בסדר גמור(ה)

מדוע זיכוי נשות ישראל הצדקניות את המן בכינוי "הרשע"

מחבר: אורלי גולדקלנג

 מזה שלושת אלפים שנה מבקשות נשות ישראל הצדקניות לפשר בין חג החירות לחג הניקיון. למגנת הלב שני החגים חלים בדיוק באותו תאריך, בשעה שמהות החג האחד סותרת לחלוטין את מהותו של האחר. מצוות היום של חג החירות היא להגיע לידי תחושת חופש גמור, עצמאות ושלווה, מצווה שחלה אגב על גברים ונשים כאחד; בעוד שמצוות היום של חג הניקיון היא לא להשאיר גרגר אבק אחד ברחבי הבית, לסדר את הבוידם שלא נגענו בו מפסח שעבר, ולצחצח את כלי הכסף. המהדרין צובעים את הבית. מצווה זו, אגב, חלה אף היא על גברים ונשים כאחד, אבל המסורת שנוצרה היא כי כמו בהדלקת נרות, הגבר יכול לעשות, אבל הוא לא. התוצאה היא שהאישה הצדקנית מגיעה לליל הסדר גמורה.  

אחד הקשיים העיקריים העומדים בפני האישה המנקה היא כמובן ההתמודדות עם חיסול החמץ, שעיון קצר במקורות מלמד כי זוהי ההכנה היחידה שדרושה לקראת הפסח. אך בדומה לציווי "לא תאכל גדי בחלב אמו", גם כאן כל קשר בין המצווה המקורית לבין ההתפתחות שלה עד ימינו מקרי בהחלט.  

הקושי לחסל חמץ גדל באשמתו הברורה של המן הרשע. הרי מובן מאליו שמטרתו העיקרית של המן לא הייתה לחסל את היהודים, שכן יועציו ואוהביו הזהירו אותו שעם היהודים זה לא הולך ככה. מטרתו העיקרית הייתה להתעלל בנשים היהודיות, כשהן נאלצות במשך שנים למלא את מרזבן בקמח ותוצריו חודש אחד בלבד לפני חג הפסח, ועל כן קיבל המן את התואר "הרשע", על-ידי הנשים, כמובן.  

בבוקרו של פורים עצמו עומדות הנשים במשך כל שעות הבוקר במטבחן שהולך ומקבל צורה של סניף דואר-אקספרס, כשחבילות האוכל יוצאות ונכנסות לבלי הפסק. אם קיוותה הצדקנית לרגע לחסל את החמץ, הרי שהיא מגלה מהר מאוד כי כל שכנותיה חשבו בדיוק את אותו דבר. ממש ברגעים אלו מקללת האישה הצדקנית את כל החברות שנוספו לה בשנה האחרונה, ושוקלת ברצינות לעבור דירה לעיר, אולי אפילו לעיר נוצרית, ליתר ביטחון. בשעות הערב, לאחר המהומה הגדולה, מביטה האישה במנות הרבות שקיבלה. חלקן נפרצו על-ידי הבעל והילדים, חלקן פוזרו על הרצפה וכולן מכסות כל חלקה טובה בבית כשהמילה "חמץ" זועקת מכל אחת ואחת מהן.  

חג הניקיון הוא הזדמנות טובה לבדוק את מידת החברות בינך לבין שכנותייך. חברה טובה לעולם לא תספר לך שהיא התקדמה יותר ממך בעבודות הפסח. אם לחצת לדעת מה מצבה היא תאמר: "חסר לי עוד כל-כך הרבה" ותיאנח. חברה פחות טובה תספר שהיא התחילה לסדר ולנקות בט"ו בשבט, אבל רק מגירות וארונות בגדים. חברה עוד פחות טובה תסכם מה לא הספיקה לנקות, כשלך, מסתבר, הרבה יותר קל לציין מה כן הספקת. אבל אם החברה פולטת את המשפט המפלצתי "נשאר לי רק המטבח" - זה הזמן לחתוך קשרים. זה לא אומר שלא תשלחי לה משלוח מנות בפורים הבא. להפך. את תשלחי לה מנה כפולה הכוללת פשטידת אטריות גדולה, חלה, קורנפלקס וכל מה שאפשר להכין מפירורי לחם.  

בשנים האחרונות התגייסו הרבנים לטובת הצדקניות בסיסמה: "אבק זה לא חמץ!". נכון, אבל זה מלוכלך. הרבנים, בתמימותם, מאמינים שאם יבהירו את פרטי ההלכה, הנשים יתירו לעצמן לעבוד פחות, ואת הקשר בין גדי בחלב אמו לבין שש שעות מאכילת עוף לשתיית שוקו כבר ציינתי. סיסמה אחרת בחסות הרבנות היא: "אפשר להכשיר את הבית לפסח בשלוש שעות". גם זה נכון, בתנאי שאתה גר בדירת חדר עם מגירה אחת וכמובן בלי מטבח. וכך, כמו בכל הרגעים הקריטיים לעם ישראל, נאלצות הצדקניות לסמוך אך ורק על עצמן. מדי שנה המוח היהודי והאינסטינקטים הנשיים חוברים יחד בכדי למצוא את הדרך הקלה, היעילה והבטוחה ביותר להגיע לפסח במינימום מאמץ.  

הנפוץ שבפתרונות האפשריים הוא לתת לילדים אך ורק עוגיות כשרות לפסח, אם אפשר כבר מחנוכה. אבל בכל פתרון יש חסרון: מסתבר שפירורי העוגיות העשויות מצה עשירה זהות לחלוטין לאלו של הביסקוויטים. התוצאה - מראה הפירורים מחריד את הצדקנית הממוצעת, שמתחילה בניקיון החג מההתחלה.  

פתרון אחר, נפוץ לא פחות, הוא להיעזר בשירותיה של עוזרת הבית. הפתרון הזה יכול היה להיות סביר בהחלט אלמלא הבושה. אותה בושה ישנה ומוכרת גורמת לכל צדקנית לסדר את הבית ולנקות חלקים נכבדים ממנו שעה לפני שעוזרת הבית מגיעה, וזאת בכדי למנוע את הרהורי הזלזול של העוזרת, שניסוחם המדויק הוא: "איך הם חיים ככה? היא לא מתביישת? זה ממש דיר חזירים!"  

פתרון נפוץ קצת פחות, אך שימושי בהחלט, הוא לעבור דירה כחודש לפני החג. פתרון זה מחייב את הצדקנית ובני ביתה לשמור על הפסח חודש יותר משמחויבים שאר שוחרי החופש והחירות. פתרון זה אולי נשמע נוח, בהנחה שאתם ממילא עוברים דירה בקרוב, אך גם בו יש חסרונות לא פשוטים: בראש ובראשונה ילדייך עדיין הולכים לבית הספר, והרי הם יוותרו על סנדוויץ' חוקם. מלבד זאת, אם זכית ועברת ליישוב קהילתי חם ואוהב, תאלצי להתמודד עם שלל עוגות שהצדקניות השכנות הכינו לך. מנהג מגונה ולא ברור זה ימלא את ביתך בחמץ מקיר לקיר. לא, זה לא שהשכנות שלך לא יודעות שבקרוב פסח ושאת ממש לא מעוניינת שהרעל הזה ימלא את ביתך. להפך, הן זוכרות את החג היטב, וגם הן לא רוצות את הרעל הזה אצלן, בגלל זה הן נתנו לך אותו.  

מסתבר שפתרונות קלים - אין, ובסופו של דבר צריך פשוט לעבוד קשה בכדי להגיע לליל הסדר משוחררת וחופשייה. ולחשוב שכל זה היה נחסך אם רק הייתה לאבותינו סבלנות לחכות עוד שעה-שעתיים שהבצק יתפח... כל הבלגן הזה של הסדר היה נחסך...