מלאך אצל שולחני

מחבר: אורלי גולדקלנג

סמוך לשעת חצות של אותו מוצאי-שבת נשמעה דפיקה בדלת. קראנו: "יבוא!".

הוא עמד שם בגלימה שחורה ומגל, וביקש בנימוס להיכנס פנימה.

"אלוהים אדירים!" צווחתי.

"לא, לא אלוהים," ענה בענווה, "רק מלאך המוות!"

הבעל ואני נדרכנו. דמעות עלו בעינינו. "אז, זהו זה? את מי באת לקחת?"

"לא, לא, לא!" מיהר מלאך המוות להרגיע "לא באתי לקחת אף אחד..."

"אז למה באת?"

"באתי לבקש..." מלמל המלאך בביישנות, "לישון אצלכם..."

"לישון אצלנו?"

"אתם יודעים, יש הרבה עבודה ואין זמן לעלות ולרדת..." "אתה מבקש מאיתנו לישון כאן?"

"כן, אבל רק אם זה לא מפריע..."

"בודאי שזה מפריע!" זעקתי בביטחון, עם הישמע אות ההרגעה שאני, בינתיים, נשארת.

"איך אתה לא מתבייש לבוא לישון אצלנו אחרי כל מה שעשית בזמן האחרון?"

"מה לעשות?" שאל מלאך המוות בחיוך, "עבודה!..."

"עבודה?" צווחנו.

"אני רק ממלא פקודות..."

"אבל איך אתה חי עם עצמך?" שאל הבעל.

"אני לא ממש חי, אתה יודע..." חייך.

"אתה לא אמור לחזור לגיהינום או משהו?" התעקשתי.

"לא, לא..." חייך מלאך המוות "זה השטן."

"מה ההבדל?" תמהנו.

"לו יש קלשון." ענה.

"אה..." מלמלנו במבוכה.

"הוא באמת לא נחמד. אבל אני, אני רק לוקח אותם למקום טוב יותר, באמת..."

"מצטערים," מלמלנו "לא ידענו..."

"זה בסדר," הגיב מלאך המוות בחיוך "כולם מתבלבלים בינינו..."

הבעל התחיל להרגיש שלא בנוח. בכל זאת, אורח. הוא רצה להציע לו משהו לשתות, אבל לא

ממש התלהב להרוות את צימאונו של מלאך צמא-דם.

"אבל למה דווקא אצלנו? אתה לא יכול לישון במקום אחר?"

"לא ממש. חילקו את המלאכים, ואתם זכיתם בי."

"זה באמת כבוד גדול..." מלמל הבעל.

"חוץ מזה, אתם יודעים, חיפשתי מקום קרוב לעבודה..."

"אנחנו שמחים לשמוע."

מלאך המוות שמח בשמחתנו.

"אז מה אתם אומרים? יש לכם איזו מיטה מיותרת?"

"לא, אבל יש לנו מזרון, אם זה בסדר מצדך." עניתי.

"בטח, בטח, שרדתי בתנאים יותר גרועים." אמר. "אני מבטיח לצאת מוקדם בבוקר. לא תדעו

בכלל שהייתי פה."

"אני מקווה." אמרתי.

"אני יודע, אני יודע..." מלמל המלאך "יצא לי שם רע אצלכם. אנשים לא מפרשים אותי נכון..."

"טוב, תשמע, בכל זאת, אתה משאיר הרבה הרס בכל מקום, כל הזמן..." הערתי.

"אבל על זה לא אני אחראי," ענה "זה מלאך החבלה."

היינו עייפים ומפוחדים מדי בכדי להמשיך בשיחה. רגע לפני שפנינו ללכת, הסתובב הבעל אל

מלאך המוות ושאל: "אז מה? זה הולך להימשך עוד הרבה זמן?"

"תשמע, זאת בעיה," חייך המלאך בצער, "המלאך הגואל עובד שעות נוספות, והתחרות קשה..."

"ומה הוא עושה?"

"הוא גואל אתכם מכל רע."

"אז למה לא שלחו את המלאך הגואל לישון אצלנו?"

"אה," נאנח מלאך המוות בקנאה מהולה בהערצה, "כי המלאך הגואל לא ישן לעולם."