ימים נוראים

סיכום החוויה השנתית של (כמעט) כל אישה

מחבר: אורלי גולדקלנג

מדי שנה בשנה עם פרוץ ראש-חודש אלול לחיי, הלב מתחיל הומה. עוד שנה חדשה בפתח והחלטות הרות גורל עומדות ליפול. איפה נהיה בחגים השנה? ההורים שלי או ההורים של בעלי שיחיה? שיחיה מצידו דווקא מציע להישאר השנה בעפרה.

אל תזלזלו בהחלטות הנראות קלות-ערך, לכאורה. החלטות אלה יקבעו למשך כל השנה כולה מי יחייך ומי יכעס. את מי נצטרך לפצות בסוכות, ואצל מי נעשה את הסדר. אכן ימים נוראים.

ובשנה אחת לקחנו החלטה אמיצה ונשארנו בבית בחגים.

לא, ההורים לא כעסו. איפה שלנו טוב - להם טוב. ואנחנו נרגיש עד כמה, כשהילדים שלנו יזרקו אותנו ככה בחגים.

ואז החלו המגעים. את מי צריך להזמין מן הדין, ואת מי נרצה להזמין ביום הדין. את מי שכחנו להזמין בדין, ומי יתן על כך את הדין.

אחרי שהוכרעה סוגיית הסעודות - הגיע הזמן להתלבש. את הקניות אנחנו עורכים בסימן חיפוש אחר השמלה האולטימטיבית לילדה. שתהיה לבנה - כדי להדגיש את טוהר מידותיה, קיצית - כי רק ספטמבר, סתווית - כי כבר קריר בלילות, וגדולה בשתי מידות - כי לא חבל לקנות שמלה לחודש?

מיד עם בואנו לבית-הכנסת נגלה כי חצי מהבנות לובשות את אותה השמלה בדיוק. החצי השני לובשות את השמלה שקנינו לילדה לסוכות. כבר בקידוש, אגב, טוהר המידות החדש של הילדה יהפוך לתשליך.

אבל ההכרעות הגדולות באמת, בסופו של דבר, מתחילות ונגמרות במטבח. איזה סדר נערוך?

סימני סלק, רוביה ותמרים כמנהג בית אבא הספרדי, או הסימנים הנדושים של החותן הנוהג מנהג אחינו בני עדות אשכנז, השם ירחם?! שיחיה אמר שאין לו שום בעיה לאחד מנהגים. וכך אנו מוצאים את עצמנו בפתח החג עם הפשטידה של אימא, האורז של החמות והעוף של רות. סירקיס, כמובן.

כשעל השולחן מפה לבנה ונרות החג כבר דולקים - הקדושה חודרת אל הבית ברוח סתווית נעימה. ברגליים כושלות מריצות ועמידה ממשוכת במטבח, ובידיים מחוספסות מאקונומיקה, אני צועדת אל בית הכנסת; ובשעה שעשרות מתפללים מכוונים לבם לאביהם שבשמיים, רק תפילה אחת קטנה אני מבקשת: אלוקים, עשה שהפלטה לא תשרוף לי את הדג!...

ובבוקר, בשעה ששופר גדול יתקע וקול דממה דקה ישמע, אני נזכרת שאישי היקר שכח לקנות לי מתנה לחגים. וכשחושבים על זה, מה הוא בכלל קנה לי ליום-ההולדת? בכלל, מאז שהוא תרם לי צלע - הוא לא הוסיף על זה עוד הרבה יותר. ולמה הוא לא לובש את הכיפה החדשה שסרגתי לו? ולמה תמיד כשצריך לפנות את השולחן בשבת בצהרים - בדיוק אז יש מנחה גדולה? והנה אני זוכרת את כל הנשכחות, פותחת את ספר הזיכרונות, ומאליו יקרא...

תקופת החגים היא לא תקופה קלה ביותר ביני לבין האיש עם הצלע. בשעה שאני קוצצת, מטגנת, מתבלת ומועכת - הצדיק הולך לו לשיעור התעוררות. בשעה שאני משכימה קום לקניות בעיר הגדולה - הוא משקים לסליחות. ועוד אחרי כל זה הוא עומד בתפילה בבית הכנסת ומתנענע בעיניים עצומות. כאילו שהוא עוד עייף...

אבל את השיא הטיח בי בעלי בערב חג שני. ככה פתאום, בלי שום הכנה מוקדמת הוא הצהיר שלכבוד השנה החדשה הוא לקח על עצמו לחזור בתשובה כנה, וללמוד יותר תורה. ואז הוסיף במתיקות שאלה: "ומה את לקחת על עצמך לכבוד השנה החדשה?"

אני? איך הוא יכול לשאול אותי שאלה כזו! אני הרי התכוננתי כל החודש האחרון לחגים! היו לי עשרים איש על הראש אתמול בערב! איזה החלטות אני צריכה לקחת על עצמי, על איזה תשובה הוא בכלל מדבר? אני בישלתי לחג! הרי יהיה לי זמן בשפע לחזור בתשובה, אחרי החגים!...