1. כבר ביום חמישי מורגשת התכונה לשבת. האב יוצא לערוך קניות לכבוד שבת. עקרת הבית מכינה לשבת עד השעות המאוחרות של ליל ששי, וכבר בשעות הבוקר המוקדמות היא קמה וממשיכה במלאכת השבת.
2. ביום ששי קוראים את הפרשה, שניים מקרא ואחד תרגום.
3. ארוחת הצהרים של יום ששי היא ארעית, ורבים אינם נוהגים לאוכלה כלל, כדי שיהיה להם תיאבון לסעודת ליל שבת.
4. כל בני הבית הולכים לבית מרחץ להתרחץ במים חמים.
5. מטמינים את החמין בבית או במאפיה.
6. מצווה מן המובחר שהאם תדליק נרות שמן.
1. עם הדלקת הנרות נכנסים לבית-הכנסת וקוראים את "שיר השירים", במנגינה המקובלת וברוב עם. המזמורים של קבלת שבת נאמרים בצוותא. לפיוט "לכה דודי" יש מנגינות שונות ונאות. תפילת ערבית של ליל שבת מסתיימת ב"יגדל א-להים חי", וגם לה מנגינות רבות ויפות.
2. בלילי השבתות שבין שבת פרשת בראשית לערב פורים קמים קצת אחרי חצות והולכים לבית-הכנסת, שם מזמרים פיוטים עד עלות השחר. פיוטים אלה קשורים לפרשיות השבוע, לענייני מוסר או דנים בשבחה של ארץ ישראל ועם ישראל. כולם מופיעים בספר "שיר ידידות" ונקראים בפי העם בשם "בקשות". את המשכימים מכבדים בשתיית תה וקפה. לסיום תקופת הבקשות נערכת סעודה, שנקראת בשם "סעודת דוד המע"ה".
3. התפילות המושרות בפי "הפייטן" (כשהוא שר לבדו או יחד עם הציבור) הן: "ה' מלך", (לעתים רחוקות גם "ברוך שאמר" - במנגינת אמסטרדם), "שירת הים" (במנגינות אחדות), "שוועת עניים", (מתוך "נשמת"), "א-ל אדון על כל המעשים", לא-ל ברוך נעימות יתנו", "ויציב ונכון..." עד "וטוב ויפה". למרות האיסור להפסיק בין "ברוך שאמר" ותפילת העמידה של שחרית נוהגים לשיר פיוטים לפני "נשמת", לפני "שוועת" ולפני קדיש "ברכו". ה"שליח" מנגן את הקדיש של הפיוט שהושר לפני כן, מעין המשך ללחן. (גם המנגינה ל"שוועת עניים" היא על פי הפיוט שהושר לפניה בפי הפייטן).
4. נוהגים לומר "יגדל" לפני "ברוך שאמר" (כמנהג הזה לא מצאתי אצל עדה אחרת).
5. בשמחות ובשבתות מיוחדות נוהגים לזמר לפני כל עליה לתורה לכבוד העולה. הפיוט הוא מעין הקריאה בתורה, כגון שירת הים, עשרת הדברות, בשיר על שמו של העולה, שיר ברכה וכדומה. בפי הילדים והקהל מושרים "אשרי", "גדלו" (שבעת הוצאת ספר-התורה) ו"ימלוך" (שבהחזרתו). בסוף התפילה - "אדון עולם".
6. בתפילת מנחה שרים לפני הוצאת ספר-התורה את "ואני תפלתי לך ה' עת רצון א-להים ברב חסדך ענני באמת ישעך". לפנות ערב, קצת לאחר שקיעת החמה, מתכנסים בבית-הכנסת לומר את ה"אלפא-ביתא" וחמשה עשר מזמורים שבתהילים (קיט-קלד) ושרים "מכתם לדוד" (תהילים טז). שירה זו מהווה מעין מלווה מלכא. אח"כ אומרים "מזמור לדוד" (פרק קמג) ומזמור "לה' הארץ ומלואה" (כד) ומתפללים תפילת ערבית.
1. אין ליהודי מרוקו מאכלים מיוחדים לשבת, פרט לחמין, אך החמין - חוק בל יעבור הוא שבבית היהודי יסעדו בו סעודת השבת, ואף אומרים: "יהודי ללא חמין, כמלך ללא מדינה". ברוב הבתים אוכלים דג כמנה ראשונה, גם בערב שבת וגם לאחר הקידוש של יום השבת, לקיים "האוכל דג בד"ג (בשביעי) ניצול מד"ג (דין גיהנום)". יהודי מרוקו מקפידים אף על סעודה שלישית בבית (ולא בבית-הכנסת, כנהוג בקהילות אחרות). בסעודה שלישית יש הנוהגים לעשות מעין "קידוש זוטא", הפותח בפסוק: "ויאמר משה אכלוהו היום... ראו כי ה' נתן לכם השבת... וישבתו העם ביום השביעי. על כן ברך ה' את יום השבת ויקדשהו". קידוש זה נאמר באמצע הסעודה ולא לפניה.
2. קודם לכל סעודה בשבת, בין הקידוש על היין לנטילת ידים, מברכים על מעט משקה, דג או פרי, כדי להרבות בברכות.
3. בארץ אין נוהגים בלבוש מיוחד לשבת. בחוצה-לארץ נהגו יהודי מרוקו ללבוש את הגלימה השחורה רחבת המידות. אחרים החליפוה בגלימה לבנה לכבוד שבת. הנשים עטפו ראשיהן בשביס גדול, מצויץ ורקום. הילדים גם הם לובשים בגד נקי ומצוחצח, אך אין בין בגד השבת ובגד החול אלא ניקיונו וצחצוחו בלבד.
1. בשבת אחר הצהרים, לפני המנחה, נוהגים לשמוע דרשה מפי הרב. לפני הדרשה אומרים תהילים בניגון ובטעמים ערבים. במקומות אחדים פותחת מקהלת הילדים במזמורי תהילים. והקהל מחרה מחזיק אחריה.
2. בשש השבתות שבין פסח לעצרת, קוראים אחרי מנחה את "פרקי אבות". הילד, שבעבורו קונים את אמירת "הפרק", קם וקורא אותו לפני קהל ועדה, אך יש גם שקוראים את "הפרק" כבר לאחר תפילת שחרית. בשבתות אלה, לפני תפילת מנחה, קורא אחד מן הקהל ואף מתרגם לשפה המדוברת גם חלק מספר משלי, המחולק לששה חלקים, כמובא בספר "ארבעה גביעים" (דפוס ליוורנו). כך נוהגים לגבי ספר איוב מן השבת השניה שאחרי שבועות עד שבת "שמעו"; וכן גם לגבי ספר דניאל - משבת שאחרי תשעה-באב עד ראש-השנה.
3. אחרי תפילת ערבית, לפני ההבדלה, יש נוהגים לשיר את הפזמון הזה:
אברך את שם הא-ל הגדול והנורא.
כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא.
יתברך ויתעלה יוצר כל היצורים.
שמו לעד מעולה לדור דורות ולדורים.
שבח גודלו אגלה בשלש עשרה עיקרים.
כי הם אמונה יקרה ויסוד כל התורה.
כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא.
4. אחרי ההבדלה שבבית-הכנסת יושב חלק מהקהל ללמוד זוהר. רבים נוהגים לאחר מכן לסעוד סעודה רביעית, בדברי מאפה וכוס חמין. מזמרים "המבדיל בין קודש לחול", "במוצאי יום מנוחה" ומעין אחד מי יודע בשפה המדוברת (ערבית או ספרדית).
