פרשה ד

- המשך -

[תאומי צביה]
תאמי צביה
ר' יהושע דסכנין בשם ר' לוי:
מה תאומים הללו כיון שפורש אחד מהן מדדיהן דדן נסתם.
כך כתיב (זכריה י"א) ואכחיד את שלשת הרועים בירח אחד.
והלא לא מתו אלא בשנה אחת?!
אלא בירח אחד נגזרה עליהם גזירה על שלשתן, הדא הוא דכתיב: (תהילים מ"ז) נדיבי עמים נאספו.

ר' יוסי אומר:
שלשה פרנסין טובים עמדו לישראל ואלו הן:
משה,
ואהרן,
ומרים.

ובזכותן נתנו להם שלוש מתנות טובות:
הבאר,
המן,
וענני כבוד.


המן בזכות משה.
הבאר בזכות מרים.
בזכות אהרן ענני הכבוד.

מתה מרים ופסקה הבאר והיו אומרין: לא מקום זרע ותאנה וחזרה. בזכות משה ואהרן.
מת אהרן נסתלקו ענני הכבוד, הדא הוא דכתיב (במדבר כ') ויראו כל העדה כי גוע אהרן, אל תקרי ויראו אלא וייראו, וחזרו שניהם בזכות משה.
מת משה נסתלקו שלושתן ושוב לא חזרו.

והצרעה לא עברה עמם את הירדן ולא ראו ישראל קורת רוח מן אותה שעה.
הרועים בשושנים
אמר שמואל בר נחמני:

מרים ויוכבד הן הן חיותיהן של ישראל והיו רועות את ישראל שלבם רך כשושנים.
והיכן הייתה מרעיתן של ישראל?
במצרים עד ים סוף:

[בזכות ברית המילה]
[ו] עד שיפוח היום
רבי אבהו ורבי לוי

חד אמר: בשעה שמל אברהם אבינו את עצמו ובניו ובני ביתו, עשה ערלותיהן גבעה וזרחה עליהן החמה והתליעו ועלה ריחן לפני הקדוש ברוך הוא כריח קטרת הסמים וכריח קומץ הלבונה שעל גבי האשים, ואמר הקב"ה: לכשיבואו בניו של זה לידי עבירות ומעשים רעים, אני נזכר להם זה הריח ואתמלא רחמים עליהם, והופך להם מידת הדין למדת רחמים.
מה טעם?
אלך לי אל הר המור.

ר' לוי אמר:
בשעה שמל יהושע את בני ישראל, העמיד להם ערלותיהם גבעה וזרחה עליהם חמה והתליעו, ועלה ריחן לפני הקדוש ברוך הוא כריח קטרת סמים וכריח קומץ של לבונה שעל גבי אישים. באותה שעה אמר הקב"ה: לכשיבואו בניהם של אלו לידי עבירות ומעשים רעים, אני נזכר להם ריח זה ומתמלא עליהם רחמים, והופך להם מידת הדין לרחמים.
מה טעם?
אלך לי אל הר המור ואל גבעת הלבונה.
כתיב (בראשית י"ז) בעצם היום הזה נמול אברהם.

אמר רבי ברכיה:
אילו מל אברהם את עצמו בלילה, היה דורו אומר: אילו ראינוהו לא הנחנוהו, אלא בעצם היום הזה נמול אברהם דרגשה ליה ימלל.

ר' אבהו בר כהנא ור' לוי
רבי אבהו אמר:
הרגיש ונצטער, כדי שיכפול לו הקדוש ברוך הוא שכרו.
כתיב (שם) המול ימול יליד ביתך ומקנת כספך.
אמר הקב"ה: יבא טמא ויטפיל בטהור, אפשר כן?!
אלא המול ימול, אני טהור ואברהם טהור, נאה לטהור להטפל בטהור.

ר' אבין בשם ר' שמעון אמר:
שיתף הקדוש ברוך הוא ימינו עם אברהם ומלו, שנאמר (נחמיה ט') וכרות עמו הברית:

[זכות אברהם ויצחק]
דבר אחר:
אלך לי אל הר המור
זה אברהם, שהוא ראש לכל הצדיקים.
ואל גבעת הלבונה
זה יצחק, שנתקרב כקומץ לבונה על גבי המזבח:

[כולך יפה רעייתי]
[ז] כלך יפה רעיתי
זה יעקב אבינו שהיתה מטתו שלמה לפניו ולא נמצא בה פסולת.
מהו כלך יפה רעיתי?
תני ר' שמעון בן יוחאי:
בשעה שעמדו ישראל לפני הר סיני ואמרו: (שמות כ"ד) כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע, אותה שעה לא היה בהם:
לא זבים,
ולא מצורעין,
ולא חגרין,
ולא סומין,
לא אלמין,
ולא חרשין,
לא שוטין,
ולא שממין,
לא טפשין,
ולא חלוקי לב.

על אותה שעה נאמר: כולך יפה רעיתי.
כיון שחטאו לא היו ימים קלים, והיו בם:
זבים ומצורעים,
חגרין וסומין,
אלמים חרשים,
שוטים וטפשין.

באותה שעה נאמר: (במדבר ה') וישלחו מן המחנה כל צרוע וכל זב.

אמר רבי חלבו:
כתיב (במדבר ז') ויהי המקריב ביום הראשון וגו' ביום השני הקריב נתנאל קרבנו.
ולמה עשה יהודה טפלה?
שלא יתגאה יהודה ויאמר: הואיל ואני הקרבתי תחלה אני הוא גדול שבכלם, אלא העלה הקב"ה עליהם כאלו הקריבו כולם ביום ראשון וביום אחרון.

אמר ר' אלעזר:
כתיב (שם) זאת חנכת המזבח ביום המשח.
והלא כל אחד ואחד מהן הקריב מזרק אחד כף אחת.
ומה ת"ל קערות כסף שתים עשרה מזרקי כסף שנים עשר כפות זהב שתים עשרה?

אלא שלא יאמר יהודה הואיל ואני הקרבתי תחלה אני גדול שבכלם, לפיכך העלה הקדוש ברוך הוא עליהם כאילו הקריבו כולם ביום הראשון וביום האחרון.

אמר רבי ברכיה:
כתיב (בראשית מ"ט) כל אלה שבטי ישראל שנים עשר, מאחר שברכן חזר וברכן?!
אלא מלמד שישב יעקב אבינו ומשלן בחיות.
משל ליהודה באריה, שנאמר (שם) גור אריה יהודה.
דן לנחש שנאמר (שם ) יהי דן נחש עלי דרך.
נפתלי לאילה שנאמר (שם) נפתלי אילה שלוחה.
בנימן לזאב שנאמר (שם) בנימן זאב יטרף.

וחזר וקראן:
כלן זאבים,
כלן נחשים,
כלן שרפים,
כלן עקרבים.

תדע לך שהוא כן, שהרי דן שקראו נחש חזר וקראו אריה, שנאמר (דברים ל"ג) דן גור אריה.

אמר ר' אידי:
מצינו בקרבנות של נשיאים מה שהקריב זה הקריב זה זה הקריב עולה וזה הקריב עולה זה מנחה וזה מנחה זה חטאת וזה חטאת זה שלמים וזה שלמים.
למה?
שכולם שלמים ושוין כאחד.
ומה ראה הכתוב ליחסן בספר ואלה שמות ראובן שמעון לוי?
רבי חנינא ורבי לוי
חד אמר: מפני שקינטרן אביהם.
וחד אמר: מפני שייחסן אצל משה ואהרן.
ולית אנן ידעין מאן דאמר דא ומאן דאמר דא, אלא מן דאמר רבי יודן בשם רבי יהודה בר' סימון בשם ר' הונא (משלי ט"ו) אוזן שומעת תוכחת חיים בקרב חכמים תלין, הוי רבי הונא הוא דאמר, מפני שקינטרן, ולפי שקבלו תוכחת אביהם זכו להתייחס בצד משה ואהרן, לכך נאמר: כולך יפה.

ר' יהודה ור' נחמיה ורבנן
ר' יהודה אמר: לפי שכל השבטים לא שמרו יחוסיהן במצרים, וראובן שמעון לוי שמרו יחוסיהן במצרים.

ר' נחמיה אמר:
לפי שכל השבטים עבדו עבודת כוכבים במצרים, ושבט ראובן שמעון לוי לא עבדו עבודת כוכבים.

ורבנן אמרין:
לפי שכל השבטים לא נהגו שררה במצרים על ישראל, ושבטים הללו נהגו שררה במצרים.
כיצד?
מת ראובן נתנה שררה לשמעון, מת שמעון נתנה שררה ללוי, מת לוי בא ליתן שררה ליהודה יצתה בת קול ואמרה: הניחו אותה עד שיגיע זמנה.
ואימתי הגיע זמנה?
אחרי מיתת יהושע, הדא הוא דכתיב: (שופטים א') ויהי אחרי מות יהושע ויאמר ה' יהודה יעלה.

שלשה שמות נקראו לו:
יהודה
עתניאל
יעבץ.


ר' ברכיה ור' לוי בשם ר' חמא בר' חנינא:
זה בעז.

ר' סימון בשם ר' יהושע בן לוי:
זה עתניאל.
כתיב: (יחזקאל כ"ב) בן אדם היו לי בית ישראל לסיג כולם וגו'.
אמר זכריה: אנא חמיתה אולוכורסין.
(זכריה ד') ראיתי והנה מנורת זהב כולה וגולה על ראשה וגו', ושנים זיתים עליה וגו'.

תרין אמוראי
חד אמר: גולה.
וחד אמר: גואלה.

מאן דאמר גולה שגלו בבבל וגלתה שכינה עמהם.
ולמאן דאמר גואלה הוא פרוקה, דכתיב (ישעיה מ"ז) גואלנו ה' צבאות שמו וגו'.
אמר הקב"ה: הואיל וכך, כולך יפה רעיתי ומום אין בך:

[אתי מלבנון כלה]
[ח] אתי מלבנון כלה אתי מלבנון
אמר הקדוש ברוך הוא: אתי מלבנון תבאי.
תמן תנינן: נותנין לבתולה שנים עשר חדש משתבעה הבעל לפרנס את עצמה ואני לא עשיתי כן, אלא עד שאתם עוסקין בטיט ולבנים קפצתי וגאלתי אתכם, דעה סרוחה של אחשורוש אמר: (אסתר ב') שישה חדשים בשמן המור.

ר' יהודה בר יחזקאל אמר:
זה שמן אפיקסנון.

ר' ינאי אמר:
זה שמן אופקינון שמשיר השער ומחליק הבשר של גוף, ואני לא עשיתי כן.

ר' ברכיה ורבי ירמיה בשם ר' חייא בר אבא אמר:
דרש ר' לוי בן סיסי בנהרדעא:

(שמות כ"ד) ויראו את אלהי ישראל ותחת רגליו וגו', זאת עד שלא נגאלו.
אבל משנגאלו איכן היתה?
במקום שדרכה של לבינה ראויה להנתן שם הייתה נתונה.

אמר ר' ברכיה:
מעשה אין כתיב, אלא כמעשה, היא וכל ארגלייה שלה נתנה היא והסל והמגרפה שלה נתנה.

בר קפרא אמר:
עד שלא יצאו ישראל ממצרים הייתה רשומה ברקיע ומשיצאו ישראל ממצרים, עוד לא נראת בענן.
מה טעם?
(שם ) וכעצם השמים לטוהר, כד אינון נקיין מן עננין.
אמר להם הקב"ה: כשגליתם לבבל עמכם הייתי, שנאמר: (ישעיה מ"ג) למענכם שלחתי בבלה. לכשתחזרו לבית הבחירה בקרוב אני עמכם, הדא הוא דכתיב אתי מלבנון כלה.

אמר ר' לוי:
לא היה צריך קרא לומר, אלא אתי ללבנון כלה, ואת אמרת מלבנון?!
אלא בתחלה הוא נוער מבית המקדש ואחר כך הוא פורע מן אומות העולם.

אמר ר' ברכיה:
בג' שעות הקדוש ברוך הוא פורע מן עשו הרשע ומאלופיו.
מה טעם?
(תהילים י"ב) עתה אקום יאמר ה' וגו'.

ר' שמעון בר' ינאי:
עתה אקום, כל זמן שמוכפשת באפר כביכול, והוא כן, והוא שישעיה אמר: (ישעיה נ"ב) התנערי מעפר קומי שבי ירושלם, באותה שעה (זכריה ב') הס כל בשר מפני ה'.
למה?
כי נעור ממעון קדשו.

אמר ר' אחא:
כהדא תרנגולתא דמנערה גפא מגווא קטמא:

[תשורי מראש אמנה]
תשורי מראש אמנה
אמר רבי חוניא בשם ר' יוסטא:

עתידות הגליות מגיעות עד טיורוס מונוס ואומרים שירה ועתידים אומות העולם להביא אותה סרדיוטות למלך המשיח.
מה טעם?
תשורי מראש אמנה, אין לשון תשורי, אלא לשון קרבן, היך מה דאת אמר: (שמואל א' ט) ותשורה אין להביא לאיש ראויה היא, ואנא לא ראויה לא כבר עשיתי לכם בימי חזאל, (מלכים ב' ח') וילך חזאל לקראתו ויקח מנחה בידו וכל טוב דמשק משא ארבעים גמל.

אמר ר' יהודה:
וכי כל טוב דמשק משא ארבעים גמל היה?!
אלא ללמדך שהיתה בידו אבן טובה ומרגליות שהיה ראוי ליתן בדמיהם כל טוב דמשק, ואת אמרת ויקח מנחה בידו וכל טוב דמשק?!
אלא הן עצמן עתידין להביא דורנות למלך המשיח.
מה טעם?
(ישעיה ס"ו) והביאו את כל אחיכם מכל הגוים מנחה לה' בסוסים וברכב ובצבים ובפרדים ובכרכרות.
מהו ובכרכרות?
רבי ברכיה בשם ר' יהודה אמר:
כאילין סביא דלית אינון יכולין מטענין בכל קדיקה ואינון מטעינין להון בבורתידא הדא הוא דכתיב: (תהילים כ"ט) הבו לה' משפחות עמים.

אמר ר' אחא:
עמים הבו לה' משפחות אין כתיב כאן, אלא משפחות עמים הבו לה' כבוד ועוז, כשתהיו מביאין אותם לא תהיו מביאין דרך בזיון, אלא בכבוד ועוז.
באיזו זכות?
בזכות שאמרו שירה על הים.

רב נחמן אמר:
בזכות אמנה שהאמין אברהם, שנאמר: (בראשית ט"ו) והאמין בה'.

רבי חלבו בשם ר' יוחנן אמר:
כתיב: (שמות י"ד) וירא ישראל את היד הגדולה, דאדין אדדם ואינם מאמינים!
אית בר נש דחמי ולא מהימן?!
הוי בזכות האמנה שהאמינו ישראל במצרים, שנאמר: (שם ד') ויאמן העם:

[תשורי מראש אמנה - אברהם וחזקיהו]
דבר אחר:
תשורי מראש אמנה
זה אברהם, שכתוב בו: והאמין בה'.
מראש שניר וחרמון
זה יצחק.
מה זה השניר שונא את הניר כך לא נתנסה יצחק, אלא פעם אחת בלבד.
וחרמון
זה יעקב.
מה חרמון זה כל טובו נתון בזוטו, כך כהונה מיעקב, לוויה מיעקב, מלכות מיעקב.
ממעונות אריות
זה סיחון ועוג.
מה הארי הזה שחוץ, כך היו סיחון ועוג שחוצים וגבורים שלא היה בין זה לזה, אלא מהלך יום אחד בלבד, ולא זה בא לסיועו של זה ולא זה בא לסיועו של זה.
מהררי נמרים
אלו הכנעניים. ומה הנמר הזה חצוף, כך הכנעניים חצופים הדא הוא דכתיב: (יהושע ח') ולא נשאר איש בעי וגו'.

ר' ברכיה בשם ר' אלעזר אמר:
ראוין היו ישראל לומר שירה על מפלתן של סיחון ועוג, וראוי היה חזקיהו לומר שירה על מפלת סנחריב, דכתיב: (ד"ה ב' ל"ב) ולא כגמול עליו השיב (לו) יחזקיהו.
(למה) ?
כי גבה לבו. את חמי חזקיה מלך וצדיק ואת אמרת כי גבה לבו?!
אלא גבה לבו מלומר שירה.
אתא ישעיה לגביהון דחזקיהו וסיעתו אמר להון: (ישעיה י"ב) זמרו ה'.
אמרון ליה: למה?
(שם ) כי גאות עשה.
אמרון ליה: כבר מודעת זאת בכל הארץ.

אמר רבי אבא בר כהנא:

אמר חזקיהו תורה שאני עוסק בה מכפרת על השירה.

אמר רבי לוי:
אמר חזקיהו מה אנו צריכין לומר נסיו וגבורותיו של הקב"ה, כבר מודעת זאת מסוף העולם ועד סופו, לא כבר עמד גלגל החמה באמצע הרקיע וראו נסיו וגבורותיו של הקדוש ברוך הוא עד סוף העולם?!

ר' ישמעאל בר' יוסי בשם ר' אבא אומר:
כבר פרעה מלך מצרים ותרהקה מלך כוש היו באותו הנס ובאו לסייע לחזקיהו, הרגיש בהן סנחריב.
ומה עשה להם סנחריב הרשע?
בערבית כפתן בחצי הלילה יצא המלאך ונגפן לחיילותיו של סנחריב, הדא הוא דכתיב: (שם ל"ז) ויצא מלאך ה' ויכה במחנה אשור.
בשחרית השכים חזקיהו ומצאן כפותין. אמר: דומה שלא באו אלו, אלא לסייעני! התירן והלכו וספרו נסיו וגבורותיו של הקב"ה, הדא הוא דכתיב: (שם מ"ה) כה אמר ה' יגיע מצרים.
וסחר כוש יגיע מצרים, זה פרעה.
וסחר כוש, זה תרהקה מלך כוש.
(שם) וסבאים אנשי מדה, אלו חיילותיהן.
עליך יעבורו, זה חזקיהו וסיעתו.
ולך יהיו כבר מושלמין לך, אחריך ילכו בזקים יעבורו בקרקומניקיאה.
ואליך ישתחוו, זו ירושלים.
ואליך יתפללו, זו בית המקדש.
ומה היו אומרין?
(שם) אך בך אל ואין עוד אפס אלהים.
אמר ישעיה לפני הקדוש ברוך הוא: רבש"ע! (שם) אכן אתה אל מסתתר.
מהו אכן?
איכן אתה אל מסתתר, אכן יש בך דינמוס ואתה מסתתר!
אמר לו: (שם) אלהי ישראל מושיע חוזר אני ומתנקם.

ר' יהושע בן לוי אמר:
אילו אמר חזקיהו שירה על מפלת סנחריב, היה נעשה הוא מלך המשיח וסנחריב גוג ומגוג והוא לא עשה כן, אלא אמר: (תהילים כ') עתה ידעתי כי הושיע ה' משיחו וגו', אלה ברכב וגו'.
מה כתיב בתריה?
(שם) ה' הושיעה המלך יעננו ביום קראנו:

[לבבתני אחותי כלה]
[ט] לבבתני אחותי כלה לבבתני
אמר הקב"ה: לב אחד היה לכם במצרים ונתתם לי שני לבבות
לבבתני באחד בעיניך
בדם הפסח ובדם המילה.
באחד ענק מצורוניך
זה משה המיוחד והגבור שבשבטיך.

דבר אחר:
לבבתני אחותי כלה
אמר הקדוש ברוך הוא: לב אחד היה לכם בים ונתתם לי שני לבבות.
לבבתני באחד מעיניך,
שעמדתם לפני על הר סיני ואמרתם: (שמות כ"ד) כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע.
באחד ענק מצורוניך
זה משה המיוחד והגבור שבשבטיך.

דבר אחר:
לבבתני אחותי כלה
אמר הקב"ה: לב אחד היה לכם במדבר ונתתם לי שני לבבות.
לבבתני באחד מעיניך
בהקמת המשכן שנאמר: (במדבר ט') וביום הקים את המשכן.
באחד ענק מצורוניך
זה משה המעולה בשבטים. אית דאמרי נשי דור המדבר כשרות היו, כיון שהגיעו לאותו מעשה עמדו ונמלכו עצמן ולא נתנו כלום מנזמיהן למעשה העגל, וכיון ששמעו שהן אסורות להן מיד נעלו דלתותיהן.

דבר אחר:
לבבתני אחותי כלה
אמר הקדוש ברוך הוא: לב אחד היה לכם במרגלים ונתתם לי שני לבבות, זה יהושע וכלב שנאמר: (במדבר ל"ב) בלתי כלב בן יפנה הקנזי ויהושע בן נון וגו'.
באחד ענק מצורוניך
זה משה המיוחד והגבור שבשבטיך.

דבר אחר:
לבבתני אחותי כלה
אמר הקב"ה: לב אחד היה לכם בשטים, ונתתם לי שני לבבות.
לבבתני באחד מעיניך
זה פנחס שנאמר (תהילים ק"ו) ויעמוד פינחס ויפלל ותחשב לו לצדקה.
באחד ענק מצורוניך
זה משה:

[מה יפו דודיך אחותי כלה]
[י] מה יפו דודיך אחותי כלה
ר' ברכיה ור' חלבו בשם ר' שמואל בר נחמן אמר:
בעשרה מקומות נקראו ישראל כלה שיתא הכא וארבעה בנביאים.
שיתא הכא:
אתי מלבנון.
כלה לבבתני.
אחותי כלה.
מה יפו דודיך אחותי כלה.
תטופנה שפתותיך כלה.
גן נעול אחותי כלה.
באתי לגני אחותי כלה.

הא שיתא.

וארבעה בנביאים:
(ירמיה ז') קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה.
(ישעיה ס"א) וככלה תעדה כליה.
(שם מ"ט) ותקשרים ככלה.
(שם ס"ב) ומשוש חתן על כלה.


וכנגדן לבש הקדוש ברוך הוא עשרה לבושין:
(תהילים צ"ג) ה' מלך גאות לבש הרי א'.
לבש ה' עוז הרי ב'.
התאזר הרי ג'.
(ישעיה נ"ט) וילבש צדקה כשרין הרי ד'.
(שם) וילבש בגדי נקם הרי ה'.
תלבושת הרי ו'.
ויעט כמעיל קנאה הרי ז'.
(שם ס"ג) זה הדור בלבושו הרי ח'.
מדוע אדום ללבושיך הרי ט'.
(תהילים ק"ד) הוד והדר לבשת הרי י'.

כדי ליפרע מאומות העולם שבטלו מישראל עשרת הדברות שהיו מצמצמים עליהן ככלה.

וריח שמניך מכל בשמים
אמר ר' שמואל בר נחמן:

מה שמן זה חלק ע"י שאת מפטמו את מריח בו כמה ריחות, כך הפסוק הזה את דורש ומוצא בו כמה טעמים טובים:

[נפת תטופנה שפתותיך כלה]
[יא] נפת תטופנה שפתותיך כלה
ר' דרוסא ור' ירמיה בשם רבי שמואל בר יצחק:

ששים רבוא נביאים עמדו להם לישראל בימי אליהו.

ר' יעקב בשם ר' יוחנן אמר:
מאה ועשרים רבוא.

דאמר רבי יוחנן:
מגבת ועד אנטיפטרס שישים רבוא עיירות ואין לך עיירות מקולקלות בכלן, כבית אל ויריחו שאררה יהושע.
בית אל ששם היו שני עגלי זהב של ירבעם עומדים. כתוב אחד אומר: (מלכים ב' ב') ויצאו בני הנביאים אשר בבית אל אל אלישע, נביאים אין פחות משנים.
ולמה לא נתפרסמה נבואתן?
שלא היה צורך לדורות.
אמר מעתה, כל נבואה ששעתה והיתה צורך לדורות נתפרסמה וכל נבואה שהיתה שעתה ולא הייתה בה צורך לדורות לא נתפרסמה, אבל לעתיד לבא הקב"ה מביאן ומפרסם נבואתן, הדא הוא דכתיב: (זכריה י"ד) ובא ה' אלהי כל קדושים עמך.

רבי ברכיה בשם רבי חלבו אמר:
כשם שעמדו לישראל שישים רבוא של נביאים, כך עמדו להם שישים רבוא של נביאות, ובא שלמה ופרסמן, שנאמר: נפת תטפנה שפתותיך כלה.

ר' הונא ורבי חלפתא קיסרייה בשם ר' שמעון בן לקיש אמרי:
מה כלה זו מתקשטת בעשרים וארבעה תכשיטין ואם חסרה חיסור דבר אחד מהן אינה כלום, כך ת"ח צריך שיהא רגיל בכ"ד ספרים ואם חיסר אחד מהם אינו כלום.

ר' הונא בשם ר' שמעון בן לקיש:
מה כלה זו צנועה, כך ת"ח צריך שיהא צנוע.

ר' חלפתא בשם ריש לקיש:
מה כלה זו יושבת בפוריא ואומרת: ראו שאני טהורה וזו עדותי מעידה עלי, כך ת"ח צריך שלא יהא בו דבר של דופי.

רבי אלעזר בר' שמעון ור' יוסי בר חנינא ורבנן
ר' אלעזר אומר:
כל מי שהוא אומר דברי תורה ברבים ואינן ערבין לשומעיהן כסולת זו שצפה על גבי נפה, נוח לו שלא אמרן.

ר' יוסי אומר:
כל מי שאומר דברי תורה ברבים ואינן ערבין על שומעיהן כדבש זה שבא מצוף, נוח לו שלא אמרן.

רבנן אמרי:
כל מי שאומר דברי תורה ברבים ואינן ערבין על שומעיהן כדבש וחלב המעורבין זה בזה, נוח לו שלא אמרן.

רבי יוחנן וריש לקיש
ר' יוחנן אמר:

כל מי שאמר דברי תורה ברבים ואינן ערבין לשומעיהן ככלה זו שעריבה על בני אדם בחופתה, נוח לו שלא אמרן.

ריש לקיש אמר:
כל מי שאמר דברי תורה ואינן ערבין על שומעיהן ככלה זו שערבה על בעלה בשעת חופתה, נוח לו שלא אמרן:

[דבש וחלב תחת לשונך]
דבש וחלב תחת לשונך
ר' ברכיה אמר:

אין משקה סורח יותר ממשקה זה שתחת הלשון, ואת אומר דבש וחלב תחת לשונך?!
אלא אם הלכות קהות תחת לשונך, דבש וחלב הלכות המאוששות על אחת כמה וכמה!

אמר ר' לוי:
אף הקורא מקרא בענוגו ובניגונו עליו נאמר דבש וחלב תחת לשונך.

וריח שלמותיך כריח לבנון
כתיב (בראשית כ"ז) ויגש וישק לו וירח את ריח בגדיו.

אמר רבי יוחנן:

אין לך דבר שריחו רע וקשה יותר משטף של עזים והוא אומר וירח את ריח בגדיו?!
אלא כיון שנכנס יעקב אבינו נכנס עמו גן עדן, הדא דאמר ליה ראה ריח בני כריח שדה אשר ברכו ה', כיון שנכנס עשו הרשע אצל אביו נכנס עמו גיהנם.
מה טעם?
(משלי י"א) בא זדון ויבא קלון.
הדא דאמר ליה: מי אפוא, מי נאפה בתנור זה?
השיבו רוח הקדש: הוא הצד ציד.

שאל ר' אלעזר בר' שמעון את ר' שמעון בר' יוסי בן לקוניא חמוי:
אמר ליה: כלי קוריוס יצאו עם ישראל למדבר?
אמר ליה: לאו!
אמר לו: מהיכן היו לובשין כל אותן מ' שנה שעשו ישראל במדבר?
אמר לו: ממה שהלבישום מלאכי השרת, הדא הוא דכתיב: ואלבישך רקמה.

רבי סימיי אמר:
פורפירא תרגם עקילס איפליקתא.
אמר ליה: ולא היו כלים?
אמר לו: ולא קרית מימיך: (דברים ח') שמלתך לא בלתה מעליך?!
אמר ליה: ולא היו גדלים?
אמר ליה: צא ולמד מן החלזון שכל זמן שהוא גדל נרתיקו גדל עמו.
אמר ליה: ולא היו צריכין תכבוסת?
אמר ליה: הענן היה שף בהם ומגהיצן.
אמר ליה: ולא היו נשרפים?
אמר ליה: צא ולמד מן אמיינטון הזה שאינו מתגהץ, אלא באור.
אמר ליה: ולא היו עושין כנמיות?
אמר ליה: אם במיתתן לא עשו בחייהן עשו?!
ולא היו עושין ריח רע מריח הזיעה של גופן?
אמר ליה: מתגעגין היו בעשב הבאר, הדא הוא דכתיב: (תהילים כ"ג) בנאות דשא ירביצני, והיה ריחן נודף מסוף העולם ועד סופו, בא שלמה ופירש וריח שלמותיך כריח לבנון:

[גן נעול אחותי כלה]
[יב] גן נעול אחותי כלה
רבי יהודה בר' סימון בשם ר' יהושע בן לוי:
למלך שהיו לו שתי בנות אחת גדולה ואחת קטנה ולא נפנה להשיאן והניחן המלך שנים הרבה והלך למדינת הי,ם ועמדו הבנות מיחו על עצמן והשיאו עצמן לאנשים, והיתה כל אחת מהן נוטלת חותם של בעלה וסימנטירין שלו.
לאחר ימים בא המלך ממדינת הים ושמע קול הבריות מליזין אחר בנותיו, ואומרים: כבר זנו בנותיו של מלך.
מה עשה?
הוציא כרוז ואמר: כל עמאי יפקון לקמפון.
בא וישב עליה בפרוזדור, אמר להן: בנותי, כך עשיתן וקלקלתן את עצמכן?!
מיד הוציאו כל אחת ואחת חותם בעלה וסימנטרין שלו.
קרא לחתנו, אמר לו: למי את עשוי חתן ?
אמר לו: אני חתנך הראשון לבתך הגדולה.
אמר לו: זה מה הוא?
אמר לו: זה חותם שלי וזה סימנטרין שלי.
וכן לשני.
באותה שעה אמר המלך: בנותי גדורות מהערוה ואתם מליזין ומבזין אותם, חייכם אני עושה בכם דינין.
כך הן האומות, לפי שהיו מונין לישראל ואומרים: (שמות א') ויעבידו מצרים את בני ישראל אם בעשותן הן מכריחין כל שכן בגופן ובנשותיהם!
באותה שעה אמר הקדוש ברוך הוא: אחותי כלה גן נעול.
מהו גן נעול?
אמר הקב"ה: גנתי נעולה והיא מתגניא.

אמר רבי פנחס:
באותה שעה קרא הקדוש ברוך הוא למלאך הממונה על ההריון, ואמר: צא וצור אותן בכל קטורים של אבותן.
עיקר אבותיהן למי היו דומין?
לגדולי המשפחות, הדא הוא דכתיב: לראובן (במדבר כ"ו) משפחת הראובני.

אמר ר' הושעיה:
ראובן הראובני, שמעון השמעוני.

אמר ר' מרינוס ברבי הושעיא:
הא כמה דתימר: ברוני סברוני סיבוי.

רבי הונא בשם ר' אידי:
ה"א בראש התיבה ויו"ד בסופה י"ה מעיד עליהם שהם הם בני אבותיהם.

אמר ר' פנחס:
גן נעול
אלו הבתולות.
גל נעול
אלו הבעולות.
מעין חתום
אלו הזכרים.

תני בשם ר' נתן:
גן נעול גל נעול
שתי פעמים.
למה?
אלא שתי ביאות לאשה כדרכה ושלא כדרכה.

רבי הונא בשם בר קפרא אמר:
בזכות ארבעה דברים נגאלו ישראל ממצרים:

שלא שינו את שמם,
ולא שינו את לשונם,
ולא אמרו לשון הרע,
ולא נמצא בהן אחד פרוץ בערוה.


לא שנו את שמם, ראובן ושמעון נחתין, ראובן ושמעון סלקין, ולא היו קורין לראובן רופוס, ולשמעון לא היו קורין לוליני, וליוסף לסטים, ולבנימן אלכסנדרא.

ולא שנו לשונם להלן כתיב: (בראשית י"ד) ויבא הפליט ויגד לאברם העברי.
וכאן כתיב: (שמות ה') אלהי העברים נקרא עלינו.
וכתיב (בראשית מ"ה) כי פי המדבר אליכם בלשון הקדש.

ולא אמרו לשון הרע, שנאמר: (שמות י"א) דבר נא באזני העם וישאלו איש מאת רעהו. את מוצא זה הדבר היה מופקד אצלם שנים עשר חדש, ולא נמצא בהן אחד שהלשין על חברו.

ולא נמצא אחד מהן פרוץ בערוה, שנאמר: (ויקרא כ"ד) ויצא בן אשה ישראלית ויקוב בן האשה הישראלית, להודיע שבחן של ישראל שלא נמצא בהם אלא זו ופירסמה הכתוב.

אמר ר' אבא בר כהנא:
שרה ירדה למצרים וגדרה עצמה מן הערוה, וכל הנשים נגדרו בזכותה.
יוסף ירד למצרים וגדר עצמו מן הערוה, ונגדרו כל הזכרים בזכותו.

רבי פנחס בשם ר' חייא:
כדאי הייתה גדירת ערוה עצמה שבזכותה נגאלו ישראל ממצרים.
מה טעם?
גן נעול אחותי כלה
מה כתיב בתריה?
שלחיך פרדס רמונים.

תני ר' שמעון בן יוחאי:
לאחד שנפלה לו ירושה במקום אשפה, והיה היורש עצל והלך ומכרה בדבר מועט קל. והלך הלוקח ונזדרז, וחפר בה ומצא בה סימא ובנה בה פלטין גדולה.
התחיל הלוקח מהלך בשוק ועבדים מהלכין אחריו מן הסימא ההיא שקנה בה.
התחיל המוכר רואה ונחנק ואומר: ווי! מה אבדתי!
כך כשהיו ישראל במצרים היו משועבדים בטיט ולבנים והיו מאוסין בעיני המצריים, וכיון שראום דגלים חונים על הים בטקסיס המלכים, התחילו המצריים נחנקים ואומרים: ווי! מה שלחנו מארצנו! שנאמר: (שמות י"ג) ויהי בשלח פרעה.

אמר ר' יונתן:
לאחד, שהיה לו שדה בית כור והלך ומכרה בדבר קל, והלך הלוקח וחפר בה מעיינות ועשה בה גנות ופרדסין. התחיל המוכר רואה ונחנק ואומר: ווי! מה אבדתי!
כך כשהיו ישראל במצרים היו משועבדים בטיט ולבנים והיו מאוסין בעיני המצריים, וכיון שראום דגלים חונים על הים בטקסיס מלכים, התחילו המצריים נחנקין ואומרים: ווי! מה שלחנו מארצנו! שנאמר: ויהי בשלח פרעה.

ר' יוסי אומר:
לאחד שהיה לו קצצה של ארזין ומכרה בדבר קל, והלך הלוקח ועשה בה תיבות ומגדלים, שדה ושדות. התחיל המוכר רואה ונחנק ואומר: ווי! מה אבדתי!
כך כשהיו ישראל במצרים היו משועבדין בטיט ולבנים והיו מאוסין בעיני המצריים, וכיון שראום דגלים חונים על הים בטקסיס מלכים, התחילו המצריים נחנקין ואומרים: ווי! מה שלחנו מארצנו! שנאמר: ויהי בשלח פרעה:

[שלחיך פרדס רמונים]
דבר אחר:
שלחיך פרדס רמונים
דמייה לפרדס רמונים, לישן בני נש הוא:
מה שלח פלוני לארוסתיה?
רמונים.

ר' חנינא ור' סימון
חד אמר: היא הכניסה לו שלוש עשרה והוא הכניס לה שלוש עשרה.
היא הכניסה לו שלוש עשרה, מה שמפורש בואלה שמות:
(שמות כ"ה) וזאת התרומה [וגו']:
זהב
וכסף
ונחשת
ותכלת
וארגמן
ותולעת שני
ושש
ועזים
ועורות אלים מאדמים
ועורות תחשים
ועצי שטים
אבני שהם
ואבני מלואים


והוא הכניס לה שלוש עשרה, מה שמפורש ביחזקאל: (יחזקאל ט"ז)
ואלבישך רקמה.
(י) וָאַלְבִּישֵׁךְ רִקְמָה וָאֶנְעֲלֵךְ תָּחַשׁ וָאֶחְבְּשֵׁךְ בַּשֵּׁשׁ וַאֲכַסֵּךְ מֶשִׁי:
(יא) וָאֶעְדֵּךְ עֶדִי וָאֶתְּנָה צְמִידִים עַל יָדַיִךְ וְרָבִיד עַל גְּרונֵךְ:
(יב) וָאֶתֵּן נֶזֶם עַל אַפֵּךְ וַעֲגִילִים עַל אָזְנָיִךְ וַעֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת בְּראשֵׁךְ:
(יג) וַתַּעְדִּי זָהָב וָכֶסֶף וּמַלְבּוּשֵׁךְ שישי שֵׁשׁ וָמֶשִׁי וְרִקְמָה סלֶת וּדְבַשׁ וָשֶׁמֶן אָכָלְתְּי אָכָלְתְּ וַתִּיפִי בִּמְאד מְאד וַתִּצְלְחִי לִמְלוּכָה:
(יד) וַיֵּצֵא לָךְ שֵׁם בַּגּויִם בְּיָפְיֵךְ כִּי כָּלִיל הוּא בַּהֲדָרִי אֲשֶׁר שַׂמְתִּי עָלַיִךְ נְאֻם ה' אלוהים:
ר' סימי אמר:
פורפירא תרגם עקילס אפליקטא (שם) .
ואנעלך תחש, תחת עורות תחשים.
ואחבשך בשש תחת שש ועזים.
ואכסך משי.

ר' איבו אמר:
עשאן ממש בעולם.

ור' יהודה בר' סימון אמר:
הקיפן ענני כבוד, היך מה דאת אמר: (שמות י"ג) לא ימיש עמוד הענן.

ואעדך עדי, זה זיין.

תני ר' שמעון בן יוחאי אומר:
זיין שנתן להם בחורב שם המפורש חקוק עליו, וכשחטאו נוטל מהן.
וכיצד נוטל?
ר' איבו אמר:
מאליו היה נקלף.

ורבנן אמרין:
מלאך ירד וקלפו.
(יחזקאל ט"ז) ואתנה צמידים על ידיך, אלו שני לוחות הברית שחקוק עליהם עשרת הדברות, היך מה דאת אמר: (שמות ל"ב) והלוחות מעשה אלוהים המה וגו'.
רביד על גרונך, אלו דברי תורה, כמה דאת אמר: (משלי ו') קשרם על לבך תמיד.
ואתן נזם, זה נזר הקדש.
ועגילים על אזניך, זה הציץ.

דתנינן:
הציץ דומה לטס של זהב ורחב שתי אצבעות ומוקף מאוזן לאוזן.
ועטרת תפארת בראשך, זו השכינה, היך מה דאת אמר: (ישעיה ס"ב) והיית עטרת תפארת ביד ה'. וכתיב: (מיכה ב') ויעבור מלכם לפניהם וה' בראשם.

ואילין תלתי אחרנייאתא מה אינון?
(יחזקאל ט"ז) ותעדי זהב וכסף ויצא לך שם בגוים כפרים עם נרדים.

רבי הונא אמר:
היא הכניסה לו שלושה עשר והוא הכניס לה שישה ועשרים, כדרך חתן להיות כופל כתובה של כלה.

רבי אחא אמר:
היא הכניסה לו כלים ובשמים והוא הכניס לה כלים ובשמים. כלים על ידי משה ובשמים ע"י שלמה, הדא הוא דכתיב: (מלכים א' י') ותתן למלך מאה ועשרים ככר זהב ובשמים הרבה מאד, ואבן יקרה לא בא כבשם ההוא עוד לרב, אשר נתנה מלכת שבא למלך שלמה.

רבי סימון אמר:
היא הכניסה לו כלים ובשמים במנין והוא הכניס לה כלים ובשמים שלא במנין, בא שלמה ופירש כפרים עם נרדים:

דבר אחר:
שלחיך פרדס רמונים
שלחיך
עתיד הקב"ה לעשותך כפרדס רמונים לעתיד לבא.
ואיזה זה?
זה הבאר.

מאן היו ישראל מנטרים כל מ' שנה שעשו במדבר?
רבי יוחנן אמר:
מן הבאר, וממנו היו רוב הנייתן.

דאמר רבי יוחנן:

הבאר הייתה מעלה להם מיני דשאים, מיני זרעונים, מיני אילנות, תדע לך שהוא כן, שכיון שמתה מרים ופסקה הבאר מהן, היו אומרים: (במדבר כ') לא מקום זרע ותאנה וגפן.

רבי לוי אמר:
מן האשכול, על שם: (שם י"ג) ויכרתו משם זמורה ואשכול ענבים אחד.
אפשר כן?

אמר רבי אבא בר כהנא:
פירות היו גסין באותה שעה.

ורבנן אמרין:
ממה שהיו תגרי עובדי כוכבים מוכרין להם לישראל.

תני ר' ישמעאל:
עדיין לא נאסר יינם של עובדי כוכבים לישראל:

דבר אחר:
שלחיך פרדס רמונים
שלוחיך, עתיד הקדוש ברוך הוא לעשותך כפרדס רמונים לעתיד לבא.
איזה זה?
זה הנחל, דכתיב: (יחזקאל מ"ז) ועל הנחל יעלה על שפתו וגו', ועלהו לתרופה.
מהו לתרופה?
אמר רבי יוחנן:
לתרפיון מציץ עליה ותרף מזוניה.

רב ושמואל
חד אמר:

להתיר פה של מעלן.

וחד אמר:
להתיר פה של מטן.

ר' חנינא ור' יהושע בן לוי
חד אמר:
להתיר פה אלמים.

וחד אמר:
להתיר פה עקרות:

דבר אחר:
שלחיך פרדס רמונים
שילוחיך, עתיד הקב"ה לעשותך כפרדס רמונים לעתיד לבא.
איזה זה?
זה אליהו זכור לטוב.

דתנינן תמן:
משפחת בית צריפה הייתה בעבר הירדן וקרבוה בני ציון בזרוע.
ועוד אחרת הייתה, ורחקוה בני ציון בזרוע, כגון אלו אליהו בא לטמא ולטהר לרחק ולקרב.

ר' יהודה אמר:
לקרב אבל לא לרחק.

ר' שמעון אמר:
להשוות את המחלוקות.

וחכמים אומרים:
לא לרחק ולא לקרב, אלא לעשות שלום בעולם, שנאמר: (מלאכי ג') הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא וגו', והשיב לב אבות על בנים וגו':

[נרד וכרכם]
[יד] נרד וכרכם
נרד
נרדינון.
כרכם כמשמעו.
קנה זה קנה בשם, שנאמר: (שמות ל') וקנה בשם.

וקנמון

ר' הונא בשם ר' יוסי אומר:
קנמון היה גדל בארץ ישראל והיו עזים וצבאים אוכלים ממנו.
מור
אינמרנון ואהלות.

ר' יסא אמר:
פילטא.
למה קורא אותה אהלות?
ר' אבא בר יודן בשם ר' יהודה אמר:
מפני שהוא בא דרך אהלים.

ורבנן אמרי:
שהוא פוסה באהל.

ומהיכן היו בנות ישראל מתקשטות ומשמחות לבעליהן כל מ' שנה שעשו ישראל במדבר?

ר' יוחנן אמר:
מן הבאר, הדא הוא דכתיב: מעין גנים באר מים חיים.

ר' אבהו אמר:
מן המן, הדא הוא דכתיב: (תהילים מ"ה) מר ואהלות קציעות כל בגדותיך וגו', ממה שנתון תחת השן, ממנו היו בנות ישראל הצנועות והכשרות מתקשטות ומשמחות לבעליהן כל מ' שנה שהיו ישראל במדבר.
כתיב: (עמוס ו') כי הנה ה' מצווה והכה את הבית הגדול רסיסים, לא דמי הדין ריסה, להדין ביזעא, הדא ריסה אית מינה אליסים, והדין ביזעא לית מינה אליסים:

[מעין גנים באר מים חיים]
[טו] מעין גנים באר מים חיים
אמר רבי יוחנן:

ארבעים ושמנה פעמים כתיב בתורה באר, באר כנגד ארבעים ושמנה דברים, שנקנה בם התורה הדא הוא דכתיב: מעין גנים באר מים חיים.

ונוזלים מן לבנון
אמר רבי עזריה:

זה מזיל מקצת דבר וזה מזיל מקצת דבר, עד שתהא הלכה יוצאת כמין לבנון.

אמר רבי תנחומא:
זה מלחים מקצת דבר וזה מלחים מקצת דבר, עד שתהא הלכה יוצאת כמין לחיים:

[עורי צפון ובואי תימן]
[טז] עורי צפון ובואי תימן
ר' אלעזר ורבי יוסי ברבי חנינא
רבי אלעזר אמר:

שלמים הקריבו בני נח.

ר' יוסי אמר:
עולות הקריבו בני נח.

מותיב ר' אלעזר לר' יוסי:
(בראשית ד') והבל הביא גם הוא מבכורות צאנו ומחלביהן.
דא מה עבד לה ר' יוסי?
מן שמיניהון.

מותיב ר' אלעזר לר' יוסי
(שמות כ"ד) וישלח את נערי בני ישראל.
דא מה עבד לה ר' יוסי?
שְׁלֵמִים בגופן בלא הפשט וניתוח.

מותיב רבי אלעזר
כתיב (שם י"ח) ויקח יתרו [וגו'] עולה וזבחים עולה לשם עולה ושלמים לשם שלמים.
דא מה עבד לה רבי יוסי?
אמר לך פליגי בה תרי אמוראי, חד אמר לאחר מתן תורה בא יתרו, ואחרינא אמר קודם מתן תורה בא יתרו.
מאן דאמר קודם מתן תורה בא יתרו, שלמים הקריבו בני נח.
ומאן דאמר אחר מתן תורה בא יתרו עולות הקריבו בני נח.
ודא מסייעא לר' יוסי ברבי חנינא
עורי צפון ובואי תימן.
עורי צפון, זו העולה שנשחטת בצפון.
ולמה קורין לה עורי?
דבר שהוא ישן ונתעורר.
ובואי תימן, אלו שלמים שנשחטין בדרום.
ולמה קורין אותה ובואי?
דבר של חידוש.

ר' אבא בר כהנא ור' חנינא בר פפא ור' יהושע בשם ר' לוי אמרי:
אף הדין קרא מסייעא לרבי יוסי (ויקרא ו') : זאת תורת העולה, היא העולה שהקריבו בני נח בתחילה, וכד הוי מטי גבי שלמים, אמר: וזאת תורת זבח השלמים אשר הקריבו אין כתיב כאן, אלא אשר יקריבו, מכאן ולהבא.
מה מקיים ר' אלעזר קרא דין?
עורי צפון ובאי תימן, לכשיתעוררו הגליות הנתונות בצפון ויבאו ויחנו בדרום, היך מה דאת אמר: (ירמיה ל"א) הנני מביא אותם מארץ צפון וקבצתים מירכתי ארץ, לכשיתעורר גוג ומגוג שנתון בצפון ויבא ויפול בדרום, היך מה דאת אמר: (יחזקאל ל"ט) ושבבתיך וששאתיך והעליתיך, לכשיתעורר מלך המשיח שנתון בצפון, ויבא ויבנה בית המקדש שנתון בדרום, היך מה דאת אמר: (ישעיה מ"א) העירותי מצפון ויאת.

הפיחי גני יזלו בשמיו
אמר ר' הונא בשם ר' יהושע בר' בנימין בר לוי:

לפי שבעולם הזה כשרוח דרומית מנשבת, אין רוח צפונית מנשבת וכשרוח צפונית מנשבת אין רוח דרומית מנשבת, אבל לעתיד לבא הקדוש ברוך הוא מביא רוח ארגסטיס לעולם, ומנהיג שתי רוחות כאחת, ושתיהן משמשות. הדא הוא דכתיב (ישעיה מ"ג) אומר לצפון תני ולתימן אל תכלאי.
יבא דודי לגנו אמר רבי יוחנן לימדתך התורה דרך ארץ שלא יהיה החתן נכנס לחופה עד שתתן לו הכלה רשות. מה טעם יבא דוד לגנו.