חומת הר הבית בבניין הורדוס
(לבעית המשך קיומה של חומת ת"ק על ת"ק אמה לאחר
חידוש הבניין והרחבת תחומו ע"י הורדוס)
מחבר: אלחנן אייבשיץ
סיני, גיליון צ"ג, 1983
תוכן המאמר:
מהם שרידי החומה שנתגלו בהר הבית?
הבעיה: האם הרס הורדוס את חומת חז"ל?
דעות החוקרים: חומת חז"ל נהרסה
מסקנות החוקרים שגויות
אי אפשר לקבוע את תקופת הבנייה לפי השרידים
חומת חז"ל המשיכה להתקיים לאחר הורדוס
מסקנה: חומת חז"ל לא נהרסה בימי הורדוס
האם הסורג הקיף שטח של חמש מאות אמה?
סיכום ומסקנה:
פתרון הסתירות בין החפירות לחכמי המשנה
תקציר: הורדוס הרחיב את חומת המקדש. האם הרס את החומה הישנה, או שהשאיר אותו, וכך היו למקדש שני חומות באותה עת?
מילות מפתח: חומות בית המקדש.
כידוע ממקורות חז"ל (מדות ב א) היה שטחו של הר הבית המקודש חמש מאות אמה על חמש מאות אמה, וצורתו מרובע, והיה מוקף חומה (להלן נקרא לה "חומת חז"ל").
אף ידוע, שבשנת שמונה עשרה (בערך) למלכותו חידש הורדוס את הבית מיסודו והרחיב את שטחו על חשבון העיר כמעט בכפלים ואף הקים חומה מסביב לכל השטח המורחב (קדמוניות טו, יא, ג; מלחמת היהודים ה, ה, א. - להלן נקרא לה "חומת-הורדוס" או "החומה החיצונית").
מהם שרידי החומה שנתגלו בהר הבית?
בהר הבית של היום נמצאים שרידי יסוד וחומה מתקופה קדומה, אשר נתגלו ונחשפו בתקופות שונות. שרידים אלה מקיפים את הר הבית בצורת ריבוע מוארך - בדרום לאורך 281 מטר, במזרח 466 מטר, במערב 488 מטר, ובצפון 315 מטר.
לפי היקף השרידים, עוביים ועומק יסודותיהם ברור, שאלו שרידים של חומה בצורה, חומת מבצר. ואמנם יש בשרידים אלה עקבות של תקופות שונות וגם מאוחרות (כיום בנויה על גבם חומה המקיפה את הר הבית, ובתוך השטח, בתוך מקום המקדש, - מסגדים מוסלמיים).
לעניין זהותם של שרידים אלה אין לנו כל מסורת רצופה. עצם דבר קיומן לא היה ידוע במשך שנים רבות אחר החורבן, ולא נתגלו אלא לאחר שנחשפו מתחת לשכבות עפר וערמות אשפה. ברם לפי תכונתם ועיבודם של פני האבנים אשר בשכבות הנמוכות קבע החוקר הנודע צ'רלס וורק (בשנות השישים של המאה הקודמת), שהם שרידי חומת מגן מתקופת הבנייה של הורדוס. ומאחר ששרידים אלה נמצאים באזור הר הבית ומקיפים אותו מסביב, הסיקו החוקרים מסקנה נוספת: שאכן החומה החיצונית של בית המקדש לפנינו. ואמנם עובדה היא שאין להכחישה - שחומה זו היתה קיימת בתקופת הורדוס וששימשה חומת-מגן לבית המקדש; הרי שזהות התקופה ומקומה מעידים על זאת. ואף על פי כן אין ספק - ובזה מאוחדים כל החוקרים בדעתם - שאין זו אותה חומת המקדש שדיברו עליה חז"ל, שהיתה חמש מאות אמה על חמש מאות אמה ושהקיפה את שטח הר-הבית המקודש בלבד, אלא שאלו שרידי החומה החיצונית שבנה הורדוס מסביב לכל השטח המורחב והבלתי-מקודש אשר הוסיף על תחום בית המקדש. וזאת - משום שהחומה שדיברו עליה חז"ל הקיפה שטח מרובע ומצומצם של הר הבית (כלומר רק חלק של הר הבית היה מקודש, ולא כל ההר); ואילו שרידי החומה אשר לפנינו מצביעים על תחום מוארך וגדול בשטחו כמעט בכפליים מהנ"ל ומקיף את כל שטח הר המוריה - בהתאם להרחבה שעשה הורדוס לפי תיאורו של יוסף בן מתתיהו כנזכר לעיל.
הבעיה: האם הרס הורדוס את חומת חז"ל?
והבעיה אשר לפנינו היא: האם קשורה בניית החומה החדשה עם חיסולה של החומה הישנה או לא? כלומר, האם הרס הורדוס את החומה הקודמת הנ"ל, אשר הקיפה את השטח המצומצם והמקודש, כדי להסיר את המחיצה (החומה הישנה) שבין שני פלגי השטחים - זה שבתוך התחום הקודם וזה של השטח החדש הנספח לחצר המקדש, כדי לטשטש את התחום הקודם, המצומצם, ולמזג אותם על ידי בניית חומה חדשה מסביב לכל השטח המורחב כאחד, ויהיו לאחד. לשון אחרת, האם החומה החדשה באה במקום החומה הקודמת; או, שמא לא הסיר הורדוס את המחיצה כנ"ל, אלא הניח את החומה הישנה במקומה כתחום מסביב לשטח המקודש, וזו החדשה שבנה היא שימשה כתוספת, כתחומו של כל השטח החיצוני, המורחב והבלתי-מקודש; כלומר, שתי חומות היו, חומה לפנים מחומה.
דעות החוקרים: חומת חז"ל נהרסה
יש מן החוקרים, הרואים בחומה החיצונית של הורדוס את ה"יורשת" ל"חומת חז"ל", ולדעתם, כשחודש הבית מיסודו בימי הורדוס, הרסו - כלומר חיסלו - הבונים את החומה הישנה שהקיפה את המקדש בתחומו הקודם והמצומצם ת"ק על ת"ק אמה כנ"ל, ובנו חומה חדשה, מקיפה יותר וכוללת גם את השטח הנספח על רחבת תחום המקדש. לחיזוק דבריהם - כלומר השערתם - הם מסתמכים על העובדה, שעד כה לא נתגלו שרידים של החומה הקודמת.
שיקול זה, לדעתי, מוטעה מיסודו. אדרבא, הדעת נוטה, שהיפוכו של זה הוא הנכון, ושיש יסוד איתן להניח, שהחומה הישנה, "חומת חז"ל", לא חוסלה בימי חידוש הבניין על ידי הורדוס (ואם נפגעה, אין ספק ששוקמה בחזרה), ושהוסיפה להתקיים עם החדשה גם לאחר הרחבת תחום המקדש; ולא בא הורדוס אלא להוסיף עליה חומה חיצונית יותר ומקיפה יותר בקצה תחומו החדש של המקדש - מסביב לכל השטח המקודש והבלתי מקודש (הנספח) גם יחד - כלומר שתי חומות היו: חומה לפנים מחומה. וטעמי ונימוקיי עמי.
קודם שאגש לפרט את נימוקיי לבסס את מסקנתי, שהחומה הישנה מסביב לתחום המקודש אכן הוסיפה להתקיים גם אחר חידוש הבניין והרחבת תחומו - ברצוני לנמק תחילה את ערעורי על הקביעה המוטעית (לדעתי).
מסקנות החוקרים שגויות
כל עיקרה של קביעה זו מבוססת רק על העובדה, שלא נמצאו שרידים בתוך תחום הר הבית, שיש בהם כדי להצביע על מציאות חומה במקום זה. לפיכך הסתייגותי הראשונה מכוונת קודם כול כלפי עצם הקביעה, ש"חומת חז"ל" בחידוש הבניין, שהיא קביעה המבוססת רק על היעדר ממצאים ארכיאולוגיים, כלומר של שרידי חומה בתוך שטח הר הבית.
אמנם אמת נכון הדבר, לא נמצאו שרידים בתוך תחום (בין החומות ולפנים) הר הבית, אבל כל זה - היינו היעדר שרידים שייך רק למה שנוגע למעל פני השטח (מעל הקרקע). אבל עדיין אין להסיק מכאן, שגם מתחת לפני הקרקע לא נשארו שרידי חומה או יסוד או סימנים אחרים כל שהם, כגון חציבות בסלע ההר לאורך קו הגבול של הת"ק של ת"ק וכדומה.
א. היעדר שרידים מעל פני השטח אין בו הוכחה, שגם מתחת לפני השטח אין שרידים. הרי למצב זה (היעדרם מעל פני השטח) יש סיבה סבירה, הסבר פשוט ומשכנע: כידוע ממקורות רבים ושונים, מיד לאחר חורבן הבית - וגם במשך שנים רבות לאחר מכן - עמלו אויבי ישראל שבכל הדורות במרץ רב להשמיד ולמחוק מעל פני האדמה כל שריד וסימן, שיש בו להעיד על בעלות יהודית בהר הבית. והרי גם מן החומה החיצונית, זו שהוסיף הורדוס מסביב לההר, לא נשארה אבן על אבן, ושרידי חומות אשר בכל זאת נשארו לפליטה - ובכללן הכותל המערבי - אינם מן החומות העיקריות, היינו מאלו שהקיפו את הר הבית מעל פני השטח ממש, שאלה נהרסו עד היסוד, ואלו אשר להן שרידים הרי הן רק מן החומות התומכות (או הסומכות), שנבנו מסביב לשיפולי ההר למטה לשם תמיכת הקרקע בשיפולי הגבעות (כמעט עד לפסגת ההר). ולמעשה גם על חומות אלו יצא הקצף להשמיד אותן, אלא שמחמת עוצמתן הרבה לא הצליחו להתגבר על קושי ההריסה והמאמץ הרב הכרוך בזה, ומאחר שחומות אלו לא היו נראות מצד פנים הר הבית (כי כיסה עליהן העפר בשל יישור השטח, וגם מבחוץ היו חשופות רק בחלקן העליון, כי גם מבחוץ כוסו בעפר (מלחמת היהודים ה, ה, א) ). לכן הסתפקו האויבים בקבורתן מתחת לערמות אשפה ועפר ששפכו עליהן במשך דורות רבים. ועובדה היא, שבמשך זמן רב לא היה ידוע לאיש על קיומן, ורק בשל מעשה שהיה נתגלו ונחשפו. אין אפוא פלא, שבשטח ההר עצמו אין שרידים כלשהם מבצבצים. ומכל מקום אין זה מוכיח, שגם בתוך קרקעית ההר, כלומר מתחת לפני השטח, לא נשארו שרידים כלשהם, והרי לפי עדות החוקרים עצמם מעולם לא נעשו שום חפירת-מחקר ארכיאולוגיות בתוך פנים שטח הר הבית, אלא רק מבחוץ מסביב לחומת הורדוס. הרי זה אפוא בבחינת "לא יגעתי ולכן לא מצאתי".
ובכדי להמחיש את הנ"ל הרי דברי פרופ' מ' אבי-יונה בלשונו הוא:
"... לדאבוננו אין בידנו כמעט שום ידיעות על השטח של הר הבית, שהיום עומדים שם בניינים של הערבים. מעשה חפירה לא נעשה אלא מסביב לחומות הורדוס (מבחוץ). בשנת 1864-67 ע"י משלחת האנגלית, שבראשה עמד סיר צ'ארלס וורן. אבל אפילו יחפרו בשטחו של הר הבית, קרוב שלא תעלה החפירה דברים חשובים, לפי שהסלע שם סמוך מאוד לפני הקרקע. ועוד שבתמורות המרובות שעברו על שטח זה משעה שנחרב הבית נשמדו השרידים שהיו שם, ולא ימצאו בו אלא עדות של חציבות בסלע, בורות וכיוצא בזה" (ספר ירושלים, הוצאת "דביר", תשט"ו, חלק א, עמוד 397).
מכאן, שגם אפילו היו חופרים ולא היו מוצאים שרידים - גם כן לא היה יכול הדבר לשמש הוכחה שסולקה החומה על ידי הבונים בשעת חידוש הבניין. שכן לפי הנ"ל, השמידו האויבים כל שריד בכוונה תחילה - שלא ישמשו כהוכחות לבעלות יהודית, כנ"ל.
ב. מאידך גיסא, - לא רק שהיעדר שרידים מעל פני הקרקע אין בו כדי להוכיח שחדלה להתקיים "חומת חז"ל" עם חידוש הבניין, אלא להיפך, גם אילו נמצאו שרידי חומה כאלו מתחת לפני הקרקע, וגם אילו ניתן לזהות אותם בוודאות גמורה, שאלו שרידים מ"חומת חז"ל" (כגון שהיו נמצאים על קו הגבול של תחום ת"ק על ת"ק, וכדומה) גם אז לא היה בדבר כדי לשמש הוכחה, שאכן הוסיפה "חומת חז"ל" להתקיים גם אחר חידוש הבניין. שכן אמנם שרידי "חומת חז"ל" לפנינו, אבל הבעיה שלפנינו איננה עצם מציאות החומה - היינו אם הייתה שם חומה כזאת, התואמת את עדות חז"ל או לא - שכן בזאת אין שום ספק, שנאמנה עדות חז"ל ומדויקת, כלומר אין שום ספק שחומה כזאת אכן הייתה שם; אלא הבעיה לפנינו היא רק: מתי חדלה חומה זו להתקיים - אם בימי חידוש הבנייה או בימי החורבן הכללי? כי מי יערוב לנו, ששרידים אלה הם ממה שנשאר מן ההרס של חורבן הבית (ומכאן - שחומה זו התקיימה עד החורבן)? ואולי הם שרידים ממה שנשאר אחרי סילוקה בימי חידוש הבניין, כנ"ל.
אי אפשר לקבוע את תקופת הבנייה לפי השרידים
ולקבוע את תקופת הבנייה לפי מבנה השרידים גם כן אי אפשר.
א. כידוע נמצאים שרידי חומות אשר נדבכיהן מתקופות שונות, הואיל והבונים המאוחרים היו נוהגים להשתמש בשרידים קודמים, היינו להוסיף את בנייתם של נדבכים קיימים.
ב. ואפילו אם יתברר, שכל נדבכי השרידים הם מתקופה אחת, גם זה לא יפתור שום דבר, שהרי כנ"ל הבעיה לפנינו אינה, מתי נבנתה החומה, אלא מתי נהרסה; ולכן אפילו אם יתברר, שכל אבני השרידים הם מתקופה קדומה (ומתקופה אחת!), גם אז אין ראיה, שאכן חדלה להתקיים בזמן חידוש הבניין בימי הורדוס, שהרי ייתכן שחומה עתיקה זו החזיקה מעמד עד סוף התקופה, היינו עד החורבן הכללי, כאמור.
ג. ובנידון דידן אי אפשר לקבוע, אם היתה שם חומה עד סוף תקופת הבית או לא, על סמך מציאותם או אי מציאותם של שרידים או של סימנים אחרים, שכן לדברי הכול היתה שם פעם חומה מסביב לתחום ת"ק על ת"ק אמה, ולכן גם אם אין מוצאים לה שרידים, אין בזה הוכחה שלא היתה, אלא להפך, זה משמש הוכחה בכיוון הפוך: שאכן אפשר לטשטש סימנים, כי לאן נעלמו הסימנים של חומת ת"ק על ת"ק (ולא חשוב לעניין זה, באיזה זמן נהרסה או סולקה). ואם כן, על סמך מציאת שרידים או אי-מציאת שרידים אי אפשר לשפוט ולפתור שאלה זו.
ולסיכום: בעיית קיומה של "חומת חז"ל" גם אחרי חידוש הבניין על ידי הורדוס - אינה ניתנת להכרעה ממציאותם או היעדרם של ממצאים ארכיאולוגיים. לא נשאר לנו אפוא אלא לשער השערה בנידון, השערה המבוססת על שיקול דעת על יסוד מקורות מסייעים.
חומת חז"ל המשיכה להתקיים לאחר הורדוס
ובכן, לדעתי, כלומר לפי השערתי - נראה, ש"חומת חז"ל" אכן הוסיפה להתקיים גם לאחר חידוש הבניין ע"י הורדוס, ולא נהרסה אלא עם ההרס הכללי בשעת חורבן הבית. ואלה הם נימוקיי:
א. המקור לעובדה, שהורדוס הרחיב את שטח המקדש ובנה חומה מסביב לו הוא עדותו של יוסף בן מתתיהו. לפי דבריו התעניין הורדוס בעיקר בבניין ההיכל, וכדברי הורדוס עצמו המובאים שם:
"ועכשיו אגלה לכם את המפעל שהנני מקבל עלי עתה לבצעו, והוא המפעל הקדוש והיפה מכל שנעשה בימינו. שכן את בית המקדש הזה בנו אבותינו לאל עליון אחרי שיבתם מבבל, והוא חסר מגודלו שישים אמה בגובה, כי בשיעור זה עלה עליו אותו בית המקדש הראשון שבנה שלמה, וכו'... אנסה לתקן מה שנפגם מאונס ומשעבוד בזמן הקודם, וכו'... (קדמוניות טו, יא, א).
ובנוגע להריסה כותב יוסף:
"... לאחר שהרס את היסודות הישנים והניח אחרים, הקים עליהם מקדש שאורכו מאה אמה, ומאה אמה רוחבו, ואילו גובהו עולה בעשרים אמה נוספות; אלה שקעו במשך הזמן כששקעו היסודות", וכו' (שם).
מכל הנ"ל ברור, שהורדוס הרס רק את החלק הפנימי של המקדש, היינו את בניין ההיכל, וכמובן גם את המבנים הפנימיים הסמוכים שמסביב לההיכל, כגון חומות העזרה וכדומה, בגלל קרבתם היתרה למקום ההריסה וחפירת יסודות ההיכל. וכידוע, שיקם הכול מחדש על מקומו הקודם בתוספת גובה, פאר והדר, כפי שמתברר מסיפורו של יוסף על חומות העזרה החדשות ועל הסטווים שמבפנים לחומות אלו (הסטווים שבעזרה הגדולה נזכרים במס' תמיד פ"א מ"ג: "... ונחלקו לשתי כתות, אלו הולכים באכסדרה דרך המזרח ואלו הולכים באכסדרה דרך המערב, וכו' ". ובעזרת נשים תמכו הסטווים בגזוזטרא לנשים ("כצוצרה" בלשון המשנה).
אבל אין אף רמז להריסת החומה המקיפה את חצר המקדש; וכפי שמסתבר מס' קדמוניות היהודים כ, ט, ז, בכלל לא הרחיקו לכת במלאכת ההריסה, ולא רק שלא הגיעו בהריסתם לגבול החומה ממש, אלא שאפילו בתוך חצר המקדש עצמו, כלומר מבפנים לחומות לא הרסו שלא לצורך מיוחד. וכותב שם יוסף:
"אותו הזמן (בימי אגריפס) נגמר גם בניין בית המקדש... שידלו את המלך שיקים מחדש את הסטיו שבמזרח, סטיו זה היה בחלקה של העזרה החיצונה (הכוונה לחצר הר הבית) עומד בעומק עמוק, ולו חומות של ארבע מאות אמה ונבנה אבנים מרובעות, ... מפעלו של שלמה המלך, - הראשון שבנה את בית המקדש כולו - והמלך (אגריפס) שבידו הופקדה ההשגחה על בית המקדש על ידי קלבדיוס קיסר, שקל בדעתו, שהריסת כל המפעל אמנם קלה, אולם הבניין, ובפרט בסטיו זה קשה הוא, ויהיה צורך בזמן רב ובכספים רבים לעבודה זו וסירב להיענות לבקשתם בעניין זה, וכו'".
ואם אמנם עדיין אי אפשר להוציא מכאן מסקנה ודאית, שאכן לא חידשו את החומות האלו מן היסוד (שהרי לא נאמר זאת במפורש), אבל מכל מקום יש הוכחה ברורה, שאכן לא הכול הרסו. זאת ועוד; מכאן ראיה, שאם לא היה הדבר לצורך חיוני מיוחד - הקפידו שלא להרוס, כדי שלא לסכן את המשך הקיום. וכאן, אצל הורדוס, ידוע, שהוא עצמו הביע את חששו בזה בגלוי: "מסתפינא ממלכותא" (בבא בתרא ד ע"א). ועובדה היא, שאכן היתה התנגדות הרומאים נמרצת, והתשובה לבקשת הרשיון היתה שלילית בהחלט ובתוספת נזיפה חמורה ועלבון אישי משפיל, על שהעיז לבקש זאת מידם: "אם לא סתרת על תסתור, ואם סתרתה אל תבנה" וכו' (והכל מחמת החשש להתבצרות בחומות מגן בעת מרידה).
ואמנם שם בגמרא מסופר, שבעצת בבא בן בוטא עקף הורדוס בערמה את אי-הסכמתם לחידוש הבניין בתכסיס של "סחבת" הלוך-וחזור בעצלתיים (עיין ב"ב שם). אבל תחבולה זאת היתה רק בבניין ההיכל, כי כפי שמסופר בקדמוניות טו, יא, ה, התמשכה העבודה בהר הבית כשמונה שנים, כלומר, עד שהגיעה סוף סוף התשובה השלילית לידי הורדוס, עדיין לא הוקמו החומות החיצוניות (אם נניח, שאכן הרסו את החומה המקורית), ואין זה מתקבל על הדעת שהעיז הורדוס להתגרות ברומאים בזה, ובמיוחד שמדובר כאן בחומות מבצר, והרי למעשה זה היה עיקר דאגתם והתנגדותם של הרומאים. ואין להעלות על הדעת, שעצת בבא בן בוטא כללה גם הריסת החומה החיצונה להסתכן בדבר שכבר "נכון" בו בימי זרובבל, שע"י עלילת השומרונים, שהיהודים מתכוונים לבנות חומות מבצר, הושבת בניית בית המקדש לחמש עשרה שנה. ואמנם שאלו בגמרא שם, איך נתן בבא בן בוטא עצה להורדוס להרוס את בית המקדש - ושמא יתחרט ולא יבנה אחר במקומו?! ותירצו: מלך אינו חוזר בו מהבטחתו. אבל כל זאת ניחא כשהדבר בידיו, כלומר כל זמן שבאפשרותו לבצע את מה שהבטיח, ולכן ניחא בעניין ההיכל, שהביצוע היה אפשרי ע"י טכסיס השהיה בשליחות, ועובדה היא שנעשתה בניית ההיכל במשך שנה אחת וחמישה חדשים בלבד (קדמוניות שם). אבל בניית החומה החיצונית היתה צריכה להתמשך כמה שנים כנ"ל, כלומר הרבה זמן לאחר שיחזור השליח הביתה (שלכל טכסיס יש גבול מסוים, ואי אפשר "לסחוב" יותר על המידה, שאם לא כן, הרי תתגלה התחבולה). ואם תהיה התשובה שלילית, לא יוכל הורדוס להתחמק מאחריות בטענה שלא ידע שיש התנגדות מצדם. כאן לא יהיה ממש בטענת חכמים כלפיו, שהוא מפיר את ההבטחה שנתן, שהרי במצב כזה הוא כבר אינו המושל כול-יכול, אלא מבצע פקודות בלבד, והורדוס לא יעיז לסכן את עצמו בגלל זה.
ובמיוחד אין מתקבל על הדעת, שהיה צורך מיוחד להרוס חומת מגן שכבר קיימת - ואפילו נמצאת בתוך תחום חורבת המקדש - מלפנים לחומת מגן חיצונית יותר. אדרבא, ממה שמסופר ב"מלחמות היהודים" לא רק ששיקם הורדוס את חומת העזרה, אלא אף ביצר אותה עד לגובה של ארבעים אמה, וזאת אף על פי שבנה חומה חיצונית חדשה וחזקה, חומת מבצר של ממש, מסביב לכל המקדש; נראה בעליל, שהיה להם עניין מיוחד לבצר את המקדש בחומה לפנים מחומה. וגם ממה שנתגלו בחפירות בסביבת מקום המקדש מסתבר, שבכל הרחבת תחום, שקדו להוסיף חומות מגן מבלי לפרק את הקודמות, וזאת אף שהם נהפכות עי"כ לחומות פנימיות.
ב. לא מתקבל על הדעת שחומות תחום המקדש - ת"ק על ת"ק אמה - נהרסו בימי הורדוס (או שלא שוקמו מחדש, אם מאיזו סיבה שהיא נאלצו להרוס אותם), שכן כפי שכבר נאמר - נכון הדבר, שחז"ל התעניינו רק בשטח המקודש של ירושלים העיר (עיין כלים פ"א מ"ח), והתעלמו מתוספת שטח שנספח על ידי הורדוס על רחבת הבית, מכיון שתוספת זו נשארה בלתי-מקודשת בקדושת המקדש, ונשארה בקדושתה הקודמת כירושלים העיר (שמבחינת ההלכה נקראה "חול" לגבי המקדש) ולכן צמצמו את תיאורם רק לתחום המקדש המצומצם בהקיפו, "ת"ק על ת"ק".
אבל עם זאת אין להעלות על הדעת, שהתעלמו חז"ל מן המציאות הקיימת - אם נניח, שאכן החומות הנ"ל חוסלו - ותיארו חומה שחדלה להתקיים מזמן מחמת שלא היתה נחוצה, וציינו שערים שעברו ובטלו מן המציאות (כגון שער שושן ועליו שושן הבירה; אמנם אפשר לחשוב, ששיחזר הורדוס את צורתם של השערים הקודמים של ת"ק על ת"ק בחומות החדשות, אבל אין להעלות על הדעת, ששיחזר את סמל שושן בתחום מלכות רומי, יריבתה).
ובמיוחד במה שנוגע לקדושת המקום, כגון איסור שהייתם של לא-טהורים בשטח המקודש - "יוצא והולך לו בטדי" (מדות פ"ב מ"ג) - הלא אין להניח, שהתכוונו חז"ל בזה לשער טדי אשר בחומה החיצונית (חומת הורדוס) שהרי איסור השהייה במקום חל רק על שטח המקדש שבתוך תחום ת"ק על ת"ק אבל לא על השטח המוסף ולא היה צריך לצאת את השער של החומה החיצונית בזמן שמותר לו לכתחילה להיכנס לשם, ועוד.
ואם בכל זאת היו בעלי קרי צריכים לצאת את השער, הרי הדבר מוכיח, שהשער הישן נשאר קיים, וממילא גם החומה הישנה, שאם לא כן נשאלת השאלה: אם אין חומה שערים מניין.
ג. מדברי יוסף בן מתתיהו - אף שבדרך כלל הוא מזכיר את החומה החיצונית, כגון "ואחרי כן פרצו בחומת הצפון של העיר והוסיפו על תחום המקדש אשר היה בה אחרי-כן כדי להקים חומה מסביב לכל המקדש" (מלחמות ה, ה, א), "... והחומה עצמה היתה המפעל הגדול ששמעו עליו בני אדם מעולם" (קדמוניות טו, יא ג), גם מסתבר, ש"חומת חז"ל" נשארה קיימת. הוא כותב: "... כל זה היתה חומה שהיקפה הגיע לארבעה ריסים, וכל צלע נמשכה לאורך של ריס" (שם). כלומר חומה מרובעת, כי בכל צלע בדיוק אותה מידה עצמה, וזה מתאים לעדות חז"ל, שהחומה הייתה מרובעת - בניגוד למידותיה וצורתה של החומה החיצונית של הורדוס, שהייתה מוארכת, ולכל צלע מידה אחרת, כנ"ל. אמנם הדבר נראה קצת מוזר - ערבוב תיאור של חומה חיצונית ופנימית - אבל גם בלא זה אין יוסף שומר על דיוק ותיאור מושלם, כפי שאפשר לראות מכמה מקומות תיאור בספריו - וגם בתיאור זה עצמו הוא נוקט משום מה מידה קטנה מן המידה האמיתית. כי חמש מאות אמה הם ריס וחצי בערך. והחוקרים נוטים לחשוב, שתפס לו יוסף מידת ריס משונה וגדולה מן הבינונית... דוגמת האי-דיוק בכיוון הפוך, שנקט במידת השערים. אבל לגופו של העניין אין זה משנה לעצם הקביעה, שהחומה היתה מרובעת.
ד. שטח חמש מאות אמה על חמש מאות אמה בהר הבית התקדש בימי שלמה המלך (רמב"ם הל' בית הבחירה פ"ו הי"א) בתור "מחנה לוייה", שאין זבים וזבות נדות ויולדות נכנסים לשם (פ"א ה"ח). אבל מיום שחרב הבית הראשון ונלקחו האורים ותומים, שוב אין סמכות לסנהדרין לקדש שום שטח נוסף כל שהוא (רמב"ם שם). ולכן כל השטח הנרחב, שניתוסף בימי הורדוס על תחומו הנ"ל של הר הבית המקודש, נשאר חול מבחינת ההלכה. ומשום כך גם כל הלא-טהורים הנ"ל, האסורים להיכנס לתוך תחום "ת"ק על ת"ק" המקודש, רשאים הם להיכנס לתוך תחומן של תוספות השטח שניתוסף על הר הבית בימי הורדוס. וידוע, שהקפידו החכמים מאוד לשמור על חוקי הטהרה והקדושה בבית-המקדש, וכבר בימי חזקיהו ובית-דינו תיקנו תקנות בנידון זה, ומכיוון שכמה דרגות קדושה היו (כלים שם), מהן דאורייתא ומהן דרבנן, ובכדי שלא יהיה ערבוב תחומים בין קדושה קלה לקדושה חמורה - דבר העלול להביא לידי מכשול - תיקנו לסמן את גבול התחום שבין קודש ולמעלה בקודש. ובדרך כלל היו מחיצות על הגבול שבין קדושה לקדושה, ובמקומות בודדים שלא ניתן להציב מחיצת כותל מבחינה מעשית (כגון בתוך לשכה, שחציה בקודש וחציה בחול, כלשכת סנהדרין הגדולה (לשכת הגזית) או לשכת בית המוקד וכדומה), תיקנו לסמן בסימני גבול בולטים, הנקראים בלשון המשנה "ראשי פסיפסין" או בפרוכת (עיין להלן "עליית ההיכל"). והמשנה מפרטת את כל המקומות המסומנים בראשי פסיפסין, כגון בבית המוקד, בלשכת הגזית, בין עזרת ישראל לעזרת כהנים ובין עליית ההיכל לעליית קודש הקדשים, ועוד. אבל לא נזכר בשום מקום, שהיה איזה סימן שהוא בין התוספת של הורדוס (שקדושתה נשארה בקדושת ירושלים העיר) לבין השטח הפנימי יותר שטח ת"ק על ת"ק, שהוא כבר "מחנה לוייה" - אם אמנם נניח, שהחומה שהקיפה אותה מאז חוסלה וסולקה.
מסקנה: חומת חז"ל לא נהרסה בימי הורדוס
ולכן בהתחשב בכל הנ"ל, אינו מתקבל על הדעת, שבימי הורדוס אמנם נעשתה פעולת הריסה כל שהיא של החומה המקיפה את תחום הקודש הנ"ל (ת"ק על ת"ק) לשם תכנון מחדש של שטח המקדש והרחבתו, כלומר פעולת חיסול וטשטוש קו הגבול של התחום הקודם, המצומצם, או שהרסו אותה מאיזו סיבה אחרת, כגון בדק הבית וכדומה, ולא שיקמו אותה מיד. שאם נניח, שחומה זו חוסלה כנ"ל, הרי נשאלת השאלה: איך זה ייתכן שבזמן שבין קודש לקודש עצמו, היינו בין קדושה קלה לקדושה חמורה, או בין מעלות בקודש באותה קדושה עצמה (מתקנת חזקיהו וסיעתו) הקפידו להפריד בחומה של ממש (או לפחות לסמן את הגבול בסימן מובהק ובולט, אם אי אפשר להקים קיר-מחיצה כנ"ל), דווקא סימון גבול שבין קודש לחול, הנוגע לעיקר ההלכה (דאורייתא) - ובמיוחד שהסימן היה כבר קיים (החומה הישנה) - יתנו ידם להרסו ולטשטשו (והרי בבא בן בוטא נתן עצה להורדוס, ב"ב ג ע"ב), מבלי להשאיר במקומה כל סימן-היכר, כלומר לגרום במו ידיהם מכשול לרבים ופרצה בחוקי טהרה עיקריים (דאורייתא). והרי אין שום זכר או רמז לא במשנה ולא בתלמוד ולא בשום מקור אחר, שאכן היו פסיפסין או סימן היכר אחר בין רחבת הר הבית המקודשת לבין חלק החול שהוסיף הורדוס.
ואין לומר, שעשה הורדוס זאת על דעת עצמו נגד רצון החכמים. הרי גם ידוע, שעיקר מטרתו של הרודוס בחידוש הבניין היה לקנות עולמו מחדש ולרכוש את לב העם בחזרה ולהנציח שמו לטובה, והיה רגיש מאוד לתגובת העם ובמיוחד חכמיו, ולפי המסורת התלמודית ביקש לעשות מעשה רב כדי לכפר בו על אכזריותו ופשעיו שעשה בעם, ובמיוחד בחכמים שרצח רבים מהם (בבא בתרא ג ע"ב). ולפי אותו מקור תלמודי יצאה היזמה לחידוש הבניין דווקא מפי איש התלמוד בבא בן בוטא שאמר: "הוא כיבה נרו של עולם, ילך ויעסוק בנרו של עולם" (שם, ד ע"א). ולכן אינו מתקבל על הדעת, שלא יתחשב אותו הורדוס עצמו בדעת החכמים בדבר עקרוני וחשוב מבחינתם, היינו בחוקי הטהרה והקדושה, ובמיוחד בתגובתם השלילית הצפויה, ויקח יזמה לדבר הנוגד בהחלט את רצונם, בטשטוש הגבול שבין קודש לחול (ע"י חיסול החומה והעתקת הגבול).
ואין לומר, שהורדוס לאחר שראה את עצמו בטוח כל צורכו, עשה זאת על דעת עצמו ובניגוד לרצונם (והרי ידועה שנאתו העזה לחכמים שרצח הרבה מהם, ואפילו לאותו בבא בן בוטא שהשאיר כדי ליטול עצה ממנו, ניקר את עיניו, בבא בתרא ג ע"א). שכיצד ייתכן שהתנאים שציינו לגנאי את בית גרמו, שלא רצו ללמד על מעשי לחם הפנים וקראו עליהם את הפסוק "ושם רשעים ירקב" (יומא לח ע"א), יעברו בשתיקה בלי שום תגובה על מעשי חבלה (לכאורה - אם נניח שלא התחשב בהם והעתיק את גבול הקודש לתוך תחום החול, בלי להשאיר סימן לתחום המקורי) בחוקי הטהרה והקדושה במקדש? הלא לבד מן התגובה החיובית שזכה לה הורדוס "מי שלא ראה בניין הורדוס לא ראה בניין נאה מימיו" (ב"ב שם), לא מצאנו כל תגובה אחרת של שלילה או הסתייגות לפחות בנוגע לפרט זה. יתר על כן, על השאלה "ובבא בן בוטא היכי אסביה ליה עצה להורדוס למסתריה לבית המקדש" - שלא חשש שמא לא יבנה אחר במקומו? - השיבו חכמי התלמוד "מלכותא שאני, דלא הדרא ביה" (שם), ולא שמו לב בכלל למה שהרס הורדוס את סימן גבול שבין קודש לחול (אם אמנם הרס), ואם כן "הדר ביה", חזר בו מדבריו, ולא קיים את הבטחתו! אם בכל אלה אין אנו מוצאים שום הערה על כך, הרי שלא היה על מה להעיר ולהגיב: החומה לא סולקה בכלל, ואם בכל זאת נפגעה מאיזו סיבה שהיא אגב עבודה, ודאי שוקמה מיד.
האם הסורג הקיף שטח של חמש מאות אמה?
יש מי שהביע סברה תמוהה מאד, והיא שהסורג הקיף את השטח הרבוע המקודש של חמש מאות אמה על חמש מאות אמה והנחשב להר הבית בעיני חז"ל....
אבל סברה זו משוללת יסוד ומופרכת מעיקרה:
א. במשנה כלים פ"א מ"ו נמנו "עשר קדושות": "הר הבית מקודש מן העיר, שאין זבים וזבות נדות ויולדות נכנסים לשם; החיל מקודש ממנו (מן הר הבית), שאין עובד כוכבים וטמא מת נכנסין לשם, וכו' ". אם נסכם, שהסורג הקיף רק את החיל - כפי המקובל, והשטח חמש מאות אמה על חמש מאות אמה, הנזכר במשנה היה מוקף בחומה - ניחא מה שמובא ב"מלחמות היהודים" (ה, ה, ב) "... ובמחיצה הזאת (הסורג) נמצאו ברווחים שווים עמודים המודיעים את חוקי הטהרה (הקדושה) אלה בכתב יוון, ואלה בכתב רומא, לאמר כי אסור לאיש נכרי לבוא אל הקודש" (כניסת עכו"ם לחיל). אבל אם נקבל את ההנחה, שהסורג הקיף למעשה את כל השטח המקודש ת"ק על ת"ק אמה מסביב - כדבריו, אז במה אפשר להסביר את העובדה, שקבעו את ההזהרות האלו על הסורג - והלא לפי ההלכה מותר ללא-יהודים להיכנס לפנים מן הסורג ולהסתובב חופשי בכל שטח הר הבית עד החיל! הלא לפי ההיגיון היה להם לקבוע את שלטי ההזהרות בהתאם להלכה, היינו על גבול תחום החיל.
ב. בהערות וביאורים מאת שמחוני (מלחמות ה, ה) כותב בזה"ל: "מידת החומה מסביב להר הבית אצל יוספוס היא קטנה ממידתה האמיתית - בקדמוניות הודיע המחבר כי היקף הר הבית היה ארבעה ריסים, ריס לכל צד, וכן הוסיף עוד שני ריסים על חשבון היקף הבירה (אנטוניה). לעומת זאת לפי דברי המשנה (מדות פ"ב מ"א) הר הבית היה חמש מאות אמה על חמש מאות אמה. כלומר כל עבר הוא ריס וחצי, וכו' ".
מכאן, שהשטח חמש מאות אמה על חמש מאות אמה שבמשנה היה מוקף בחומה, ולא בסורג.
ג. מן המשנה מסתבר, שהשערים עמדו על גבול התחום המקודש, לדוגמא: "יוצא והולך לו בטדי" (אחד מחמישה שערי הר הבית במדות שם). אם כן, איך אפשר להניח, ששערים כל כך גבוהים (עשרים אמה, שם) יהיו קבועים במחיצת הסורג, שכל קומתו לא עלה על עשרה טפחים בלבד לפי המשנה, או ג' אמות לפי יוסף.
ד. במשנה: "הר הבית היה חמש מאות אמה על חמש מאות אמה, רובו מן הדרום, שני לו מן המזרח, שלישי לו מן הצפון, מיעוטו מן המערב. מקום שהיה רוב מידתו שם היה רוב תשמישו, ...לפנים ממנו הסורג גבוה עשרה טפחים, וכו' " (מדות פ"ב מ"א-ג). ולפי הסברה הנ"ל היה צריך להיות "הסורג גבוה עשרה טפחים - ולפנים ממנו הר הבית חמש מאות וכו' ".
סיכום ומסקנה:
מכל הנ"ל אפשר ללמוד, שהחומה הישנה, "חומת חז"ל", אשר הקיפה את שטח הר-הבית המקודש חמש מאות אמה על חמש מאות אמה (לפי סברת החוקרים נבנתה חומה זו - או שוקמה בימי שמעון הצדיק), לא נהרסה בחידוש הבניין ע"י הורדוס, אלא נשארה בנויה על מקומה גם לאחרי כן בד בבד עם החומה החיצונית החדשה, אשר נוספה בימי הורדוס להקיף את כל השטח הנרחב והבלתי-מקודש אשר נספח על ידו להר הבית.
אף על פי ששרידי החומה החיצונית, חומת הורדוס, נתגלו מזמן, עדיין לא נתגלה עד כה שום שריד מן החומה הישנה "חומת חז"ל", אך, כפי שהראינו אין בעובדה זו לגרוע מן ההנחה, שהחומה נתקיימה גם אחר חידוש הבניין - הרי גם מי שסוברים אחרת אינם מפקפקים בקיומה של חומה כזו לפני חידוש הבניין בימי הורדוס (וזאת למרות שלא נשאר לזה זכר!), ולכן כנ"ל ייתכן שנהרסה עד היסוד רק בימי החורבן, כמו ההיכל ושאר הבניינים אשר נמצאו בתחום הקודש. אף ייתכן שאי-אלה שרידים נשארו לפליטה, אלא שהם חבויים מתחת לפני הקרקע, והלא לא נעשו עד כה שום חפירות בשטח ההר המקודש, היינו בשטח המקדש עצמו, ובכך מודים החוקרים עצמם. והרי גם החומה החיצונית - לפני שנתגלו שרידיה - לא היתה ידועה במשך דורות רבים אחרי החורבן, ומי יודע מה עוד חבוי בקרקע השטח.
פתרון הסתירות בין החפירות לחכמי המשנה
לפי מסקנה זו נוכל לפתור חלקית גם את תעלומת הניגודים שבין עדות חכמי המשנה (שאין כל פקפוק בעדותם) ועדותו של יוסף מן מתתיהו שהוא עד ראייה מזמן הבית בבניינו (וגם לחורבנו), ולבין מה שנתגלה בחפירות כ"עדות חיה" מאותה תקופה, בבחינת - כזה ראה וקדש. ולדוגמה:
א. לפי המשנה היה במערב רק שער אחד. ולפי הקדמוניות טו ה, שם ארבעה שערים, ולפי מה שנתגלה בחפירות - שרידי שני גשרים המפורסמים כיום, האחד בשם גשר וילסון והאחד בשם גשר רובינסון (על שם החוקרים שגילו אותם) מתקבל הרושם, ששני שערים היו במערב.
ב. לפי המשנה היו שני שערי חולדה בדרום דומים במבנה צורתם ובמידת גובהם ורוחבם לשאר השערים (חוץ משער טדי שהיתה צורתו שונה מאשר שערים); ולפי מה שנתגלה בחפירות היה בדרום שער אחד כפול ושער אחד משולש, כלומר אמנם שני שערים, כפי שמובא במשנה, אבל שונים בצורתם ובמידתם; זאת ועוד, משניהם גם יחד היתה הכניסה להר הבית דרך מעברים תת-קרקעיים.
והתשובה: מספר השערים על צורתם ומידתם הנזכרים במשנה מכוון לחומה הפנימית, "חומת חז"ל", המקיפה ת"ק על ת"ק אמה. ומה שנזכר בקדמוניות (על מניין השערים) מכוון לחומה החיצונית, לאותה חומה, אשר שרידיה נתגלו ונחשפו. ואולי גם אפשר להסביר את רקע השינויים שבין צורת מבנם ומספרם של השערים אשר בחומה הפנימית לבין אלה אשר בהחומה החיצונית (חומת הורדוס).
כי כפי שכבר ידוע מהנ"ל, לא היה שטח המקום המקודש שטח מישורי מטבעו, אלא משופע, ובקצת מקומות גם תלול, והיה הכרח ליישרו במפלסים שונים (מלחמות ה, ה, א), ולכן החומה החיצונית אשר הגישה אליה לא היתה נוחה, ובכמה מקומות כמעט בלתי-אפשרית מחמת התלוליות הזקופה שבמורדי ההר, נבנו בה במערב ארבעה שערים, שניים מהם בגובה מיפלס רחבת הבית, וליד כל שער גשר המגשר על פני תהום ומחבר את הר הבית לעיר העליונה ולמקום מושבו של הורדוס; ושני שערים למטה, המחברים את פרברי העיר (עיין קדמוניות טו, יא, ה) להר הבית דרך מעברים תת-קרקעיים (דוגמת שערי דרום החיצוניים). ובדרום בגלל עליית ההר וחומה תומכת (חומת יסוד - מצד אחד מצדה הפנימי) נבנו שני מעברים מקומרים תת-קרקעיים, המחברים את העיר התחתונה להר הבית.
אבל החומה הפנימית עמדה כמעט כולה על מישור ולא היו זקוקים לכמה מקומות גישה מיוחדים אליה מבחינת הנוחות, ולפיכך הסתפקו במערב בשער היחיד שבחומה זו שבין כך וכך לא שימש הרבה לכניסה ויציאה, "ומיעוטו מן המערב" (מדות פ"ב מ"א). ובדרום גם כן לא היו זקוקים למעברים תת-קרקעיים בחומה הפנימית, הואיל ומי שנכנסו דרך השערים החיצוניים במעברים התת-קרקעיים כבר עלו במדריגות, בהגיעם להרחבה אשר לפני (מבחוץ) החומה הפנימית (החומה הישנה, "חומת חז"ל", ת"ק על ת"ק). לכן השאירו את השערים הדרומיים של אותה חומה באותה צורה (בצורה המקורית) כשאר שערים.