הרבנות הראשית לארץ-ישראל והנישואין הפיקטיביים בשנות ה-30
הודפס ללא הערות
מחבר: שולמית אליאש
סיני, צ'-צ"א, 1984
תוכן המאמר:
הרבנות הראשית פעלה לפי הנחיות ההסתדרות הציונות
הסוכנות נגד עלייה ב'
הרבנות אישרה נישואין פיקטיביים
הסוכנות מתרה ברב הרצוג
החלטות לצמצום הנישואין הפיקטיביים
תקציר: הרבנות הראשית הייתה כפופה לסוכנות, ונאלצה להסכים לעקרונותיה. למרות זאת, בנושא של נישואין פיקטיביים שמטרתן להעלות לארץ נשים יחד עם גברים רווקים שקבלו היתר עליה - נהגה הרבנות באופן עצמאי, נגד דעת הסוכנות.
מילות מפתח: נישואין פיקטיביים, עליה בימי המנדט.
הרבנות הראשית פעלה לפי הנחיות ההסתדרות הציונות
הרבנות הראשית בתקופת המנדאט הצטיינה במעורבותה בבעיות הפוליטיות שעמדו על סדר יומו של היישוב והושיטה סיוע לא מבוטל לעולים לארץ באורח "בלתי-חוקי". סיועה השתקף בעיקר במאמציה ללגליזציה של עולים "בלתי-לגאליים", שהצליחו להיכנס לארץ ושהו בה שלא ברשות, וכן בעזרתה למעפילים שנכשלו במבצע העפלתם ונלכדו בידי הבריטים. הרבנות דאגה לצורכיהם הרוחניים ואף החומריים וגם ניסתה למנוע את גירושם מן הארץ ולבקש בעד שחרורם. אולם פעולותיה אלה נעדרו יזמה ומידת עצמאות, באשר פעלה בדרך כלל מתוך תיאום עמדות ולפי הנחיות מאת ההנהגה הציונית הרשמית, שאף היא נטלה חלק בסיוע למעפילים בתחומים שהוזכרו.
גם בשאלת היחס העקרוני ל"עלייה ב'" אין בנמצא ביטוי לחריגה מצד הרבנות הראשית מגישתה העקרונית של ההנהגה הציונית הרשמית, שהיתה שלילית, לפחות עד ראשית תרצ"ט (שלהי 1938), מטעמים של תפיסה התומכת בשיתוף פעולה בין התנועה הציונית לבריטניה לשם קידום המפעל הציוני.
הסוכנות נגד עלייה ב'
"עלייה ב'" הטבועה בחותם של אי-חוקיות היתה עשויה לחבל בשיתוף פעולה זה, שנתהדק והלך בימי המרד הערבי והציפייה לכינון מדינה יהודית בעקבות המלצת הועדה המלכותית ("ועדת פיל") מקיץ תרצ"ז (יולי 1937). "עלייה ב'" היתה עשויה גם לפגוע בגישתה המבוקרת של הנהלת הסוכנות בקביעת המועמדים לעליה הלגאלית לא"י, גישה אשר נשמרה בקפדנות משום המעמד ההגמונלי, שהעניקה חלוקת רישיונות העלייה להנהלת הסוכנות בקרב היישוב והתפוצות.
עמדתה הצייתנית של הרבנות הראשית בשאלת העלייה הבלתי-לגאלית ניתנת בעיקרו של דבר להסבר ברגישותו המפליגה של הנושא הנידון. עם זאת אין להתעלם בהקשר זה גם ממערכת יחסי התלות, הכלכליים במיוחד, שבין הרבנות הראשית להנהלת הסוכנות, אשר השפיעו על פי רוב על אופי מעורבותה של הרבנות הראשית במכלול הנושאים הפוליטיים.
ואף על פי שעמדת הרבנות הראשית ל"עלייה ב'" הושפעה מגישת ההנהגה הרשמית, ובדרך כלל לא חרגה ממנה, נידון בשורות הבאות בתחום אחד שסייעה בו הרבנות הראשית באמצעות הרבנויות המקומיות, ושלא במישרין, לעקיפת חוקי העלייה לארץ, וזאת בפרק הזמן, שהתנגדותה של ההנהגה הרשמית ל"עלייה" ב'" היתה אקטיבית ומפורשת.
הרבנות אישרה נישואין פיקטיביים
המדובר בעניין הנישואין הפיקטיביים, שהיו נפוצים ממחצית שנות ה- 30, עם החמרת מצבי הודי אירופה והגבלת העלייה לארץ. הואיל והיתה רשות לכלול ברשיון העלייה לארץ את האישה והילדים התלויים, נוצרו צירופים לשעה לשם עלייה בלבד, בלא כוונה של ממש לחיי אישות, וכשעלו ארצה נתפרדה החבילה ע"י גט פיטורין.
יחס הרבנות הראשית לשאלה זו השתקף בכך, שנהגה לאשר נישואין פיקטיביים, שנערכו בין אזרחי א"י לנשים זרות שנכנסו לארץ במסגרת "תיירות פיקטיבית", ולא יכלו להישאר בה, וכן במה שאפשרה לערוך נישואין ע"י שליח בין אזרחי א"י לנשים זרות היושבות בחו"ל, לשם עלייתן לארץ. וכן נהגה הרבנות הראשית להחיש גיטין במקרים אלה.
פעמים שערכה הרבנות גיטין רק כלפי הממשלה, כאשר לא היו הנישואין שרירים, ולא היה צורך אף בגט, וזאת אם נמסרה הודעה מראש לפני הקידושין בפני הרב והעדים, שהנישואין נעשים מאונס כדי לעלות ארצה.
מדיניותה של הרבנות בנושא זה באה לביטוי באחוז הגירושין הגבוה בקרב העדה היהודית לעומת שיעורם בעדות הדתיות האחרות.
על גישתה המקילה של הרבנות הראשית בנידון עמדה הועדה המלכותית בעת שמיעת העדויות בארץ, ונתנה לתופעת ריבוי הגיטין בארץ ביטוי בדו"ח שפרסמה.
הסוכנות מתרה ברב הרצוג
גם מחלקת העלייה של ממשלת א"י הטילה את האחריות לתופעה על הרבנות הראשית,והפנתה את תשומת לבו של הרב הרצוג מיד עם היבחרו לרב ראשי בחורף תרצ"ז (1937) לתופעת הנישואין הפיקטיבייים, אגב אזהרה, כי הדבר עלול לגרור את ביטול סמכותה הסטאטוטורית של הרבנות הראשית בעניין הנישואין ואת השפלת כבוד הרבנות הראשית בכלל. אף הסבירו האחראים לעלייה בממשלת א"י את הגורם ליחס הרבנות הראשית והרבנויות המקומיות, בהשקפת הרבנים, שמתן אפשרות לעליית יהודים רבים ככל האפשר לא"י היא מצווה דתית.
קרוב לוודאי, שהרבנות הראשית נהגה כפי שנהגה בעניין הנישואין והגירושין הללו ברצונה לעודד עלייה יהודית לא"י. מה גם שמלכתחילה היתה סבורה, שאין פגיעתה בחוקי העלייה הארץ-ישראליים גלויה וישירה. אולם אין ספק שהגורם המכריע, במיוחד בנוגע לסידור הגיטין באופן מהיר, נעוץ בשיקולים הלכתיים המתייחסים בחומרה לענייני האישות, והקובעים, כי בדינים העוסקים בעניינים אלה יש להתייחס גם לספק בחומרה.
הרבנים חששו לעיגונן של הנשים עם היעלמם של הגברים ומכך, שנשים נשואות תנהגנה כפנויות וכיוצא בזה.
בנקטה גישה זו נתנה הרבנות הראשית את ידה בעקיפין לעידוד "עלייה ב'". בכך פעלה בניגוד להנהלת הסוכנות, אשר סברה, כי יש לעשות הכול לביעור תופעת הנישואין הפיקטיביים, בהיותה מסכנת את מדיניותה של הנהלת הסוכנות בנושא העלייה בהווה ובעתיד.
בלחצי מחלקת העלייה של הממשלה להחשת תגובתם של מוסדות כנסת ישראל כלפי "הזלזול" בנישואין ובגירושין בנוגע לעליה לא"י, נעשה ניסיון לפתרון הבעיה במסגרת פנים-יישובית.
החלטות לצמצום הנישואין הפיקטיביים
בחול המועד פסח תרצ"ז (אפריל 1937), באספה במשרדי הוועד הלאומי בהשתתפות נציגי הרבנות הראשית לא"י, הרבנות הראשית לת"א-יפו, פ"ת וחיפה, נציגי הוועד הלאומי ומחלקת העלייה של הסוכנות נתקבלו החלטות שחייבו את הרבנות הראשית לפעול לצמצם את סידור הנישואין הפיקטיביים. אף על פי כן, לא נעלמה תופעת הנישואין הפיקטיביים גם אחר כך, ונהפוך הוא, אף התגברה. יש להסביר זאת בהחרפת מצבם של יהודי הגולה וצמצום אפשרויות העלייה ה"חוקית" לארץ, ובאי-התייחסותם של הרבנים בחומרה להחלטות שחייבו את הרבנות ונתקבלו בלחץ הממשלה.
בניסן תרצ"ח (אפריל 1938) התלוננה הממשלה, כי תופעת עלייתן של נשים הנישאות באורח פיקטיבי התגברה מאוד, והודיעה על כוונתה להילחם בכך בדרך "חוקית".
ואכן נעשה תיקון בחוק העלייה הארץ-ישראלי, שנכנס לתוקפו בקיץ תרצ"ט (1939), ולפיו בוטלה זכותה של אישה זרה לקבל אזרחות ארץ-ישראלית כתוצאה ישירה מנישואין לאזרח ארץ-ישראלי. תחת זאת ניתנה רשות לנציב העליון להעניק לאישה הנשואה לאזרח ארץ-ישראלי תעודת אזרחות לפי בקשתה. הזכות נהפכה אפוא לחסד, מאחר שיכול היה הנציב העליון למנוע אזרחות מאישה, אם הוא או יועציו, מצאו שנישואיה היו לשם הערמה.
לסיכום ייאמר: למרות ההשלכות הפוליטיות שנועדו לתופעת הנישואין הפיקטיביים, נקטה הרבנות הראשית גישה מנוגדת לזו המקובלת על הנהלת הסוכנות, בסייעה בדרכה שלה לעידוד התופעה. יש להסביר את גישת הרבנות הראשית באופי הבלתי-ישיר והבלתי-גלוי שנשא סיועה בנידון. אולם מן ההכרח להביא בחשבון גם את מניעיה ההלכתיים ואת פעילותה במסגרת סמכותה הייחודית, שהוקנתה לה על פי החוק המנדטורי.