תוכן השער:
מהי תכלית התפילה ומדוע מתפללים?
'ברכות הבקשה' - הייצוג של הרצון האנושי להתפלל
תכלית התפילה - השאלה על-פי חז"ל
תכלית התפילה - חמישה הסברים של חז"ל
1. בקשה לעזרה בעת צרה מאדון הכל
2. בקשת עזרה תמידית של חסר כל
3. בקשת עזרה תמידית מבעל הכוחות כולם
4. השתייכות המתפלל לעם ישראל
5. שאיפה לקרבת אלוקים
|
וַיַּעֲמד פִּינְחָס וַיְפַלֵּל וַתֵּעָצַר הַמַּגֵּפָה (תהילים קו ל)
ב'ברכות הבקשה' שב'תפילת שמונה עשרה' יש ברכות אישיות ויש ברכות לאומיות אך המבנה של כולן אחיד. כל ברכה עוסקת בנושא אחד ומנוסחת פשוט וברור. יחד עם זאת, על אף הפשטות לכאורה, של הנושא המרכזי בכל ברכה - בעיון תפילה מתבררים תכנים שהם עמוקים ומהותיים ליהדות ולאנושות כולה.
התפילה היא תופעה כה עתיקת יומין ורב תרבותית, עד שניתן להסבירה כטבעית למין האנושי. בניגוד לקיום מצוות או לפולחן דתי בכלל, התפילה אינה נזקקת ללימוד מיוחד וכל אדם יכול לשאת קולו בפני אלוקיו באופן ספונטני באירועים ובנסיבות המתאימות לו. ועל אף שהתפילה טבעית למין האדם נשאלת השאלה "למה מתפללים"? ננסה להשיב על שאלה זו בפתח עיון תפילה של 'ברכות הבקשה' המתוארות בשער זה.
'ברכות הבקשה' שב'תפילת עמידה' קשורות בצרכים ובשאיפות של בני אדם בכלל ושל העם היהודי בפרט. האנושות נמצאת במצבים שונים של חסרון מתמיד ומשאת הנפש למילוי החסר היא המרכיבה את התפילה. שער זה יפתח בניתוח המניעים והכוחות בנשמת האדם הבאים לידי ביטוי בבקשות השונות. המניעים לתפילה, המוגדרים באופן מופשט אצל חז"ל, לובשים צורה ונוסח בבקשות השונות המושמעות ב'תפילת עמידה', ואנו נבחן ונגדיר כוחות ומניעים אלה כדי שישמשו כאבני בניין לעיון התפילה המפורט של כל ברכה וברכה בשער זה.
חז"ל דנו בשני התלמודים
1 בשאלה זו, וכדרכם הדרשנית פנו לדון בשאלה צדדית לכאורה: "למה תקנו אנשי כנסת הגדולה שמונה עשרה ברכות בתפילה"? לכאורה עיקר השאלה הוא על המספר: מדוע תוקנו שמונה עשרה ברכות בתפילה, ולא מספר אחר כלשהו של ברכות? גם התשובות לשאלה זו משיבות, לכאורה, רק על העניין הכמותי - אבל בעיון מעמיק מתברר שהדיון הוא "מדוע בכלל מתפללים"?
לאור מגוון התשובות המופיע ב'תלמוד הירושלמי' לשאלה זו ראוי להתרכז במקור זה ולא ב'תלמוד הבבלי' שבו פחות תשובות ושמשמעותן מובהקת פחות. נקדים ונאמר כי אין לראות בין ההתייחסויות השונות, המפורטות להלן, מחלוקת או סתירה, אלא אבחנות מקבילות ומגוונות, שמשלימות זו את זו, אודות האופי האנושי וכמיהתו לבורא עולם.
כפי שנראה להלן, בחלק מהתשובות מתעוררת בעיה עד כמה ההסבר מתאים לבעיה הכמותית המתרכזת במספר שמונה עשרה. כמו כן עומדת ברקע שאלת התופעה הידועה של ברכת 'המינים' המשנה את מספר הברכות בפועל משמונה עשרה לתשע עשרה. הגמרא מתייחסת בחלק מתשובותיה גם לבעיות אלו אך לא באמצעות שינוי התוכן הרעיוני. תופעה זו מדגישה כי העיקרון העומד ביסוד דברי הגמרא הוא הבנת תופעת התפילה ככלל, ולא השאלה הפרטנית של כמות הברכות ב'תפילת העמידה'.
אדם שעורג לאלוקיו לא נזקק לשאלה מהי תכלית התפילה, כשם שהאוהב לא נזקק להסביר את תכלית אהבתו. השאלה, אם כן, על תכליתה של התפילה היא בעצם השאלה מהו היסוד הנפשי או המקור בנפש האדם הדוחף אותו לשאת קולו בתפילה לאלוקיו? ככל תופעה רוחנית גם היסוד הרוחני של התפילה מוסבר באופנים שונים ועל-פי הכרות נפשיות שונות. חז"ל, כאמור, מספקים חמש סיבות שונות.
התשובה הראשונה המופיעה ב'תלמוד הירושלמי' אומרת:
"כנגד שמונה עשרה מזמורים שכתוב מראשו של תהילים עד יענך ד' ביום צרה". הגמרא תולה את מספר ברכות 'עמידה' במיקומו של מזמור כ' הנפתח בפסוק
"יַעַנְךָ יְהוָה בְּיום צָרָה יְשַׂגֶּבְךָ שֵׁם אֱלהֵי יַעֲקב", לאחר שמונה עשר מזמורים הפותחים את הספר
2. לפי גמרא זו האדם מתפלל על-מנת לקבל מענה ועזרה ביום צרתו. הגמרא מצביעה על התופעה הכלל אנושית של פנייה לכוח עליון בעת צרה. ניסוחן של רבות מבין הברכות של 'תפילת עמידה' מאשש תשובה זו של הגמרא.
התשובה השנייה בגמרא שם אומרת:
"כנגד י"ח חוליות שבשדרה, שבשעה שאדם עומד ומתפלל צריך לשוח בכולן. מה טעם:3 'כל עצמותיי תאמרנה ד' מי כמוך'". הגמרא מדמה את 'תפילת עמידה' על שמונה עשרה ברכותיה, למבנה חוט שדרה שלו שמונה עשרה חוליות.
4 החוליות מאפשרות את תנועתו ואת גמישותו של הגב. אדם 'קשה עורף' הוא מי שחוליותיו אינן גמישות והוא לא מניע את עורפו. בתשובה זו מדגישה הגמרא כי התפילה בה אדם כורע ומשתחווה הינה ביטוי לכניעה של האדם מול אלוקיו. אנשי כנסת גדולה תיקנו את 'תפילת עמידה' על שלל ברכותיה, כביטוי לחולשה ולחוסר יכולת אנושית, המחייבת את בני האדם לפנות לאלוקים.
בהבדל מן התשובה הראשונה, שלפיה התפילה נעשית בעת צרה, בתשובה זו מדובר בתפילה תמידית, הנובעת ממעמד קבוע של חולשה וכניעה של האדם מול אלוקיו. רוב רובו של מזמור 'תהילים', ממנו מביאה הגמרא את הפסוק 'כל עצמותיי תאמרנה', עוסק בבקשת דוד לסיוע אלוקי כנגד שונאי החינם האורבים לו, כששנאת חינם היא אבטיפוס לחולשות ולמגבלות של האדם, המשחרות לפיתחו בעל כורחו ושלא באשמתו, ושכנגדן נזקק האדם לסיוע אלוקי.
התשובה השלישית אומרת:
"כנגד י"ח אזכרות שכתוב5 ב'הבו לד' בני אלים'". כלומר, 'תפילת עמידה' מכילה שמונה עשרה ברכות כנגד שמונה עשר אזכורים של שם ד' המופיעים במזמור כט ב'תהילים' הפותח במילים: "הבו לד' בני אלים". ברור כי לא ניתן לקבל את הסבר הגמרא כפשוטו. ברור שהבחירה במזמור זה מכל מאה וחמישים מזמורי 'תהילים' אינה יכולה להתבסס על דימיון טכני (יח אזכרות) בלבד. ובכן, מזמור 'תהילים' כט עוסק בנושא אחד ויחיד והוא עוצמתו הבלתי מוגבלת של הקב"ה אל מול איתני הטבע. קול ד' המתואר במזמור חזק מהמים, חזק מהארזים, חזק מההרים הגבוהים וחזק מכל כוח אחר שקיים בעולם. על רקע תיאור כוחו הבלתי מוגבל של אדון עולם ברור כי לא נותר לבני האדם אלא להתפלל לפניו ולהתחנן על חייהם.
תשובה זו אינה חופפת לתשובה הקודמת אלא משלימה אותה. מזמור כט ב'תהילים' מדגיש כי האדם מתפלל לאדון עולם בעל הכוחות כולם. כוחותיו האינסופיים מעמידים את כל יצורי עולם, חזקים כחלשים, נטולי כוח ויכולת לפניו. התשובה הקודמת הדגישה כי חולשת האדם דוחפת אותו להתפלל לפני קונו. ובתשובה השלישית מדגישים חז"ל כי החולשה אינה רק של האדם ביחס לאלוקיו, אלא של המציאות כולה מול האלוקים.
בתשובה הרביעית אומרת הגמרא:
"כנגד י"ח פעמים שאבות כתובים בתורה". גם בתשובה זו למספר הברכות ערך משני בלבד, ביחס לשאלה המרכזית שהיא תכלית התפילה. אבות האומה הם תשתית קיום הלאום היהודי במשך הדורות, קיום שמיוצג בסמלים הקשורים באלוקי ישראל ובתפילה. התפילה משייכת את היהודי לעמו בכל הגלויות בהן נמצא עם ישראל. בניגוד לחיים היהודיים במדינת ישראל, הכוללים סמלים לאומיים כצבא, דגל, טריטוריה ופרלמנט - בגלות, הסמל הלאומי המרכזי של עם ישראל הוא בית הכנסת והתפילות המתנהלות בו.
בתשובתה החמישית אומרת הגמרא:
"כנגד י"ח ציוויים שכתוב בפרשת משכן שני".
תשובה זו מתייחסת למספר הפעמים בהן מוזכר הפעל "צו" במלאכת הקמת המשכן בפרשיות 'ויקהל' ו'פקודי' המתארות בפועל את מלאכת ההקמה, בניגוד לפרשיות 'תרומה' ו'תצווה' המתארות את ציווי אלוקים למשה. ביסוד תשובה זו עומדת השאיפה האנושית הבסיסית לקרבת אלוקים המתממשת במשכן ובמקדש ובאמצעות התפילה. תפילה לא נובעת רק מחולשה או ממחסור אלא גם מתוך כמיהה של האדם להידבק ברוחני ובנשגב הקדוש ברוך הוא, על אף היומרה הגדולה הכרוכה בשאיפה כזאת.
עד כאן חמישה מניעים שונים לתפילה על-פי חז"ל ואלו הם: תפילה הנובעת ממצוקה בה שרוי האדם. תפילה המעידה כי האדם מכיר בחוסר יכולתו ואפסותו מול היקום. תפילה נוכח גדלותו הבלתי נתפסת של אדון הכל. תפילה כחלק משייכות לעם או לעדה שתפילה היא חלק מהטקס שלה, ותפילה כמענה וכמימוש של השאיפה לקרבת אלוקים. כידוע לנו, מניסיון תפילותינו האישיות, אין כל סתירה בין מניעים אלה. וכאמור, ברכות הבקשה של 'תפילת עמידה' מבוססות על אותם חמישה מניעים.
נדמה כי בראש ובראשונה, נובעות תפילותיו של אדם מתוך צורך גדול בעזרה אלוקית לאדם כפרט, ולעם ישראל כציבור. ואמנם, תפילה לעזרה היא המניע הראשון שפירטו חז"ל בתשובותיהם, אבל כפי שיפורט להלן כל הבקשות המפורטות ב'תפילת עמידה' ובעצם בכל תפילה - נובעות מאותם חמישה מניעים המפורטים ב'תלמוד הירושלמי'.
הערות:
1. 'תלמוד בבלי' מסכת 'ברכות' דף כח עמוד ב, 'תלמוד ירושלמי' מסכת 'ברכות' פרק ד משנה ג דף לג עמוד ב. שני התלמודים דנים באותה משנה האומרת: 'בכל יום ויום מתפלל אדם שמונה עשרה', ושואלים את השאלה" 'למה שמונה עשרה'? .
2. לצורך הדיון נתעלם מבעיית הגמרא המדגישה כי בתחילת ספר 'תהילים' מוצאים אנו תשע עשרה מזמורים עד למזמור הנדון, ולא שמונה עשרה מזמורים כמצוין בתשובת הגמרא.
3. 'תהילים' מזמור לה פסוק י.
4. לא ברור לאיזו קבוצת חוליות בגב מתייחסת הגמרא לאור הידע הנוכחי באנטומיה של הגב, אולם סביר כי מדובר בחוליות המרכזיות בלבד.
5. 'תהילים' מזמור כט.