|
|
"מה נשתנה"
עמירם דומוביץ
|
ביחידה זו שלושה חלקים, הדנים בשלושה היבטים שונים של "מה נשתנה": א. מי שואל את הקושיות? ב. נוסח שאלת הטיבול ג. מספר הקושיות |
חלק א - מי שואל את הקושיות?
פסחים קטז ע"א: מתני' מזגו לו (17) - שואלין זה לזה: (33)
|
מבוא לסוגיה לימוד הסוגיה א. מהי השאלה שהבן שואל לפי רש"י? ב. מדוע דווקא כאן הבן שואל שאלה זו? ג. האם הקושיה המובאת ברש"י היא אחת הקושיות המוזכרות במשנה? 2. חזור ליחידה 35, חלק ב, ל"מעשה באביי וברבה" (פסחים קטו, ע"ב), וענה: א. מה הייתה הקושיה של אביי? ב. האם הקושיה היא אחת הקושיות המוזכרות במשנתנו? 3. למד את המשנה. המשנה מבדילה בין שני סוגי בנים: בן חכם ובן שאינו חכם. א. במקרה שהבן חכם, אילו שאלות הוא שואל? ב. מי שואל את השאלות במקרה שהבן אינו חכם, ומה הן השאלות? 4. ביחידה 35, ב"מעשה של אביי ורבה", מביא רשב"ם (ד"ה "פטרתן מלומר מה נשתנה") ראיה לשיטתו מן הברייתא המובאת מיד לאחר המשנה. קרא את הברייתא, והשלם את הפירוש של רשב"ם (המובא שם) לדברי הברייתא: |
"דתניא
חכם בנו שואלו:____________________________________ (הוסף מה הוא שואל) ...ואם לאו שואל הוא לעצמו":____________________________ (הוסף מה הוא שואל) |
|
5. מי שואל את ארבע הקושיות לפי רשב"ם, ובאיזה מקרה? 6. עיין בדברי הפוסקים המובאים בהמשך. כתוב לגבי כל אחד מהם את התשובות לשאלות שלהלן: א. הסק מדברי הפוסק אילו קושיות הבן שואל. ב. מי אומר את ארבע הקושיות של "מה נשתנה"? ג. האם הפוסק קיבל את שיטת רשב"ם? |
תשובות הגאונים (אוצר הגאונים ג, פסחים, עמ' 154)
ואומר אותו שמקדש "מה נשתנה". |
רמב"ם, הלכות חמץ ומצה פרק ח , הלכה ב
ומוזגין כוס שני, וכאן הבן שואל, ואומר הקורא "מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות וכו'". |
שו"ע, או"ח תעג, ז
מוזגין לו מיד כוס שני, כדי שישאלו התינוקות למה שותים כוס שני קודם סעודה, ואם אין חכמה בבן, אביו מלמדו, אם אין לו בן, אשתו שואלתו, ואם לאו הוא שואל את עצמו. ואפילו תלמידי חכמים שואלים זה לזה "מה נשתנה" וכו'. |
|
פסח בימינו |
ספר מצוות גדול (סמ"ג), מצוות עשה מא
כדי שיראו הבנים וישאלו ויאמרו "מה נשתנה הלילה וכו'". |
|
7. מי שואל את ארבע הקושיות בביתך? 8. האם המנהג תואם את שיטת רשב"ם וסיעתו או את שיטת הסמ"ג? |
חלק ב : נוסח שאלת הטיבול
פסחים קטז ע"א: מה נשתנה (33) - שתי פעמים: (42)
|
מילון
9. תרגם את המלים האלה:
|
|
מתקיף לה
אטו סגיא |
____________
____________ ____________ |
חדא זימנא
הכי קתני דרדקי |
____________
____________ ____________ |
|
לימוד הסוגיה |
פסקה 1 - ציטוט קושיית הטיבול מן המשנה
|
הפסקה הראשונה מצטטת את קושיית הטיבול מן המשנה. במשנה יש כמה גרסאות לקושיה זו. 10. מהו הנוסח הנכון של הקושיה במשנה. רשום אותו במלבן שלפניך. היעזר במסורת הש"ס ובדברי רשב"ם, ד"ה "אטו" (להזכירך, אין קוראים את מה שכתוב בתוך סוגרים עגולים). |
|
לידיעתך: |
פסקה 2 - קושיית רבא על נוסח "שאלת הטיבול" שבמשנה
"מתקיף לה רבא: אטו כל יומא לא סגיא דלא מטבלא חדא זימנא?"
|
|
ביאור |
פסקה 3 - הצעת רבא לנוסח "שאלת הטיבול"
|
11. כדי לפטור את הקושי בנוסח המשנה רבא מציע נוסח אחר לקושיה. א. מהו הנוסח שרבא מציע? ב. כיצד נוסח זה פותר את הקושיה ששאל רבא? |
פסקה 4 - קושיית רב ספרא על הנוסח שהציע רבא
|
12. הנוסח שרבא מציע מעורר קושיה חדשה על ידי רב ספרא. רב ספרא טוען, שמהנוסח שהציע רבא ניתן להבין ש"הלילה הזה חייבים לטבל שתי פעמים". הסבר כיצד ניתן להסיק זאת מהנוסח של רבא. 13. בניגוד לרבא, ששינה את הנוסח של המשנה מכיוון שהוא לא תאם את המציאות, רב ספרא טוען שהנוסח של רבא אינו תואם את ההלכה. ועל כך הוא רומז בדבריו, "חיובא לדרדקי?!". א. תרגם משפט זה. ב. רב ספרא רומז בדבריו לסוגיה שלמדנו בעניין "שני טיבולים" (קיד, ע"ב, יחידה 28). עיין שם, ובעיקר בשיטת ה"סתמא דגמרא". לפי שיטה זו יש הבדל משמעותי בין שני הטיבולים. המשפטים הבאים מתארים את ההבדל בדרגת החיוב בין שני הטיבולים. השלם את החסר: - הטיבול הראשון הוא רק מנהג, ובו אוכלים _________ - כדי לעשות ____________. - הטיבול השני הוא חיוב מדרבנן (בימינו), ובו אוכלים ________ - כדי לקיים_______. ג. על פי ההבדל הזה בין שני הטיבולים, הסבר את קושיית רב ספרא, "חיובא לדרדקי?!". |
פסקה 5 - הצעת רב ספרא לנוסח "שאלת הטיבול".
|
14. כדי לפטור את הקושי בנוסח של רבא מציע רב ספרא נוסח אחר לקושיה. א. מהו הנוסח שרב ספרא מציע? ב. הסבר כיצד מתורצת הקושיה שהוא הקשה על רבא בנוסח זה. פסח בימינו א. מהו הנוסח שנוהגים לומר בביתך ב"קושיית הטיבול"? ב. לאיזה נוסח תואם נוסח קושיית הטיבול שנוהג בימינו (לנוסח של המשנה, לנוסח של רבא או לנוסח של רב ספרא)? ריאלייה תלמודית |
הטיבול ראשון בא"י לעומת הטיבול הראשון בבבל
|
האמוראים בבבל שינו את הנוסח של "קושיית הטיבול" שבמשנה. שינוי זה מלמד אותנו על הרגלי סעודה שונים שהיו נוהגים בארץ ישראל לעומת בבל.
ארץ ישראל בתקופת האמוראים הייתה חלק מן האימפריה הרומית. התרבות ההלניסטית-הרומית השפיעה על היהודים בארץ בשפה, בלבוש, במנהגי האכילה ועוד. בתרבות זו היו נהוג לפתוח את הסעודה באכילת ירקות שונים כמנה ראשונה, כדי לעורר את התיאבון. על נוהג זה אנו שומעים בהרבה מקורות מן הזמן העתיק, כגון בדבריו של פלוטורכוס, שחי במאה הראשונה לספה"נ (משתאות ז' 3, 9), שטען שאכילה זו יכולה להביא למחלות. נוהג זה חדר גם למנהגי האכילה של היהודים, כפי שעולה מהתוספתא: |
תוספתא, ברכות פ"ד, ה"ח, מהדורת ליברמן, עמ' 20
כיצד סדר סעודה? אורחין נכנסין ויושבין על ספסלים ועל גבי קתדראות, /עד שנכנסו כולן/ נתנו להם לידים, כל אחד ואחד נוטל ידו אחת מזגו להם את הכוס, כל אחד ואחד מברך לעצמו, הביאו לפניהם פרפראות, כל אחד ואחד מברך לעצמו. עלו והסבו ונתנו להם לידיים, אף על פי שנטל ידו האחת, נוטל שתי ידיו. מזגו להם את הכוס, אף על פי שבירך על הראשון, מברך על השני. הביאו להם פרפראות, אף על פי שברך על הראשונה, מברך על השנייה, ואחד מברך לכולן. הבא אחרי שלוש פרפראות אין רשות להיכנס. |
|
תוספתא זו מתארת סעודה רגילה. בחלקה הראשון התאספו האורחים בפרוזדור, ושם שתו יין ואכלו פרפראות שונות כמנה ראשונה. אכילה זו הייתה ארעית, ועל כן לא הייתה הסבה, וכל אחד בירך לעצמו. מן השורה האחרונה של התוספתא אנו לומדים שנהגו לאכול בפרוזדור שלושה סוגי פרפראות, עד שהתאספו כל האורחים. אחרי שנאספו כל האורחים, עלו מן הפרוזדור לטרקלין, ושם נערך החלק העיקרי של הסעודה, בהסבה, ואחד היה מברך בשביל כולם, והיו שותים יין ואוכלים את המנה השנייה. ראיה נוספת להבדלי המנהגים בין ארץ ישראל לבבל ראינו בסוגיית שני טיבולים. שיטת ה"סתמא דגמרא", שבעליה הם חכמי בבל, נזדקקה לשאלה מדוע בליל הסדר יש צורך בטיבול הראשון, ונתנה את התשובה משום "היכרא לתינוקות". תשובה זו מוכיחה כי בכל השנה הם לא נהגו לטבל ירק לפני הסעודה. לעומת זאת, ריש לקיש, האמורא הארץ-ישראלי, אינו נזקק כלל לשאלה זו, כי לדידו הדבר פשוט; זהו נוהג שמקובל בכל ימות השנה. ראיה נוספת להבדל במנהגי האכילה בין בבל לא"י ניתן למצוא בסוגיה שלנו. בא"י אכלו כמנה ראשונה ירקות בטיבול, כפי שמתואר בנוסח שאלת הטיבול המובאת במשנה (שחוברה בא"י): |
"שבכל הלילות אנו מטבילין פעם אחת; הלילה הזה שתי פעמים."
|
|
נוסח זה לא תאם את הרגלי הסעודה שהיו מקובלים בבבל. בבל הייתה בתקופה האמוראים תחת השלטון הפרסי, ושם נהגו לפתוח את הסעודה במנה העיקרית, ולכן בנוסח קושיית הטיבול הארץ ישראלית חל שינוי שהותאם להרגלי הסעודה בבבל:
|
"שבכל הלילות אין אנו מטבילין אפילו פעם אחת, הלילה הזה שתי פעמים."
|
|
יש לשים לב, שההבדל בין שני הנוסחים מצביע לא רק על הרגלי סעודה שונים בין בבל לארץ ישראל, אלא כתוצאה מהניסוח החדש קיבלה קושיית הטיבול משמעות שונה:
בארץ ישראל הקושיה היא רק על הטיבול השני, רק על המרור, כי רק בטיבול זה קיים שינוי בליל הסדר לעומת כל השנה. בבבל הקושיה היא על שני הטיבולים: על "שאר הירקות" ועל המרור. כי בשני הטיבולים קיים שינוי בליל הסדר לעומת כל השנה. |
"קושיית הטיבול" המקורית היא בעצם "קושיה על המרור".
חלק ג : מספר הקושיות
|
מבוא לסוגיה I. המשנה בירושלמי (שבדפוסים) ובכתב יד קויפמן II. המשנה בבבלי (שבדפוסים) III. הרמב"ם בהלכות חמץ ומצה. בעזרת השוואה זו נברר, כמה קושיות יש בכל אחד מן המקורות, ומה גרם להבדלים בין המקורות. לימוד הסוגיה |
מספר הקושיות
|
I. המשנה בכתב יד קויפמן ובירושלמי (שבדפוסים) לפניך תצלום של המשנה מתוך כתב יד קויפמן ומתוך התלמוד הירושלמי (שבדפוסים): |
משנה כ"י קויפמן1 פסחים פ"י, מ"ד
|
ירושלמי, פסחים פרק ח, הלכה ד
|
|
16. כמה קושיות נמצאות במשנה של כ"י קויפמן במשנת הירושלמי? 17. כתוב במילה אחת את נושאה של כל קושיה. שים לב: II. המשנה בש"ס משניות ובלמוד הבבלי לפניך תצלום של המשנה מתוך ש"ס משניות שבדפוסים ומתוך התלמוד הבבלי שבדפוסים: |
משנה, פסחים, פ"י, משנה ד
|
בבלי פסחים קטז, ע"א
|
|
18. כמה קושיות נמצאות בש"ס המשניות שבדפוסים ובמשנת התלמוד הבבלי שבדפוסים? 19. כתוב במילה אחת את נושאה של כל קושיה. III. רמב"ם לפניך הנוסח של "מה נשתנה" כפי שהוא מופיע ברמב"ם: רמב"ם, הלכות חמץ ומצה פרק ח, הלכות ב-ג |
|
20. כמה קושיות ברמב"ם? 21. כתוב במילה אחת את נושאה של כל קושיה. סיכום |
| נושא הקושיה |
כ"י קויפמן
ומשנת הירושלמי |
ש"ס משניות
ומשנת הבבלי | רמב"ם | ההגדה בימינו |
|---|---|---|---|---|
| טיבול |
| |||
| מצה | ||||
| צלי | ||||
| מרור |
| |||
| הסבה | ||||
|
סה"כ מספר
הקושיות |
|
23. סכם: אילו שלוש קושיות הן המקוריות, אילו שתי קושיות נוספו במשך הדורות, ואיזו קושיה התבטלה במשך הדורות? |
הגורמים להבדלים
|
"קושיית ההסבה" |
הגר"א בפירושו להגדה של פסח
ואומר "הלילה הזה כולנו מסובין", שלא הוזכר במשנה קושיא זו, מפני שכשהיה ביהמ"ק קיים היה קרבן פסח; לכן היה הקושיא "הלילה הזה כולו צלי". ומסובין לא נחשב בשינוי, כי היו יושבין תמיד מסובין, שכן היה דרכם, כמו שמוזכר בגמרא בכמה מקומות (ברכות פ"ו, מ"ו; פסחים קא, ע"ב ועוד), אבל עכשיו, שאין לנו קרבן פסח, לא נחשב לנו שינוי זה, וחשיב מסובין שינוי, שאין דרכנו לישב מסובין כל השנה. ואמר ד' קושיות, נגד ד' גאולות וד' כוסות וד' בנים. |
|
24. עיין בדברי הגר"א, וענה: א. איזה שינוי חל בצורת הישיבה בסעודה במשך הדורות? ב. מדוע לא נשאלה "קושיית ההסבה" בתקופת הגמרא? ג. מדוע היה חשוב כל כך להוסיף במשך הדורות את "קושיית ההסבה"? "קושיית הצלי" |
רשב"ם, פסחים קטז, ע"א
"הלילה הזה כולו צלי": בזמן שבית המקדש היה קיים היה שואל כן (וכך גם פירש ר"ע מברטנורא). |
רמב"ם, הלכות חמץ ומצה פ"ח, הלכה ג
בזמן הזה אינו אומר "והלילה הזה כולו צלי" שאין לנו קרבן. |
|
25. אם אין נוהגים בימיו של רמב"ם לומר את "קושיית הצלי", מדוע הוא מביא קושיה זו בספרו? לפי רשב"ם ור"ע מברטנורא קושיה זו נשאלה רק בזמן שבית המקדש היה קיים; ברם עדיין יש לברר מדוע קושיה זו מובאת במשנה. כידוע המשנה נערכה בסוף המאה השנייה, כ-130 שנה לאחר חורבן הבית; מדוע אפוא קושיה זו, שהפסיקו לאמרה, עדיין מצויה בנוסח המשנה? על שאלה זו ניתן לתת שתי תשובות: א. רשב"ם ור"ע מברטנורא לפי דבריהם צריכים לומר שהמשנה שימרה את נוסח הקושיות כפי שנהג בזמן הבית אף שבתקופת התנאים היא כבר לא נאמרה בליל הסדר. ב. גדליה אלון (היסטוריון וחוקר תלמוד, המאה ה-20, ישראל) גם לאחר חורבן הבית היו מנהגים להמשיך לשחוט "גדי מקולס" ולאכול אותו זכר לקרבן הפסח שהיה נאכל בזמן שבית המקדש היה קיים. ומהו גדי מקולס? |
תוספתא ביצה פ"ב מ"ז
איזהו גדי מקולס? כולו צלי, ראשו וכרעיו בקרבו. |
| על פי גדליה אלון קושיית הצלי הייתה עדיין רלוונטית גם בזמן שנערכה המשנה: |
תולדות היהודים בארץ ישראל בתקופת המשנה והתלמוד, כרך א, עמ' 5/164
כבר הזכרנו אותו מעשה שהנהיג תודוס איש רומי לאכול בליל פסחים גדיים מקולסין (ברכות, יט, ע"א), וכבר מצינו את רבן גמליאל קובע הלכה כן, אף על פי שחכמים חלוקים עליו ואוסרים: "אף הוא (רבן גמליאל) אמר ג' דברים... ועושין גדי מקולס בליל פסחים וחכמים אוסרים (משנה, ביצה פ"ב, מ"ז). הרי שביקש רבן גמליאל לקיים, במידת האפשר, את הקרבן אף לאחר החורבן (קרבן ממש אין כאן, שאין שחיטה וזריקת דמים והקטרת אימורין אלא על גבי המזבח). בהלכה זו של רבן גמליאל אפשר - וכן נראה - לבאר את המשנה (פסחים פ"ז, מ"ב) המעידה על רבן גמליאל שאמר לטבי עבדו: "צא וצלה לנו את הפסח על האסכלה", שנהגו בו כקרבן (מקולס), במידת האפשר... בדומה לפסח שבפני הבית. ההלכה של רבן גמליאל נדחתה בהמשך הימים (מעשה תודוס), ואולם מכמה עדויות לפי תומן שבספרות הנוצרית יש לכאורה להסיק שנהגו בגלויות לאכול מעין גדיים המקולסין. ברם, אם בטלה בארץ ישראל מצוות גדי המקולס, הרי למדנו ממשנת פסחים (פ"ד מ"ד): "מקום שנהגו לאכול צלי בליל פסחים, אוכלין, מקום שנהגו שלא לאכול, אין אוכלין." שהיו ישראל שאכלו מעין הפסח אף לאחר החורבן... נוהג זה לאכול צלי בליל-פסחים נראה שהיה רווח בארץ ישראל מימיהם של התנאים, שכך מעיד נוסח השאלה ששואל הבן את אביו האמור במשנה (פסחים פ"י, מ"ד): "שבכל הלילות אנו אוכלין בשר צלי, שלוק ומבושל, הלילה הזה כולו צלי." |
|
"קושיית המרור" בנוסח הקדום של "מה נשתנה" היו שלוש קושיות העוסקות בנושאים צלי, מצה וטיבול. שלושת הנושאים האלו מקבילים למעשה לשלוש המצוות המרכזיות של ליל הסדר: פסח, מצה ומרור: |
| ___________________________________________________________________ | ||
| קושיית הצלי - | "הלילה הזה כולו צלי" - |
מתייחסת בבירור לקרבן הפסח שהיה נאכל כולו צלי. |
| ___________________________________________________________________ | ||
| קושיית המצה - | "הלילה הזה כולו מצה" - |
מתייחסת בבירור למצוות אכילת המצה המיוחדת ליל הסדר. |
| ___________________________________________________________________ | ||
| לעומת שתי קושיות אלו, ולפי הנוסח שנהג בבבל, | ||
| ___________________________________________________________________ | ||
| קושיית הטיבול - | "הלילה הזה שתי פעמים" - |
מתייחסת רק חלקית לעניין המרור שהרי רק הטיבול השני הוא במרור, ואילו הטיבול הראשון הוא ב"שאר ירקות". |
| ___________________________________________________________________ | ||
|
בסוגיית "נוסח קושיית הטיבול" הסקנו שקושיית הטיבול המקורית היא קושיה רק על המרור. בבבל חל שינוי בנוסח קושיה זו, דבר שהביא לכך שהיא קיבלה משמעות חדשה: על פי הנוסח הבבלי הקושיה היא על שני הטיבולים, לא רק על טיבול המרור אלא גם על הטיבול הראשון על "שאר ירקות", שנעשים לשם "היכרא דתינוקות". ניתן לשער שבמשך הדורות ראו חכמים בבבל פגם בכך שאין קושיה ייחודית למרור, שהיא אחת משלושת המצוות המרכזיות בליל הסדר, ולכן הוסיפו קושיה המתייחסת בבירור למרור - "הלילה הזה מרור". (ההסבר המובא כאן מבוסס על דבריו של דניאל גולדשמיט בהקדמתו להגדה של פסח, מוסד ביאליק, ירושלים, עמ' 12-11.) |
שלוש קושיות ושלוש תשובות
|
הטענה כי הנוסח של "מה נשתנה המקורי" כלל רק שלוש קושיות מקבלת חיזוק מדברי רבן גמליאל המובאים במשנה הבאה שבפרק. בעל "שיבולי הלקט" שם לב לקשר המעניין שבין דברי רבן גמליאל לבין הקושיות של "מה נשתנה". |
שיבולי הלקט2 - בפירושו להגדה
"רבן גמליאל היה אומר: כל שלא אמר שלושה דברים אלו בפסח, לא יצא ידי חובתו: פסח, מצה ומרורים. פסח שהיו אבותינו אוכלין בזמן שבית המקדש היה קיים וכו'". פירוש: עתה חוזר על תשובת מה נשתנה... ועל אלו שלושה דברים מצוות ההגדה מיוסדת. |
|
26. עיין במשנה הבאה (קטז, ע"א-ע"ב), בדברי רבן גמליאל. מהו הקשר שמוצא בעל "שיבולי הלקט" בין "מה נשתנה" לבין דברי רבן גמליאל. 27. הראה את הקשר בין הקושיות לבין דברי רבן גמליאל בטבלה שלפניך: |
שאלת הבן
תשובת האב
|
|---|
|
1.
1.
|
|
2.
2.
|
|
3.
3.
|
הערות: 1. כ"י קויפמן - כתב יד של כל המשנה, מהמאה ה-12. 2. שיבולי הלקט: מחברו הוא ר' צדקיה בר אברהם הרופא, מחכמי איטליה במאה ה-13. הספר כולל דינים ותשובות והוא נתקבל כספר הלכה בעיני חכמי דורו. |
