האם תמיד מברכים "מזונות" על תבשיל
שמעורב בו דגן?

עמירם דומוביץ

ברכות לט, ע"א: אמר רב אשי (32) - תוך תוך (40)


מבוא לסוגיה
בדף לו, ע"ב למדנו את שיטת רב ושמואל, "כל שיש בו מחמשת מיני דגן - מברכין עליו 'בורא מיני מזונות' ". ראינו בסוגיות שם, שגם אם התבשיל מורכב ממיעוט של אחד מחמשת מיני דגן, כל התבשיל נדון לפי הדגן שבו, וברכתו "מזונות". הסיבה לכך היא שהדגן הופך את התבשיל למזין. מהסוגיה כאן מסיקים אם לכלל זה יש יוצאים מן הכלל, ומה הם הקריטריונים שלהם.

לימוד הסוגיה

שיטת רב כהנא "בהווא אמינא"

1. מה מברכים על תבשיל סלקא (תרד) שבדרך כלל אין מערבים בו הרבה קמח?
2. האם דינו של רב כהנא סותר את הכלל של רב ושמואל?
3. מה מברכים על תבשיל לפתא שבדרך כלל מערבים בו הרבה קמח?


שיטת רב כהנא בסופו של דבר

4. מה מברכים על התבשילים המוזכרים בסוגיה, ומה הנימוק לפסיקתו?
5. האם דינו של רב כהנא סותר את הכלל של רב ושמואל? נמק.


מימרת רב חסדא

6. כיצד, לפי אביי, יש להכין את תבשיל התרדין כדי שהוא יהיה "יפה ללב וטוב לעיניים, וכל שכן לבני מעיים"?

הלכה למעשה
שו"ע או"ח סימן רח, סעיף ב
חמשת מיני דגן ששלקן או כתשן ועשה מהם תבשיל כגון מעשה קדירה כגון הריפות וגרש כרמל ודייסא, אפילו עירב עמהם דבש הרבה יותר מהם או מינים אחרים הרבה יותר מהם, מברך עליו "בורא מיני מזונות" ולבסוף "על המחיה". אבל אם לא נתן הדגן בתבשיל אלא לדבקו ולהקפותו, בטל בתבשיל.

7. נסח כלל: מתי מברכים על תבשיל שיש בו מחמשת מיני דגן "בורא מיני מזונות" ומתי לא?
8. מה מברכים על שניצל המצופה פירורי לחם ועל גפילטע-פיש המכיל פירורי לחם? נמק את תשובתך.