|
|
משנה: "הביאו לפניו..."
עמירם דומוביץ
פסחים קי"ד, ע"א: מתני' הביאו לפניו (27) - של פסח (31)
|
מבוא למשנה |
סימני הסדר1
|
|
| קדש | מקדש על היין. | מצה | מברך "על אכילת מצה", ואוכלה. |
| ורחץ | נוטל את ידיו לפני אכילת הכרפס. | מרור | מברך על המרור, טובלו בחרוסת ואוכלו. |
| כרפס |
אוכל ירקות (סלרי, פטרוזיליה, צנונית, או תפוח אדמה) במי מלח. | כורך | אוכל מצה ומרור ביחד. |
| שולחן עורך | אוכל את סעודת החג. | ||
| יחץ | בוצע את המצה האמצעית לשניים. | צפון | אוכל מצת האפיקומן שהצפין. |
| מגיד | אומר את חלקה הראשון של ההגדה. | ברך | מברך ברכת המזון. |
| רחצה | נוטל את ידיו לפני אכילת המצה. | הלל | אומר את חלקה השני של ההגדה. |
| מוציא | מברך "המוציא לחם מן הארץ". | נרצה | מסיים את הסדר באמירת פיוטים, ובתפילה שיעלה הסדר לרצון הבורא. |
|
1. הסימן הראשון הוא "קדש". היכן מופיעה הסוגיה המתאימה לסימן זה. המשפט הראשון של המשנה מעורר קשיים רבים, נמנה אותם: א. מהי חזרת? ב. המשנה פותחת במילים "הביאו לפניו", ואינה מפרטת מה הביאו לפניו. ג. המלים "מטבל בחזרת" מעוררות שתי שאלות: 1. הרי את החזרת טובלים ולא מטבילים בתוכה? 2. המשנה לא מפרטת במה מטבלים את החזרת? ד. מהי "פרפרת הפת", ומה הכוונה ש"מטבל בחזרת עד שמגיע לפרפרת הפת"? נלמד כיצד המפרשים השיבו לשאלות אלה. לימוד המשנה |
מהי חזרת?
|
עיין במשנה ובגמרא בדף לט, ע"א, וענה על השאלות: 2. מה הם חמשת מיני הירקות שהמשנה מונה ושניתן לצאת ידי חובת אכילת מרור על ידם? 3. כתוצאה מדברי המשנה עולה כי למילה מרור יש משמעות כפולה. מה הן שתי המשמעויות? 4. ראינו שהחזרת היא אחד מהירקות של המרור; איזה ירק הגמרא מזהה עם החזרת? |
| מרור = חזרת = |
חמשת הירקות
|
צמחים רבים הוצעו לזיהוי התמכא:
מין עולש (רמב"ם); מרוביון (הערוך); תמריד (לעף); וחריין. זיהויו המוחלט של תמכא לא ברור, אף שנראה לזהותו עם אחד הצמחים ממשפחת המורכבים לה שייכים החזרת, העולש והמרור. (ע"פ י. פליקס, מראות המשנה, עמ' 183) |
|
לידיעתך: |
ירושלמי פסחים פ"ב, הלכה ה
מה חזרת (חסה) תחילתה מתוק וסופה מר - כך עשו המצריים לאבותינו במצרים: בתחילה "במיטב הארץ הושב את אביך ואת אחיך" ואחר כך "וימררו את חייהם בעבודה קשה, בחומר ובלבנים". |
|
בסוגיות הגמרא, כאשר דנים במרור, הגמרא משתמשת לרוב בלשון "חזרת" או "חסה". פרופ' פליקס מעלה השערה ששאר מיני המרור היו מרים מאוד ולכן העדיפו חכמים את השימוש בחסה שיחסית הייתה בה פחות מרירות והיה קל יותר לאוכלה (עולם הצומח המקראי, עמ' 196).
ראינו שהתלמוד קורא לחסה "חזרת". יש מחכמי אשכנז2 שזיהו את צמח ה"חריין" עם ה"חזרת" או עם "התמכא". וכן התפשט המנהג אצל חלק גדול מהאשכנזים לקחת "חריין" לשם מרור3. אלא שאף חכמים מגדולי אשכנז התנגדו למנהג זהו וטענו שאין לזהות את ה"חריין" עם אחד מחמשת הירקות המוזכרים במשנה.4 |
|
על הזיהוי של ה"חריין" עם ה"חזרת" או "תמכא", כותב פרופ' יהודה פליקס: צמח ה"חריין" שזוהה בטעות ל"חזרת" או ל"תמכא". זיהוי זה אינו מתקבל על הדעת, שצמח זה אינו מר, כי אם חריף, והובא ארצה ממזרח אירופה בדורות האחרונים. 
(מראות המשנה, עמ' 168)
בין החכמים שצידדו במנהג ה"חריין", הם החתם סופר והרידב"ז, בנימוקים הבאים: |
שו"ת חתם סופר5 חלק א (או"ח) סימן קלב
ואודות מצות מרור בפסח, אמת נכון הדבר מה שכתב החכם צבי [סי' קי"ט] והכי נהגו כל רבותי זצ"ל ואנו נוהגים אחריהם (לקיים את מצוות מרור בחסה), אך רגיל אני לדרוש בשבת הגדול מי שאין לו אנשים מיוחדים מסוימים בעלי יראה הבודקים ומנקים אותם מרחש תולעים קטנים הנמצאים מאוד מאוד בימי פסח ואינם ניכרים לחלושי ראות, על כן מי שאין לו בביתו מי שיבדקנו כראוי טוב ליקח התמכא שקורין חריין, ואם הוא נמנה שלישי במשנה [פסחים ל"ט ע"א] והחסא הוא הראשון ומצוה מן המובחר. מכל מקום חלילה להכשיל בלאו או בלאוין הרבה אפילו בספק משום קיום עשה דרבנן, דמרור בזמן הזה דרבנן, ובפרט שאפשר לקיים שניהם ע"י תמכא שקורין חריין, ואם יש רמז בחסא דחס רחמנא עלן, אנו נאמר דתמכא ראשי תיבות: תמיד מספרים כבוד אל. רידב"ז6, ירושלמי ברכות ראש פרק ו' צריך עיון על תשובת החכם צבי (סימן קיט) שמכשיר הירק הנקרא סאלאטא (חסה) למצוות מרור, משום דיש לו סימנא דאיתא בגמרא: 'תחילתו רך וסופו קשה'. הא חסה אין בו שום טעם מרירות ואפילו מרור שנתבטל הטעם מרירות, לא יצא בו ידי חובה. |
|
5. כתוב בלשונך את הנימוק של החתם סופר ואת הנימוק של הרידב"ז, מדוע יש להעדיף את ה"חריין" על פני החסה. |
"הביאו לפניו"
|
6. א. לפני מי הביאו? הוכח את תשובתך מהפתיחה של המשנה הקודמת. ב. מה הביאו לפניו לפי רש"י, רשב"ם, תוספות ורבינו חננאל? ג. מה קשה לתוספות בפירוש רשב"ם? ד. איזה קושי ניתן להקשות לדעתך, על פירוש התוספות? 7. עיין ב"סימני הסדר". איזה סימן מתאים למתואר במילים "הביאו לפניו", לפי רש"י ורשב"ם? 8. בשולי הגמרא מוצעת גרסה שונה לנוסח המשנה. זוהי גם הגרסה המובאת במשנה של הירושלמי. מהי הגרסה, ולאילו פרשנים גרסה זו מתאימה? |
"מטבל בחזרת"
|
9. רש"י, רשב"ם, תוספות ורבינו חננאל מפרשים ש"מטבל בחזרת" פירושו מטבל את החזרת. כיצד מצדיק התוספות פירוש זה? 10. א. מה מטבלים לכתחילה ומה מטבלים בדיעבד, לפי רש"י ורשב"ם? ב. על איזה מקרה דיברה המשנה במילים "מטבל בחזרת:" על "לכתחילה" או על "דיעבד"? 11. במה מטבלים את המאכל במקרה של "לכתחילה"? היעזר בתוספות, ד"ה "מטבל החזרת", החל מהשורה הראשונה הרחבה. 12. במה מטבלים את המאכל במקרה של "בדיעבד", לפי רש"י? 13. במה מטבלים את המאכל במקרה של "בדיעבד", לפי רשב"ם? מדוע אין הוא מוכן לקבל את פירוש רש"י? וכיצד מפרשים תוספות ורבינו חננאל: כרש"י או כרשב"ם? |
"עד שמגיע לפרפרת הפת"
|
14. "עד שמגיע לפרפרת הפת", פירושו של משפט זה הוא שממשיכים לאכול את הירקות בטיבול (לכתחילה) או את החזרת (בדיעבד) עד שמגיעים לשלב מסוים. התשובה לשאלה מהו אותו שלב תלויה בפירוש הביטוי "פרפרת הפת". כיצד פירשו ביטוי זה רש"י, רשב"ם תוספות ורבינו חננאל? סיכום המשך לימוד המשנה |
| מצה | |
| חזרת | |
| חרוסת | |
| שני תבשילין |
|
17. במה נחלקו תנא קמא ורבי אליעזר? (את הסברות של כל שיטה נלמד בהמשך.) 18. "במקדש היו מביאין לפניו גופו של פסח". במקום איזה מאכל או מאכלים הביאו את קרבן הפסח, בזמן שבית המקדש היה קיים? נמק את תשובתך. הלכה למעשה 19. מה הם הירקות שניתן לצאת בהם ידי חובת אכילת מרור, לפי השו"ע? 20. איזה מבין כל הירקות עדיף לאכול? 21. מה מוסיף הרמ"א על דברי השו"ע? |
הערות: 1. רשימה זו נתחברה בתקופת הראשונים. יש המייחסים אותה לרש"י אולם שד"ל מצא עדות שמחברה הוא רבנו שמואל מפלייזא, מבעלי התוספות. על רשימות נוספות של "סימני הסדר" שנהגו בקהילות שונות ראה הגדה שלמה - סדר הגדה של פסח, פרק טז, עמ' 82-77. 2. תוספות יום טוב (פסחים פ"ב מ"ו), והמשנה ברורה ציין שכך "כתבו האחרונים שתמכא הוא חריין בלשוננו" (תע"ג סקל"ד). 3. משנה ברורה סימן תע"ג סקל"ו: "המרור הנהוג במדינתינו לאכול הוא תמכא (והוא חריי"ן)". 4. חכם צבי, סימן קיט, ואחרונים נוספים. החכם צבי כותב במפורש שיש לקחת לשם מצוות מרור - חסה, ולא חריין. 5. החתם סופר (חידושי תורת משה) רבי משה סופר, מחכמי הונגריה 1839-1762. 6. רידב"ז, רבי יעקב דוד בן וילובסקי מחכמי ליטא וא"י, מאות 20-19. |
