|
תוכן השער:
'ברכות השחר' - ההודייה על היכולת לקום בבוקר מקור החיוב ואופן האמירה של 'ברכות השחר' 'ברכות השחר' - הכרת הטוב על היכולות הבסיסיות בחיים 'ברכות השחר' - הענקת משמעות לחיים השוטפים והקבועים |
יודוּ לַיהוָה חַסְדּו וְנִפְלְאותָיו לִבְנֵי אָדָם (תהילים קז כא)
'ברכות השחר' - ההודייה על היכולת לקום בבוקר
מקור החיוב ואופן האמירה של 'ברכות השחר'
שילובן של 'ברכות השחר' בסידור מתאר מצב עכשווי, לפיו רבים מן המתפללים אומרים את הברכות בבואם לבית הכנסת, לפני תחילת התפילה. במקור, בגמרא וברמב"ם, נדרש היהודי לומר את הברכות כחלק מתהליך ההתעוררות וההתכוננות שלו ליום החדש. וכך אומר הרמב"ם:4
"כששומע קול התרנגול, מברך: ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם, הנותן לשכוי בינה להבין בין יום ובין לילה. כשלובש בגדיו, מברך: ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם, מלביש ערומים. כשמניח סדינו על ראשו, מברך ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם, עוטר ישראל בתפארה...".הרמב"ם, על סמך הגמרא, מקשר כל ברכה לאירוע הקשור בהשכמה. בתקופת הגמרא התעוררו הבריות לקול קריאת התרנגול, ולכן אמרו מיד את ברכת 'השכוי'. ברכה אחרת מתאימה לקימה מהמיטה, ואחרת לנעילת הנעליים, וכך הלאה, ברכות המתאימות לכל שאר הפעולות הנעשות בזמן ההשכמה. הרמב"ם מתאר מצב בו 'ברכות השחר' נאמרות בביתו של המתפלל ולא בבית הכנסת, ולכן אינן כלולות 'בסדר תפילות כל השנה' של הרמב"ם, העוסק בתפילות ציבוריות בבית הכנסת. הרמב"ם מתיר לומר כל ברכה רק אם התבצעה הפעולה עליה מברכים. למשל, רק אם שמע המתעורר את קול התרנגול יכול הוא לברך את ברכת 'השכוי'. למרות זאת, המנהג המקובל היום וגם בתקופת הרמב"ם5 ברבות מהקהילות, הוא לומר את כל 'ברכות השחר' בבית הכנסת, ללא כל התניה, כלומר: בכל אופן מברכים.6
'ברכות השחר' - הכרת הטוב על היכולות הבסיסיות בחיים
יחד עם ההודייה על היכולות הבסיסיות של האדם כרוכות בחלק זה של התפילה גם 'ברכות התורה', שביסודן הכרת-תודה והתפעלות מן המתנה האלוקית הגדולה ביותר שניתנה לאנושות. התורה, כשאר היכולות היסודיות, נתפשת לעתים כמובנת מאליה, ומשום כך משובצות כאן 'ברכות התורה', המהללות ומדגישות את המשמעות העצומה שבהענקת התורה לאדם.
'ברכות השחר' - הענקת משמעות לחיים השוטפים והקבועים
חשוב לדייק ולהבחין בייעודן של 'ברכות השחר' על רקע 'פסוקי דזמרה', שהם שער תפילה דומה, אך שונה בצורה מהותית מ'ברכות השחר'. 'פסוקי דזמרה' עוסקים בהשבחת חיי היומיום באמצעות האמונה. המתפלל 'פסוקי דזמרה' מחפש ומוצא את הטוב האלוקי בכל פינה בחייו האישיים והלאומיים. בניגוד לכך, 'ברכות השחר' אינן עוסקות בחיפוש, אלא בהדגשה ובשימת-לב. אין צורך בחיפוש אחר הטוב הקשור ביכולת לנעול נעליים בבוקר; כל אדם יודע כי ללא יכולת זו אין חייו חיים. על-אף זאת, מעטים מתייחסים ואף מבחינים בפעולה פשוטה זו בכל יום. 'ברכות השחר' מפנות את האדם לשים לב, להפנים ולהכיר תודה על יכולות בסיסיות חשובות אלו.
'פסוקי דזמרה' נאמרים רק על-ידי מאמינים, המשביחים את המציאות באמונתם; 'ברכות השחר' יכולות להיאמר על-ידי כל אדם, החפץ לחיות את יומו ואת חייו ביתר מודעות למתרחש בעצמו ובסביבתו.
היכולת של אדם להקשיב לעצמו ולהיות רגיש לתהליכים העוברים עליו היא תנאי יסודי לכל פעילות רוחנית. רוב בני האדם בעולם חי את חייו בשִגרה המעניקה יציבות ושקט, אך מאידך אוטמת את האדם ומגבילה אותו למסלול קבוע, שכמעט אינו ניתן לפריצה. היכולת לשים לב למתרחש בחיים הקבועים הללו ולהעניק לכך משמעות - היא-היא פריצה של מעגל החיים הקבוע והמכני. הפוקח את עיניו בבוקר ומודה לבוראו על הנס שאירע לו צובע את יומו ואת חייו במשמעות ובתוכן המחיים כל נפש צמאה.
הערות:
1. 'תלמוד בבלי' מסכת 'ברכות' דף ס עמוד ב.
2. רמב"ם 'משנה תורה' הלכות 'תפילה' פרק ז הלכות ד-ט.
3. 'שולחן ערוך' חלק 'אורח חיים' סימן מו כולו.
4. רמב"ם 'משנה תורה' הלכות 'תפילה' פרק ז הלכה ד.
5. הרמב"ם בהלכה ט שם מתאר את מנהג זה ורואה בו מנהג טעות.
6. 'השולחן ערוך' חלק 'אורח חיים' סימן מו סעיף ח פוסק לאיסור כדעת הרמב"ם. הפוסק האשכנזי רבי משה איסרליש (הרמ"א) מתיר בשם 'יש אומרים' לברך את כל הברכות, מכיוון שהן מתארות אירועים כלליים של השכמה, גם אם המברך עצמו לא חווה כל אירוע בעצמו כשהתעורר משנתו.
