המשנה ממטבע שטבעו חכמים יצא או לא יצא?

עמירם דומוביץ

ברכות מ, ע"ב: בנימין רעיא (21) - ומלכותך עליו (32)


לימוד הסוגיה

חלק א

למד את הסוגיה עד "ברכה ראשונה" שורה 26, וענה על השאלות:
1. תרגם: רעיא _________
2. מהי הברכה שחכמים קבעו למקרה של בנימין רעיא? (קרא את כל הסוגיה לפני שאתה עונה).
3. כתוב בלשונך את מהלך הסוגיה:
המקרה:
הדין:
קושיה א:
תשובה:
קושיה ב:
תשובה:
________________________________________________________
________________________________________________________
________________________________________________________
________________________________________________________
________________________________________________________
________________________________________________________


חלק ב

למד את הסוגיה עד "קמ"ל", שורה 29, וענה:
4. בחלק זה הגמרא מקשה "מאי קמשמע לן?", כלומר מהו החידוש בדינו של רב. קושיה זו דומה בתוכנה לקושיית "פשיטא". בביאור המונח התלמודי "פשיטא" למדנו שקיימים שני סוגים של "פשיטא" - "מן ההיגיון" או "מן הידוע". איזה סוג של קושיה מצוי בסוגייתנו? נמק.
5. על איזה קטע מפרשת סוטה נאמר הדין בברייתא שהוא נאמר "בכל לשון"?
6. הסבר את המושג "וידוי מעשר".
7. כיצד הגמרא מתרצת את הקושיה?


חלק ג

למד את הסוגיה עד הסוף שורה 32, וענה.
8. מה תפקידו של המונח התלמודי "גופא"?
9. לפניך הפתיח המקובל של ברכות רבות. סמן במעגל את המילה החייבת להיות בכל ברכה לפי רב ובריבוע את המילה שחייבת להיות בכל ברכה לפי רבי יוחנן.

ברוך אתה ה', אלוקינו מלך העולם, אשר קידשנו במצוותיו וציוונו...

10. האם רב ורבי יוחנן חולקים ביניהם?
11. כיצד נקראת הפרשה שממנה נלקח הפסוק "לא עברתי ממצוותיך ולא שכחתי"?
12. היכן עוד מופיעה הברייתא הדורשת פסוק זה?
13. לפניך דבריו של יוסף היינמן (חוקר תלמוד שפעל במאה ה-20). קרא את דבריו, וכתוב מה הטעם שהוא נותן להלכה של רבי יוחנן, ומה לדעתו המנהג הנוסף שנוסד משום טעם זה.

יוסף היינמן, מעיינות - ימים נוראים ב', עמ' 548, הערה 6
מצינו חידוש דומה: החובה של הזכרת "מלכות" (="מלך העולם") בתחילת כל ברכה וברכה, שפותחים בה ב"ברוך". ראשוני האמוראים הם הקובעים את אמירת "מלכות" כהלכה מחייבת: "כל ברכה שאין בה מלכות אינה ברכה". אולם גם כאן מסתבר שאין הללו באים אלא לאשר את מה שנהוג היה כבר לפני כן. מאידך, בתפילת העמידה, שברכה ראשונה שבה אף היא פותחת ב"ברוך", אין אנו מוצאים עדיין "מלכות", והרי תפילה זו נערכה עריכה סופית בדורו של רבן גמליאל דיבנה, סמוך לאחר החורבן. דומה אפוא ששתי הדרישות, לומר "מלכות" בברכות ולומר "מלכויות" בעמידה של ראש השנה, נתגבשו באותו פרק זמן, פחות או יותר, לערך בדור השני של חכמי יבנה (בראשית המאה השנייה לספירתם). ומסתבר שטעם אחד לשני חידושים אלה: הרצון להדגיש הדגשת-יתר בתפילות שונות את הרעיון שאין לעם ישראל מלך אלא ה' לבדו. הבלטת מוטיב זה ודאי שהייתה מכוונת כנגד מלכות רומי, שישראל היו נתונים לשלטונה. ואולי הייתה המגמה העיקרית מחאה נגד פולחן הקיסרים הרומיים והאלהתם.

הרחבה והעמקה

14. לפניך רשימת מקורות. מיין אותם לשניים, לפי החלוקה הזו:
    א. אסור לשנות את נוסח הברכות שקבעו חכמים, והמשנה לא יצא.
    ב. מותר לשנות (בדיעבד) את נוסח הברכות, והמשנה יצא.

* רב בסוגיה שלנו (חלק א)
* רבי יוסי בסוגיה הקודמת
* רב יהודה דף נד, ע"ב: אמר רב יהודה (10 שורות מלמטה) - יתי מלאודיי
[בעניין חולה שנתרפא, שמעיקר הדין צריך לברך "ברוך הגומל לחסדים טובים"]
* המשנה, דף יא, ע"א.


הלכה למעשה
עיין בדברי הרשב"א וענה על השאלות:
רשב"א מ, ע"ב
והא בעינן שלוש ברכות, מאי יצא דקאמר רב, יצא ידי ברכה ראשונה. וקא משמע לן דאף על גב דלא אמרה כי היכי דתקינו לה רבנן, יצא. ומינה שמעינן דאין נוסח הברכות מעכב כל זמן שהוא שומר את המטבע, כלומר שלא יעשה מן הקצר ארוך ומן הארוך קצר. וכבר כתבתי בפרק קמא (לעיל יא, א) דמטבע ארוך הוא שפותח וחותם וקצר שפותח ואינו חותם או שחותם ואינו פותח ואינה ברכה סמוכה לחברתה. ואם היה משנה את המטבע, לא יצא, כדתנן בפרק קמא דמכלתין "מקום שאמרו להאריך, אינו רשאי לקצר: לקצר, אינו רשאי להאריך". ומשום הכי מסתבר לי דבהא אפילו ידי ברכה ראשונה לא יצא, אלא אם כן פותח וחותם בה, דברכה ראשונה של ברכת המזון ארוכה, והלכך צריך שיאמר: "בריך רחמנא מריה דהאי פיתא, בריך רחמנא דזן כולה" וכיוצא בזה, כדי שיהא פותח ב"ברוך" וחותם ב"ברוך". ולרבי יוחנן נמי דבעי מלכות, הכי נמי בעינן שיזכיר מלכות, והיינו דבתר הא אידכר פלוגתא דרב ורבי יוחנן. אחר כך מצאתי מקצת ספרים שגורסים כן בפירוש: ולרבי יוחנן דאמר כל ברכה שאין בה מלכות אינה ברכה, דאמר בריך רחמנא מלכא מריה דהאי פיתא.

15. עיין ברשימת המקורות לעיל: אילו מקורות הרשב"א מקבל להלכה, ואילו לא?
16. לאור דברי הרשב"א, נסח את הברכה של בנימין רעיא באופן שהיא תתיישב עם דברי רב בסוגייתנו, עם דברי המשנה (יא:) ועם דברי רבי יוחנן בסוגייתנו.
17. במהלך הסוגיה למדנו כמה עניינם בהלכות ברכות. עיין בדברי הרמב"ם המובאים בהמשך, וסכם לעצמך כיצד הוא פסק בעניינם אלו:
    א. ברכה שאינה בלשון הקודש, מה דינה?
    ב. אם שינה את הנוסח של חכמים, מה דינו?
    ג. אילו מלים חייבות להופיע בכל ברכה?
רמב"ם, הלכות ברכות פרק א, הלכות ה-ו
ונוסח כל הברכות עזרא ובית דינו תיקנום. אין ראוי לשנותם ולא להוסיף על אחת מהם ולא לגרוע ממנה. וכל המשנה ממטבע שטבעו חכמים בברכות אינו אלא טועה. וכל ברכה שאין בה הזכרת השם ומלכות אינה ברכה, אלא אם כן הייתה סמוכה לחברתה.
וכל הברכות כולן נאמרים בכל לשון, והוא שיאמר כעין שתיקנו חכמים. ואם שינה את המטבע, הואיל והזכיר אזכרה ומלכות ועניין הברכה, אפילו בלשון חול יצא.

עיין בדברי השו"ע, וענה על השאלות:
שו"ע או"ח סימן קסז, סעיף י
אם במקום ברכת "המוציא" בירך "שהכל נהיה בדברו", או שאמר "בריך רחמנא מלכא מאריה דהאי פיתא", יצא.

שו"ע או"ח סימן ריד, סעיף א
כל ברכה שאין בה שם או מלכות אינה ברכה, ואם דילג שם או מלכות, יחזור ויברך. ואפילו לא דילג, אלא תיבת העולם לבד, צריך לחזור ולברך, דמלך לבד אינה מלכות.

18. עיין שוב ברשימת המקורות (למעלה). על אילו מקורות התבסס השו"ע בפסיקתו ההלכתית? איזה מקור הוא דחה, ואיזה מקור אינו קשור לכאן?
19. איזו מילה שלא הוזכרה עד כה חייבים לומר בכל ברכה, ומה הנימוק של השו"ע לדין זה?
20. למד את התוספות, ד"ה "אמר אביי..."
    א. מה הן הברכות שהתוספות מביא שאין מזכירים בהן מלכות?
    ב. כיצד התוספות מסביר מדוע בברכות אלו אין מזכירים מלכות?