יוסף היינמן, מעיינות - ימים נוראים ב', עמ' 548, הערה 6
מצינו חידוש דומה: החובה של הזכרת "מלכות" (="מלך העולם") בתחילת כל ברכה וברכה, שפותחים בה ב"ברוך". ראשוני האמוראים הם הקובעים את אמירת "מלכות" כהלכה מחייבת: "כל ברכה שאין בה מלכות אינה ברכה". אולם גם כאן מסתבר שאין הללו באים אלא לאשר את מה שנהוג היה כבר לפני כן. מאידך, בתפילת העמידה, שברכה ראשונה שבה אף היא פותחת ב"ברוך", אין אנו מוצאים עדיין "מלכות", והרי תפילה זו נערכה עריכה סופית בדורו של רבן גמליאל דיבנה, סמוך לאחר החורבן. דומה אפוא ששתי הדרישות, לומר "מלכות" בברכות ולומר "מלכויות" בעמידה של ראש השנה, נתגבשו באותו פרק זמן, פחות או יותר, לערך בדור השני של חכמי יבנה (בראשית המאה השנייה לספירתם). ומסתבר שטעם אחד לשני חידושים אלה: הרצון להדגיש הדגשת-יתר בתפילות שונות את הרעיון שאין לעם ישראל מלך אלא ה' לבדו. הבלטת מוטיב זה ודאי שהייתה מכוונת כנגד מלכות רומי, שישראל היו נתונים לשלטונה. ואולי הייתה המגמה העיקרית מחאה נגד פולחן הקיסרים הרומיים והאלהתם.

רשב"א מ, ע"ב
והא בעינן שלוש ברכות, מאי יצא דקאמר רב, יצא ידי ברכה ראשונה. וקא משמע לן דאף על גב דלא אמרה כי היכי דתקינו לה רבנן, יצא. ומינה שמעינן דאין נוסח הברכות מעכב כל זמן שהוא שומר את המטבע, כלומר שלא יעשה מן הקצר ארוך ומן הארוך קצר. וכבר כתבתי בפרק קמא (לעיל יא, א) דמטבע ארוך הוא שפותח וחותם וקצר שפותח ואינו חותם או שחותם ואינו פותח ואינה ברכה סמוכה לחברתה. ואם היה משנה את המטבע, לא יצא, כדתנן בפרק קמא דמכלתין "מקום שאמרו להאריך, אינו רשאי לקצר: לקצר, אינו רשאי להאריך". ומשום הכי מסתבר לי דבהא אפילו ידי ברכה ראשונה לא יצא, אלא אם כן פותח וחותם בה, דברכה ראשונה של ברכת המזון ארוכה, והלכך צריך שיאמר: "בריך רחמנא מריה דהאי פיתא, בריך רחמנא דזן כולה" וכיוצא בזה, כדי שיהא פותח ב"ברוך" וחותם ב"ברוך". ולרבי יוחנן נמי דבעי מלכות, הכי נמי בעינן שיזכיר מלכות, והיינו דבתר הא אידכר פלוגתא דרב ורבי יוחנן. אחר כך מצאתי מקצת ספרים שגורסים כן בפירוש: ולרבי יוחנן דאמר כל ברכה שאין בה מלכות אינה ברכה, דאמר בריך רחמנא מלכא מריה דהאי פיתא.

רמב"ם, הלכות ברכות פרק א, הלכות ה-ו
ונוסח כל הברכות עזרא ובית דינו תיקנום. אין ראוי לשנותם ולא להוסיף על אחת מהם ולא לגרוע ממנה. וכל המשנה ממטבע שטבעו חכמים בברכות אינו אלא טועה. וכל ברכה שאין בה הזכרת השם ומלכות אינה ברכה, אלא אם כן הייתה סמוכה לחברתה.
וכל הברכות כולן נאמרים בכל לשון, והוא שיאמר כעין שתיקנו חכמים. ואם שינה את המטבע, הואיל והזכיר אזכרה ומלכות ועניין הברכה, אפילו בלשון חול יצא.

שו"ע או"ח סימן קסז, סעיף י
אם במקום ברכת "המוציא" בירך "שהכל נהיה בדברו", או שאמר "בריך רחמנא מלכא מאריה דהאי פיתא", יצא.

שו"ע או"ח סימן ריד, סעיף א
כל ברכה שאין בה שם או מלכות אינה ברכה, ואם דילג שם או מלכות, יחזור ויברך. ואפילו לא דילג, אלא תיבת העולם לבד, צריך לחזור ולברך, דמלך לבד אינה מלכות.