כבכל עדות המזרח מקובל אצל יהודי פרס נוסח ספרד בתפילות ימות החול, השבתות, החגים והימים הנוראים. גם בתשעה באב נוהגות אצלם הקינות של נוסח ספרד, בלחן אופייני משלהם.
1. בשעת התפילה מתכנסים בבית-הכנסת ומתיישבים על-יד קירות הבית מסביב. באמצע האולם מתרוממת הבימה בגובה של 50 עד 60 ס"מ, מול ארון הקודש, הנקרא "היכל". על הבימה עומד שולחן, המוקף מעקה משלוש רוחותיו. על-יד שולחן זה עומדים החזן והקורא בתורה.
2. בתפילת שחרית קורא אחד המתפללים בקול את הזמירות עד "ישתבח", והחזן ממשיך מכאן עד גמר התפילה.
3. פעמיים במשך תפילת שחרית משקשק השמש בקופסאות צדקה - לתרומות בעבור בית-הכנסת, בעת אמירת "ויברך דוד" ובאמירת "ובא לציון".
4. בזמן קריאת התורה מזמין השמש את העולים בלי נקיבת שמות.
5. מי שיש לו יום זיכרון (בפרסית - "סאל") עולה ביום הזיכרון עצמו, ואם אין קריאת התורה ביום זה - ביום הקריאה שלפניו, והקורא בתורה אומר תפילת השכבה לעילוי נשמת הנפטר אחרי סיום העלייה. לאיש אומרים "מנוחה נכונה", ולאישה - "אשת חיל".
6. בשבת שבה חל יום הזיכרון או בשבת שלפניו עולים מפטיר. אם מתפללים באותו בית כנסת יותר מבעל יום זיכרון אחד, מוכרים עלייה זו ע"י מכרז, שנערך על-ידי השמש. בעל יום הזיכרון שלא זכה בהפטרה מסתפק בעליית "משלים" ואחריה אומר "קדיש". את בעל יום הזיכרון מכבדים גם לעבור לפני התיבה בתפילת מוסף.
7. תפילת שבת מסתיימת בפיוט "אדון עולם".
