בין יהודים לאומות העולם / מתוך "להיות יהודי"

מחבר: יהודה איזנברג

 להיות יהודי זה להיות מיוחד

אברהם אבינו היה היהודי הראשון. אברהם נקרא גם "אברהם העברי". "עברי" זה שם דומה לשם "יהודי". אברהם נקרא "עברי" כי הוא בא מעבר הירדן, מעירק. המדרש מבין במלה "עברי" משהו אחר: "רבי יהודה היה אומר: כל העולם כולו מעבר אחד, ואברהם מעבר אחד" (בראשית רבה מ"ב). רבי יהודה מבאר את המלה "עברי" כמו המלה "עבר", צד. אברהם נקרא "עברי", כי הוא היה בצד אחד, ושאר כל האומות היו בצד אחר.

אברהם היה שונה משאר בני האדם. בני ישראל במצרים המשיכו בדרכו של אברהם. חכמים מוסרים לנו, כי בני ישראל במצרים לא שינו את לבושם. הם המשיכו ללבוש את הבגדים לפי האופנה של ארץ כנען, הם גם שמרו על השמות היהודיים שלהם ועל השפה שלהם. כל מצרי יכול היה להבחין כי הם שונים, כי הם יהודים.

תכונה זו של היהודים - להיות שונים - נשמרה לאורך כל ההיסטוריה. היהודים הם עם שונה משאר האומות. בתנ"ך, במגילת אסתר, נמצאת הגדרה המתארת את עם ישראל: "ישנו עם אחד, מפוזר ומפורד בין העמים... ודתיהם שונות מכל עם, ואת דתי המלך אינם עושים" (אסתר ג', ח'). משפט זה, שאמר המן למלך אחשוורוש, הוא תיאור נכון של היהודים בכל העולם. היהודים הם מיעוט בכל ארץ; יש להם דת שונה, והם שומרים על הדת שלהם יותר מאשר על המצוות של המלך: אם המלך מצווה לעשות דבר שהדת איננה מסכימה לו, הם יעשו את מצוות הדת ולא את מצוות המלך.

היהדות היא לא רק דת

היהדות היא יותר מאשר דת. דת קובעת למאמינים בה מצוות, והם מקיימים את המצוות האלה. היהדות עושה הרבה יותר מאשר לתת מצוות. היהדות היא גם אומה. גם יהודי שאינו שומר מצוות ממשיך להיות יהודי. הוא שייך לעם היהודי. כל יהודי, בכל מקום, קשור ליהודים בכל מקום אחר בעולם. בדרך כלל היהודים מרגישים קשר ליהודים אחרים יותר מאשר לעמים שהם גרים ביניהם.

המושג "כל ישראל ערבים זה לזה" מסביר את הכול: כל יהודי מרגיש אחריות לגבי כל יהודי אחר. כל יהודי מרגיש חובה לעזור ליהודי אחר, להציל אותו כשהוא בצרה ולשמוח אתו בזמן שמחה.

מה מיוחד ליהודים?

במשך כל שנות ההיסטוריה הראו היהודים נטיה ללימוד, לתיקון החברה, לעשיית צדק. יהודים היו בין אלה שניסו לתקן את השלטון. יהודים ראו צורך לעסוק בלימודים, ולכן מספרם רב בין אנשי המדע ממספרם באוכלוסייה. מספר היהודים בין מקבלי פרס נובל רב ממספרם בין אוכלוסיית העולם.

יהדות ואנטישמיות

הסיבות לאנטישמיות

הסיבות לאנטישמיות נבדקו ונחקרו, והרבה נכתב על כך. אפשר להסביר כי לאנטישמיות יש שלוש סיבות:

(א) שנאת השונה

(ב) שנאת החלש

(ג) שנאת הזר.

היהודי הוא שונה. יש לו דת אחרת ומנהגים אחרים. את שנאת היהודי בגלל שהוא שונה נדגים באנטישמיות של האימפריה הרומית. האימפריה הרומית נהגה בסובלנות ביחסה לכל האומות והדתות, חוץ מאשר ליהדות. והסיבה לכך היא שהרומאים התייחסו בסבלנות לכל עם שהעריץ את קיסרי רומי והעמיד את פסליהם בבית המקדש שלו. היהודים לא הסכימו לעשות זאת. היהודים לא הסכימו להעמיד את פסלי הקיסר במקדש.

הנצרות רצתה להיות דת יחידה, ולכן היא נלחמה ביהדות. במאות ה7-6- הצליחה הכנסייה לבטל את זכויות היהודים ולהפוך אותם לחלשים ולחסרי הגנה. היהודי היה זר וחלש, וכתוצאה מזה התחזקה האנטישמיות.

באומות החדשות, שקמו מהמאה ה18- והלאה, הייתה הכרה לאומית מפותחת. אומות אלה היו נגד היהודים, וראו בהם גורם זר, שצריך לסלק אותו. על היהודים היה להיעלם. וכאן היה תהליך מעניין: האומות לחצו על היהודים להיעלם ולהתבולל בתוכן. היהודים התנגדו לזה, אבל גם הגויים לא הסכימו שהיהודים יתערבו בהם. התוצאה הייתה, שבכל אחד מעמי אירופה נשארו יהודים, והאנטישמיות ראתה בהם יסוד זר, שאינו שייך לארץ.

התבוללות

ההתבוללות היא דרך לפתור את האנטישמיות על ידי כניעה. היהודי מפסיק להיות יהודי, הוא מתערב בתוך סביבתו, וכך, הוא מקווה, יהיה סוף לסבלו כיהודי. אבל ההתבוללות לא פתרה את בעיית האנטישמיות. הסיבה הייתה זו: כדי שההתבוללות תפסיק את האנטישמיות, עליה להיות התבוללות גמורה, באופן שיהודים יפסיקו להתקיים. דבר זה נמשך כמה דורות. במשך הזמן הזה היהודים הרוצים להתבולל מתחילים להתנהג כמו הגויים: עוזבים את דתם, מתחברים עם הגויים, מדברים בשפה של המדינה. כאשר היהודים מתנהגים כמו הגויים, הם אמנם מפסיקים להיות שונים מן הגויים, אבל הם עדיין זרים, והם נשארים חלשים. ואז מתחילה האנטישמיות להתחזק, בגלל הסיבות האחרות: בגלל השנאה לחלש, בגלל השנאה למי שהוא זר. ומתחיל מעגל שאין לו סוף: ככל שהרצון להתבולל נעשה חזק יותר, ההתנגדות של הגויים להתבוללות נעשית חזקה יותר. היהודי, שהיה עד עכשיו בגטו, יוצא החוצה. הוא מתחיל להתחרות עם הגויים. עד עכשיו אפשר היה להכיר שהוא יהודי ממרחק, לפי הבגדים שלבש, לפי השפה שדיבר. עכשיו הוא נראה כמו כל אחד. הוא מתחרה בגויים, ואי אפשר לדעת שהוא יהודי. וכך מתחיל מעגל חדש של אנטישמיות: אנטישמיות נגד היהודי "המחופש", שאי אפשר להכיר שהוא יהודי, היהודי התופס את המשרות הטובות, המקבל את המשכורות הטובות, היהודי שנראה כמו גוי.

אנטישמיות גרמנית ואנטישמיות רוסית

תיאור זה של האנטישמיות מזכיר לנו מיד את האנטישמיות הגרמנית, האנטישמיות שראתה ביהודים יסוד כל רע, האנטישמיות שהקימה מכוני מחקר לבדוק אם מישהו מבני המשפחה היה יהודי.

לאנטישמיות הרוסית היו לה יסודות אחרים: אנטישמיות הבאה מן הדת הנוצרית. אך היו לה גם סיבות אחרות: טבח היהודים באוקראינה באמצע המאה ה17- היה בגלל תחרות כלכלית. היהודים היו גובי המכס של האצילים. הפרעות במאה ה19- היו בגלל תיקונים בחוק שחוקק אלכסנדר השני, חוק שנתן ליהודים אפשרות לעסוק במסחר. הפרעות בסוף המאה ה19- ובתחילת המאה ה20- היו בגלל העובדה שהיהודים היו פעילים במהפכה, והתושבים פחדו שהיהודים רוצים להשתלט על רוסיה.

סיכום

שנאת ישראל מלווה את עם ישראל במשך כל השנים. האנטישמיות רוצה שעם ישראל יתבטל, ובאותה שעה היא פוחדת מכך. עם ישראל ממשיך את קיומו בצד אומות העולם, והוא זוכר כי הוא "עם לבדד ישכון". עם ישראל הוא עם שיש לו גורל מיוחד והיסטוריה מיוחדת.