ממנהגי יהדות תימן

שמעון גרידי

תוכן הפרק: ח. ראש-חודש ט. ראש-השנה י. יום כפור יא. חג הסוכות והושענא-רבא יב. שמיני-עצרת ושמחת-תורה יג. חנוכה יד. ט"ו בשבט טו. פורים טז. פסח יח. עצרת (שבועות) יט. ארבעת הצומות "ובין המצרים" כ. תשעה-באב

ח. ראש-חודש

1. בליל ראש-חודש, לפני ערבית, אומרים את הפיוט של ר' יהודה הלוי "שער הרחמים לעם בך בוטח", ואחריו מזמור "ברכי נפשי" (תהילים קד).

2. את ההלל שבדילוג אומר הציבור יחד, בקול רם, בלי ברכה. לקריאת ההלל השלם - בתימן נהגו שאחר כל פסקא קטנה שאומר הש"ץ יענה הציבור "הללויה": ואילו בישראל יש נוהגים לאמר גם ההלל השלם בצוותא ובקול רם).

3. מזמורי ראש חודש לשחרית הם: "שירו לה' שיר חדש" (תהילים צח) ו"ה' מלך ירגזו עמים" (שם צט) (ולא "ברכי נפשי").

4. בעניין חליצת התפילין לפני המוסף, נוהגים לחלצן אחר שישלים שיר של יום, קודם שיתחיל "מזמור שירו לה'".

ט. ראש-השנה

1. מראש-חודש אלול ועד ערב יום כפור משכימים גדולים וקטנים ל"אשמורות" (בשעה 2.30 אחר חצות בערך). גם הנשים משכימות קום, ומהן המכינות קפה לגברים שבביהכ"נ.

2. בערב ראש-השנה אומרים "התרת נדרים" לאחר תפילת שחרית.

3. בליל ראש-השנה פותחים תפילת ערבית בפיוט "אחות קטנה" לראב"ע. אחר כך אומרים את שיר היום - "למנצח על הגתית לאסף" (תהילים פא) ועוד שלושה מזמורי תהילים, שנים מתחילתו ואחד מסופו של הספר, כמו ביו"ט. כל המתפללים אומרים אותם בצוותא, בנעימה מיוחדת.

4. בליל שני של ראש השנה מוסיפים אחר תפילת ערבית שנים שלושה פיוטים מעניין היום ("יעלו לאלף ולרבבה", "רומה א-להים", "בליל זה ראש-השנה", "שירו לא-ל שיר חדש").

5. אין מאכל מיוחד לראש השנה. את המאכלים המיוחדים למזל השנה מגישים לפני הסעודה במיוחד.

6. לפי מנהג עתיק נוהגים לתקוע שלושים קולות לפני עלות השחר, ע"ד "קדמיה לרשיעא עד דלא יקדמינך".

7. לפני "ברוך שאמר" אומרים את הפיוט "שופט כל הארץ" לרשב"ג. לאחר "ברוך שאמר" אין מפסיקים בשום פיוט עד אחר תפילת שחרית.

8. התוקע מתכבד בעליית חמישי לספר תורה.

9. לפני מכירת ההפטרה מברך החזן את הצבור: "תכתבו בספר החיים ובספר הזכרון",
והם משיבים:
"ואתה תיכתב בספר החיים ובספר הזיכרון".

10. לאחר התקיעות ואמירת "אשרי העם יודעי תרועה" מסיים התוקע בהכרזה בארמית: "כמא דשמעתון קל שופרא הדין" וכו'.

11. את תפילת מוסף מתפלל הש"ץ בקול רם ומוציא בתפילתו את היודע ואת שאינו יודע לקרוא. תוקעים בה רק עשרה קולות. בסוף תפילת המוסף תוקע תרועה גדולה.

12. לפני תפילת המנחה מתאספים וקוראים ספר תהילים, חציו הראשון ביום הראשון של ר"ה, וחציו השני ביום שני.

13. אין סדר "תשליך" מצוי ב"תכלאל", אך נוהגים בו כמו שאר העדות בארץ.

14. יש עדיין שנוהגים לשחוט כבש או עגל בא' דר"ה בבוקר, כמו בשאר ימים טובים, כדי לענג יו"ט בבשר טרי, וכפי שעשו בתימן.

15. בראש השנה מברך איש את רעהו: "תיכתב בספר החיים ובספר הזיכרון".
והמשיב עונה: "ואתה תיכתב" וכו'.

י. יום כפור

1. בעשרת ימי התשובה מוסיפין בברכת "אתה קדוש" של שמונה עשרה את כל ההוספה שבתפילת ראש-השנה בשלמותה. (רבים בארץ משמיטים אותה מפני אריכותה).

2. אין במנהגי יהודי תימן עניין ה"כפרות" של ערב יום הכיפורים.

3. בערב יום כפור מתפללים מנחה בקול רם, בערך בשעה שתים אחה"צ.

4. הסעודה המפסקת, יש שאוכלים אותה בשני חלקים: מקודם עם "סמן" (חמאה מבושלת) ואח"כ מרק ובשר.

5. פותחים תפילת ליל כפור בפיוט "לך א-לי תשוקתי", ואחריו "שמע קולי אשר ישמע בקולות", בקשה לרב האי גאון.

6. לפני "כל נדרי" מוציאים את ספר התורה המקודש ביותר, ולאחר הנחתו על התיבה אומר הש"ץ ברגש רב את הפיוט "יראים שלחוני לבקש מלפניך" לרבי ששון הלוי.

7. "בישיבה של מעלה" ו"כל נדרי" נאמרים בפשטות ובלי נעימה מיוחדת.

8. אחר הווידוי וסיום התפילה אומרים סליחות (כמה שרוצים) מתוך קובץ הסליחות והפיוטים המצויים במרוכז בסוף ה"תכלאל". לאחר הסליחות מסיימים באמירת ארבעת המזמורים הראשונים שבתהילים. יש נוהגים להישאר בבית-הכנסת אחר אמירת התהילים כדי לשמוע אמירת "כתר מלכות" לרשב"ג, אך יש הנוהגים לומר פיוט זה ביום כפור אחרי תפילת מוסף.

9. עד סוף תפילת שחרית סדר התפילה הוא כמו בראש השנה. אח"כ אומרים סליחות מתוך קובץ הסליחות הנ"ל לפי סדר זה:

א. סליחות;
ב. עריכת הרחמים;
ג. מרנות (עיין בתכלאל).

10. אחרי החזרה של מוסף אומר הש"ץ "סדר עבודה" לר' יוסי בן יוסי (יש שנהגו לומר "סדר עבודה" לראב"ע), ומסיימים בפיוטים המתחילים במלים "אשרי עין".

11. יש הנוהגים להישאר בבית-הכנסת אחרי מוסף וקוראים מסכת יומא לפי תור - כל אחד קורא משנה אחת. בשעת לימוד זה מחלקים עשב ריחני (ריחאן), להקל על הצמים. יתר הזמן עד מנחה מיועד ל"השכבות" לנשמות הנפטרים.

12. לפני מנחה אומרים פרשת העקידה.

13. לפני תפילת נעילה פותחים את ההיכל ואומרים בעמידה וברגש רב את הפיוט "א-ל נורא עלילה". לאחר תפילה זו מסיימים באמירת פיוטים אלה: "את גומל מערבות", "בנשף קדמתי", "עם ה' השלחה לכם בשורה" ו"בני ישראל שמחו", עד החשיכה.

14. לאחר תפילת ערבית מברך איש את רעהו: "תבושר במחילה וסליחה וכפרה";
וחברו משיב:
"ואתה תבושר" וכו',
ויוצאים ל"ברכת הלבנה".

יא. חג הסוכות והושענא-רבא

1. יש נוהגים להוסיף על שלושה בדי ההדס ("משולש") הרבה הדסים שוטים לנוי ולהידור מצוה.

2. אתרוגי תימן היו גדולים, בלתי מורכבים ובלי פיטמה. כמה מיהודי תימן בארץ שנטעו בגינותיהם עצי אתרוג מסוג זה, מספקים אותם למחזיקים בשימוש באתרוגים כאלה.

3. בנטילת הלולב מטים את צד השדרה כלפי חוץ.

4. אחרי גמר ההלל מוציאים ספר תורה ואומרים "הושענא" שחיבר רס"ג ז"ל (נאמרים רק אצל יהודי תימן, והם נהוגים בשני הנוסחים, ה"בלדי" וה"שאמי").

5. בליל הושענא-רבא אומרים את הסליחות של ההקפות בשעה שתים וחצי אחר חצות בערך, ומשאירים לאחר תפילת שחרית רק "הושענא" בשביל שבע ההקפות. יש נוהגים לומר עם הסליחות בלילה את ההקפות, ויש האומרים את הכל בבוקר לאחר שחרית.

6. ברכת "לישב בסוכה" נאמרת בעמידה, עובר לעשייתה. מברכים אותה בכל סוכה שנכנסים אליה, ואפילו לביקור קצר בלבד.

7. בשבת חול המועד אחה"צ, לפני תפילת מנחה, אומרים חצי קהלת; את החצי השני אומרים בשמחת-תורה, גם-כן אחה"צ, לפני מנחה. סדר הקריאה הוא: כל אחד קורא פסוק, לפי התור; לאחר קריאת הפסוק חוזר עליו הצבור, ואח"כ הקורא מתרגמו בתרגום יונתן בן עוזיאל.

8. מנהג תימן שלא לעבוד בחוה"מ כלל. וגם כאן בארץ יש שמחזיקים במנהג זה.

יב. שמיני-עצרת ושמחת-תורה

1. ב"תכלאל" יש קובץ מיוחד של פיוטים לשמחת-תורה, והם מקובלים אצל בעלי שני הנוסחים, ה"בלדי" וה"שאמי", כאחד.

2. להקפות אין מספר ואין קביעות, אעפ"י שנראה מפיוטי ה"תכלאל" שהן שבע. הדבר תלוי ברצון המתפללים. יש שמקיפים גם בליל שמחת-תורה לאחר תפילת ערבית, ויש שמסתפקים בהקפות שלאחר תפילת שחרית. ההקפות בשחרית נאמרות אחר קריאת התורה, לפני קריאת המפטיר. מוציאים כל ספרי התורה שבהיכל ומקיפין את התיבה בשירה ובריקוד. לאחר ההקפות יש אומרים "ברכה לרבים" - ברכה ארוכה לצבור. אחרי כן קוראים מפטיר והפטרה, אומרים "תיקון הגשם" ומתפללים מוסף.

3. יש הנוהגים לומר בליל שמחת-תורה פיוטי הסידור ה"שאמי" עם שבע הקפות וביום שמחת-תורה אומרים לפי סדר ה"תכלאל". אמירת הפיוטים "נמכרת" לכל המרבה במחיר.

4. ביום שמחת-תורה עולים הקטנים לתורה וקוראים "ולאשר אמר ברוך מבנים אשר".

5. לפי מנהג תימן יש רק "חתן" אחד, והוא "חתן תורה" ו"חתן בראשית". הוא עולה לתורה, מברך וקורא בסוף פרשת "וזאת הברכה", וכשגומר פותחין לו ספר "בראשית", והוא ממשיך לקרוא עד סוף הקריאה ומברך.

6. תינוקות בני שישה עד שנים-עשר חודש, הוריהם מכניסים אותם לביהכ"נ בשמחת תורה ומכבדים את המתפללים בדברי מתיקה ובמשקה, לכבוד המאורע.

יג. חנוכה

1. בתימן הייתה נהוגה הדלקת הנרות בשמן זית ובפתילות בלבד, ועדיין יש משפחות המחזיקות במנהג ישן זה.

2. במוצאי-שבת מדליקין את נרות החנוכה שבביהכ"נ קודם ההבדלה, ובבית - לאחריה.

יד. ט"ו בשבט

1. ט"ו בשבט לא נזכר במנהגי יהודי תימן בשום עניין. אם יש מיהודי תימן בארץ הנוהגים לעשות משהו בליל ט"ו בשבט, הרי זה לקוח ממנהגי העדות בארץ.

טו. פורים

1. בשבת "זכור" אחר ההפטרה נוהגים לומר את הפיוט "מי כמוך ואין כמוך" לר' יהודה הלוי.

2. לפני ברכות המגילה אומר הקורא סדרה של פסוקים ("חסדי ה' אזכיר"), שכתובים על קלף יחד עם הברכות.

3. בסוף קריאת המגילה, לאחר הברכה, אומר הקורא: "ברוך מרדכי", והצבור משיב: "ארור המן". חוזרים על כך שלוש פעמים. אח"כ אומר הקורא: "ברוכה אסתר" והצבור משיב: "ארורה זרש", שלוש פעמים. ולבסוף אומר הקורא: "ארורים אויבים" והצבור משיב "ברוכים ישראל", שלוש פעמים. אח"כ הופך הקורא את הסדר. הוא אומר "ארור המן", והצבור אומר "ברוך מרדכי", וכן הלאה, בהיפוך התפקידים. במלה "זרש" מדגיש הצבור את ה"ש", וכולם יחד מסיימים: "וגם חרבונה זכור לטוב".

4. אין אומרים "שושנת יעקב" ולא "סדר קדושה" אלא "שיר המעלות לולי ה'" (תהילים קכד) וקדיש. המזמור של יום פורים הוא "א-להים אל דמי לך" (שם פג).

טז. פסח

1. בארץ בטלו ההכנות המיוחדות שהיו יהודי תימן עורכים בעריהם בקשר לפסח. בכמה כפרים בארץ נמצאים עדיין יוצאי תימן שאופים את המצוות בבית, מדי יום ביומו, כמנהג תימן.

2. את החרוסת מכינים אור לי"ד בניסן אחר הבדיקה או בערב יום-טוב ומשתפים בעשייתה את הילדים (פרטי הכנת החרוסת עיין "אגדתא דפסחא" מהדורת ר' יוסף קאפח ע' 13, ושם מפורטים מנהגי ליל הסדר של יהודי תימן).

3. בשבת שחל בה ערב פסח אין עושים את ה"כבאנה" המיוחדת לשבת בבוקר (ראה לעיל - 1. 2.). בשבת זאת מבשלים בקדירות של פסח ושופכים מהן אל קערות חמץ כדי לטבל בהם פת חמץ.

4. בליל פסח נוהגים לגמור ההלל בביהכ"נ, בצוותא ובקול רם, בלא ברכה.

5. בקידוש ליל פסח מוסיפים בברכה שניה "תרומה הבדילנו מכל עם" לרס"ג, ואין חוששים להפסק.

6. בליל הסדר אין משתמשים ב"קערת פסח", אלא מסדרים את הירקות מסביב לשולחן, ואת יתר המאכלים שמים לפני כל אחד מהמסובים. כל הטיבולים הם בחרוסת.

7. יש הנוהגים עדיין שהילד הקטן אומר "מה נשתנה" בערבית ("מא כ'בר") ומקבל בשכרו "ביצה מגולגלת".

8. את "ההגדה של פסח" קוראים כל המסובים יחד ובקול רם, בנעימה של משנה. כאשר מגיעים ל"דיינו", אחד קורא "אלו" וכו', ושאר המסובים עונים אחריו: "דיינו". (בתימן נהגו גם להרים את השולחן). את ה"הלל" קורא אחד, ואחר כל פסקא עונים המסובים: "הללויה".

9. בסוף ההגדה מוסיפים באמצע ברכת "גואל ישראל" את הקטע "אתה גאלת את אבותינו ממצרים", ואין חוששים להפסק.

10. אחר ברכת השיר קוראים "שיר השירים" (בלי פיוטים ובלי "חד גדיא").

11. אין במנהגי יהודי תימן לא גניבת האפיקומן ולא כוס של אליהו.

12. כוס חמישי הוא רשות, והרוצה בו אומר עליו את ה"הלל הגדול".

13. בכל שבעת ימי הפסח מברכים על ככר וחצי, משום "לחם עוני".

14. אין מאכלים המיוחדים לפסח. אורז וקטניות נהגו יהודי תימן בהיתר.

15. בשבת חוה"מ של פסח ובשביעי בו קוראים בבית-הכנסת "שיר השירים". כל אחד קורא פסוק, כולם חוזרים עליו ואח"כ הוא קורא את תרגומו.

16. ספירת העומר נאמרת בלשון ארמית. החזן מברך והצבור עונה אמן וסופר:

"האידנא תלתא ותלתין יומי בעומרא דאינון ארבעה שבועי וחמשא יומין".

17. במנהגי תימן אין כל זכר לאבילות בימי העומר. חלק ממנהגי האבילות שנתקבלו בתימן, נקבעו לפני מאתים שנה, בערך ע"י אחד השדר"ים מא"י שביקר שם.

יח. עצרת (שבועות)

1. אחר תפילת שחרית מוציאים ספר תורה, מניחים אותו על התיבה, אומרים את הפיוט "אצולה לפנים בכסא ערבות" לראב"ע ומסיימים ב"והללויה זמרי למלכך בת ציון".

2. אחר ההפטרה נוהגים לקרוא "אזהרות" לרשב"ג. קריאתן נמכרת למרבה במחיר.

3. אחה"צ קוראים את "מגילת רות" בביהכ"נ. מקרא ותרגום. סדר הקריאה הוא כמו בשבת חוה"מ פסח ובסוכות.

4. נוהגים ללבב לביבות בשבועות. המהדרין שומרים מהקמח הנשאר בפסח ללביבות אלו.

יט. ארבעת הצומות "ובין המצרים"

1. בסידור התימני סדורים ארבעת הצומות לפי סדר המאורעות בתולדות ישראל:
עשרה בטבת,
י"ז בתמוז,
צום גדליה,
צום אסתר.

2. יש הנוהגים בארבעה צומות הנ"ל לקום לפני עלות השחר לאכילת סעודה אחרונה לפני הצום.

3. בברכת "שמע קולנו" בשמונה עשרה אומרים "עננו", בתפילות ערבית, שחרית ומנחה.

4. לאחר חזרת הש"ץ נופלים על פניהם כמו בכל יום ואומרים נוסח של קינות קטנות שמותאמות לכל צום ונוסח וידוי (עיין ב"תכלאל").

5. אין מפטירים בארבעת הצומות, לא בשחרית ולא במנחה, וגם אין נשיאת כפים במנחה.

6. המזמור של תענית אסתר הוא "למנצח על אילת השחר" (תהילים כב) ושל יתר שלושת הצומות הוא "א-להים אל דמי לך" (שם פג).

7. בנוגע לימי "בין המצרים" לא היה בתימן מנהג אחיד. מי"ז בתמוז ועד ר"ח מנ"א נהגו זהירות בריבות ומדנים, אבל אכלו בשר ושתו יין וגלחו ראשם לכבוד שבת כרגיל, מר"ח אב ועד תשעה באב יש שלא כבסו ולא שחטו בהמות אבל שחטו עופות, ויש שלא הקפידו על כך ונמנעו מלאכול בשר בערב תשעה-באב בלבד.

8. יש חסידים שמתענים בימים אלה שני וחמישי.

כ. תשעה-באב

1. יש שנוהגים לאכול בסעודה המפסקת בערב תשעה-באב "פתות סמן" בלבד, כדרך שהיה נהוג בתימן (פתיתי לחם עם חמאה מבושלת), ויש מוסיפים ביצים או קצת חלבה.

2. פרטי התפילה בט' באב וסדריה רבים הם ויש לעיין ב"תכלאל". עם חשכה אומרים, בחושך, "על נהרות בבל" (תהילים קלז), "מזמור לאסף א-להים באו גויים בנחלתך" (שם עט), ויש מוסיפים את הקינה "הקבצו ושמעו בני יעקב כלכם" מ"תיקון חצות". מאירים את ביהכ"נ במקצת ומתפללים ערבית. בתפילת העמידה אומרים במקום "תשכון" - "רחם". אחר ערבית קוראים הקהל יחד בקול רם "איכה" בשתי נעימות - אחת לפרקים א' ב' ד', ואחת לפרקים ג' ה'. החזן אומר את הפסוק הראשון והקהל חוזר עליו וממשיך לקרוא בפרק. החזן חוזר על הפסוק האחרון ומתחיל בפסוק הראשון של הפרק שאחריו. אחר "איכה" קוראים מספר קינות ומסיימים בנחמה.

3. בבוקרו של ט' באב לובשים טלית בלי ברכה, ויש שאין לובשים טלית ואין מניחין תפילין. במקום "שירת הים" אומרים "שירת האזינו" (עד סופה). אין אומרים "ותקח מרים" ולא "רפאני". אחר שחרית נופלים על פניהם, ואח"כ אומרים "קינות" עד הוצאת ס"ת. שמים מפה שחורה על גבי הספר ואין אומרים את הקטעים שרגילים לומר לפני הוצאת ס"ת ולאחריה. אין אומרים "ברוך דיין האמת" לפני ברכת הקריאה בתורה ואין מסלסלים בנעימת הקריאה כרגיל.

4. בהפטרת "אסף אסיפם" מוסיפים שני פסוקים בהתחלה: "כה אמר ה' עמדו על דרכים וראו" וגו'. שני פסוקים אלו ושני הפסוקים של סוף ההפטרה: "כה אמר ה' אל יתהלל" וגו' נאמרים בנעימת הפטרה רגילה והיתר נאמרים בנעימה של קינה. לאחר הקריאה בתורה מכניסים את הס"ת להיכל, אומרים סדר היום ומסיימים את התפילה. לאחר "עלינו לשבח" אומרים "איכה", לפי סדר דומה לזה של הלילה, ומסיימים בנחמה. אלה מהקהל הנשארים בביהכ"נ קוראים ספר איוב, עד סופו.

5. בהפטרת "שובה" של מנחה מסיימים "ופושעים יכשלו בם" ואיו מוסיפים הפסוקים "מי א-ל כמוך" כנדפס בסידורים. לאחר החזרה נופלים על פניהם ומסיימים בכמה פיוטי נחמה ובמזמור "בשוב ה' את שיבת ציון" (תהילים קכו).

6. יש נשים הנוהגות לבקר ביום ט' באב בבית-הקברות.