הקדמה כללית [לספר "משנה תורה"]
הספר לא יכלול שמות חכמיםהרותה לכ לולכיו - הנשמה
החיבור בלשון
מבנה הספר
מניין המצוות
שיטת חלוקת המצוות
מחברי "אזהרות" השתבשו בעקבות "הלכות גדולות"
השורש הראשון
שאין ראוי למנות בכלל הזה המצוות שהן מדרבנן
"לא תסור" אינו הופך דרבנן לדאורייתא
הטעות במניית מצוות דרבנן
השורש השני
שאין ראוי למנות כל מה שלומדים באחת משלוש עשרה מידות שהתורה נדרשת בהן,
או מריבוי סיבת הטעות בדרשות אלה
גם דקדוקי משה אינם דאורייתא
השורש השלישי
שאין ראוי למנות מצוות שאין נוהגות לדורות
טעות מי שמנה מצוות זמניות
השורש הרביעי
שאין ראוי למנות הציוויים הכוללים התורה כולה
השורש החמישי
שאין ראוי למנות טעם המצווה מצווה בפני עצמה
השורש השישי
שהמצווה שיהיה בה עשה ולא תעשה, ראוי למנות עשה שבה
עם מצוות עשה ולאו שבה עם מצוות לא תעשה
השורש השביעי
שאין ראוי למנות דקדוקי המצווה
דוגמה ממצוות חליצה
דוגמה ממטמא מקדש וקודשיו
דוגמה משגגת מצווה
דוגמה מדין אשת איש שזנתה
דוגמה מדין מכה נפש בשגגה
טעותו של בעל הלכות גדולות
השורש השמיני
שאין ראוי למנות שלילת החיוב עם האזהרה
"לא תעשה" הוא ציווי
השלילה אינה ציווי אלא עובדה
בין אזהרה ושלילה
דוגמה: לא תצא כצאת העבדים
"לא יומתו כי לא חופשה"
"ולא יהיה כקרח וכעדתו"
רק התוכן קובע אם הפסוק שלילה או אזהרה
"השמר" "פן" ו"אל"
ציווי להכריז שלא עשינו דבר - הוא מצווה ולא אזהרה
השורש התשיעי
שאין ראוי למנות הלאווים והעשה, אבל הדברים המוזהר מהם והמצווה בהם
חזרה על ציווי היא לחיזוק ולא להוספת מצווה
דוגמה: מצוות השבת
הניסוח "עבר על כמה לאווין" אינו מכפיל את הלאוין
דוגמאות: ציצית, תפילין ואונאת הגר
מניין המצוות הוא מניין העניינים
לאו שבכללות (א): נושאים שונים
לאו שבכללות (ב)
טעות המונה איסורי כהן כמצווה אחת
השורש העשירי
שאין ראוי למנות ההקדמות אשר הם לתכלית אחת מן התכליות
השורש האחד עשר
שאין ראוי למנות חלקי המצווה כל חלק בפני עצמו, אם כללם מצווה אחת.
גם מצוות שאינן מעכבות זו את זו הן אחת
השורש השנים עשר
שאין ראוי למנות חלקי המלאכה מהמלאכות שבא הציווי בעשייתם כל חלק וחלק בפני עצמו.
השורש השלושה עשר
שהמצוות לא ירבה מספרם במספר הימים שתתחייב בהן המצווה ההיא
השורש הארבעה עשר
ראוי למנות העמדת הגדרים במצוות עשה
טעות במניין העונשים