1. נוסח התפילה המקובל אצל כל יהודי מרוקו הוא הנוסח המקובל אצל עדות המזרח, בשינויים קלים, כפי שהוא מובא בסידור השלם "תפילה לדוד", הוצ' דוד ויזמן, קזבלנקה תשי"א.
2. כל ההפטרות שיש בהן הבדלי מנהג, יהודי מרוקו מפטירים כמנהג הספרדים, חוץ מההפטרה לשבת פ' שמות, שבה מפטירים "הבאים ישרש יעקב" (ישעיה כז, ו), כמנהג האשכנזים.
1. גבאי בית-הכנסת נקרא "פקיד". ב"מי שבירך" שעושים לו בשבתות ובימים טובים ניתן לו התואר "הפקיד הנאמן".
2. ה"שליח" (שליח-הציבור) עובר לפני התיבה בכל התפילות, בין בחול בין בשבת, כשהוא נוכח בבית-הכנסת. אין חלוקת תפקידים בין חזן ובעל-קורא, כי ה"שליח" חייב לדעת גם לקרוא בתורה. כמו כן עליו להיות ירא שמים ובעל קול נעים.
3. תפקיד חשוב נמסר ל"פייטן" שתפקידו לזמן קטעי תפילה שונים, כגון "שירת-הים", "א-ל אדון על כל המעשים", זמירות לשבתות ולימים-טובים. הוא שר בשמחות של המתפללים ובעליות לתורה, ויש שהוא מארגן מקהלה הנקראת "חברת נעים זמירות", וזו מסייעת לו בתפקידו.
4. ה"מסדר" - הוא הקורא את פסוקי דזמרא וקטעי תפילה אחרים, כגון: ה"פתיחה" (עד להודו), נשמת, יוצר, ואף קורא את שמע והברכות שלאחריה. גם כשה"שליח" עומד לפני התיבה, ה"מסדר" הוא שמסדר את התפילה. הדברים אמורים לגבי התפילות בימי חול, שבתות וימים טובים. תפקיד ה"מסדר" אינו קבוע לאדם אחד אלא נמסר לאנשים אחדים וניתן בדרך כלל לשינוי.
5. התפילה בבית-הכנסת נערכת בשקט ובסדר, פרט למזמורים אחדים ואותם קטעי תפילה המושרים בפי כל הקהל. ה"שליח" או ה"מסדר" מתפללים בקול רם, וכל הקהל מתפללים אחריהם בלחש. ברובה נאמרת התפילה בזמר; גם מה שנאמר ע"י היחיד (ה"מסדר" או ה"שליח") וגם הנאמר על-ידי הציבור כולו-נאמר בלחן. התפילה היא איטית, ואין ממהרים בה.
6. ספר-התורה שאצל יהודי מרוקו אינו נתון בתוך תיבת עץ או מתכת, כי אם גלול סביב שני עמודי עץ, כדוגמת ספר-תורה שאצל האשכנזים.
7. טעמי המקרא בתורה ובנביאים הם שונים מאלה של עדות המזרח. בצלילי הטעמים של יהודי מרוקו יש מעין שילוב של הטעמים הספרדיים עם הטעמים האשכנזיים.
8. כשהאב עולה לתורה, קמים כל הבנים ועומדים על רגליהם עד שהוא שב למקומו. אח"כ הם נגשים אליו בזה אחר זה, מנשקים את ידו והוא ממטיר עליהם את ברכותיו. מנשקים את ידי האב גם ביציאה מבית-הכנסת. כך נוהגים גם לגבי הסבא, אבי האב ואבי האם.
9. אדם שפוגש את רבו ביציאה מבית-הכנסת או בשוק, הרי הוא ניגש אליו ומנשק ידו. הרב שם את ידו על ראש התלמיד ומברכו. בדרך כלל מרבים יהודי מרוקו בנשיקות למכרים ולקרובים בירידה מעליה לתורה, ביציאה מבית-הכנסת, בערבי שבתות וימים-טובים. מחזה מיוחד הוא לראות בבית-כנסת של יהודי מרוקו, כיצד מחליפים נשיקות לעתים קרובות.
