פעמים יבאו צוויים בתורה, אין אותן הציוויים מצווה, אבל הם הקדמות לעשיית המצווה. כאילו הוא מספר איך ראוי שתעשה המצווה ההיא.

דמיון זה אומרו "ולקחת סלת ואפית אותה", כי אינו ראוי שימנה לקיחת סולת מצווה, ועשייתו לחם מצווה. אבל נמנה אומרו "ונתת על השולחן לחם פנים לפני תמיד". הנה המצווה היא אמנם להיות הלחם תמיד לפני ה', ואחר כך סיפר איך יהיה זה הלחם, וממה זה יהיה. ואמר שהוא יהיה מסולת, ויהיו שתים עשרה חלות.

ועל זה הדרך עצמו אין ראוי שימנה אומרו "ויקחו אליך שמן זית זך", אבל ימנה אומרו "להעלות נר תמיד", והוא הטבת נרות, כמו שהתבאר בתמיד.

ועל זה הדרך בעצמו לא ימנה אומרו "קח לך סמים", אבל ימנה הקטרת הקטורת בכל יום, כמו שבא בו הכתוב בו "בבקר בבקר בהיטיבו את הנרות יקטירנה ובהעלות אהרן את הנרות". וזאת היא המצווה המנויה, ואומרו "קח לך סמים" - הקדמה לצווי שהוא מבאר איך תעשה המצווה הזאת והקטורת הזאת, מאיזה דבר תהיה.

וכן "קח לך בשמים ראש" לא ימנה, ואמנם ימנה הציווי שציוונו שנמשח כוהנים גדולים ומלכים וכלי הקדש בשמן המשחה המתואר. ועל הדרך הזה הקש כל מה שדומה לו, עד שלא יתרבה אצלך מה שאין ראוי לרבותו. וזאת כוונתנו בזה השורש, והוא דבר מבואר.

ואמנם זכרנוהו ועוררנו עליו, בעבור כי כבר טעו בו רבים גם כן, ומנו קצת הקדמות המצוות עם המצווה עצמה בשתי מצוות, כמו שיתבאר למי שיבין מנין הפרשיות שזכר רב שמעון קיירא ז"ל, הוא וכל מי שנמשך אחריו מזוכרי הפרשיות במניינם.