לדף ראשי



לפי המסופר בתלמוד ביקש רבן יוחנן בן זכאי מאספסיינוס, שעה שנפל למחנה הרומי ערב החורבן, שיתן לו את יבנה וחכמיה ואת שושלת רבן גמליאל (גטין נו:ב).

כמנהיג בעת משבר
רבן גמליאל הנהיג את העם באחת השעות החמורות בתולדותיו. לאחר שחרבה ירושלים, איחד את העם סביב המרכז ביבנה, וקבע מסגרת הלכתית אחת מחייבת, כדי למנוע פיצול ההלכה, ועמה פיצול העם.

המחלוקת בין בית שמאי ובית הלל נמשכה שנים רבות (ירושלמי יבמות סוף א). רבן גמליאל הביא לקביעת הלכה כבית הלל. ביבנה בררו את כל ההלכות העתיקות והעמידום למניין.

בערך "מחלוקת" מובא תיאור המחלוקות בין רבן גמליאל וחבריו והדרך בה כפה על העם הלכה אחת מחייבת

גיסו ר' אליעזר בן הורקנוס היה מבית שמאי, וכאשר לא קיבל את מרות הרוב ועמד על דעתו בהלכה אחת נגד דעת הרוב - נידהו (ב"מ נט:ב). גם נושא זה מפורט בערך "מחלוקת."
לאחר זאת, אמר רבן גמליאל בקשר לאותו מקרה דברים אלה:

ריבונו של עולם, גלוי וידוע לפניך שלא לכבודי עשיתי ולא לכבוד בית אבא עשיתי, אלא לכבודך, שלא ירבו מחלוקות בישראל (שם).

באופן אישי היה רבן גמליאל נוח ועניו, אוהב את הבריות ומכבדן. כמנהיג היה תקיף, עמד על דעתו בתקיפות ונהג נשיאותו ברמה. התנגד באופן נמרץ להנהגות יחיד המתנגדות להלכה שנקבעה על פי הרוב. פעם אחת עישר ר' עקיבא ירק של כותים, אמר לו רבן גמליאל: היאך מלאך לבך לעבור על דברי חבריך... תדע שקבעת הלכה בישראל שעישרת ירק שלך (תוספתא דמאי ה:כד).

בייחוד היה חרד על האחדות בעניין קידוש החודש ועיבור השנה, שלא יקבע כל חכם את המועדות ביום אחר.

בערך "מחלוקת" מובא תיאור המחלוקות סביב קידוש החודש בינו לבין רבי יהושע.

רבן גמליאל ראה את ההנהגה כעבדות לציבור, ולא כשררה עליו. פעם מינה שני תלמידי חכמים למשרה ציבורית והם סירבו, אמר להם:

כמדומים אתם ששררה אני נותן לכם, עבדות אני נותן לכם (הוריות י:ב).

קביעת תפילה אחידה
ביבנה נקבעה התפילה המשותפת לכל ישראל. תפילת שמונה עשרה סודרה ונערכה ביבנה. התפילה נקבעה על ידי רבן גמליאל כחובה, ואין לשנות מנוסחה, בניגוד לדעת ר' יהושע ור' עקיבא, שהרשו לקצרה (משנה ברכות ד:ה), ובניגוד לדעת ר' אליעזר האומר: העושה תפילתו קבע אין תפילתו תחנונים (שם משנה ה).
רבן גמליאל קבע לחובה שלוש תפילות ביום: שחרית, מנחה וערבית, נגד דעת ר' יהושע, שהורה שתפילת ערבית רשות.

כאשר נודע בבית המדרש שרבי יהושע הורה שתפילת ערבית רשות, בניגוד לדעתו של רבן גמליאל, אמר רבן גמליאל לר' יהושע לעיני כל התלמידים: יהושע, עמוד על רגליך ויעידו בך... והיה יושב ודורש, ור' יהושע עומד על רגליו. הדבר עורר סערה, עד שהחליטו להדיח את רבן גמליאל מנשיאותו ולמנות במקומו את ר' אלעזר בן עזריה. אחרי שהעבירוהו מתפקיד הנשיא לא עזב את בית המדרש, אלא ישב שם כאחד החברים.
כאשר פייס רבן גמליאל את ר' יהושע החזירוהו לתפקידו, אך קבעו שרבן גמליאל ידרוש שתי שבתות ור' אלעזר בן עזריה שבת אחת (ברכות כז:ב-כח:א).
הרבה לפעול גם בעניינים מדיניים: נסע לרומי עם ר' אלעזר בן עזריה, ר' יהושע ור' עקיבא, להשתדל לבטול גזרה, שסיכנה את קיומו של העם כולו (סוף מכות, דברים רבה ב:כד, ועוד). הלך ליטול רשות מהגמון בסוריא (משנה עדיות ז:ז). התווכח עם פילוסופים רומיים, עם חכמי הגויים (משנה ע"ז ג:ד, ועוד), עם המינים (שמו"ר ל:ט, ונגדם תיקנו ביבנה את ברכת המינים (ברכות כח:ב, מגילה יז:ב).

בצל השלטון הרומי
בארץ ישראל עבר ממקום למקום בלווית חבריו ותלמידיו (תוספתא תרומות ב:יג ועוד): בלוד (תוספתא פסחים ב:יא, ועוד), בטבריה (תוספתא שבת יג:ב), בכפר עותנאי (משנה גטין א:ה), בעכו (משנה ע"ז ג:ד). ישב זמן מה באושא, לשם שלחה המלכות שני סרדיטאות ואמרה להם: לכו ועשו עצמכם גרים וראו תורתן של ישראל מה טיבה (ספרי דברים, פיסקה שמד).

בשל מעמדו מול המלכות, התירו לבית ר"ג ללמוד יוונית (סוטה מט:ב).
פעם אחת נגזרה עליו גזרה להריגה. בא אדון אחד ועמד בבית המדרש, ואמר: בעל החוטם מתבקש, בעל החוטם מתבקש (ביוונית 'נשיא' פירושו 'בעל חוטם'), שמע רבן גמליאל ונמלט, עד שבטלה הגזרה (תענית כט:א).

כאדם פרטי
כאדם פרטי היה איסטניס (משנה ברכות ב:ו) ורחמן. בשכנותו גרה אישה אחת שמת בנה, והייתה בוכה עליו בלילה. שמע רבן גמליאל קולה ובכה כנגדה, עד שנשרו ריסי עיניו (סנהדרין קד:ב). "ונתן לך רחמים ורחמך והרבך" – דרש רבן גמליאל: זה סימן יהא בידך: כל המרחם על הבריות מרחמין עליו מן השמים, וכל שאינו מרחם על הבריות אין מרחמין עליו מן השמים (תוספתא ב"ק ט:ל, שבת קנא:ב). היה עניו, וכשלא ידע אמר "לא שמעתי" (משנה כריתות ג:ז, ועוד). בביתו היה מקבל חכמים בסבר פנים יפות, ובחתונת בנו עמד והשקה את אורחיו (קידושין לב:ב).

החמיר על עצמו בדברים שהיקל לאחרים (משנה ב"מ ה:ח). הראה דוגמה אישית: בימיו נהגו לתפור למת תכריכים יקרים, דבר שהכביד על המשפחה עד כדי כך שהיו מניחים אותו ובורחים. רבן גמליאל ציווה לקוברו בבגדי פשטן פשוטים, ובעקבותיו התקבל נוהג של קבורה בכלי פשתן (כתובות ח:ב).



הערות לערך:
שם המעיר: אור רוזנמן
הערה: למיטב הבנתי הדרשה עה"פ "ונתן לך רחמים" כל המרחם וכו' נאמרה על ידי רבן גמליאל ברבי ולא על ידי רבן גמליאל דיבנה (שבת קנא:) הטעות מופיעה גם בספר אנציקלופדיה לחכמי התלמוד ולקוחה משם.
כמו כן, אני לא מצאתי שרבן גמליאל דיבנה אומר "לא שמעתי". יש מימרות כאלו על רבן שמעון בן גמליאל.
מקור ההערה: שבת קנא:

שם המעיר: יוסף גפן
הערה:

לגירסת התוספתא מסכת בבא קמא (ליברמן) פרק ט הלכה ל
ר' יהודה אומ' משם רבן גמליאל: הרי הוא אומ' ונתן לך רחמים ורחמך והרבך וגו' ... ייתכן שמדובר על ר"ג דיבנה, ובודאי לא על ר"ג השלישי בנו של רבי.
אך ייתכן שגירסת הלקח טוב -פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) דברים פרשת ראה דף כא עמוד ב:
מיכן אמר רבי שמעון בן גמליאל כל המרחם על הבריות - היא הנכונה והמדוייקת, ורבי יהודה שחי בסמוך אליו (אחר מרד בר כוכבא) מעיד משמו.
מקור ההערה: ידע אישי

שם המעיר: אליצור אריאל
הערה: ונתן לך רחמים- במסכת שבת זה מובא בשם רבן גמליאל ברבי
ולא רבן גמליאל דיבנה!!

יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן