תוכן הפרשה: פרק יב     סימן א     סימן ב     סימן ג     סימן ד     סימן ה פרק יד     סימן ו     סימן ז     סימן ח     סימן ט פרק טו     סימן י     סימן יא     סימן יב פרק יד     סימן יג פרק טו     סימן יד     סימן טו פרק יז     סימן טז     סימן יז     סימן יח     סימן יט     סימן כ

סימן א

ויאמר ה' אל אברם לך לך,
ילמדנו רבנו:
אדם מישראל, מהו שיקבל עליו מלכות שמים כשהוא מהלך?

רב אידי ורב הונא בשם רבי יהודה ורבי יוסי בשם ר' שמואל אמרו:

אסור לקבל עליו עול מלכות שמים כשהוא מהלך, אלא יעמוד במקום אחד ויכווין לבו לשמים באימה וביראה, ברתת ובזיע בייחוד השם, ויקרא, שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד (דברים ד). כל אחד ואחד בכוונת הלב, ואחר כך ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד.
וכשמתחיל ואהבת, רצה מהלך, רצה עומד, רצה יושב. שכך כתיב: בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך.

אתה מוצא כל המדקדק על המצוות, שכרו מרובה, שכן מצינו באברהם שדקדק על המצוות לפיכך נקרא אוהבו של הקדוש ברוך הוא. שנאמר: זרע אברהם אוהבי (ישעיה מא).

אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן:
אפילו עירובי תבשילין שמרו בביתו של אברהם אבינו, שנאמר: וישמור משמרתי מצוותי חוקותיי ותורותיי (בראשית כו).
וכי תורות הרבה, והרי כבר נאמר: (שמות יב) תורה אחת יהיה וגו'.
וכתיב: תורה אחת ומשפט אחד (במדבר טו)?!
אלא ותורותיי, אלו דקדוקי מצוות שדקדק אברהם.
אמר לו הקדוש ברוך הוא: אתה מדקדק במצותי, ואתה יושב עם עובדי עובדי עבודה זרה, צא מביניהן, לך לך מארצך וגו':

סימן ב

ר' ברכיה פתח:
אחות לנו קטנה ושדים אין לה וגו' (שיר ה).

במה הכתוב מדבר?
באברהם כשהשליכו נמרוד לתוך הכבשן.
קטנה, שעדיין לא עשה לו הקדוש ברוך הוא נסים.

ולמה נקרא אחות?
שאיחה את העולם לפני הקדוש ברוך הוא, כאדם הזה שקורע ומאחה, לפיכך נקרא אחות.
ושדים אין לה, שעדיין לא היו לו בנים.

מה נעשה לאחותינו ביום שידובר בה?
ביום שאמר נמרוד להשליכו לכבשן האש.
אם חומה היא, נבנה עליה טירת כסף, אם נותן נפשו כחומה זו שהיא עומדת בפני מלחמות
נבנה עליה טירת כסף, אלו ישראל שקראם כנפי יונה נחפה בכסף (תהלים סט).
ואם דלת היא, אם דל הוא מלמסור נפשו על קדושת השם.
נצור עליה לוח ארז, מה צורה שבלוח ארז נוח להיטשטש, כך אברהם איני משגיח עליו.

אמר אברהם: אני חומה למסור נפשי על קדושת שמך, ולא אני בלבד, אלא ושדי כמגדלות,
בני בניו חנניה מישאל ועזריה ודורו של ר' חנניה בן תרדיון וחבריו, שיתנו נפשם על קדושת שמך.
לפיכך אז הייתי בעיניו כמוצאת שלום, שיצא שלום מן הכבשן.
אתה מוצא תרח אביו עושה צלמים היה ועובד אותן.
אמר לו הקדוש ברוך הוא: לך לך מארצך וגו':

סימן ג

ויאמר ה' אל אברהם לך לך
זה שאמר הכתוב: שמעי בת וראי והטי אזנך ושכחי עמך ובית אביך (תהלים מה).
שמעי בת וראי והטי אזנך, זה אברהם.
ושכחי עמך ובית אביך, זו עבודת עובדי עבודה זרה.
ואומר (ירמיה ב), אומרים לעץ אבי אתה וגו',
ויתאוו המלך יופיך, זה מלך מלכי המלכים, והוא חפץ לייפותו בעוה"ז ולעוה"ב.
כי הוא אדוניך והשתחווי לו.

אמר רבי אבין:
משל לצלוחית של פלייטון הנתונה בבית הקברות, ולא היה אדם יודע ריחה.

מה עשה?
נטלוה וטלטלוה ממקום למקום, והודיעו ריחה בעולם.
כך היה אברהם דר בתוך עובדי עבודה זרה.
א"ל הקדוש ברוך הוא: לך לך מארצך ואני אודיע טבעך בעולם.

לך לך מהו?
לך לך
ל' שלושים
כ' עשרים,
הרי עולה בגימטרייה ק' רמז לו, כשתהיה בן מאה תוליד בן כשר.
הדא הוא דכתיב: ואברהם בן מאה שנה וגו',

ורבי לוי אומר:
ניסיון הראשון כניסיון האחרון. ניסיון הראשון, בלך לך מארצך.
ניסיון האחרון בלך לך אל ארץ המוריה.

אמר רבי חנינא:
בא וראה חיבתו של אברהם לפני בוראו, שבן שלוש שנים הכיר בוראו, שנאמר: עקב אשר שמע אברהם וגו' (בראשית כו) .
ע' שבעים, ק' מאה, ב' שנים, הרי מאה שבעים ושנים, וכל ימיו של אברהם קע"ה.
הא למדת שבן ג' שנים הכיר את בוראו.

אל הארץ אשר אראך
לא אמר ליה למקום פלוני, זו ניסיון בתוך ניסיון.
יש אדם שהולך ואינו יודע לאיזו מקום הוא הולך.

מה עשה?
נטל את כליו ואת אשתו.
וילך אברם כאשר דבר אליו

ואעשך -
אין כתיב "ואשימך" אלא "ואעשך", א"ל אותך אני בורא בריה חדשה. כעניין שנאמר:(שם א) ויעש אלוהים את הרקיע,
ויעש אלוהים את שני המאורות וגו'

אמר ר' פנחס הכהן בר חמא:
אימתי עשה הקדוש ברוך הוא אברהם לגוי גדול?
משקבלו ישראל את התורה, שכן משה אמר להם: ומי גוי גדול וגו' (דברים ד).

סימן ד

ואברכך
שאני בכבודי מברכך.
ואגדלה שמך
ששמך מתגדל בעולם.

והי' ברכה מהו?
שברכתך קודמת לברכתי.
בתחילה אומרים מגן אברהם, ואח"כ מחיה המתים.

דבר אחר:
והיה ברכה
אמר לו הקדוש ברוך הוא: משעה שבראתי עולמי, הייתי זקוק לברך בריותיי.
ברכתי לאדם וחוה, דכתיב: ויברך אותם אלוהים (בראשית א).
לנח ובניו, דכתיב: ויברך אלוהים את נח ואת בניו (שם ט).
מכאן ואילך אתה הייה עשוי על הברכות.
כיון שעמד יצחק, ביקש אברהם לברכו, צפה שעשו ויעקב יוצאין ממנו ולא ברכו.
אמר אברהם: יבא בעל העולם ויברך מי שירצה.

משל למלך שהיה לו פרדס, נתנו לאריס לעבדו ולשמרו.
היה בתוך הפרדס אילן של סם חיים, ואילן של סם המות דבקים זה בזה.
אמר האריס, מה אעשה?
להשקות אילן של חיים ולהניח את זה אי אפשר, שמים שזה שותה זה מינק ממנו, אלא אניח אותם עד שיבוא בעל הפרדס ומה שירצה יעשה.
כן אברהם אמר, שלא לברך את יצחק אי אפשר שעשו יוצא ממנו, אלא הריני מניחו לבעל הברכה, עד שיעשה הקדוש ברוך הוא מה שיחפוץ.
כיון שנסתלקו אברהם ויצחק, ברך הקדוש ברוך הוא ליעקב לעצמו, שנאמר: וירא אלוהים אל יעקב עוד בבואו מפדן ארם ויברך אותו (בראשית לה),

דבר אחר:
ואברכה מברכך
אמר לו: עתיד אני להעמיד מבני בניך שבט, שמברך ישראל זהו שבט לוי.
אמר לפניו: ריבונו של עולם ומי מברך לאותו שבט?
אמר ליה: משהן מברכין לישראל אני מברך לאותו שבט, שנאמר: ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם (במדבר).

אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל: בעולם הזה שבט לוי מברך אתכם, ולעתיד לבוא אני בכבודי אברך אתכם שנאמר: יברכך ה' נווה צדק הר הקדש (ירמיה לא):

סימן ה

ויהי רעב בארץ
מה כתיב למעלה?
ויאמר ה' אל אברם, יתברך שמו של הקדוש ברוך הוא שביקש לנסות אותו צדיק להודיע מעשיו הטובים בעולם.
מיד בא רעב בעולם, שמצא הרעב בא"י, אמר לשרה אשתו, הרי רעב בארץ.

אמרו רבותינו:
לא היה רעב כמותו בעולם.
אמר לה: מצרים זו, ישיבתה יפה נלך לשם, מפני שיש בה סיפוק הרבה לחם ובשר.
באותה שעה הלכו שניהם, כיון שהגיע לפילי של מצרים ועמדו על היאור, ראה אברהם אבינו בבואה של שרה באותו נהר כחמה זורחת.

מכאן שנו חכמים:
שכל הנשים בפני שרה, כקוף בפני אדם.
אמר לה: הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את.

מכאן אתה למד שלא היה יודע אותה קודם לכן, כדרך הנשים.
אמר לה: מצרים שטופים בזנות, דכתיב: אשר בשר חמורים בשרם (יחזקאל כג), אלא נותן אני אותך בתיבה ונועל בפניך, שמתיירא אני על עצמי.

והיה כי יראו אותך המצרים.
כיון שעשו כך, בא לעבור, נתקבצו המוכסין.
אמרו לו: מה אתה טוען בתוך התיבה?
אמר להן: שעורין.
אמרו לו: אינן אלא חטין?
אמר להם: טלו מכם של חיטין.
אמרו לו הן פלפלין.
אמר להן טלו מכס של פלפלין.
אמרו לו: אינן אלא זהובים.
כיון שדחקו עליו פתחו את התיבה וראו אותה כחמה זורחת.
אמרו לו: אין דרך זו להשתמש בה הדיוט.

ויראו אותה שרי פרעה ויהללו אותה אל פרעה.
כיון שראה אברהם כך, התחיל בוכה ומתפלל לפני הקדוש ברוך הוא, ואומר: ריבונו של עולם, זו היא בטחוני שבטחתי בך, ועכשיו עשה למען רחמיך וחסדיך ואל תביישני מסברי.
ואף שרה צווחת ואומרת: ריבונו של עולם אני לא הייתי יודעת כלום, אלא כיון שאמר לי שאמרת לו לך לך האמנתי לדבריך, ועכשיו נשארתי יחידה מאבי ומאמי ומבעלי, יבא רשע זה ויתעולל בי, עשה למען שמך הגדול ולמען בטחוני בדבריך!
אמר לה הקדוש ברוך הוא: חייך, אין דבר רע נוגע ביך ובבעליך. הדא הוא דכתיב: לא יאונה לצדיק כל אוון ורשעים מלאו רע (משלי יב)
ופרעה וביתו, אני אעשה בהן דוגמה. דכתיב: וינגע ה' את פרעה נגעים גדולים ואת ביתו על דבר שרי.

מהו על דבר שרי?
באותה שעה ירד מלאך מן השמים ושרביט ביד.
בא פרעה לשלוף מנעלה, היה מכהו בידו.
בא ליגע בבגדיה, היה מכהו.
והיה נמלך המלאך בשרה על כל מכה ומכה.

מנין שכך?
כתיב: על דבר שרי, על דבור שרי לא נאמר, ולא על עסק, ולא על אודות, ולא בעבור, ולא בגלל, אלא על דבר שרי.
ואם אומרת שרי שילקה, היה מכהו.
ואם אומרת שימתין לו קימעה, היה עושה.
ואף אפרכין והשרים וכל בני ביתו לקו עמו, שנאמר: וינגע ה' את פרעה נגעים גדולים.
מכל נגעים שבאו ושעתידין לבא על בני אדם באו עליו.

ואת ביתו, לרבות עבדים וכתלים ועמודים וכלים וכל דבר, לקיים מה שנאמר: לא יאונה לצדיק כל און ורשעים מלאו רע.
ועל אברהם נאמר: צדיק כתמר יפרח כארז בלבנון ישגה (תהלים צב).

כך פתח ר' תנחומא בר אבא:
למה נמשלו הצדיקים כתמר וכארז?
לומר לך את מוצא כל האילנות אין אדם יכול לראות מרחוק.

למה?
לפי שהן קצרים, אבל התמר והארז ע"י שהן גבוהין יותר מכל האילנות ונראין מרחוק, הכל עומדין תחתיהן ונושאין עיניהן לקומתן.
לפיכך נמשלו הצדיקים לתמר ולארז, שהקדוש ברוך הוא מגביהן בעולם.

ועוד, למה נמשלו הצדיקים לתמר ולארז?
אתה מוצא שאר אילנות, כל זמן שמזקינים נקצצין ונוטעין מנצר שלהן ומיד הן גדילין. והארז והתמר משנקצצין, מי יוכל לעלות במקומן?!
אלא א"כ ביגיעה גדולה לשנים הרבה. כך אם אבד צדיק מן העולם מי יוכל לעמוד במקומו מיד אלא לשנים הרבה.
לפיכך: צדיק כתמר יפרח:

סימן ו

ויהי בימי אמרפל
ילמדנו רבנו:
גר שנתגייר ערב פסח כיצד אוכל פסחו?

כך שנו רבותינו:

בית שמאי אומרים: טובל ואוכל פסחו לערב.
בית הלל אומרים: הפורש מן העורלה כפורש מן הקבר.

א"ל ר"ש בן לקיש:
חביב הגר לפני הקדוש ברוך הוא, מן אותן אוכלוסין שעמדו על הר סיני.

למה?
שכל אותן אוכלוסין אילולי שראו הקולות והלפידים, וברקים וההרים רועשים, וקול שופרות, לא קבלו עליהם מלכות שמים.
וזה לא ראה אחד מכולם, ובא ומשלים עצמו להקדוש ברוך הוא, וקבל עליו עול מלכות שמים.

יש חביב מזה?
מעשה באונקלוס הגר ששאל לזקן:

מה חביב הגר לפני הקדוש ברוך הוא שכל חיבתו כתב בו?
שנאמר: ואוהב גר לתת לו לחם ושמלה (דברים י).
אמר לו: יעקב אבינו לא תבע מן הקדוש ב"ה, אלא ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש (בראשית כח).

ורבותינו אמרו:
חביב הגר, שהכתיב הקדוש ברוך הוא כבודו על ידי הנביא, שנאמר: למה תהיה כגר בארץ (ירמיה יד).
אמר הקדוש ברוך הוא: אני מחבב את הגרים והרשעים הללו באים להזדווג לאברהם אבי הגרים, אוי להם שסופם ליפול לפניו, הדא הוא דכתיב: ויהי בימי אמרפל.

ומי היה זה?
נמרוד.

ולמה נקרא שמו אמרפל?
על שאמר לאברהם פול לתוך כבשן האש:

סימן ז

ויהי בימי אמרפל
כך פתח ר' תנחומא בר אבא:
חרב פתחו רשעים ודרכו קשתם, להפיל עני ואביון לטבח ישרי דרך, חרבם תבוא בלבם וקשתותם תשברנה (תהלים לז),

חרב פתחו רשעים, זה קין שפתח בהריגת הבל אחיו, קודם שנהרג אדם בעולם.
חרבם תבא בלבם, זה למך שהרגו.

דבר אחר:
חרב פתחו רשעים, זה חנון בן נחש.

כיצד?
כיון שמת אביו, וישלח דוד לנחמו ביד עבדיו וגו' (שמואל ב י), ויקח חנון את עבדי דוד ויגלח את חצי זקנם, ויכרות את מדויהם בחצי עד שתותיהם וישלחם (שם).
מיד שלח חנון לארם נהריים, וישכור מהם שלושים ושנים אלף רכב, חוץ מן ריבי רבבות אוכלוסין שהיו לו ובאו וחנו כלם במקום אחד.
אמר ליה הקדוש ברוך הוא: רשע בחרב פתחת, חרבך תבוא בלבך.
עמדו יואב ואבישי והרגו כולם, שנאמר: ויגש יואב והעם אשר עמו למלחמה בארם וינוסו מפניו (שם).

דבר אחר:
חרב פתחו רשעים, אלו ארבעה מלכים, אמרפל וחבריו שעדיין לא הייתה מלחמה בעולם,
באו אלו ופתחו בחרב ועשו מלחמה.
אמר להם הקדוש ברוך הוא: אתם פתחתם בחרב, להפיל עני ואביון, חרבם תבוא בלבם.
עמד אברהם והרגם:

סימן ח

ויהי בימי אמרפל
ילמדנו רבנו:
הכותב כל נכסיו לעבדו במתנה מהו שיצא לחירות?

כך שנו רבותינו:

הכותב כל נכסיו לעבדו יצא לחירות, ואם שייר קרקע כל שהוא, לא יצא לחירות.

רבי שמעון אומר:
לעולם הוא בר חורין, עד שיאמר כל נכסי נתונין לפלוני עבדי, חוץ מחפץ אחד שבהן.

מעשה באחד שהלך למדינת הים, והיה לו בן אחד יושב ועוסק בתורה בארץ ישראל, כיון שהגיע זמן מיתתו, כתב כל נכסיו במתנה לעבדו, וכתב לבנו שיהא בורר לו חפץ אחד מכל נכסיו שנתן במתנה לעבדו. כיון שמת, כנס העבד את כל הממון ונטל אותו עם כתב המתנה ובא לו לארץ ישראל ואמר לו: מת אביך וכתב לי דיאתיקי מכל נכסיו, בלבד שתברור לך חפץ אחד מן הכל.

מה עשה הבן?
הלך אצל רבו וספר לו המעשה.
אמר לו רבו: אביך חכם גדול היה ובקי בדינין, אמר: אם אניח כל נכסי ביד עבדי, הרי הוא גונב אותן ומפסידן, אלא אני כותבן לו במתנה, כדי שיזהר בהן, ויהיה בני בורר לעצמו חפץ אחד מן הכל, ועכשיו, לכשתלך עמו לבית דין, ויוציא אותו דאיתיקי, אמור לפני בית דין, רבותיי, כך ציוה אבי, שאני בורר לעצמי חפץ אחד מכל, איני חפץ בעולם אלא עבד זה, ותקנה את הנכסים ואת העבד.
עשה כך, מסרו בית דין בידו את הנכסים ואת העבד, שעבד שקנה נכסים, העבד והנכסים של רבו.
ושלמה אמר:(קהלת ב), כי לאדם שטוב לפניו נתן חכמה ודעת, זה האב.
ולחוטא נתן עניין לאסוף ולכנוס, זה העבד.
לתת לטוב לפני האלוהים זה הבן.
לפי שהקדוש ב"ה משמר ממונן של רשעים לצדיקים.
כך אמר הקדוש ברוך הוא: הריני משים תחרות בין המלכים, כדי שיבוא אברהם ויטול ממונן

מנין?
ממה שקראו בעניין ויהי בימי אמרפל, עשו מלחמה את:
ברע, שהיה רע לשמים ולבריות.
ברשע שנעשה רשע.
שנאב, שהיה שונא לאב שבשמים.
שמאבר שאמר: אעלה באבר על במתי עב,
כל אלה חברו אל עמק השדים, שהייתה מניקה אותן כשם ששדים מניקין את התינוק.
הוא ים המלח, שבעוונם נעשה אותו עמק, למים מלוחים.
וכן הוא אומר (תהלים קז) ארץ פרי למלחה.

למה?
מרעת יושבי בה.
וישובו ויבואו אל עין משפט.
יתברך שמו של הקדוש ברוך הוא, שכתוב בו, מגיד מראשית אחרית (ישעיה מו), על ידי שעתיד משה ליטול משפטו בקדש ע"י המים, לפיכך נקרא מקדם עין משפט.
ויכו את כל שדה העמלקי
לכמה דורות נולד עמלק:

סימן ט

ויהי בימי אמרפל
זה שאמר הכתוב: בך צרינו ננגח בשמך נבוס קמינו (תהלים מד).

אמר רבי יצחק:
ב' שנים,
כ' עשרים,
אלו כ"ב אותיות שבהם נתנה התורה.
אמר אברהם: ריבונו של עולם, אילולי ששיתפת כבודך עמי ועזרתני.

מה אדם אחד כנגד תשעה מלכים וחיילותיהם?
אלא אתה נותן ליעף כח. אלה ברכב ואלה בסוסים, ואני בשמך תרום קרני,

מנין שכך כתיב?
ויחלק עליהם לילה הוא ועבדיו.
ויכם וירדפם עד חובה
אשר משמאל לדמשק.

רבותינו אמרו:
הלילה נחלק מאליו.

רבי בנימין אמר:
הקדוש ברוך הוא שהיה יודע עתיו ורגעיו נכנס בו כחוט השערה הוא חלקו.
אמר לו הקדוש ברוך הוא לאברהם: אתה עשית הרג בשונאי מחצי הלילה עד הבקר,
חייך אני אעשה הרג בשונאי בניך, מחצי לילה עד הבוקר ובמידה זו אני פורע להם, הדא הוא דכתיב: ויהי בחצי הלילה וה' הכה כל בכור בארץ מצרים מבכור פרעה היושב על כיסאו עד בכור השבי אשר בבית הבור, וכל בכור בהמה (שמות יב).
לכך נאמר: ויהי בימי אמרפל.

אמר רבי יהושע דסכנין:
סימן נתן לו הקדוש ברוך הוא לאברהם, שכל מה שאירע לו אירע לבניו.

כיצד?
בחר באברהם מכל בית אביו, שנאמר: אתה הוא ה' האלוהים אשר בחרת באברם והוצאתו מאור כשדים ושמת שמו אברהם (נחמיה ט).
ובחר בבניו משבעים אומות, שנאמר: כי עם קדוש אתה לה' אלהיך ובך בחר ה' אלהיך להיות לו לעם סגולה מכל העמים, אשר על פני האדמה (דברים יד).

לאברהם נאמר: לך לך.
ולבניו נאמר: אעלה אתכם מעני מצרים אל ארץ הכנעני והחתי והאמורי והפרזי והחוי והיבוסי אל ארץ זבת חלב ודבש (שמות ג).

לאברהם נאמר: ואברכך ואגדלה שמך והיה ברכה ואברכה מברכיך.
ולבניו נאמר: יברכך ה' (במדבר ו).

לאברהם נאמר: ואעשך לגוי גדול.
ולבניו נאמר: ומי גוי גדול (דברים ד).

אברהם כתיב בו, אחד היה אברהם (יחזקאל לג).
וישראל ומי כעמך ישראל וגו' (ד"ה א יז).

לאברהם נאמר: ויהי רעב בארץ וירד אברם מצרימה לגור שם.
כי כבד הרעב בארץ,
ולבניו, כיון ששבו למצרים, והרעב היה בארץ (בראשית מג).

אברהם על ידי הרעב ירד למצרים.
ואף בניו על ידי הרעב ירדו למצרים, שנאמר: וירדו אחי יוסף עשרה לשבור בר ממצרים (שם מב).

אברהם, כשירד נזדווגו לו המצרים, ויראו המצרים את האשה כי יפה היא מאד.
אף לבניו, הבה נתחכמה לו פן ירבה, והיה כי תקראנה מלחמה, ונוסף גם הוא על שונאינו, ונלחם בנו ועלה מן הארץ (שמות א).

אברהם נזדווגו לו ארבעה מלכים, אף לישראל עתידין כל המלכים להתרגש עליהם, שנאמר: (תהלים ב) למה רגשו גוים ולאומים יהגו ריק.
ואומר: יתייצבו מלכי ארץ ורוזנים נוסדו יחד על ה' ועל משיחו.
מה אברהם, יצא הקדוש ברוך הוא ונלחם בשונאיו, שנאמר: (ישעיה מא) מי העיר ממזרח צדק יקראהו לרגלו ייתן לפניו גויים ומלכים ירד ייתן כעפר חרבו כקש נדף קשתו.
אף כך עתיד הקדוש ברוך הוא לעשות לבניו. שנאמר: ויצא ה' ונלחם בגויים ההם לחמו ביום קרב (זכריה יד):

סימן י

אחר הדברים האלה היה דבר ה' אל אברם במחזה לאמר אל תירא אברם
ילמדנו רבנו:
העולה, על מה הייתה באה?

כך שנה רבי ישמעאל:

העולה באה על מצות עשה ועל מצות לא תעשה.

ורבי שמעון בן יוחאי אומר:

על הרהור הלב.

שנאמר: ויהי כי הקיפו ימי המשתה, וישלח איוב ויקדשם. והשכים בבקר והעלה עולות מספר כולם, כי אמר איוב: אולי חטאו בני וברכו אלוהים בלבבם?!
ככה יעשה איוב כל הימים (איוב א).
אתה מוצא, אברהם היה מהרהר אחר מדת הדין.

ומה היה אומר?
רבי לוי אמר:
כמדומה אני שקבלתי כל שכרי בעולם הזה. עזרני הקדוש ברוך הוא באותם המלכים, והצילני מן הכבשן, כבר קבלתי שכרי ושוב אין לי שכר בעולם הבא.
אמר לו הקדוש ברוך הוא: כיון שהרהרת אחר מעשי, עולה אתה צריך.
לפיכך, ויאמר קח נא את בנך את יחידך אשר אהבת את יצחק ולך לך אל ארץ המוריה והעלהו שם לעולה, על אחד ההרים אשר אומר אליך (בראשית כב).

אמר רבי יצחק:
היה בלבו הוגה לענה מרה, אמר: שמא הללו שהרגתי היה בהם צדיקים?
אמר לו הקדוש ברוך הוא: הללו שהרגת קוצים בערת מלפני ואין לך עוון בדבר זה, אלא שכר אתה נוטל עליהם, שכרך הרבה מאד, מכאן ולהבא:

סימן יא

אחר הדברים האלה היה דבר ה'
זה שאמר הכתוב: יצפון לישרים תושיה מגן להולכי תם (משלי ב).

מהו יצפון לישרים תושיה?
עד שלא נברא העולם, צפן הקדוש ברוך הוא התורה, עד שבא אברהם וקיימה. שנאמר: עקב אשר שמע אברהם בקולי, וישמור משמרתי מצותי חוקותי ותורתי (בראשית כו).

אמר רבי לוי בשם רבי שמואל בר נחמן:
תשע מאות ושמונים דור קפל הקדוש ברוך הוא בשביל ליתן המילה לאברהם, שנאמר: זכר לעולם בריתו דבר ציוה לאלף דור (תהלים קה).

והרי לא נתנה אלא לעשרים דור?
מאדם עד נח עשרה, מנח עד אברהם עשרה, הרי עשרים, ונתנה לאברהם.

ור' יוחנן בשם רבי יוסי הגלילי אומר:
תתקע"ד דור קפל הקדוש ברוך הוא, בשביל ליתן תורה לדור המדבר על שהיו ישרים,
שנאמר: יצפון לישרים תושיה.

רבי שמואל בר נחמני אמר:
אף ערובי תבשילין שמר אברהם, שנאמר: עקב אשר שמע אברהם בקולי.
אמר ליה הקדוש ברוך הוא: אתה עסקת בתורתי חייך שאני מגן לך. כשם שהמגן אוחז החרב, אפילו זורקים בו חצים ואבנים המגן מקבלם, כך אני מגן לך, ולא לך בלבד, אלא אף לבניך.
אם יהיו עוסקין בתורתי, כשם שעסקת אתה כך, אני נעשה להם כמגן. שנאמר: אמרת ה' צרופה מגן הוא לכל החוסים בו (שמואל ב כב).
לכך נאמר: מגן להולכי תם:

סימן יב

אחר הדברים האלה
זה שאמר הכתוב: רשע עושה פעולת שקר וזורע צדקה שכר אמת (משלי י"א).
רשע עושה פעולת שקר, זה נמרוד הרשע, שהיה עושה צלמים ומטעה הבריות.
שנמשלה עבודה זרה לשקר, שנאמר: (ירמיה י) נבער כל אדם מדעת הוביש כל צורף מפסל כי שקר נסכו ולא רוח בם.
וזורע צדקה שכר אמת, זה אברהם שזרע צדקה והיה מאכיל עוברים ושבים. שנאמר: ויטע אשל בבאר שבע ויקרא שם בשם ה' אל עולם (ברא' כ"א) .
לאחר שהיה מאכילן ומשקן היו מברכין אותו, ואמר להם: לי אתם מברכין?!
ברכו לבעל הבית, שנותן לכל הבריות אוכל ומשקה ונותן בהם רוח.

והיו אומרים לו היכן הוא?
אמר להם: שליט בשמים ובארץ וממית ומחיה, מוחץ ורופא, צר את העובר במעי אמו, ומוציאו לאוויר עולם, מגדל צמחים ואילנות,מוריד שאול ויעל.
כיון שהיו שומעין כך, היו שואלין: כיצד נברך אותו, ומחזיקין לו לטובה?
היה אומר להם: אמרו ברוך ה' המבורך לעולם ועד, ברוך נותן לחם ומזון לכל בשר, והיה מלמדם ברכות וצדקות, הוא שאמר הכתוב: ואת הנפש אשר עשו בחרן.

אמר רבי אלכסנדרי:
אלמלא נתכנסו כל הבריות לעשות יתוש אחד, אין יכולין לעשות.

ומהו הנפש אשר עשו?
שהיה מלמדן יראת שמים ומורה להן את התורה.
אמר לו הקדוש ברוך הוא: אתה זרעת את הצדקה והודעתני בעולם, שכר אתה נוטל, שנאמר: שכרך הרבה מאד:

סימן יג

(סדר הפסקאות הוא לפי הסדר בדפוסים, כנראה שיש בלבול בסדר הפסקאות)
מה כתיב למעלה מן העניין?
וישמע אברהם כי נשבה אחיו.

וכי אחיו היה?
אלא ראה ענוותנותו של אברהם, אחר אותה מריבה. שכתוב: ויהי ריב בין רועי מקנה אברם ובין רועי מקנה לוט, אף על פי כן היה קורא אותו אחיו, דכתיב: כי אנשים אחים אנחנו, וירק את חניכיו, שנטל כסף וזהב וחפה אותן.
אמר להן: היו יודעין שלמלחמה אנו יוצאין אל תתנו עיניכם בכסף וזהב, הרי כל זאת שלכם, ואין וירק, אלא זהב .כמה דאת אמר: ואברותיה בירקרק חרוץ (תהלים סח).

דבר אחר:
וירק
מלמד, שהוריקן בדבריו.
אמר להן: מי האיש הירא (דברים כ') מן העונות, ורך הלבב (שם) מן מעשים רעים שעשה,
ילך וישוב לביתו ולא ימס וגו' (שם).
כיון שאמר להן כך, הריקן אחד אחד, ראשון ראשון, ולא נשתייר עמו, אלא אליעזר.

מנין אתה למד?
א' אחד,
ל' שלשים,
י' עשרה,
ע' שבעים,
ז' שבעה,
ר' מאתים,
הרי שמונה עשר ושלש מאות.

מה כתיב אחריו?
וירדף ולא כתיב וירדפו עד דן.
כיון שהגיע אותו צדיק לדן, תשש כוחו. ראה שעתידין בני בניו לעבוד עבודה זרה בדן, שנאמר:
וישם את האחד בבית אל, ואת האחד נתן בדן (מלכים א י"ב).

שנו רבותינו:

שני דברים מכין לפניהם ולאחריהם, ואלו הן: עבודת זרה. והנוטע ערב שביעית חייב, ומוצאי שביעית חייב. כך עובדי עבודה זרה, מכה לפניה ולאחריה.

היאך?
עד עכשיו לא עמד ירבעם שעשה את העגל והעמידו בדן, ויכם וירדפם עד חובה, חזרנו על כל המקומות, ולא מצינו שום מקום ששמו חובה. ללמדך שדן נקרא חובה מראש, על העגל שעתידה לעמוד שם.

וישב את כל הרכוש, וגם את לוט אחיו ורכושו השיב וגם את הנשים
וגם לרבות כל כלי תשמישו אפילו שווה פרוטה.

ויצא מלך סדום לקראתו וגו' הוא עמק המלך
מן אותה שעה נקרא עמק המלך.

ואי זה מלך?
זה אברהם. שנצח את כל המלכים וחיילותיהם. ועליו נאמר: נאם ה' לאדוני, שב לימיני עד אשית אויביך הדום לרגליך (תהלים ק"ו) .
כיון שיצא מלך סדום, אמר לו: תן לי הנפש, שאתה הצלתני מן הריגת אותן מלכים, שאילו הרגו אותי, היו נוטלין נפשי ואת ממוני, טול לך את ממוני שהצלתני.
באותה שעה נשבע אברהם ואמר: הרמותי ידי אל ה', ואין הרמה אלא לשון שבועה.
וירם ימינו ושמאלו אל השמים, וישבע בחי העולם (דניאל י"ב).

אם מחוט ועד שרוך נעל
למה שהבטיחני הקדוש ברוך הוא, שהוא יעשרני שכך, אמר לי: ואברכך ואגדלה שמך והיה ברכה, אם אקח מכל אשר לך, ולא תאמר אני העשרתי את אברם. ואתמהה?!
אמר ליה הקדוש ברוך הוא:
אתה אמרת אם מחוט אני מטהר את בניך, במזבח שתהא מוקפת בחוט של סיקרא, כמו ששנינו: המזבח הייתה מוקף בחוט של סיקרא, ועוד בשכר שאמרת אם מחוט אני אתן לבניך מצות חוטין של מצות פתיל תכלת.

אמרת עד שרוך נעל, אני נותן לבניך מצות יבמה וחליצה וחלצה נעלו.

ובזכות שאמרת נעל, אני נותן לבניך מצות אכילת פסח, שכתוב בו: וככה תאכלו אותו מתניכם חגורים נעליכם וגו' (שמות י"ב) ,

ועוד, אני נפרע מעשו. שנאמר: על אדום אשליך נעלי (תהלים ס').

ועוד, אני משבח בניך בו בלשון, שנאמר: מה יפו פעמיך בנעלים (שיר ז').

אתה מאסת שכר בשר ודם, שכרך הרבה מאד מכאן ולהבא:

סימן יד

במחזה לאמר אל תירא
זה שאמר הכתוב: אז דברת בחזון לחסידך, ותאמר, שויתי עזר של גיבור הרימותי בחור מעם (תהלים פ"ט).
אז דברת בחזון לחסידך זה אברהם.
שויתי עזר, שעזרו הקדוש ברוך הוא על המלכים.
הרמותי בחור מעם, זה אברהם.
שנאמר: אתה הוא ה' האלוהים אשר בחרת וגו' (נחמיה ט').
הווי, אל תירא אברם:

סימן טו

אל תירא אברם
זה שאמר הכתוב: אשרי אדם מפחד תמיד ומקשה לבו יפול ברעה (משלי כ"ח).
וכן כתיב: חכם ירא וסר מרע וכסיל מתעבר ובוטח (שם י"ד).
אל תהי קורא אלא חכם וסר מרע ירא, זה אברהם, שנאמר לו: אל תירא.

ממי היה מתיירא?
משם בן נח, שהרג את בני עילם.
שלשה בנים היו לו, וכתיב בני שם, עילם ואשור (בראשית י'), והרגו, והיה מתיירא לומר שהרגתי בנו של צדיק, עכשיו יקללני ואמות.
אמר לו הקדוש ברוך הוא: אל תירא, לא דייך שלא יקללך, אלא יצא לקראתך בדורון ומברכך, שנאמר: ומלכי צדק מלך שלם וגו' ויברכהו, ויאמר וגו' וברוך אל עליון אשר מגן צריך.

מהו מגן?
מנגנא עשה הקדוש ברוך הוא ומסרן בידך, והיה אברהם נוטל עפר וזורק עליהן ונעשו חצים, וקשתות ורמחים, שנאמר: יתן כעפר חרבו, כקש נדף קשתו, ירדפם יעבור שלום (ישעיה מא).

אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל: בעולם הזה אתם מתיראין מן העונות, אבל לעולם הבא שאין בו יצה"ר, אתם מתפחדין על הטוב הצפון לכם, שנאמר: אחר ישבו בני ישראל ובקשו את ה' אלהיהם, ואת דוד מלכם ופחדו אל ה' ואל טובו (הושע ג).

ומהו טובו?
זה בית המקדש, שנאמר: ההר הטוב הזה והלבנון (דברים ג).
הברכה מציון, שנאמר: יברכך ה' מציון וראה בטוב ירושלים (תהלים קלד).
הטל מבורך מציון, שנאמר: כטל חרמון וגו' (שם קלג).
עזר מציון, שנאמר: ישלח עזרך מקדש ומציון יסעדך (שם כ).
ישועה מציון, שנאמר: מי יתן מציון ישועת ישראל (שם יד).
אמר הקדוש ברוך הוא: לעולם הבא אני מברך אתכם מציון, שנאמר: יברכך ה' מציון עושה שמים וארץ (שם קלג).
ואני אברך את ציון, שנאמר: יברכך ה' נוה צדק הר הקדש (ירמיה ל"ח) אמן:

סימן טז

ויהי אברם בן תשעים וגו'
ילמדנו רבנו:
מהו שיהא מותר לאדם לרפאות מכתו בשבת?

כך שנו רבותינו:

כל ספק נפשות דוחה את השבת.
מילה ורפואתה דוחה את השבת.

אמר רבי יוסי:
ראה כמה חביבה מצות מילה שהיא דוחה את השבת, דכתיב: וביום השמיני ימול (ויקרא יב), אפילו בשבת, ומילה סכנת נפש היא, לפיכך הותר לרפאותה בשבת.
וכשאמר הקדוש ברוך הוא לאברהם התהלך לפני והיה תמים, התחיל תמה.
אמר: עד עכשיו אני תמים, אם אני מל אהיה חסר?!
חמש ערלות הן:
ארבע באדם, ואחד באילן.
ערלת האזן, כתיב בה: (ירמיה י)הנה ערלה אזנם.
ערלת הלב, דכתיב: (דברים י) ומלתם את ערלת לבבכם.
ערלת לשון, דכתיב: (שמות ו) ערל שפתים.
ערלת בשר, דכתיב: ומלתם את בשר ערלתכם (בראשית יז) .
אם אמול אחד מאלו נמצאתי חסר מאברי.
אמר לו הקדוש ברוך הוא: מה אתה סבור שאתה תמים שלם?!
אתה חסר מחמשה אברים.
אמר לו הקדוש ברוך הוא: עד שלא תמול היה שמך אברם.
א' אחד, ב' שנים, ר' מאתים, מ' ארבעים, הרי מאתים וארבעים ושלושה.

ומנין אברים שבאדם רמ"ח?
מול והיה תמים.
כשמל, א"ל הקדוש ברוך הוא: לא יקרא עוד שמך אברם, והיה שמך אברהם, הוסיף לו ה' חמישה, מנין רמ"ח אברים.
לפיכך, והיה תמים:

סימן יז

התהלך לפני והיה תמים
זה שאמר הכתוב: האל תמים דרכו (תהלים י-ח).

מהו תמים?
שחיבב את המילה.

אמר רבי ישמעאל:
גדולה מצות מילה, ששלוש עשרה בריתות נכרתו עליה מן הפסוקין המפורשין, והיה יושב אברהם ותמה.

היאך ימול?
כיון שאמר לו הקדוש ברוך הוא: ואתנה בריתי ביני ובינך.

מה כתיב אחריו?
ויפל אברהם על פניו.
כיון שנפל על פניו, רמז הקדוש ברוך הוא לאותו מקום, ועקצו עקרב ונמצא מהול.

מנין?
מן מה שכתוב: וידבר אתו אלוהים לאמר: אני הנה בריתי אתך, הרי אתה מהול.
וכתיב: בעצם היום הזה נמול אברהם, מל לא נאמר, אלא נמול.

משל למה הדבר דומה?
לאוהב של מלך שהיה רוצה לשדך בתו של מלך והיה מתבייש ולא היה יודע היאך יוכל לספר, אם לספר בלשונו אם ע"י אחר, הבין המלך מה בלבו.
אמר ליה: ידעתי מה אתה רוצה, הרי ביתי לתוך ביתך.
כך אברהם, כשאמר לו הקדוש ברוך הוא: ואתנה בריתי ביני ובינך, נתבייש ונפל על פניו,
בנפילתו נמצא שהוא מהול.
אמר לו: הנה בריתי אתך. הדא הוא דכתיב: אמרת ה' צרופה (שם), שצרף את זרעו בברית מילה, לפיכך, מגן הוא לישראל שהן חוסין בו.

למה לא נמול אלא בן צ"ט שנה?
ללמד שאם בקש אדם להתגייר, לא יהא אומר זקן אני והיאך אני מתגייר, ילמוד מאברהם, שמל בן צ"ט שנה.
לכך לא מל אלא בן צ"ט שנה:

סימן יח

ויהי אברם
בן צ"ט שנים, זה שאמר הכתוב: יפיפית מבני אדם הוצק חן בשפתותיך על כן ברכך אלוהים לעולם, חגור חרבך על ירך גבור הודך והדרך (שם סח).

כנגד מי אמרוהו בני קרח המזמור הזה?
לא אמרוהו, אלא כנגד אברהם.
יפיפית מבניו של אדם הראשון.

ומי היו בניו של אדם הראשון?
שת, קין, מהללאל, ירד, חנוך, מתושלח, למך, נח ובניו.

ומנין שנקראו בני נח, בני אדם?
שנאמר: אשר בנו בני האדם (בראשית יא).

הוצק חן בשפתותיך, כשאמרת למלך סדום אם מחוט וגו'.
על כן ברכך אלוהים לעולם. הנה לי גלוי וידוע לפני כל אשר עשית, וכל מה שנשתבחת,
שירדת על קדושת שמי לתוך הכבשן, ונתנסית בעשרה ניסיונות, ורדפת אחר המלכים, ונשתבחת בעולם.
מכאן ואילך, אם אתה מבקש להודיע גבורתך בעולם, חגור חרבך על ירך גבור,
תן את המילה בין ירכיך, והוא הודך והדרך.

ואתנה בריתי ביני ובינך
ולא היה יודע מהיכן ימול?
רמז לו הקדוש ברוך הוא רמז.
אמר לו: וארבה אותך במאד מאד, ממקום שאתה פרה ורבה אתה צריך לימול.

בר קפרא אמר:
אברהם דרש מקל וחומר.
אמר: האילנות מהיכן חייבין בערלה?
ממקום שעושין פירות.
אף אני ממקום שאני עושה פירות, אני צריך לימול:

סימן יט

ואתנה בריתי ביני ובינך
זה שאמר הכתוב: סוד ה' ליראיו ובריתו להודיעם (תהלים כ"ה).

אי זה הוא סוד שגילה ליראיו?
זו המילה.
שלא גילה הקדוש ברוך הוא מסטורין של מילה, אלא לאברהם.

סוד ה' ליראיו, זה אברהם, שנאמר לו: כי ירא אלוהים אתה.

מהו סוד?
ס' ששים,
ו' ששה,
ד' ארבעה,
הרי שבעים.
א"ל הקדוש ברוך הוא: אני מעמיד ממך שבעים, שנאמר: בשבעים נפש ירדו אבותיך מצרימה (דברים י). ואני מעמיד מהם שבעים זקנים, שנאמר: אספה לי שבעים איש מזקני ישראל (במדבר יב).
ואני מעמיד ממך משה, שיהגה את התורה בשבעים לשון, לפיכך כתיב: סוד ה' ליראיו ובריתו להודיעם.
א"ל הקדוש ברוך הוא לאברהם: כשבראתי עולמי הייתי מגלגל בעשרים דור בשבילך,
עד שתבוא ותיטול את המילה, עכשיו, אם אין אתה נוטל המילה, אני אל שדי, אני אומר לעולם די, עד כאן ואני מחזירו לתוהו ובוהו.

סימן כ

ויפול אברהם על פניו
עד שלא מל, כל זמן שהייתה השכינה מדברת עמו, היה נופל.
משמל, היה מסיח עמו והיה עומד, שנאמר: ואברהם עודנו עומד לפני ה'.
ולא עוד, אלא היה נגלה עליו והוא יושב, שנאמר: וירא אליו ה' באלוני ממרא וגו',
חביבה המילה, שנשבע הקדוש ברוך הוא לאברהם, שכל מי שהוא מהול, אינו יורד לגיהינום.
שנאמר: ביום ההוא כרת ה' את אברם ברית לאמר.

ומי יורד לשם?
ראה מה כתיב אחריו: את הקני ואת הקנזי וגו'.

למה?
שכולם ערלים.
וכן יחזקאל ראה את הערלים יורדין בה. שנאמר: (יחזקאל לב) בן אדם נהה על המון מצרים, והורידהו אותה ובנות גוים אדירים אל ארץ תחתיות את יורדי בור, ממי נעמת רדה והשכבה את ערלים וגו'. שם אשור וכל קהלה סביבותיו, קברותיו כולם חללים הנופלים בחרב, אשר נתנו קברותיה וגו' שם משך תובל וכל המונה סביבותיו, קברותיה כולם ערלים וגו' שמה נסיכי צפון וגו'.
וכן ישעיה אומר: לכן הרחיבה שאול נפשה, ופערה פיה לבלי חק (ישעיה ה), למי שאין בו חוק ברית מילה.

ומנין שהיא נקראת חק?
שנאמר: (תהלים קה) ויעמידה ליעקב לחוק, לישראל ברית עולם.
אבל הכופרים ופושעי ישראל שכפרו בהקדוש ברוך הוא, והלכו בחוקות הגויים והן מולין,
הקדוש ברוך הוא מושך להן ערלה, ונופלין לגיהינום, שנאמר: (שם כה) שלח ידיו בשלומיו חלל בריתו.

שאל אגריפס המלך את ר' אליעזר:
וכי מאחר שהקדוש ברוך הוא חבב את המילה, למה לא נתנה בעשרת הדברות?
אמר ליה: קודם עשרת הדברות הזהיר עליה, שנאמר: (שמות יט) ועתה אם שמוע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי וגו'.
וכן הוא אומר: אם לא בריתי יומם ולילה (ישעיה לג) זו ברית מילה.

מה כתיב למעלה מן העניין?
הלא ראית מה העם הזה דברו לאמר, שתי המשפחות אשר בחר ה' בהם וימאסם.
ואת עמי ינאצון מהיות עוד גוי לפניהם.

מהו?
כך ראה היאך היו מכעיסין אנשי ירושלים לפני הקדוש ברוך הוא, שאף הכוהנים המקריבים את הקורבנות היו ערלים, שנאמר: בהביאכם בני נכר, ערלי לב, וערלי בשר, להיות במקדשי לחלל את ביתי, בהקריבכם את לחמי, חלב ודם. ויפרו את בריתי, אל כל תועבותיכם (יחזקאל לד).
וכתיב: כה אמר אדני ה', כל בן נכר ערל לב וערל בשר לא יבא אל מקדשי.
לכל בן נכר אשר בתוך בני ישראל (שם ).

ואף מלכי בית דוד בטלו את המילה.
שהרי יהויקים משך לו ערלה, שנאמר: ויתר דברי יהויקים וכל תועבותיו אשר עשה והנמצא עליו (מלכים כד).

מה נמצא עליו?
שמשך לו ערלה.
ויש אומר: שכתב כתובת קעקע בבשרו.
הרי למדנו שהכהנים והמלכים בטלו את המילה.
אמר הקדוש ברוך הוא: אני אמרתי לאהרן ולדוד, שזרעם קיים לפני לעולם (ד"ה ב יג),
הלא לכם לדעת, כי ה' אלהי ישראל נתן ממלכה לדוד על ישראל לעולם לו ולבניו ברית מלח,
וכן לאהרן נשבעתי: ברית מלח עולם היא לפני ה' (במדבר יח), והן מבטלין ברית מילה?!
אמר ליה הקדוש ברוך הוא לנביא: לך אמור להן: כה אמר ה': אם תפרו את בריתי היום,
ואת בריתי הלילה, ולבלתי היות יומם ולילה בעתם, גם בריתי תופר את דוד עבדי, מהיות לו בן מולך על כסאו. ואת הלויים הכהנים משרתי (ירמיה לג),

כיון ששמעו ישראל כך, אמרו: הרי שתי המשפחות אשר בחר ה' בהם וימאסם (שם)
א"ל הקדוש ברוך הוא: הלא ראית מה העם הזה דברו לאמור, שתי המשפחות וגו'
אמר: אימתי מאסתם?
בשעה שבטלו פסוק שלאחריו, כה אמר ה' אם לא בריתי יומם ולילה וגו'.
ונאמר: (ישעיה נב) עורי עורי לבשי עזך ציון, לבשי בגדי תפארתך ירושלים, עיר הקודש,
אמן וכן יהי רצון: