|
|
מבוא לסוגיה |
אורז
האורז הוא עשב חד-שנתי שגובהו כמטר אחד, והוא גדל בעיקר בביצות או כגידול שלחין קיצי. מוצאו במזרח הרחוק, אולם הוא הובא לארץ עוד בתקופת המשנה.
החלק הנאכל מצמח האורז הם הגרגרים שלרוב הם צהבהבים (אך יש גם זנים אדומים) והם משמשים בעיקר לדייסה. מפני מיעוט חומר הדבק באורז קשה לעשות ממנו לחם, אך למרות זאת היו עושים פת רק מאורז או מערבים אורז בשאר דגני הלחם. |
דוחן
נחלקו הדעות בין המפרשים הראשונים ביחס לזיהויו של הדוחן. בין החוקרים החדשים הזיהוי המקובל הוא עם הדוחן התרבותי הקרוי Panicum miliaceum. זהו עשב הוא רב-שנתי שגובהו ממטר עד מטר וחצי. לגרגריו הקטנים (3-2 מילימטרים) צבע צהבהב.
בזמן הקדום התקינו ממנו לחם שטעמו לא היה משובח. כיום השימוש הרגיל בדוחן הוא למספוא או לדייסות. לעתים מערבים את הדוחן בשאר מיני התבואה המשמשים ללחם. |
לימוד הסוגיה קושיית הגמרא 2. למרות הדמיון בין שתי המימרות קיים הבדל ביניהן. מהו? 3. מהי הקושיה? תשובת הגמרא 5. שלב א: מדוע לא הסתפקו רב ושמואל ואמרו רק את המימרה "כל שהוא..."? 6. שלב ב: מדוע לא הסתפקו רב ושמואל ואמרו רק את המימרה "כל שיש בו..."? מסקנת הסוגיה 8. לפי רב ושמואל, מה מברכים על תבשיל העשוי כולו מאורז או מדוחן? מדוע? |