכות ימים?!
אדם הורג נפש בשגגה, וגואל הדם רודף אחריו להורגו, והכל מתים שלא בעונתם.
אמר הקב"ה למשה: חייך! יפה הן מדברין לך, ותפרוש להן ערי מקלט, שנאמר: אז יבדיל משה.
כט [משה מסר נפשו על ערי המקלט]
אמר רבי לוי: מי שאכל את התבשיל, הוא יודע טעמו.
כיצד?
כשהרג משה את המצרי יצא ביום השני ומצא לדתן ולאבירם מריבין זה עם זה, שנאמר (שמות ב) ויצא ביום השני וגו'.
רבי איבו אמר: זה דתן התחיל מבזה אותו.
אמר לו: הלהרגני אתה אומר?!
כיון ששמע פרעה כך, אמר כמה דברים שמעתי ושתקתי כיון שהגיע על שפיכת דמים תפסו אותו.
והיאך ברח מלפני פרעה?
דכתיב (שם): ויברח משה מפני פרעה.
אמר רבי ינאי: בא הקוסטנר ליתן את החרב על צווארו וקהתה החרב מעל צווארו שנעשה של שיש. ושלמה מקלס אותו (שיר ז): צווארך כמגדל השן.
אמר רבי אביתר: ולא עוד, אלא שקהת החרב מצווארו והיא נהפכת על הקוסטנר.
מנין?
שנאמר (שמות יח): ויצילני מחרב פרעה.
אמר משה: לי הציל הקב"ה, אבל לא לקוסטנר.
אמר בר קפרא: מלאך ירד בדמות משה והבריחו והיו סבורין במלאך שמשה הוא.
אמר רבי יהושע: ראה נסים שעשה הקב"ה למשה, כל אסכילי פרעה מהן נעשו אילמים, מהן נעשו חרשים, ומהן נעשו סומין, וברח משה ולא ראו אותו.
תדע לך בשעה שבקש הקב"ה לשלוח אותו בשליחותו, התחיל מעכב.
א"ל הקב"ה: אי אתה זכור מה שעשיתי לאסכילי פרעה, שנאמר (שם ד): ויאמר ה' אליו וגו' מי שם פה לאדם וגו'.
ואותה שעה עמדתי לך ועכשיו איני עומד לך?!
אמר רבי יצחק: בוא וראה שאין מעשיו של הקב"ה כמעשה בשר ודם.
בנוהג שבעולם בשר ודם עושה לו פטרון שהוא מתקיים עליו והוא נתפס באנקליטון, הלכו ומצאו לפטרונו ואמרו לו: נתפס בן ביתך!
אמר להם: אני מתקיים עליו, יצא ליהרג היכן הוא והיכן פטרונו?!
אבל הקב"ה אינו כן.
אמרו לפניו מלאכי השרת: נתפס משה בן ביתך!
אמר להם: אני מתקיים עליו.
אמרו לו: הרי הוא עומד לפני פרעה הרי איפומניטא שלו נקרין, הרי הוא יוצא ליהרג!
אמר להם: אני מתקיים עליו! יצא ליהרג והצילו הקב"ה.
מנין?
שנאמר: ויצילני מחרב פרעה.
דבר אחר:
אדם יש לו פטרון והוא נתפס בחטייה שלו והושלך למקום חיות.
היכן הוא והיכן פטרונו?!
דניאל הושלך לגוב אריות והצילו הקב"ה.
מנין?
שנאמר (דניאל ז) אלהי שלח מלאכיה וסגר פום אריותא.
דבר אחר:
אדם עושה לו פטרון והוא עושה חטייה והדיין גוזר עליו שישרף, היכן הוא והיכן פטרונו?!
אבל הקב"ה אינו כן.
אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה: נתפס אברהם בן ביתך!
אמר להם: אני מתקיים עליו!
אמרו לו: הרי הוא עומד לפני אמרפל, הרי איפומניטא שלו נקרין, הרי הוא עומד לישרף!
אמר להם: אני מתקיים עליו!
הושלך לכבשן האש ירד הקב"ה והצילו.
מנין?
שנאמר (בראשית טו) ויאמר אליו אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים.
דבר אחר:
אדם עושה לו פטרון, והוא נתפס בחטייה שלו והדיין גוזר עליו שיושלך בים, היכן הוא והיכן פטרונו?!
אבל הקב"ה אינו כן.
יונה הושלך לים והצילו הקב"ה.
מנין?
שנאמר (יונה ב): ויאמר ה' לדג ויקיא את יונה.
דבר אחר:
אז יבדיל משה
אמר רבי איבו: כיון שברח משה התחיל אומר שירה, שנאמר (שמות ב): וישב בארץ מדין וישב על הבאר.
מה ישראל אמרו שירה על הבאר, אף משה אמר שירה על הבאר.
אמר ר' לוי: לפי שארעה פרשת רוצח על ידו בערי מקלט:
ל [הזרח שמש לרוצח ונתת לו מקלט]
מהו מזרחה שמש?
אמר ר' יוסי ברבי חנינא: א"ל הקב"ה למשה: הזרח שמש לרוצח ונתת לו מקלט שיגלה לשם, שלא יאבד בעוון הרציחה כשם שהשמש הזה מאיר לעולם.
דבר אחר:
לנוס שמה רוצח
רבנן אמרין:
למה הדבר דומה?
לחרש שהיה עושה איקונין של מלך מתוך שהוא עושה בה, נשברה לתוך ידיו.
אמר המלך: אלו בטובתו שיברה היה נהרג, עכשיו ששיברה שלא בטובתו יטרד למטלין.
כך גזר הקב"ה: שופך דם האדם באדם דמו ישפך אבל מי שהורג נפש בשגגה שלא בטובתו גולה ממקומו, שנאמר: ונס אל אחת הערים האל וחי.
אמר הקב"ה: בעולם הזה על ידי שהיה יצר הרע מצוי, היו הורגים אלו את אלו ומתים, אבל לעתיד לבא אני עוקר יצר הרע מכם ואין מיתה בעולם, (ישעיה כה) בלע המות לנצח:
לא [במתן תורה זכו לקרות שמע]
הלכה: אדם מישראל שקרא קריאת שמע ולא דקדק באותיותיה מהו שיצא ידי חובתו?
כך שנו חכמים: קרא ולא דקדק באותיותיה.
ר' יוסי אומר: יצא.
ר' יהודה אומר: לא יצא.
ואיזהו דקדוק אותיות?
למדונו רבותינו: בכל לבבכם צריך להפריש בין למ"ד ללמ"ד.
ואבדתם מהרה, צריך להפריש בין מ"ם למ"ם.
ואמר רב יהודה בשם רב: ואם היה קורא את שמע ומהלך, צריך הוא לקבל מלכות שמים מעומד.
ואיזהו מלכות שמים?
ה' אלהינו ה' אחד.
ומהיכן זכו ישראל לקרות שמע?
אמר רבי פנחס בר חמא: ממתן תורה זכו ישראל לקרות שמע.
כיצד?
את מוצא, לא פתח הקב"ה בסיני תחילה, אלא בדבר זה.
אמר להם: שמע ישראל אנכי ה' אלהיך.
נענו כולן ואמרו: ה' אלהינו ה' אחד.
ומשה אמר: ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד.
רבנן אמרי: אמר הקב"ה לישראל: בני! כל מה שבראתי, בראתי זוגות.
שמים וארץ זוגות.
חמה ולבנה זוגות.
אדם וחוה זוגות.
העולם הזה והעולם הבא זוגות.
אבל כבודי אחד ומיוחד בעולם.
מנין?
ממה שקרינו בעניין: שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד:
לב [במתן תורה ראו ישראל ייחודו של מקום]
שמע ישראל
זה שאמר הכתוב (תהלים עג): מי לי בשמים ועמך לא חפצתי בארץ.
רב אמר: ב' רקיעים הן: שמים ושמי שמים.
ר"א אמר: ז' רקיעים הן:
שמים.
ושמי שמים.
רקיע.
שחקים.
מעון.
זבול.
ערפל.
וכולהו פתח הקב"ה לישראל להודיען, שאין אלוה אחר אלא הוא.
אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה: רבש"ע! מי לי בשמים חוץ מכבודך!
כשם שאין לי בשמים אלא אתה, כך לא חפצתי אחר בארץ.
כשם שלא שתפתי עמך אלוה אחר בשמים, כך לא שתפתי עמך אלוה אחר בארץ, אלא נכנסת אני בכל יום לבתי כנסיות ומעידה עליך שאין אלוה אחר אלא אתה, ואומר: שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד:
לג [הירא את ה' זוכה למלכות]
שמע ישראל
זה שאמר הכתוב (משלי כד): ירא את ה' בני ומלך וגו'.
מהו ומלך?
אברהם שירא אותי לא המלכתיו בעולם?!
שנאמר (בראשית יד): אל עמק שוה הוא עמק המלך.
יוסף שירא אותי, דכתיב ( שם מב): את האלהים אני ירא לא המלכתיו בעולם?!
ויוסף הוא השליט על הארץ.
דבר אחר:
ירא את ה' בני ומלך
ומלוך על יצרך.
מעשה בר' שמעון בן אלעזר שהלך לעיר אחת בדרום ונכנס לבית הכנסת ושאל לסופר.
אמר לו: בחייך, יש כאן יין למכור?
א"ל: רבי! העיר הזאת של כותים ואין עושין את היין בטהרה, כשם שהיו אבותי עושין אותו. אמר: אית אנת לנפשך, מותר תן לי ואני לוקח לך.
אמר: ואנת אם מרא דנפשך את, אל תטעום יתיה.
אמר לו רשב"א: אנא, מרי דנפשי אנא, הוי, ומלך ומלוך על יצרך.
דבר אחר:
ירא את ה' בני ומלך
מהו ומלך?
ואל למולך, כעניין שנאמר (ויקרא יח): ומזרעך לא תיתן להעביר למולך.
דבר אחר:
מהו ומלך?
המליכהו עליך.
(משלי כד) עם שונים אל תתערב, אם אלו שאומרים יש אלוה שני, אל תתערב.
אמר רבי יהודה בר סימון: (זכריה יג) והיה בכל הארץ נאם ה' פי שנים בה יכרתו ויגועו, הפיות שאומרים שתי רשויות הן, יכרתו ויגועו.
ומי עתיד להיות קיים?
והשלישית יוותר בה, אלו ישראל שנקראו שלישין, שהם משולשין:
כהנים,
לוים,
וישראלים,
שהן מג' אבות:
אברהם,
יצחק,
ויעקב.
דבר אחר:
שהן מקלסין להקב"ה בג' קדושות:
קדוש קדוש קדוש.
אמר רבי אחא: כעס הקב"ה על שלמה כשאמר הפסוק הזה!
א"ל דבר של קודש, שמא היית אומרו בלשון נוטריקון?!
ועם שונים אל תתערב?!
מיד חזר ופירש את הדבר ( קהלת ד): יש אחד ואין שני גם בן ואח אין לו.
אין לו, לא אח ולא בן, אלא שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד:
לד [ישראל חלקם בה']
אמר ר' יצחק:
למה הדבר דומה?
למלך שנכנס למדינה ונכנס עמו דוכסין ואיפרכין ואיסטרטליטין.
יש מבני המדינה שבררו דוכוס שיהיה מתקיים עליהם.
ויש מהן שבררו להן איפרכוס.
ויש מהן שבררו להן אסטרטליטין.
אמר אחד שהיה פיקח: איני בורר אלא המלך.
למה?
שכולן מתחלפין והמלך אין מתחלף.
כך כשירד הקב"ה לסיני, ירדו עמו חבורות חבורות של מלאכים.
מיכאל וחבורתו.
גבריאל וחבורתו.
יש מאומות העולם שבררו להן מיכאל.
ויש מהן שבררו להן גבריאל.
אבל ישראל בררו להן הקב"ה.
אמרו: חלקי ה' אמרה נפשי.
הרי, שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד:
לה [ישראל זכו מיעקב אבינו לקריאת שמע]
שמע ישראל
מהיכן זכו ישראל לקריאת שמע?
משעה שנטה יעקב למיתה קרא לכל השבטים ואמר להן: שמא משאני נפטר מן העולם אתם משתחווים לאלוה אחר?!
מנין?
שכך כתיב (בראשית מט): הקבצו ושמעו בני יעקב וגו'.
מהו ושמעו אל ישראל אביכם?
אמר להן: אל ישראל אביכם הוא.
אמרו לו: שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד.
והוא אומר בלחישה: ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד.
אמר רבי לוי:
ומה ישראל אומרים עכשיו?
שמע אבינו ישראל, אותו הדבר שצויתנו נוהג בנו, ה' אלהינו ה' אחד:
לו [משה מסר לישראל דברי השבח של המלאכים]
שמע ישראל
רבנן אמרין: בשעה שעלה משה למרום שמע למלאכי השרת שהיו אומרים להקב"ה: ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד והוריד אותה לישראל.
ולמה אין ישראל אומרים אותו בפרהסיא?
אמר רבי אסי:
למה הדבר דומה?
לאחד שגנב קוזמין מתוך פלטין של מלך, נתנה לה לאשתו ואמר לה: אל תתקשטי בה בפרהסיא אלא בתוך ביתך.
אבל ביום הכיפורים שהן נקיים כמלאכי השרת, הן אומרים אותו בפרהסיא: ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד:
לז [מסירות הנפש באהבת ה']
מהו בכל לבבך ובכל נפשך?
בכל נפש ונפש שברא בך.
אמר ר' מאיר: על כל נשימה ונשימה שאדם מעלה חייב לקלס את יוצרו.
מנין?
שנאמר ( תהלים קנ): כל הנשמה תהלל יה.
אמר רבי סימון: חמישה שמות נקראו לנפש, ואלו הן:
רוח.
נפש.
נשמה.
חיה.
יחידה.
רבנן אמרי: בוא וראה:
הקב"ה ממלא את עולמו,
והנפש הזו ממלאה את הגוף.
הקב"ה סובל את עולמו,
והנפש הזו סובלת את הגוף.
הקב"ה יחיד בעולמו,
והנפש יחידה בגוף.
הקב"ה אין לפניו שינה,
והנפש אינה ישינה.
הקב"ה טהור בעולמו,
והנפש הזו טהורה בגוף.
הקב"ה רואה ואינו נראה,
והנפש הזו רואה ואינה נראית.
תבוא הנפש, שהיא רואה ואינה נראית,
ותקלס להקדוש ב"ה שהוא רואה ואינו נראה.
אמרו ישראל: רבש"ע! הנפש הזו שמקלסת אותך, עד מתי היא נתונה בעפר?!
(שם מד) כי שחה לעפר נפשנו.
אמר להן הקב"ה: חייכם! יגיע הקץ ונפשותיכם שמחות. לפיכך ישעיה מנחם אותן, אומר (ישעיה סא): שוש אשיש בה' תגל נפשי באלהי.
אמר ר' ברכיה: בעשרה מקומות קרא הקב"ה לישראל כלה, ואלו הן:
(שיר ד) אתי מלבנון כלה.
(שם ה) באתי לגני אחותי כלה.
(שם ד) לבבתני אחותי כלה.
מה יפו דודיך אחותי כלה.
נופת תטופנה שפתותיך כלה.
כמשוש חתן על כלה.
קול חתן וקול כלה.
כי כולם כעדי תלבשי ותקשרים ככלה.
וככלה תעדה כליה.
וכנגדן ישראל מעטרים את הקדוש ב"ה בעשרה לבושין, ואלו הן:
צדק לבשתי וילבשני הרי שנים (ישעיה נט).
וילבש צדקה כשריון (שם).
וילבש בגדי נקם תלבושת הרי חמשה.
(דניאל ז) לבושיה כתלג חיור.
(ישעיה סג) מדוע אדום ללבושך.
(תהלים צג) ה' מלך גאות לבש לבש.
ה' עוז התאזר.
(שם קד) הוד והדר לבשת הרי עשרה.
דבר אחר:
שוש אשיש בה'
למה הדבר דומה?
לאשה שהלך בעלה ובנה וחתנה למדינת הים וכו', כדכתיב בפסיקתא: עד שוש אשיש:
|
