שיחות בספר הושע
יהודה איזנברג
מבחר שיחות ששודרו ב"קול ישראל"
במסגרת "פרקי היום בתנ"ך"
ספר הושע מתחיל בצורה לא רגילה. הפסוק הראשון מראה מבנה מוכר:
דבר ה' אשר היה אל הושע בן בארי, בימי עזיה יותם אחז יחזקיה מלכי יהודה, ובימי ירבעם בן יואש מלך ישראל.
ההמשך - מוזר: "תחילת דבר ה' בהושע", ולאחר מלים אלה - הפסק של פרשה פתוחה, הבאה לסמל עניין חדש. ומהו העניין החדש?
"ויאמר ה' אל הושע לך קח לך אשת זנונים וילדי זנונים כי זנה תזנה הארץ מאחרי ה'".
והפסוק תמוה: מה דבר ה' בהושע, אם בהמשך מופיע פסוק שלם, במבנה ברור של נבואה: "ויאמר ה' אל הושע לך קח לך אשת זנונים?!
התלמוד הבבלי, במסכת פסחים דף פז עמוד א, דורש את הפסוק הזה, ומשלב אותו בנבואה ראשונה של הושע:
"דבר ה' אשר היה אל הושע וגו'... בימי עזיהו יותם אחז יחזקיה מלך יהודה". בפרק אחד נתנבאו ארבעה נביאים, וגדול שבכולן הושע, שנאמר "תחלת דבר ה' בהושע". וכי בהושע דבר תחלה? והלא ממשה עד הושע כמה נביאים!
אמר רבי יוחנן: תחלה לארבעה נביאים שנתנבאו באותו הפרק, ואלו הן: הושע, ישעיה, עמוס, ומיכה.
אמר לו הקדוש ברוך הוא להושע: בניך חטאו. והיה לו [להושע] לומר: בניך הם, בני חנוניך הם, בני אברהם יצחק ויעקב, גלגל רחמיך עליהן. לא דיו שלא אמר כך, אלא אמר לפניו: ריבונו של עולם, כל העולם שלך הוא - העבירם באומה אחרת.
אמר הקדוש ברוך הוא: מה אעשה לזקן זה? אומר לו: לך וקח אשה זונה, והוליד לך בנים זנונים, ואחר כך אומר לו שלחה מעל פניך. אם הוא יכול לשלוח - אף אני אשלח את ישראל. שנאמר הושע א ויאמר ה' אל הושע, לך קח לך אשת זנונים וילדי זנונים, וכתיב וילך ויקח את גמר בת דבלים. "גמר", אמר רב: שהכל גומרים בה. בת דבלים - דבה רעה בת דבה רעה. ושמואל אמר: שמתוקה בפי הכל כדבלה. ורבי יוחנן אמר: שהכל דשין בה כדבלה.
דבר אחר: גמר - אמר רבי יהודה: שבקשו לגמר ממונן של ישראל בימיה. רבי יוחנן אמר: בזזו וגמרו, שנאמר מלכים ב יג כי אבדם מלך ארם וישמם כעפר לדש. -
הושע א:
"ותהר ותלד לו בן, ויאמר ה' אליו קרא שמו יזרעאל, כי עוד מעט ופקדתי את דמי יזרעאל על בית יהוא, והישבתי ממלכות בית ישראל". "ותהר עוד ותלד בת, ויאמר לו קרא שמה לא רחמה, כי לא אוסיף עוד ארחם את בית ישראל, כי נשא אשא להם". "ותהר ותלד בן, ויאמר (ה' אליו) קרא שמו לא עמי, כי אתם לא עמי ואנכי לא אהיה לכם".
לאחר שנולדו לו שני בנים ובת אחת, אמר לו הקדוש ברוך הוא להושע: לא היה לך ללמוד ממשה רבך, שכיון שדברתי עמו - פירש מן האישה, אף אתה בדול עצמך ממנה. אמר לו: ריבונו של עולם, יש לי בנים ממנה, ואין אני יכול להוציאה ולא לגרשה! אמר ליה הקדוש ברוך הוא: ומה אתה, שאשתך זונה ובניך בני זנונים, ואין אתה יודע אם שלך הן אם של אחרים הן - כך. ישראל, שהן בני, בני בחוני, בני אברהם יצחק ויעקב, אחד מארבעה קנינין שקניתי בעולמי: תורה... שמים וארץ.... בית המקדש... ישראל... -ואתה אמרת העבירם באומה אחרת!
כיון שידע שחטא, עמד לבקש רחמים על עצמו. אמר לו הקדוש ברוך הוא: עד שאתה מבקש רחמים על עצמך - בקש רחמים על ישראל, שגזרתי עליהם שלש גזירות בעבורך. עמד ובקש רחמים ובטל גזירה, והתחיל לברכן, שנאמר (הושע ב) והיה מספר בני ישראל כחול הים וגו' והיה במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם יאמר להם בני אל חי ונקבצו בני יהודה ובני ישראל יחדו וגו' ... וזרעתיה לי בארץ ורחמתי את לא רחמה ואמרתי ללא עמי עמי אתה.
מדרש אגדה זה נותן תמונה כללית של הושע, אף מתמודד עם כמה בעיות פרשניות שבספר. תקופתו של הושע מתבארת מתוך מדרש זה: ארבעה נביאים נתנבאו באותו זמן: הושע, ישעיהו, עמוס ומיכה. והגדול שבהם - הושע.
המדרש גם מבהיר את התפנית בדברי הושע: תחילה נבואות זעם ותוכחה, הכרזה על ניתוק ועוינות: "היא לא אשתי ואנכי לא אישה... ואת בניה לא ארחם" - ולבסוף - "וריחמתי את לא רוחמה, ואמרתי ללא עמי - עמי אתה, והוא יאמר: אלקי".