האדם פונה לאלוהים
האדם המתפלל
בתורה מוזכרות תפילות שבהן היהודי מודה לה' על מה שנתן לו. למשל: היהודי חייב להביא לבית המקדש "ביכורים". הביכורים הם פירות חדשים שמביאים אותם למקדש ונותנים אותם לכוהן. כאשר היהודי נותן את הביכורים, הוא מזכיר את תולדות ישראל מאז יציאת מצרים, מודה לה' על כל הטוב שעשה לו, ומסיים:
"ועתה הבאתי את ראשית פרי האדמה אשר נתת לי, ה'!" (דברים כ"ו, ט').בספר שמואל (שמואל א', א'( מובאת תפילתה של חנה, שהייתה עקרה והתפללה לה' שייתן לה בן. תפילתה של חנה והתנהגותה בזמן התפילה הפכו להיות מודל לצורת התפילה.
המתפלל עומד ופניו לכיוון בית המקדש. בשעה שגמרו את בניית בית המקדש, התפלל שלמה המלך תפילה חגיגית, ואמר, כי בית המקדש יהיה מקום לתפילה לכל אדם, יהודי או נכרי. כל אדם המתפלל אל ה' יפנה בתפילתו לכיוון בית המקדש.
בהתחלה הייתה התפילה אישית: כל אדם התפלל במלים שלו וביקש על מה שהיה חסר לו. אדם שהיה שמח, התפלל לה' והודה לו על הטובה שקיבל. כל אדם ניסח את התפילה לפי הבנתו ולפי הרגשתו. לא היו סידורים, ולא היו זמנים קבועים לתפילות.
התפילה הקבועה
לבני אדם קשה להמציא תפילה בכל רגע לפי מה שחסר להם. המעבר לתפילה מסודרת בא כדי לעזור לבני אדם למצוא תפילה המתאימה לצרכים שלהם ולדברים שהם מבקשים בכל רגע. כדי לעזור לאנשים להתפלל חיברו תפילות מסודרות, שיש בהם כל מה שאדם רוצה להתפלל עליו.
תפילת העמידה
בתפילת העמידה יש שלושה חלקים: החלק הראשון הוא שבח לה' על כוחו הגדול ועל קדושתו. החלק השני מכיל בקשות אישיות שהיהודי מבקש: פרנסה, רפואה, שכל וכדומה. חלק זה אינו קיים בתפילות שבת וחג, כי בקשות אלה מבקשים מתוך צער, ושבתות וחגים הם ימי שמחה. בחלק השלישי אנו מודים לה' על מה שיש לנו. התפילה נגמרת בבקשה על השלום: "שים שלום טובה וברכה... עלינו ועל כל ישראל עמך."
קריאת שמע
הפסוק "שמע ישראל, ה' אלוקינו ה' אחד" מבטא את הרעיון היסודי של היהדות. לכן פסוק זה הוא התפילה האחרונה בחייו של היהודי.
סדר התפילות
בשבתות ובחגים מוסיפים תפילה נוספת, תפילת מוסף. תפילה זו מתארת את עבודת הקודש בבית המקדש בשבת ובחג.
ביום הכיפורים מוסיפים עוד תפילה, תפילת נעילה. זוהי תפילה הנאמרת בסוף יום הכיפורים. התפילה נאמרת בהתרגשות רבה, והיא סוף יום הדין, יום הכיפורים.
תפקיד בית הכנסת
בית הכנסת ממלא את מקומו של בית המקדש. קוראים לבית הכנסת "מקדש מעט". התפילות הן במקום עבודת הקודש של הכוהנים, ובית הכנסת הוא מקום העבודה. במקומות רבים ממלא בית הכנסת גם את תפקיד המרכז הרוחני של הקהילה. שם לומדים, שם מתפללים, ושם מתאספים בעת הצורך.
תפילה בציבור
מה חשיבותה של התפילה בציבור? חכמי התלמוד כותבים, כי תפילה בציבור טובה יותר מתפילת היחיד. רבי יהודה הלוי, הפילוסוף היהודי שחי בספרד במאה ה-11, מסביר זאת כך: האדם היחיד המתפלל מבקש דברים שהם טובים בשבילו. אך לפעמים מה שטוב לאחד רע לשני. לעומת זאת, כאשר רבים מתפללים יחד, הם מבקשים תמיד מה שטוב לכולם. לכן תפילת הרבים היא תפילה מדויקת יותר ומתאימה יותר. רבי יהודה הלוי גם משווה את תפילת הרבים למלחמה של רבים: אם כל אחד מגן על ביתו, העיר אינה מוגנת. לעומת זאת, אם כל התושבים מגנים על העיר ביחד, העיר מוגנת. זהו הרעיון של התפילה בציבור. כל המתפללים מבקשים אותו דבר, בשביל כולם.
התפילה המסודרת מתאימה לאנשים רבים, וכמובן שחסר בה מה שצריך האדם היחיד. לשם כך יש תפילות אישיות: יש אפשרות לאדם להוסיף תפילה אישית לתפילה המסודרת הכתובה בסידור.
האדם פונה לאלוהיו בתפילה. יש דרך נוספת שבה אדם פונה לאלוקים: בברכה.
הברכה היא דרך שבה אדם נותן תודה על דבר שהוא מקבל. חוקי הטבע נקבעים על ידי האלוקים. הסדר האלוהי קובע מה יקבל כל אדם. כאשר אדם מקבל משהו, הוא מודה על כך.
הברכה היא מתן תודה לפני האכילה ואחריה. הברכה היא גם מתן תודה על הנאה שאדם נהנה. אדם מריח ריח טוב, והוא מברך על כך. אדם רואה תופעות טבע שעושות עליו רושם, והוא מברך. אדם מברך על הרעם שהוא שומע, על הברק שהוא רואה, והוא מברך גם כשהוא שומע שמועות טובות וכשהוא לובש בגד חדש.
הברכה היא הקשר היומי הקבוע של אדם לאלוקים.
פרשת "שמע ישראל" מבטאת את הקשר עם ה' ואת החובה לזכור את המצוות שהוא ציווה.
הרעיון הזה חוזר כמה פעמים בפרשת שמע:
בפרשה הראשונה כתוב:
ואהבת את ה' אלוהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך.וכך גם בפרשה השנייה של "שמע ישראל":
והיו הדברים אלה אשר אנוכי מצווך היום על לבבך...
וקשרתם לאות על ידך והיו לטוטפות בין עיניך,
וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך.
והיה אם שמוע תשמעו אל מצוותייהפרשה השלישית של "שמע ישראל" מזכירה את המצווה ללבוש ציצית, ותפקיד הציצית הוא:
אשר אנוכי מצווה אתכם היום,
לאהבה את ה' אלוהיכם ולעבדו בכל לבבכם ובכל נפשכם...
הישמרו לכם פן יפתה לבבכם,
וסרתם ועבדתם אלהים אחרים, והשתחוויתם להם...
ושמתם את דבריי אלה על לבבכם ועל נפשכם...
"וראיתם אותו, וזכרתם את כל מצוות ה' ועשיתם אותם".משלוש הפרשיות האלה לומדים את שלוש מצוות הזיכרון, מצוות המזכירות לאדם את העובדה שהוא יהודי ואת חובותיו בגלל היותו יהודי: המזוזה, הציצית והתפילין.
המזוזה
|
המזוזה מוכרת לכל יהודי: לפתח הבית מחברים קופסה ובה קלף,
ועליו כתובה פרשת "שמע ישראל". תפקיד המזוזה כתוב בפרשה שבמזוזה: "ושמתם את דברי אלה על לבבכם ועל נפשכם... וכתבתםהרעיון של פרשת "שמע ישראל" הוא לזכור את ה', לאהוב אותו ולזכור את חובותינו כיהודים. המזוזה הנמצאת בפתח כל בית יהודי מזכירה זאת. אפשר להכיר בית יהודי לפי המזוזה שבו, ובזה המזוזה ממלאת את התפקיד שלה, להזכיר ליהודי את חובותיו כיהודי. |
|
הציצית
יש הרגילים ללבוש באופן קבוע, מתחת לבגד העליון, בגד קטן, מרובע, ובו ציציות. לבגד זה קוראים "טלית קטן" או ציצית.
מטרת הציצית מפורשת בפרשת "שמע ישראל": "וראיתם אותו, וזכרתם את כל מצוות ה', ועשיתם אותם, ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם." הציצית מזכירה לאדם את היותו יהודי. היא עוזרת לאדם לעצור את עצמו כאשר הוא שוכח את חובותיו.
התפילין
את התפילין מניחים על הראש ועל הזרוע. יש בזה מעשה סמלי: הראש מסמל את ההיגיון, את המחשבה. היהודי שם תפילין על הראש, והוא מראה בהנחת התפילין שהוא חושב כמו יהודי, חושב על פי הרעיונות של התורה. הזרוע מסמלת את הכוח, את המעשה. היהודי שם את התפילין על הזרוע, והוא מראה שהוא מתנהג כמו יהודי.
