ספרות השו"ת
מבחר מספרות השאלות והתשובות לתקופותיהן,
בתוספת מבואות, מקורות, מקבילים והרחבות
יהודה איזנברג ועמירם דומוביץ
| קבורה בארץ ישראל |
|---|
|
תשובת הרמב"ם
פירוש לאגדה "ארבעה שנכנסו לפרדס", אם מותר להוליך עצמות מחו"ל כדי לקברן בארץ ישראל |
 |
תולדות חייו
בגיל צעיר החל בכתיבת פירוש המשנה ("ספר המאור"). הפירוש נכתב ערבית, ויש בו ביאור המשנה בכללותה בקצרה ודיון בעניינים החשובים שבה, ובסופו הוא פוסק הלכה על פי מסקנת התלמוד. הרמב"ם גם חיבר הקדמות למשנה ולכמה מסכתות. חיבורו החשוב בהלכה הוא "משנה תורה" ("יד החזקה"), שנכתב עברית ובו סידר (והיה הראשון שעשה זאת) את כל ההלכות לפי סדר ענייני, בלא זיקה לסדר ולמקורות התלמודיים. עוד חיבר ספרים אלה: "ספר המצוות", שבו פירט והסביר את 613 המצוות שבתורה, ו"שאלות ותשובות", 464 תשובות בעברית ובערבית. מאיגרותיו (לבד מאיגרותיו הפרטיות): ה"איגרת השמד" ("מאמר קידוש ה'", 3/1162), שבה עודד הרמב"ם את האנוסים לקיים מצוות כפי יכולתם והגדיר מתי אדם מצווה למסור את נפשו על קידוש ה'; ו"איגרת תימן" (1172), שבה חיזק את רוחם של יהודי תימן שלא להיתפס לתנועות משיחיות כוזבות. בעקבות ביקורת שנמתחה על דבריו ב"משנה תורה" כתב את איגרת "תחיית המתים" (1191). את "מורה נבוכים" חיבר בזקנתו. בספר זה הרמב"ם מרחיק את הגשמת הא-ל ודן בבריאת העולם, בנבואה, בנתינת טעמים הגיוניים למצוות ועוד.
ספריו (בעיקר בהלכה) נפוצים בכל תפוצות ישראל. ה"שולחן ערוך", מאבני היסוד של ההלכה, מושתת על פסיקתו של הרמב"ם.
הקדמה לתשובה
|
|
תשובת הרמב"ם
פריימן, "מקיצי נרדמים", התרצ"ד, סימן שעב |
|
שאלה
תורינו הדרתו, ושכרו כפול.
תשובה
מקורות
1. ירושלמי, כלאיים פרק ט, סוף הלכה ג
פירוש "פני משה"
מה הועילו אלו: שציוו להוליך אותן אחר פטירתם לכאן? והיה מכיר אותם שהיה בידם לעלות בחייהם ולא עלו; לפיכך אמר: קורא אני עליהם "ונחלתי וכו".
כיוון שהן מגיעין לארץ ישראל, והן נוטלין גוש עפר: מן הארץ.
ומניחין על ארונן: מכפר עליהן על מיתת חו"ל, כדכתיב: "וכיפר אדמתו של ארץ ישראל על עמו."
2. רמב"ם, מלכים פ"ה, הלכה יא
3. שו"ע, יורה דעה, סימן שסג, סעיף א
|
|
תשובת הרב משה פיינשטיין
שו"ת "איגרות משה", יורה דעה, חלק ג, סימן קנג |
|
השאלה והתשובה
מע"כ ידידי, הרה"ג מוהר"ר, יצחק יעקבזאן שליט"א, ולכל הרה"ג העומדים בראש הוועד לשמירת הבתי עלמין.
הנה מרוב הפשיטות לדינא כבר כתבתי, שבכהאי גוונא אין להאריך בהוכחות ובטעמים. משום שאם נאריך בזה, יאמרו אלו שרוצים לפנותם מקבורתם שיש בזה איזה שקלא וטריא, ושייך שאיזה רב יתיר. שלכן צריך להשיב בקצרה, כי אסור לפנות את עצמות השר משה מונטיפיורי ועצמות אשתו ז"ל מקברם.
לא רק מצד איסור פינוי המת, שהוא גם כן איסור, שמצד זה היה אולי מקום לומר שליכא איסור כשכוונתם לפנותו לארץ ישראל, אף שגם זה פשוט וברור, ששייך זה רק לבנים שרוצים בטובת אביהם ואמם, אבל לא לאחרים, אף אם היה אמת שכוונתם הוא לטובת המת. כי מדוע דואגים לטובת מת זה, ולא להרבה גאוני עולם וצדיקים וקדושים שבכל המדינות בחו"ל, שהם עדיפי מהשר ואשתו, שהם רבותינו הקדמונים, בין גאוני האשכנזים, בין גאוני הספרדים, אשר הם רבותינו, בין לאשכנזים, בין לספרדים, ומניחין אותן להישאר בחו"ל? וכשיפנו קברי השר ואשתו, יהיה כמבזין את כל רבותינו מימות עולם.
אבל הא הוא ציווה שיקברוהו דווקא בעירו שבחו"ל, אף שידע מארץ ישראל. ומרוב רצונו להיות נקבר בעירו שבחו"ל, לא בא אף בימיו האחרונים, שהיה זקן מופלג, להישאר בארץ ישראל ולמות שם ולהיקבר שם. הרי חזינן שהיה לו טעם גדול, ואין לנו הרשות לעבור על צוואתו בשום אופן, ואסור לפנותם אפילו לקברם בארץ ישראל. וצריך לבאר לשופטי המדינה כשלא ירצו לשמוע לדין התורה, כמו שעברו ומכרו את בית המדרש והבתים שנבנה לבני תורה, שעל זה לא עשה אותן לאפוטרופוסים. רק שיקיימו מה שציווה להם, ולא שיעברו על צוואתו. שמסתבר שגם שופטי המדינה לא ייתנו להם רשות לזה. והנני ידידם, משה פיינשטיין.
|
|
תשובת הרב עובדיה יוסף
"ילקוט יוסף", חלק שביעי, סימן לב, הערה ה, עמ' רסט |
|
