כלה כחמורה

מחבר: אורלי גולדקלנג

חוק קוסמי מצער קובע: עם כל חתן באה חמות. את יכולה להתווכח על זה, את יכולה להשתגע מזה, אבל לשנות את זה לא תוכלי לעולם. הדברים לא כל-כך חמורים בראשית הנישואים. בזמן הזה אתן נמצאות בדיוק באותה נקודת מוצא: שתיכן חושבות שהוא פשוט מושלם. הקרב הסמוי הכי רציני שאתן יכולות לנהל ביניכן הוא מי תופסת מקום יותר מרכזי בחייו. בזמן הזה את עדיין זו שמנצחת, כך שאת מכוסה.

אלא שאז את מתחילה לגור איתו – והיא כבר לא. מאותו רגע היא לא מצליחה למצוא בו אף פגם פעוט אחד, ואת… טוב, מה שאת רואה את הרי יודעת. מסתבר שאביר חלומותיך נראה קצת אחרת כשהוא מסתובב בגופיה שהולכת ומתכווצת משנה לשנה. השלמות שלו באה לידי ביטוי קצת פחות כשאת זו שצריכה לאסוף את הבגדים שלו מכל רחבי הבית, לכבס ולבשל לו, ולקבל את התגובה שהייתה שמורה עד כה רק לאמו: "יש עוד?".

מרגע זה כל מחמאה, כל מבט אוהב של החמות אל בנה, הוא סטירת לחי בשבילך. כשנישאתם היא אמרה שהוא כל-כך חכם, ואת חשבת לתומך שהיא מתכוונת להחלטתו הנבונה להינשא לכלה מוצלחת שכמותך. אחרי שנת נישואין אחת את תוהה שמא מה שהיא באמת רצתה לומר זה: "איך בחור כל-כך חכם נתקע דווקא אתך?".

כשמגיעה השעה והולדת לחמתך נכדים המצב רק מחמיר. תכונות האופי והיופי של הילד  מחולקות אצל חמתך לשתי קטגוריות. התכונות הטובות שירש מבנה, והתכונות הרעות שהם תוצר גנטי שלך. החל מהרגע בו חשפת את הזאטוט לקרינה המסוכנת של החמה, היא מייצרת משפטים כמו: "יש לו פרצוף חכם כמו של אבא שלו! ואף גדול, כמו שלך!"

בעיות עם חמות לא מקפחות גם את הגבר שלצדך. אחרי הכול ברור לגמרי שהבעיה העיקרית בחייו של שלמה המלך לא נוגעת לאלף הנשים שהיו לו, אלא לאלף החמות. תארו לעצמכם. אלף פעם לשמוע: "אבל בשנה שעברה עשיתם פסח אצל דוד המלך!" אלף פעם של: "למה שלמה לא נמצא יותר בבית?" אלף חמות מודאגות שואלות את בנותיהן: "מלך זה יופי. אבל יש לו מקצוע, ליתר ביטחון?". ואם כך נפל החכם מכל אדם, מה יאמרו אזובי הנישואין?

יחסי החתן-חמות יצרו את שלל הבדיחות הרב ביותר, למרות שבמציאות היחסים בין כלות לחמותן מורכבים בדרך כלל הרבה יותר מאלה של החתן עם חמתו. אולי מפני שכשגבר מסוכסך עם חמתו יכולה להיוולד מזה בדיחה, אבל כשכלה וחמותה לא מסתדרות זה עסק רציני. ואם על-פי ר' אלעזר הגדול במסכת סוטה "כלה בחמותה" הוא אחד מסממני המשיח, אז כולנו יכולים להיות רגועים. המשיח כבר כאן והוא עומד לגאול אותנו בגדול, בלי הבדל דת, גזע ומספר ילדים.

עד הגאולה השלמה, אחת הדרכים להתמודדות עם עול החמות הוא ישיבה ממושכת עם חברות בגינה. זה המקום וזה הזמן לגולל את כל קורותיך מהשבת האחרונה שבילית בחברתה. במפגשים כאלו תמיד תהיה אחת שתשאל: "מה כל-כך מסובך בלהסתדר עם חמות?". כל הנשים האחרות ישאלו אותה בקנאה: "חמתך גרה בחו"ל, נכון?". מה שמתגלה כניחוש מוצלח או חכמת חיים, תלוי איך מסתכלים על זה. כשהיא מוסיפה ושואלת: "איך את יכולה לשנוא כל-כך את האישה שבזכותה בעלך נולד?" חמישים אחוז מהן עונות שזו בדיוק הסיבה שהן שונאות אותה כל-כך…

לצד הנשים שמבלות את שיחות הגינה עם חברותיהן בהשמצות על חמותן, ישנן הנשים שלעולם לא יוציאו מילה רעה על החמות. את אולי עלולה להבין מכך שאין להן בעיות עם החמות, אבל את טועה. אם תקשיבי היטב לתכנים תשמעי את מה שחברתך באמת מנסה לומר, ולעולם לא תעז להגיד.

להלן מילון לשיפור היחסים בינך לבין חברתך.

כשהיא אומרת: "חמותי טיפוס פתוח" היא בעצם מספרת לך שחמותה לא מסוגלת לסתום את הפה. לעומת זאת כשהיא אומרת: "חמותי לא טיפוס מוחצן" היא רוצה לומר שהקרחון שהטביע את הטיטאניק היה לבה בוערת לעומתה.

כשהיא אומרת: "חמותי ואני מסתדרות מצוין." סביר להניח שחמותה נפטרה שבועיים אחרי שנישאה.

כשהיא אומרת: "אני וחמותי שונות מאוד" היא רוצה להוסיף: "ולא אני המכשפה שבינינו." כשהיא אומרת: "חמותי לא אוהבת להתערב לנו בחיים." היא מנסה לומר שהיא עושה את זה בכל זאת.

כשהיא אומרת: "חמותי עוברת לגור אצלנו." היא רוצה לומר: "אפשר לעבור לגור אצלך?".

אלא שיש דבר אחד קטן שיש לזכור. החוק הקוסמי הזה הוא מעגל-חיים עם צחוק גורל לא קטן. היום את הכלה שמנסה להסביר לבעלך מדוע אימא שלו זקוקה לטיפול נפשי מעמיק, מחר אישה אחרת תעשה את אותו דבר לבן שלך. כמובן שאז תוכלי לשבת בגינה עם חברותיך ולקטר על הכלה הבלתי אפשרית שבחרה להידבק דווקא לבן שלך.

אולי הדרך הטובה ביותר להתמודד עם הפערים שלפעמים נוצרים בינינו לבין הורי בני הזוג שלנו היא לקבל אותם כמו שהם, ועם הרבה הומור. בעלה של חברתי, לדוגמא, מתעקש לספר לחמתו את כל בדיחות החמות ששמע אי פעם. הוא צוחק וחושב: "אני שמח שהיא לא הבינה שהמצאתי את הבדיחה בהשראתה". היא צוחקת וחושבת: "מה הוא חושב שאני אידיוטית?", וחברתי צוחקת וחושבת: "איזה יופי אימא שלי ובעלי מסתדרים!".

ולסיום אחת מבדיחותיו:  אישה אחת חוזרת הביתה מבית-החולים מדוכאת ובוכה. היא אומרת לבעלה: "אימא שלי עומדת למות!". הבעל עושה קולות של מצטער ומציע לה ללכת לנוח, להירגע. כשהאישה מסתגרת בחדר, הבעל מחייך חיוך רחב, ורץ לבית-החולים לוודא שלא חלה שום טעות באבחון, חלילה. אחרי חצי שעה הוא חוזר שבור. אשתו נבהלת ושואלת: "מה קרה? אתה נראה נורא!" והוא עונה: "מותק, אימא שלך חוזרת לגור אתנו!"

"מה?" שואלת האישה "זה לא יתכן, היא הרי מונשמת, והרופאים אמרו שאין עוד תקווה, על מה אתה מדבר?". הבעל מהנהן בצער ואומר: "תשמעי לי, היא חוזרת. שאלתי את הרופאים מה מצבה, והם בפירוש אמרו: תתכוננו לגרוע מכל!"