הנה יבואו בתורה ציוויים ואזהרות, אינן בדיבר רמוז, אבל יכללו המצוות כולם. כאילו יאמר 'עשה כל מה שצויתיך לעשות, והיזהר מכל מה שהיזהרתיך ממנו'; או 'לא תעבור דבר ממה שצויתיך בו'.

ואין פנים למנות הציווי הזה מצווה בפני עצמה, שהוא לא יצווה לעשות מעשה מיוחד שיהיה מצוות עשה, ולא יזהיר מעשות מעשה מיוחד שיהיה מצוות לא תעשה. וזה כאומרו "ובכל אשר אמרתי אליכם תשמרו", וכאומרו "את חקותי תשמרו ואת משפטי תעשון ושמרתם את משמרתי", ורבים כאלה.

וכבר טעו בשורש הזה גם כן, עד שמנו "קדושים תהיו" מצווה מכלל מצוות עשה, ולא ידעו שאומרו "קדושים תהיו" "והתקדשתם והייתם קדושים" הם ציוויים לקיים כל התורה, כאילו יאמר 'היה קדוש בעשותך כל מה שציוויתיך בו, והיזהר מכל מה שהזהרתיך ממנו'. ולשון ספרא "קדושים תהיו - פרושים תהיו", רוצה לומר היבדלו מן הדברים המגונים כולם שהזהרתי אתכם מהם.

ובמכילתא אמרו:

ואנשי קדש תהיון לי -
איסי בן יהודה אומר:
כשהקדוש ברוך הוא מחדש מצווה לישראל,
הוא מוסיף להם קדושה.

רוצה לומר, כי זה הציווי אינו צווי עומד בעצמו, אבל הוא נמשך אחר מצווה שנצטוו בה, ומקיים הציווי ההוא יקרא קדוש. ואין הפרש בין אומרו "קדושים תהיו" לבין "עשו מצוותי". כלום היינו אומרים שזו מצוות עשה מחוברת אל המצוות שנרמז אליהם שנצטווינו לקיימן? כן לא נאמר ב"קדושים תהיו" והדומים להם, שהיא מצווה, כי לא צווה לעשות דבר, זולת מה שידענו. ולשון ספרי "והייתם קדושים - זו קדושת מצוות". הנה כבר התבאר מה שהלכנו סביבו.

ומזה השורש גם כן אומרו "ומלתם את ערלת לבבכם", רוצה לומר שיקבל וישמע כל מה שקדם זכרו מן המצווה. וכן "וערפכם לא תקשו עוד", רוצה לומר אל תקשה את לבך ותקבל כל מה שצויתיך ולא תעבור עליו.