תוכן הפרשה: פרק לז     סימן א     סימן ב פרק לט     סימן ג     סימן ד פרק לט     סימן ה     סימן ו     סימן ז     סימן ח     סימן ט

סימן א

וישב
כל מקום שהוא צער אומר וישב, לשון צער הוא:
וישב ישראל בארץ מצרים בארץ גשן וגו' ויקרבו ימי ישראל למות (בראשית מז).
וישב העם לאכול ושתו ויקומו לצחק וגו' ויפול מן העם ביום ההוא (שמות לב).
וישבו לאכול לחם והנה ארחת ישמעאלים (בראשית לז).
וישב יהודה וישראל לבטח (מלכים א ה), ויקם ה' שטן לשלמה (מלכים א יא).
וישב ישראל בשטים ויחל העם לזנות (במדבר כה).

וכן אתה פותר את כולם ברעה הזו, ואף כאן וישב יעקב ויבא יוסף את דבתם רעה,

מה כתיב למעלה מן העניין?
אלה אלופי בני עשו אלוף מגדיאל אלוף עירם.
כיון שראה יעקב אלופי בני עשו נתיירא, אמר: מי יוכל לעמוד כנגד אלופים אלו.

משל למה הדבר דומה?
לגמלים הרבה שהיו טעונין פשתן, היה עומד הנפח ותמה ואמר:

היכן יכנס כל הפשתן הזה?
פקח אחד היה שם, א"ל: מה לך לתמוה ניצוץ אחד יצא ממפוח שלך ויכלה אותו.
אף כך, כשראה יעקב אבינו עשו ואלופיו נתיירא, אמר:

מי יוכל לעמוד לי כנגד אלו?
א"ל הקדוש ברוך הוא: גץ שלך יכלה אותם וזה יוסף, דכתיב: (עובדיה א) והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש ודלקו בהם וגו', לכך כתיב: וישב יעקב וגו' אלה תולדות יעקב יוסף.

דבר אחר:
למה נתעסק הכתוב לכתוב ייחוסיהם וכי לא היה לו להקב"ה מה שיכתוב, אלא אלוף תמנע אלוף לוטן?!
אלא ללמדך, שמתחילת ברייתו של עולם היה הקדוש ברוך הוא מתעסק ומתייחס ביחוסיהון של העכו"ם שלא יהיה להן פתחון פה להודיע לבריות עקריהן ונווליהם.

כיצד?
כשבא ליחס את בני חם ובני חם כוש ומצרים וכוש ילד את נמרוד עמד להכעיס, שנאמר: (בראשית ט) הוא החל להיות גיבור.
וכן הוא אומר: ומצרים ילד את לודים וגו' אשר יצאו משם וגו' אינו אומר אשר הולידו, אלא אשר יצאו להודיע שהן כולן בני זימה.
וכן נתעסק בייחוס בני עשו ואלה תולדות עשו להודיע ניוולן, שאת מוצא שהן בני זימה שכן הוא אומר: בני אליפז תימן.
ואומר: צפו וגעתם קנז ותמנע ועמלק (ד"ה א א), ותמנע הייתה פילגש לאליפז (בראשית לו), מלמד, שנשא את בתו.

כיצד?
היה בא אל אשתו של שעיר ועברה וילדה ממנו תמנע ונשאה כנושא בתו של שעיר, והייתה בתו.
וכן הוא אומר: אלה בני שעיר החורי יושבי הארץ לוטן וגו', ואחות לוטן תמנע, מן האם ולא מן האב שהייתה מן אליפז ותמנע הייתה פילגש לאליפז בן עשו.

וכן את מוצא שוב שאין קלקלה, אלא בני שעיר, דכתיב: אלה בני שעיר החורי יושבי הארץ לוטן ושובל וצבעון וענה (שם ), ולהלן עושה ענה בן צבעון הוא ענה אשר מצא וגו' (שם ).
מלמד, שבא צבעון על אמו וילדה ממנו את ענה, נמצא שהיה אחיו ובנו, שוב בא אל כלתו אשת ענה ויצתה אהליבמה מבין שניהם, שנאמר: (שם ) ואלה היו בני אהליבמה בת ענה בת צבעון אשת עשו, ונשאה עשו לאשה.
ולפי שהיו כלם בני זימה פירשם הכתוב להודיע ניוולם, אבל ישראל קרבן הקב"ה וקראן חבל ונחלה וחלק שנאמר: (דברים לג) כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו.
וכתיב: (שמות יט) והייתם לי סגולה מכל העמים.
וכתיב: (ירמיה ב) ואנכי נטעתיך שורק כולו זרע אמת.

ולמה נתעסק הקדוש ברוך הוא מתחילה בייחוסיהן של אומות העולם?
משל למלך שהיה לו מרגלית מושלכת בתוך העפר ובתוך הצרורות הוצרך המלך לפשפש בעפר ובצרורות להוציא את המרגלית מתוכן, כשהגיע המלך למרגלית הניח את העפר ואת הצרורות ונתעסק במרגלית.
כך נתעסק הקב"ה בדורות לשעבר וכללן ומניחן אדם שת אנוש קינן מהללאל ירד וגו' (ד"ה א א) וכן בעשרה דורות השניים שם ארפכשד שלח וגו'.
והתינוק נוטל את הספר וקורא עשרה דורות מאדם עד נח בבת אחת, כשהגיע לעשרה דורות שמנח ועד אברהם כמו כן קוראם בבת אחת, כשהגיע למרגליות אברהם יצחק ויעקב התחיל מתעסק בהן, לכך נסמכה פרשת אלופי בני עשו לפרשה זו.

דבר אחר:
אלה תולדות יעקב יוסף
והלא ראובן הוא הבכור?!
אלא (ד"ה א ה) ובחללו יצועי אביו נתנה בכורתו לבני יוסף בן ישראל ולא להתייחס לבכורה (ולו להתייחס לבכורה).

דבר אחר:
אלה תולדות יעקב יוסף
אתה מוצא שהיה יוסף דומה לאביו בכל דבר, וכל מה שעבר על יעקב כך עבר על יוסף.
יעקב קנא בו עשו אחיו.
ויוסף קנאו בו אחיו.

יעקב גלה לחרן
יוסף גלה למצרים,

יעקב אמר גנובתי יום וגנובתי לילה.
ויוסף אמר כי גנב גנבתי:

סימן ב

וישראל אהב את יוסף מכל בניו כי בן זקונים
בן איקונים שהיה דומה לו.

ר' ישמעאל אמר:
לכך נקרא בן זקונים על שם ויכלכל יוסף את אביו ואת אחיו (בראשית מו).
בן זקנתו של אביו, ולפי שראה בחלומו שעתיד למלוך והגיד לאביו קנאו בו אחיו.

ויבא יוסף את דבתם רעה
אמר לאביו: אחי אוכלין אבר מן החי.
א"ל הקדוש ברוך הוא: חייך, בדבר שיצא מפיך, בו אתה נחשד.
וישימו לו לבדו ולהם לבדם (שם מג) , ולפי שספר עליהם לה"ר, ולפיכך קנאו בו אחיו ונתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים ונשתעבדו שם ארבע מאות שנה.
אמר יעקב ליוסף: לך נא ראה את שלום אחיך וגו'.

ויבא שכמה
מקום מזומן לפורענות:
בשכם ענו את דינה.
בשכם מכרו את יוסף.
בשכם נחלקה מלכות בית דוד ויבן ירבעם את שכם בהר אפרים (מלכים א יב).

וימצאהו איש
אין איש האמור כאן, אלא גבריאל, שנאמר: והאיש גבריאל (דניאל ט).

ויראו אותו מרחוק וגו' ויקחהו וישליכו אותו הבורה וגו'
מים אין בו נחשים ועקרבים היו בו.

מה עשה ראובן?
הלך וישב באחד מן ההרים לירד בלילה להעלות את יוסף, ותשעה אחיו יושבין במקום אחד כאיש אחד בעצה אחד להמיתו, עברו עליהם ישמעאלים, אמרו:
לכו ונמכרנו לישמעאלים
הן מוליכין אותו לקצוות המדבר עמדו מכרוהו בעשרים כסף, לכל אחד מהם שני כסף לקנות מנעלים לרגליהם.
וכי תעלה על דעתך שנער יפה כמותו נמכר בעשרים כסף?!
אלא כיון שהושלך לבור מתוך פחד נחשים ועקרבים שבו נשתנה זיו פניו, וברח ממנו דמו ונעשו פניו ירוקות, לפיכך מכרוהו בעשרים כסף בעבור נעלים, אמרו: נחרים בינינו שלא יגיד אחד ממנו ליעקב אבינו.
אמר להם יהודה: ראובן אינו כאן ואין החרם מתקיים אלא בעשרה.

מה עשו?
שתפו להקב"ה באותו החרם שלא יגיד לאביהם.
כיון שירד ראובן בלילה לאותו הבור להעלותו ולא מצאו קרע את בגדיו ובכה, חזר לאחיו אמר להם: הילד איננו ואני אנה אני בא!
הגידו לו את המעשה ואת החרם ושתק, ואף הקדוש ברוך הוא, אף על פי שכתוב בו: מגיד דבריו ליעקב (תהלים קמז), דבר זה לא הגיד מפני החרם, לפיכך אמר יעקב: טרף טורף יוסף.

ר' מנא אומר:
במכירת יוסף לקו השבטים ולא נתכפר להם עוונם עד שמתו, ועליהם הכתוב אומר: אם יכופר העוון הזה לכם עד תמותון (ישעיה כב), ולפיכך בא רעב בארץ כנען שבע שנים, וירדו אחי יוסף עשרה לשבור בר ממצרים ומצאו יוסף חי והתירו את החרם, ושמע יעקב שהוא חי.
וכתיב בו: ותחי רוח יעקב אביהם. וכי מתה הייתה?!
אלא שחייתה מן החרם ושרתה בו רוח הקודש שנסתלקה הימנו.

אמר ר' עקיבא:
החרם היא השבועה והשבועה היא החרם.
צא ולמד מיהושע, שהחרים את יריחו ונשרף עכן על שפשט ידו בחרם ולקח את האדרת ואת לשון הזהב שהיה באותן תרפים של יריחו ושם טומאה חקוק עליו, והלך והטמינם בתוך אוהלו, ועל שמעל בחרם נפל מישראל שלושים וששה איש, וקרע יהושע את בגדיו ונפל על פניו ארצה לפני הארון, ויאמר ה' אל יהושע קום לך וגו' חטא ישראל וגם עברו את בריתי אשר ציוויתי אותם וגם לקחו מן החרם וגם גנבו וגם כחשו וגם שמו בכליהם (יהושע ז).

למה כתיב כאן גם חמש פעמים?
ללמדך, שכל העובר על החרם כעובר על חמשה חומשי תורה, וכל עבירות נפרעין ממנו, וחרם נפרעין ממנו ומכל הבריות, שנאמר: (הושע ד) אלה וכחש וגו' על כן תאבל הארץ ואמלל כל יושב בה בחית השדה וגו'.
ואומר: (ישעיה כד) על כן אלה אבלה ארץ ויאשמו יושבי בה על כן וגו'.

וכן את מוצא, בעכן נאמר: (יהושע כד) הלוא עכן בן זרח מעל בחרם ועל כל עדת ישראל היה קצף והוא איש אחד לא גווע בעוונו כיון שאמר הקב"ה ליהושע חטא ישראל.
א"ל יהושע: מי חטא?
א"ל: וכי דלטור אני?
הטיל גורלות ותדע, הלך והטיל גורלות נפל הגורל על עכן.
א"ל עכן: בגורל אתה בא עלי, הטיל הגורל בינך ובין אלעזר הכהן ויפול על אחד מכם, באותה שעה נסתכל יהושע בי"ב אבנים שבאבני אפוד, שהיו על לבו של כהן גדול וראה אבן שבט יהודה שכהה אורה, שכך היה משפט החושן, כל שבט שעושה מצווה מגיה אבנו ומבהיק אורה וכל שבט שעובר עבירה אבנו כהה.
כיון שראה יהושע כך, א"ל: בני, שים נא כבוד לה' אלוהי ישראל (שם).
מיד אמר עכן: אנכי חטאתי.
א"ל יהושע: מה עכרתנו יעכרך ה' היום הזה, היום הזה אתה עכור ויש לך חלק לעה"ב.

תדע לך, כוח החרם שהרי השבטים שקינאו על פילגש בגבעה ולא קנאו על פסל מיכה, הרגו בהן בני בנימין פעם ראשונה ושניה ושלישית כמה אלפים, ולבסוף עשו תשובה ונפלו לפני הארון ונתרצה להן הקדוש ברוך הוא, והחרימו שיבואו כל ישראל מקטן ועד גדול, שנאמר: (שופטים כא) כי השבועה הגדולה הייתה לאשר לא עלה אל ה' המצפה לאמר מות יומת.
וכי שבועה הייתה שם?!
אלא ללמדך שהחרם היא השבועה, אנשי יבש גלעד לא עלו ונתחייבו מיתה.

ועוד למוד הוא משאול בן קיש, שאמר: ארור האיש אשר יאכל לחם עד הערב ונקמתי מאויבי ולא טעם כל העם לחם, ויונתן לא שמע בהשביע אביו את העם, וישלח את קצה המטה אשר בידו ויטבל אותה ביערת הדבש וגו' (שמואל א יד).
ראה שאול פלשתים מתגברין על ישראל וידע שמעלו בחרם, הגיש האפוד וראה שאבן שבט בנימין מכהה אורה, הפיל גורל בינו ובין יונתן בנו ונלכד יונתן, נטל עליו חרב להרגו, שנאמר: ויאמר שאול כה יעשה אלהים וכה יוסיף כי מות תמות יונתן.
ויאמר העם אל שאול: היונתן ימות אשר עשה הישועה הגדולה הזאת בישראל וגו'.

הכותיים לא נחשבו משבעים לשון, אלא מיתר חמשה גויים ששבה מלך אשור, שנאמר: (מלכים ב יז) ויבא מלך אשור מבבל ומכותה ומעוא ומחמת וספרוים וישב בערי שומרון.

רבי יוסי אומר:
הוסיף עליהן ארבעה ונעשו תשעה דיניא ואפרסתכיא טרפליא אפרסיא ארכוי בבליא שושנכיא דהוא עלמיא (עזרא ד).
כשגלו ישראל משומרון שלח סנחריב את עבדיו והושיבן בשומרון להעלות מס למלכות, שלח הקב"ה בהן את האריות, שנאמר: (מלכים ב יז) ויהי בתחילת שבתם שם לא יראו את ה' וישלח ה' בהם את האריות.
שלחו ואמרו לו: הגויים אשר הגלית וגו', וישלח בם את האריות והנם ממיתים אותם וגו', שלח וקרא לכל זקני ישראל, אמר להם: כל השנים שהייתם בארצכם לא שכלה אתכם חית השדה ומה עסקה עכשיו?
אמרו: נאמר לו דבר אחד, אולי ישיב אותנו לארצנו.
א"ל: הארץ אינה מקבלת עכו"ם שאינו עוסק בתורה ולא נמול.
אמר להן: תנו לי שנים מכם שילכו לשם וילמדו אותם, ודבר המלך אין להשיב.
מיד שלחו לשם את ר' דוסתאי בר ינאי ואת רבי סבייא ולמדו אותם בכתב ס"ת נוטריקון ובוכין, ואעפ"כ את ה' היו יראים ואת אלוהיהם היו עובדים, עד שעלה עזרא מבבל וזרובבל ויהושע בן יהוצדק והתחילו בונין בהיכל, שנאמר: (עזרא ה) באדין קמו זרובבל בר שאלתיאל וישוע בר יוצדק ושריו למבנא בית אלהא וגו'.
באותה שעה באו עליהן השומרונים למלחמה ק"פ אלף וכי שמרונים היו והלא כותיים היו?! אלא על שם העיר שומרון נקראו שומרונים.

ועוד, בקשו להרוג את נחמיה במרמה, שנאמר: (נחמיה ו) לכה ונועדה יחדו בכפרים בבקעת אונו וגו', ובטלו מלאכת בית ה' ב' שנים שנאמר: (עזרא ד) באדין בטלת עבידת בית אלהא די בירושלם והות בטלא עד שנת תרתין למלכות דריוש מלך פרס.

מה עשה עזרא וזרובבל ויהושע?
קבצו את כל הקהל אל היכל ה' והביאו שלוש מאות כוהנים ושלש מאות שופרות ושלש מאות ספרי תורה ושלש מאות תינוקות והיו תוקעין והלווים היו משוררים ומזמרין ומחרימין ומשמתין ומנדין את הכותיים בסוד שם המפורש ובכתב הנכתב על הלוחות ובחרם ב"ד העליון ובחרם ב"ד התחתון שלא יאכל אדם מישראל פת כותי.
מכאן אמרו: האוכל פת כותי כאוכל בשר חזיר, ואל יתגייר כותי בישראל ואל יהא להם חלק בתחיית המתים שנאמר: (שם ד) לא לכם ולנו לבנות בית לאלהינו.
וכתיב: (נחמיה ב) ולכם אין חלק וצדקה וזיכרון בירושלים, וכתבו וחתמו ושלחו את החרם לכל ישראל שבבבל, והם הוסיפו עליהם חרם על חרם והמלך כורש קבע עליהם חרם עולם שנאמר: (עזרא ו) ואלהא די שכן שמה תמה ימגר כל מלך ועם די ישלח ידה להשניא וגו':

סימן ג

ויוסף הורד מצרימה
ילמדנו רבנו:
מהו להבדיל על נר של עכו"ם במוצאי שבת?

כך שנו רבותינו:

אסור להבדיל על הנר של עכו"ם במוצאי שבת.

למה?
שלא שבת ממלאכה.
ולא עוד, אלא אם אתה מבדיל על נרו של עכו"ם, אתה עושה העכו"ם כאלו הוא ספון, וכתוב אומר: כל הגויים כאין נגדו (ישעיה מ).
מעשה באנטונינוס שבא לקיסרין ושלח אחר רבנו הקדוש והלך עמו ר' שמעון בנו ור' חייא הגדול, ראה ר"ש שם לגיון אחד נאה ומשובח, ראשו מגיע לקפאלירס של עמודים.
א"ל לר' חייא: ראה כמה פטומין עגלין של עשו.
נטלו רבי חייא והוליכו לשוק והראהו סל של ענבים ושל תאנים והזבובין עליהם.
א"ל רבי חייא: זבובין אלו ואותו לגיון שווין.
כשעלה ר' שמעון אצל אביו, א"ל: כך אמרתי לר' חייא וכך השיב לי.
א"ל: כל כך נתן רבי חייא הבבלי ממש שהשווה אותן לזבובין, לפי שלגיונים אלו אינן ספונין לכלום, אבל זבובין הקדוש ברוך הוא עושה שליחותו בהן, שנאמר: (ישעיה ז) והיה ביום ההוא ישרוק ה' לזבוב אשר בקצה יאורי וגו'.
וכן: (שמות כג) ושלחתי את הצרעה ובכנים וצפרדעים.
תדע, שבשעה שבקש הקב"ה לקיים גזירות, ידוע תדע בקטן שבשבטים עושה שליחותו ונמכר יוסף במצרים, וירדו יעקב ובניו ופרעו את השטר, לכך כתיב: ויוסף הורד מצרימה.

ויוסף הורד מצרימה
זה שאמר הכתוב: מה גדלו מעשיך ה' מאד עמקו מחשבותיך (תהלים צב).

אמר רשב"י:
יש לך בריות שהן גדלות בים ואין גדלות ביבשה.
גדלות ביבשה ואין גדלות בים.
אם יעלו אותן שבים ליבשה אין להם חיים,
ואם ירדו אותן שביבשה לים אין להם חיים.
ויונה ירד לים וחיה שנאמר: (יונה א) וישאו את יונה ויטילוהו אל הים.
והדג עלה ליבשה וחיה, שנאמר: ויאמר ה' לדג ויקא את יונה אל היבשה.
נמצא מקום מיתתו של זה חייו של זה, ומקום מיתתו של זה חייו של זה, לכך נאמר: מה גדלו מעשיך ה'.

יש לך בריות שהן גדלות באוויר ואין גדלות באור.
יש לך בריות שהן גדלות באור ואינן גדלות באוויר.
אם עולות שבאוויר לאור אין להם חיים.
ואותן שבאור אם עולות לאוויר אין להם חיים.
וחנניה מישאל ועזריה הושלכו לתוך הכבשן ועלו, שנאמר: (דניאל ג) באדין נפקין שדרך מישך ועבד נגו מן גוא נורא.

בריות הגדלות באור ואין גדלות באוויר.
ואיזו?
זו סלמנדרא.

כיצד?
הזגגין העושין את הזכוכית כשהן מסיקין את הכבשן שבעה ימים ושבעה לילות רצופין, מכובד האור יוצא משם בריה הדומה לעכביש (ס"א לעכבר) והבריות קורין אותה סלמנדרא, אדם סך ידו מדמה, או אחד מאיבריו אין האור שולטת באותו מקום.

למה?
על שתחילת בריאתה מן האור.
מכאן אמרו חז"ל ת"ח אין אור של גיהינום שולטת בהן, ק"ו מסלמנדרא.
ומה סלמנדרא על שתחילת בריאתה מן האור, הסך מדמה אין האור שולטת בו.
ת"ח שומרי תורה שהיא דת אש, ונתנה מיד אש אוכלה, ולומדיה בית יעקב אש על אחת כמה וכמה! לכך נאמר: מה גדלו מעשיך ה'.

מהו מאד עמקו מחשבותיך?
אמר ר' יוחנן:
מחשבה עמוקה נטלת עם אברהם בין הבתרים כשאמרת לו: ידע תדע כי גר יהיה זרעך.

אמר רבי יהודה בר שלום:
שיהיו גרים ותושבים בארץ לא להם משתעבדים ת' שנה, והיו חייבין לירד מכופתין בקולרין ולא עשה כך, אלא חשב היאך להורידן בכבוד, והביא עלילה שיאהב יעקב ליוסף, וישנאוהו אחיו וימכרוהו לישמעאלים ויורידוהו למצרים, וירד יעקב ובניו בשבילו, שנאמר: ויוסף הורד מצרימה:

סימן ד

ויוסף הורד מצרימה
זה שאמר הכתוב: לכו חזו מפעלות אלהים נורא עלילה על בני אדם (תהלים כה).

א"ר יהושע בן קרחה:
אף הנוראות שאתה מביא עלינו בעלילה את מביאן.
בא וראה כשברא הקדוש ברוך הוא את העולם מיום הראשון ברא מלאך המות.

מנין?
אמר ר' ברכיה:
משום שנאמר וחושך על פני תהום (בראשית א), זה מלאך המות המחשיך פניהם של בריות, ואדם נברא בשישי ועלילה נתלה בו, שהוא הביא את המיתה לעולם, שנאמר: כי ביום אכלך ממנו מות תמות.

משל למה הדבר דומה?
למי שמבקש לגרש את אשתו, כשבקש לילך לביתו כתב גט, נכנס לביתו והגט בידו מבקש עלילה ליתנו לה.
אמר לה: מזגו לי את הכוס שאשתה, מזגה לו.
כיון שנטל הכוס מידה, אמר לה: הרי זה גיטך.
אמרה לו: מה פשעי?
אמר לה: צאי מביתי, שמזגת לי כוס פשור.
אמרה לו: כבר היית יודע שאני עתידה למזוג לך כוס פשור שכתבת הגט והביאתו בידך?!

אף כך אמר אדם לפני הקב"ה: רבש"ע, עד שלא בראת עולמך קודם שני אלפים שנה, הייתה תורה אצלך אמון, שכך כתיב: (משלי ח) ואהיה אצלו אמון ואהיה שעשועים יום יום ב' אלפים שנה, וכתיב בה: (במדבר יט) זאת התורה אדם כי ימות באהל.
אילולי שהתקנת מות לבריות היית כותב בה כך?!
אלא באת לתלות בי את העלילה, הוי נורא עלילה על בני אדם.

וכן אתה מוצא, שא"ל הקדוש ברוך הוא למשה: (דברים א) אם יראה איש באנשים האלה הדור הרע הזה את הארץ הטובה וגו'.
איש זה משה, דכתיב (במדבר יב) והאיש משה ענו. האיש המסוים באנשים.
וכן אתה אומר: (שמואל א יז) והאיש בימי שאול זקן בא באנשים.
וכן הוא אומר: (שמות ו) עתה תראה אשר אעשה לפרעה במלחמת פרעה אתה רואה ואין אתה רואה במלחמת שלשים ואחד מלכים.
וכיון שאמר להם שמעו נא המורים (במדבר כ), א"ל הקב"ה: לכן לא תביאו את הקהל הזה, הוי נורא עלילה.
וכן הוא אומר ביוסף: ויראו אחיו כי אותו אהב אביהם, על ידי לשון של ארגמן שעשה לו כתונת פסים נכתב עליו ד' אונאות, פסים:
פ' פוטיפר
ס' סוחרים
י' ישמעאלים
מ' מדינים
בשביל כתונת פסים גרם לכל השבטים לירד למצרים.

ואמר ר' יודן:
היה הקדוש ברוך הוא מבקש לקיים גזירת ידוע תדע, והביא עלילה לכל דברים אלו, כדי שיאהב יעקב את יוסף וישנאוהו אחיו וימכרו אותו לישמעאלים ויורידוהו למצרים וישמע יעקב שיוסף חי במצרים וירד עם השבטים וישתעבדו שם, הוי ויוסף הורד מצרימה אל תקרי הורד אלא הוריד את אביו והשבטים למצרים.

א"ר תנחומא:
למה הדבר דומה?
לפרה שמבקשין ליתן עול בצווארה והיא מונעת העול מן צווארה.

מה עשו?
נטלו את בנה מאחריה ומשכו אותה לאותו מקום שמבקשין בו לחרוש והיה העגל גועה, שמעה הפרה בנה גועה הלכה שלא בטובתה בשביל בנה.
כך הקב"ה היה מבקש לקיים גזירת ידוע תדע והביא עלילה לכל אלו הדברים, וירדו למצרים ופרעו את השטר לכך נאמר ויוסף הורד מצרימה הוי נורא עלילה וגו':

סימן ה

ויהי אחר הדברים האלה
ילמדנו רבנו:
גדול שבנאמנים איזהו?

כך שנו רבותינו:

ג' נאמנים הן:
בעה"ב שמפריש מעשרותיו כראוי ואינו נחשד על התרומה ומעשר אין נאמן גדול מזה.
ועני שהפקידו פיקדון אצלו ולא נחשד על הפיקדון אין נאמן גדול מזה.
ורווק הדר בכפר בשכונות זונות ואין חוטא אין נאמן גדול מזה.

אין את מוצא נאמן גדול מיוסף שהיה במצרים, שכתוב בהן אשר בשר חמורים בשרם (יחזקאל כג), והוא בן י"ז שנה ולא נחשד על העריות ביותר, שהייתה אדונתו עמו בבית והייתה משדלתו בכל יום ויום בדברים והייתה מחלפת ג' חליפות בגדים בכל יום ויום, כלים שלבשה בשחרית לא לבשה אותם בחצי היום, ובחצי היום לא לבשה בין הערבים.

כ"כ למה?
כדי ליתן עיניו בה.

אמרו רז"ל:
פעם אחת נתקבצו המצריות ובאו לראות יופיו של יוסף.

מה עשתה אשת פוטיפר?
נטלה אתרוגים ונתנה לכל א' וא' מהן ונתנה סכין לכל א' וא' וקראה ליוסף והעמידתו לפניהן, כיון שהיו מסתכלות ביופיו של יוסף היו חותכות את ידיהן.
אמרה להן: ומה אתן בשעה אחת כך, אני שבכל שעה רואה אותו על אחת כמה וכמה.
ובכל יום ויום משדלתו בדברים ועמד ביצרו.

מנין?
ממה שקראו בעניין ותישא אשת אדוניו:

סימן ו

ויהי אחר הדברים האלה
זה שאמר הכתוב: ומוצא אני מר ממות את האשה אשר היא מצודים וחרמים וגו' (קהלת ז).

א"ר יהודה בר שלום:
אין לך קשה מן האשה.
תדע לך שכשעשו את העגל כתיב ויפול מן העם ביום ההוא כשלושת אלפי איש (שמות לב), וע"י אשה בשיטים נפלו כ"ד אלף, הוי אומר: ומוצא אני מר ממות את האשה.

מהו אסורים ידיה?
אילולי שכתוב בה אסורים ידיה הייתה תופסת לאדם בשוק.
בא וראה כשבקש הקדוש ברוך הוא לברוא את חוה, היה מחשב מאיזה מקום לבראותה, אמר: אם אברא אותה מן הראש תהיה רוחה גסה.
מן העין תהיה סקרנית.
מן הפה תהיה פטפטנית.
מן האזן תהיה צייתנית.
מן הידיים תהיה גונבת.
מן הרגלים תהיה פדרנית.

מה עשה הקב"ה?
בראה מן הצלע, ממקום צנוע, כדי שתהיה צנועה יושבת בבית, שנאמר: ויקח אחת מצלעותיו (בראשית ב), ואף על פי כן לא יצאו ידיהן מאלו המומין.

לא בראה מן הראש שלא תהא רוחה גסה, עמדו בנות ציון והייתה רוחן גסה, שנאמר: ויאמר ה' יען כי גבהו בנות ציון וגו' (ישעיה ג').

לא בראה מן העין, שלא תהא סקרנית, עמדה חוה והייתה סקרנית, שנאמר: (בראשית ג) ותרא האשה כי טוב העץ וגו'.

לא בראה מן הפה, שלא תהא פטפטנית, עמדה לאה והייתה פטפטנית, שנאמר: (שם ל) ותאמר לה המעט קחתך את אישי. וכן (במדבר יב) ותדבר מרים ואהרן במשה.

לא בראה מן האוזן שלא תהא צייתנית, עמדה שרה והייתה צייתנית, שנאמר: (בראשית יח) ושרה שומעת פתח האהל.

לא בראה מן היד שלא תהא גונבת, ורחל הייתה גונבת, שנאמר: (שם לא) ותגנוב רחל את התרפים.

לא בראה מן הרגל שלא תהא פדרנית, עמדה לאה והייתה פדרנית, שנאמר: (שם ל) ותצא לאה, וכן (שם לד) ותצא דינה.

א"ר יהודה בר שלום:
וזו שאמרנו בכשרות שבישראל, ואין צריך לומר בשאר הנשים, אבל בצנועות שבעובדי אלילים

מה כתיב?
ותתפשהו בבגדו לאמר שכבי עמי.
טוב לפני אלהים ימלט ממנה, זה יוסף.
וחוטא ילכד בה, זה זמרי שנלכד בה בשיטים.

ותשא אשת אדוניו
זה שאמר הכתוב: תחשכנה עיניהם מראות וגו' (תהלים סט).

אתה מוצא שהצדיקים מתרוממין בעיניהם, שנאמר: (בראשית כב) וישא אברהם את עיניו וירא את המקום, וכן וישא אברהם את עיניו וירא והנה איל, וכן (שם יח) וישא אברהם את עיניו וירא והנה שלושה אנשים.
ביצחק (שם כד) ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב וירא וגו'.
ביעקב (שם לג) וישא יעקב את עיניו וירא והנה עשו בא ויחץ את הילדים.

אבל הרשעים נופלים בעיניהם, שנאמר: (שם יג) וישא לוט את עיניו וירא את כל ככר הירדן, זה סדום שהניח לאברהם והלך לסדום לעשות מעשיהן, לכך קרא שמו לוט שמו גרם לו.
וירא בלק בן צפור (במדבר כב) וכן אתה פותר את כולם:

סימן ז

ותשא אשת אדוניו
זה שאמר הכתוב: מות וחיים ביד לשון ואוהביה יאכל פריה (משלי יח).

א"ר חייא בר אבא:
כלכלה של תאנים לפניו אם אכל ממנה עד שלא בירך מות ביד לשון, בירך ואחר כך אכל חיים ביד לשון, וכן ביוסף לא הגיעוהו כל אותן הצרות אלא על לשון הרע שספר על אחיו שנאמר: ויבא יוסף את דיבתם רעה אל אביהם.

ומה אמר לו?
רבנן אמרי:
אמר לאביו שהן נוהגין בבני בלהה וזלפה מנהג עבדים וקורין אותן עבדים, ואני נוהג בהן מנהג אחווה, שנאמר: והוא נער את בני בלהה ואת בני זלפה וגו'.
א"ל הקדוש ברוך הוא: חייך, בו בדבר תלקה, שנאמר: לעבד נמכר יוסף (תהלים קה).

רבי יהודה אומר:
אמר לו: אחי אוכלין אבר מן החי.
א"ל הקב"ה: אפילו בשעת קלקלה לא יעשו, אלא בשחיטה, שנאמר: וישחטו שעיר עזים ויטבלו.

רבי יוסי אומר:
יוסף היה אומר לו, שהיו נותנין עיניהן בבנות הארץ.
א"ל הקדוש ברוך הוא: חייך, בו בדבר תלקה הרי אדונתך נותנת עיניה בך, שנאמר: ותישא אשת אדוניו:

סימן ח

וימאן ויאמר אל אשת אדוניו
זה שאמר הכתוב: ברוך הגבר אשר יבטח בה' (ירמיה ז).
את מוצא, כיון שהיה בבית רבו, ויהי ה' את יוסף ויהי איש מצליח וגו', וירא אדוניו כי ה' אתו וגו'.
וכי פוטיפר רשע היה רואה שהקב"ה עמו, ומה הוא כי ה' אתו?!
אלא שלא היה שמו של הקדוש ברוך הוא זז מפיו.
היה נכנס לשמשו והוא היה מלחש ואומר: ריבון העולם אתה הוא בטחוני, אתה הוא פטרוני, תנני לחן ולחסד ולרחמים בעיניך ובעיני כל רואי, ובעיני פוטיפר אדוני.
ופוטיפר אומר לו: מה אתה מלחש, שמא כשפים אתה עושה לי?!
והוא משיבו: לא, אלא אני מתפלל שאמצא חן בעיניך, לפיכך כתיב: וירא אדוניו כי ה' אתו.

ומה וכל אשר הוא עושה ה' מצליח בידו?
היה מוזג לרבו קונדיטין, והוא אומר לו: מה מזגת לי?
הוא אומר: קונדיטין.
אומר לו: פסינתטון אני רוצה, והיה פסינתטון, הוא אומר יין אני רוצה והיה יין, הוא אומר יין מבושל אני רוצה והיה מבושל, וכן על המים, וכן על כל דבר ודבר, שנאמר וכל אשר הוא עושה ה' מצליח בידו.
כיון שראה רבו כן, מסר כל המפתחות ולא היה יודע אחריו כלום, שכן אמר: הן אדוני לא ידע אתי מה בבית.
כיון שראה יוסף את עצמו בכך, התחיל אוכל ושותה מסלסל בשערו, ואומר: ברוך המקום שהשכיחני בית אבי.
א"ל הקב"ה: אביך מתאבל עליך בשק ואפר ואתה אוכל ושותה ומסלסל בשערך, הרי אדונתך מזדווגת לך ומצירה לך, לכך כתיב: ותישא אשת אדוניו, וימאן.

למה מאן?
אמר ר' יהודה בר שלום:
שראה אקונין של אביו, וא"ל יוסף, יוסף, עתידין אחיך ליכתב באבני אפוד תרצה שתהא חסר מכללן ותהיה רועה זונות, לכך מאן, ויאמר אל אשת אדוניו הן אדוני, אמר לה: הרי בעליך לפניך, לפי שכל בני אדם שוין הן, איננו גדול בבית הזה ממני וגו' וחטאתי לאלוהים, נשבע אני לאלוהים שאיני עושה הרעה הגדולה הזאת.

ויהי כדברה אל יוסף יום יום
אמר ר' יהודה בר שלום:
יום יום שנים עשר חדש, שנאמר: (אסתר ג) מיום ליום ומחדש לחדש שנים עשר, כשהייתה באה להסיח עמו היה מרכין פניו למטה, כדי שלא להביט בה.

מה עשתה?
אמר רב הונא בר אידי:
עשתה לו שרתוע של ברזל מתחת זקנו, שאם ירכין פניו יהא השרתוע מכהו, שנאמר: ענו בכבל רגלו וגו', (תהלים עה), אעפ"כ לא שמע אליה.
אמרה לו: למה אין אתה שומע לי, הלא אשת איש אני אין אדם יודע בנו.
אמר לה: השתא הפנויות שלכם אסורות לנו, ביותר שאת אשת איש, שנאמר: לא תתחתן בם (דברים ז), ואף על פי כן לא שמע אליה.

אמר רבי יהודה בר נחמן:
משל לעכו"ם שאמר לישראל יש לי מאכל יפה להאכילך.
א"ל: מהו?
א"ל: בשר חזיר.
א"ל: ריקה, אפילו שחוטה שלכם בבהמה טהורה אסורה לנו, וכ"ש בשר חזיר!
וכך אמר לה יוסף: אפילו פנויות שלכם אסורות לנו, כל שכן אשת איש, ולא שמע אליה לשכב אצלה להיות עמה.

לשכב אצלה
בעולם הזה.

להיות עמה
לעולם הבא בגיהינום.
ממה שאמר הכתוב: להיות עמה, את למד, שהבא על עובדת עכ"ם קשורה בו ככלב, ואית דאמרי לה מהכא: (איוב ו) ילפתו ארחות דרכם יעלו בתהו ויאבדו, שמלפפתו ומוליכתו לגיהינום:

סימן ט

ויהי כהיום הזה ויבא הביתה וגו'
רבותינו חולקין בדבר.
יש אומרים:
לעשות צרכו נכנס ובקש עצמו ולא מצא, דכתיב: ואין איש.

ויש אומרים:
לעשות מלאכתו, מלאכה שעליו מן הבית.

ורבי יהודה אומר:
אותו היום יום זבוחו של נילוס היה, ויצאו כולם ונשתיירה היא והוא עמה בבית, ותתפשהו בבגדו ועלה עמה למטה ובקש עצמו ולא מצא, שראה דמות דיוקנו של אביו והפיל עצמו בקרקע, ונעץ עשר אצבעותיו בקרקע.

למה?
מידי אביר יעקב.
מיד, וינס ויצא החוצה.
א"ל הקדוש ברוך הוא: אתה נסת ויצאת חוצה, חייך, הים ינוס מפני ארונך, שנאמר: (תהלים קיד) הים ראה וינוס.
כיון שראתה שלא שמע לה, התחילה קובלת עליו לרבו, שנאמר: בא אלי העבד העברי אשר הבאת, מיד, ויקח אדוני יוסף אותו ויתנהו חבוש בבית האסורים י"ב שנה.

ואמרו רז"ל:
כיון ששמע רבו כך רצה להרגו, שנאמר: ויחר אפו.
כתיב הכא: ויחר אפו.
וכתיב התם: וחרה אפי והרגתי (שמות כג).
אמרה לו אשתו: אל תפסיד ממונך, הנח אותו בבית הסהר עד שתמכרהו ותיקח את ממונך, וכל זה לא עשתה, אלא שמא יתרצה בה.
ובכל יום ויום הולכת אצלו ואומרת לו: התרצה לי. והוא אומר: כבר נשבעתי.
והיא אומרת לו: אני מעוורת עיניך והוא אומר: ה' פוקח עיוורים, כאן תהא מיתתך בכבלים. והוא אומר: ה' מתיר אסורים.
אני מוכרת אותך בארץ רחוקה.
הוא אומר: ה' שומר את גרים (תהלים קמו).
ולא היה צריך לעשות שם, אלא עשר שנים.

ולמה הוסיפו לו שם ב' שנים?
אמר הקב"ה: אתה השלכת בטחוני ובטחת בשר המשקים, ואמרת לו שתי זכירות: כי אם זכרתני והזכרתני, תשתכח ב' שנים בבית הסהר, לכך כתיב: ויהי מקץ שנתיים ימים ב' שנים ליציאת שר המשקים מבית הסהר.

אמר ריב"ל:
בא וראה שלא כמידת הקדוש ברוך הוא מידת בשר ודם.
מדת בשר ודם מכה באיזמל ומרפא ברטייה והקב"ה במה שהוא מכה הוא מרפא, שנאמר: כי אעלה ארוכה לך וממכותיך ארפאך (ירמיה ל).
יוסף לא נמכר אלא על ידי חלום, שנאמר: ויאמרו איש אל אחיו הנה בעל החלומות הלזה בא לכו ונמכרנו וגו', ולא מלך, אלא ע"י חלום, שנאמר: ויהי מקץ שנתיים ימים ופרעה חולם: