|
שאלה:
במהלך מארב ארטישוק אנו נמצאים בתוך הטנק בהמתנה לאויב, כשלראשנו קסדות ג'נטקס המחוברות מערב שבת למערכת "קשר פנים" שבטנק. לכל קסדה מיקרופון הצמוד לפה של הלוחם ואין צורך בשום פעולה ידנית כזו או אחרת כדי לדבר בו. מכיון שהמארב נמשך מספר שעות ולעיתים לילה שלם, קיים צורך אוביקטיבי לדבר אחד עם השני גם שלא לצורך מבצעי. כמובן שהדיבור שומר על עירנות אנשי הצוות ויש בו גם כדי להפיג את המתח, אך לא תמיד הוא נעשה לשם כך וניתן לוותר עליו, על כל פנים בשבת. לאחר בירור הנושא, טען אחד מראשי הישיבות שיש לאסור את הדיבור משום מוליד זרם. אם אכן כך, נאלץ להיות בדממת אלחוט לילה שלם דבר שמאד מקשה עלינו, אף שהוא ניתן שהרי חיילי היחידות המובחרות שוכבים לילה שלם במארבי בטן ללא דיבור אחד עם השני, אף שהדבר מכביד עליהם מאד. השאלה היא, אם יש צד היתר לדבר אחד עם השני, היות שהדיבור אינו כרוך בעשיית שום פעולה, או שאכן אסור משום מוליד זרם.
תשובה: הוא הדין בנדוננו, שמכיון שקסדות הלוחמים מחוברות מערב שבת למערכת הקשר שבטנק, נמצא שקיים זרם מסוים במיקרופון, וכאשר אחד הלוחמים מדבר עם חבירו, אין הוא מוליד זרם אלא מגביר זרם. בדומה לזה התירו האחרונים לדבר אל חרש המרכיב מכשיר שמיעה, אף שיש בו מיקרופון הקולט את גלי הקול של המדבר, משום שאין כאן הולדת זרם אלא הגברת זרם בלבד. (שו"ת מנחת שלמה סימן ט עמ' עד, שו"ת יבי"א ח"א או"ח סימן יט אותיות יח-יט). ב. אמנם דיבור ברמקול בשבת אסור מצד משמיע קול, אף שהרמקול מחובר לזרם החשמל מערב שבת, ולכאורה גם כאן היה מקום לאסור את הדיבור בין הלוחמים כאשר אינו לצורך בטחוני. אבל בשו"ת מנחת יצחק (ח"ג סימן מא) כ' בנוגע למכשיר שמיעה של חרש שמכיון שאין הקול נשמע החוצה אלא לחרש עצמו, אין לאסור הדיבור אליו מצד השמעת קול. כן לגבי אנשי צוות הטנק, שמכיון שקול המדבר נשמע רק למי שחובש קסדת ג'נטקס ולא לרבים, אין לאסור את הדיבור במיקרופון מצד השמעת קול. ג. אלא שלפוסקים הסוברים שגם היכן שיש כבר זרם אסור להוסיף ולהגדיל את עוצמת הזרם (אנציקלופדיה תלמודית אוצר החשמל עמוד תשכט), לכאורה יהיה אסור לדבר במיקרופון שבקסדה שלא לצורך בטחוני. אבל זה אינו היות שכשמדבר במיקרופון מתקיים הזרם רק לרגע קט ונעלם בהפסיקו לדבר, והרי זה מוליד דבר שאינו מתקיים, שלגביו שנינו משנה מפורשת בשבת (קב:), זה הכלל כל העושה מלאכה ומלאכתו מתקיימת בשבת, חייב. משמע שאם אין המלאכה מתקיימת, פטור. וכן הוא במשנה שבת (קד:) לגבי כותב במשקין ובמי פירות ובאבק דרכים ובכל דבר שאינו מתקיים, שפטור. וכן נפסק ברמב"ם (פ"ט מהלכות שבת הי"ג) לגבי צובע, שכל שאין מלאכתו מתקיימת פטור, וההסבר לזה הוא שכאשר אין המלאכה ראויה לקיום מצד עצמה, אין כאן מעשה מלאכה. ואע"פ שמדרבנן אסור, כמבואר במסכת שבת (ג.) וברמב"ם (פ"א מהלכות שבת ה"ג) ובשו"ע (סימן שמ, ד), כאן אין לאסור, משום שאיסור מוליד הוא מדרבנן כפי שכ' הפר"ח (סימן תקב, א) וכשהמלאכה אינה מתקיימת הרי זה מותר גמור. ראיה לכך יש להביא מהנפסק בשו"ע (סימן שמ, ה) שמותר לרשום בציפורן על הספר כמו שרושמין לסימן, שאין זה דבר המתקיים. ועל זה כ' הביה"ל (שם) בשם א"ר, שמכיון שלשו"ע אין שורט בכלל כותב ואיסורו מדרבנן בלבד, היכן שאין השריטה מתקיימת, מותר גמור. כן יש להביא ראיה מדברי הגינת ורדים (כלל ג סימן יד) שאף שאסור להוליד ריח בבגד, מ"מ אין לאסור להוליד ריח בבשר האדם, אף שניחא ליה ומכוין לכך, מכיון שהזיעה מעבירה את הריח ואינו עומד לקיום, והיות שכל איסור מוליד הוא מדרבנן, לא גזרו באופן שאינו מתקיים. לכן מתיר הגינת ורדים לרחוץ בסבון בשבת אע"פ שעושה קצף ובועות, והוי כמוליד דבר חדש, מ"מ כיון שאינו אלא לשעה לא חשיב נולד. וכן יש להוכיח מד' השו"ע (סימן שיד, י) שכתב וז"ל: חותמות שבקרקע כגון דלת של בור שקשור בו חבל, יכול להתירו דלאו קשר של קיימא הוא, שהרי עומד להתיר. אבל לא מפקיע וחותך משום סתירה. ודוקא כשעשוי לקיים על מנת שלא להסירו בשבת, אבל אם אינו עשוי לקיים כלל מותר. ולפרש"י (ערובין לה.) ד"ה ובעי, דחותמות שבקרקע אין בהם איסור סתירה מן התורה, אתי שפיר מה שהתיר השו"ע כשאינם עשויים לקיום כלל, דהוי ליה דבר שאינו מתקיים באיסור דרבנן שמותר גמור. סיכום: 1. הדבר שומר על עירנות הלוחמים ויש בו כדי להפיג את המתח בזמן המארב. 2. אין בדיבור במיקרופון איסור מוליד זרם, אלא מגביר זרם, שמותר. 3. גם אילו היה בדיבור במיקרופון איסור מוליד זרם, הרי זה איסור דרבנן ומכיון שאין המלאכה מתקיימת, מותר. |
|
שאלה: תשובה: ב. דעת הרמב"ן היא, שמותר למול את התינוק, משום שאין למצוה אלא שעתה, ואין דוחים את המילה מפני שנצטרך אחר כך לדחות את השבת, היות שלאחר המילה, מה שדוחה את השבת הוא, הפקוח נפש שיש באי הרחצת התינוק ולא מכשירי מילה. ראיה לדבריו הביא הרמב"ן מהמשנה בשבת (קלג.) שהציעה פתרונות למצבים שלא הכין מכשירי מילה ולא כתבה שתדחה המילה. ואם דין מכשירי מילה לאחר המילה כדין מכשירי מילה קודם המילה, היה צריך לדחות המילה ליום ראשון משום שהעמידו חכמים דבריהם במקום כרת. נמצא שצרכי סכנה שלאחר המילה אינם עילה לדחיית המילה, אלא מל ואחר כך מחלל שבת בהרתחת מים מפני הסכנה. לפיכך, מה שנאמר בעירובין (סז:), בנוגע לתינוק שנשפכו המים החמים שיועדו להרחצתו, שעל זה אמר רבה להביא מים מביתו על ידי נכרי ולא על ידי ישראל, מדובר במים שנועדו להרחצת התינוק לפני המילה, ומשום שאין במים אלו פקוח נפש לתינוק, אמר רבה להביא ע"י נכרי. ג. מאידך דעת הרז"ה היא, שכשנשפכו לפני המילה המים המיועדים להרחצת התינוק לאחר המילה, יש לדחות את המילה ליום ראשון. ומה שהתירו לכרוך על אצבעו סמרטוט כשלא עשה חלוק למילה לכתחילה, ולא דחו את המילה ליום ראשון כשם שדחוה כשלא הביא איזמל, מדובר כשנודע על כך שחסר חלוק למילה רק אחרי שמלו, אבל אם נודע הדבר קודם המילה יש לדחותה לדעת הרז"ה ליום ראשון. וכן דעת הרשב"א בחידושיו (פי"ט דמילה) והראב"ד בשו"ת תמים דעים (סימן קעא) ועוד ראשונים. ובב"י (יו"ד סימן רסו) כתב שכן היא דעת הרי"ף והרמב"ם והטור. ואף שהש"ך (ס"ק טו בסופו) מסתפק בדעתם, מאחר שסיים דבריו וכתב שהלבוש והב"ח אוסרים למול בשבת ותדחה המילה ליום ראשון, נראה שכן דעתו מסכמת להלכה. וכן פסק המשנה ברורה (סימן שלא ס"ק כד) וז"ל: לא יאמר אמול ולכשאצטרך אח"כ לסממנין משום סכנה, אשחוק, דהא פקוח נפש דוחה את השבת. דכיון דעכשיו יודע שאי אפשר לו בלא סממנין אחר המילה, מוטב תדחה המילה ולא יביא עצמו לידי חילול שבת, כיון שהיה אפשר להכין מאתמול. ומאחר ורוב הפוסקים נקטו לאיסור, יש לאסור את ההליכה לדבר מצוה, משום שהחזרה למוצב כרוכה בחילול שבת אף שנעשה לצורך פיקח נפש. ובעיקר לפי מה שכתב בשו"ת חתם סופר (אבה"ע סימן א), שהרמב"ן התיר למול בשבת רק כשקיים ספק אם יצטרכו לבשל מים לאחר המילה. אבל כשודאי יצטרכו לחלל שבת לאחר המילה, גם הרמב"ן מודה שיש לדחות את המילה ליום ראשון. ומכיון שההולכים לדבר מצוה בשבת, יודעים קודם הליכתם, שחזרתם עד למועד שמחוייבים לחזור תתכן רק ע"י נסיעה ברכב, אין להתיר גם להרמב"ן. ולפי מה שכתב הנצי"ב (בהעמק שאלה פ' וירא שאילתא י' אות ט'), שהרמב"ן התיר רק לגבי מילה שהיא עצמה ניתנה לדחות את השבת, ולכן לדעתו מותר למול אף שעל ידי כך יבוא לידי חילול שבת, אבל בנוגע למצוות אחרות גם הרמב"ן יודה לאיסור, פשוט שאין לקיים בשבת מצוה, הגוררת אחריה בודאות חילול שבת, אף שהחילול שבת נעשה לצורך פיקוח נפש. סיכום: |
|
שאלה: מידי יום בצהריים אנו שולחים אוכל חם לכל העמדות. למנות החמות מצורף גם אוכל קר שישמש אותם לארוחת הערב ולארוחת הבוקר של מחר. גם בשבת לא חורגים מהמנהג, ומוציאים רכב עם אוכל לכל העמדות. הרבה פעמים מבקשים מהחמ"ל לעזור בתאומים שונים לגבי הוצאת הרכב: יצירת קשר טלפוני ואלחוטי עם גורמים שונים וכו'. כמו כן הכוחות בשטח מתלוננים בקשר "מתי יגיע כבר האוכל" וצריך לענות להם. השאלה היא כיצד עלי לנהוג במקרים אלה, מכיון שברור שניתן להעביר אוכל משומר בכמות גדולה לפני שבת. יש לציין שלרכב אין ערך מוסף מעבר לחלוקת האוכל . אם לא היה צורך באוכל, הרכב כלל לא היה יוצא לעמדות. בדרך כלל כאשר מצב כזה קורה, אני משתדל "להתעלם" ע"מ שהסמב"ץ השני יטפל בעניין. תשובה: גם לוחמים במהלך מבצע בשטח אויב, ניזונים יום יומיים ואף יותר ממזון משומר בלי שהדבר פוגע בתיפקודם, וגם במלחמה ניזונים הלוחמים ממנות קרב בימים הראשונים ללחימה, עד שלב הכיבוש וההתבססות בשטח, המאפשר הכנסת דרגים מנהלתיים המצויידים באמצעי בישול וחימום, וכל זה ללא ירידה ברמת הביצוע. כך פסק הגר"ש גורן במשיב מלחמה (ח"א סימן כג) "באשר להבאת מים בשבת ברכב, לחיילים היושבים בקוי הגבול לצורך שתיה ורחיצה בשבת, לפי הדין יש להכין מים במיכלים ובעוקבים לפני שבת". וכן פסק (שם סוף סימן כד) "גם אם יש מרחק מסוים בין המטבח לסוללה, אסור להסיע את האוכל ברכב, מאחר שאפשר להעבירו בידם, או שאפשר להכין אותו חם במקום הסוללה מערב שבת". וכן פסק (שם סימן ל) "לגבי הבאת מים בשבת, אפשר לודא שבכל תצפית יהיה ג'ריקן או מזוודה עם מים מיום שישי, כדי למנוע הבאת מים בשבת" וכן פסק (שם סימן לא, א) "מאחר שכל נסיעה של הרכב לעמדה בשבת, היא ללא צורך בטחוני, היא אסורה, ולכן ברור שגם את האוכל אסור בשבת להביא לעמדה ברכב. את האוכל לתצפית יש להכין מבעוד יום לכל השבת במנות קרב". וכן פסק (שם לא, ב) "אין היתר להסיע בשבת רכב מיוחד להעברת אוכל לתצפיות". ב. אולם מלשון השאלה משמע, שאין בידי החיילים שבשטח מזון כלל, שהרי הם "מתלוננים" ברשת הקשר "מתי כבר יגיע האוכל". או אפשר, שיש בידם מזון משומר, אך הם חפצים במזון חם ומבושל כפי שהורגלו בימות החול. אם כן, אופן התגובה של הסמב"ץ תלוי במציאות: שכשם שאסור להסיע רכב מיוחד בשבת להעברת המזון אל השטח, וכשם שאסור לנהל על כך "משא ומתן" ברשת הקשר, כל עוד הכוחות שבשטח מצויידים במזון, כך אי אפשר שלא לענות להם באלחוט או בטלפון, וכ"ש שאי אפשר שלא להסיע אליהם מזון כשאינם מצויידים בו, משום שבשלב מסוים יפסיקו לתפקד, ועל כל פנים כראוי. במצב שכזה אין האיסור רובץ על צאוורי הסמב"ץ, אלא על המערכת הפיקודית שגורמת לצורך בחילול שבת היכן שאפשר למונעו. סיכום: 2. במידה שכבר נמצא בשטח כח מבצעי ללא מזון ומים, ואין אפשרות להביאם לו על ידי רכב שנוסע לצורך בטחוני, חובה להסיע בשבת רכב מיוחד לשם כך, וממילא חובה לטפל בתיאומים השונים לשם כך, אלא אם כן עומד הכח לסיים תוך זמן קצר את תפקידו ולשוב למחנה, או שהוא סמוך לצאת השבת וכדומה, שבמצבים כגון אלו אין לחלל שבת. 3. לאחר השבת יש למחות על כך בפני המפקדים והרב הצבאי. |
