יהדות שמרנית לאור כמה שאלות ותשובות

מחבר: טוביה פרידמאן

דעות, גיליון כ"ד, 1964

תוכן המאמר:
א. "מהם העיקרים העיוניים החשובים של שיטתך ובמה באה לידי ביטוי חיותם של עיקרים אלה, דתיים ויהודיים?"
ב. "מה מקומה של ההלכה הפורמאלית בשיטתך?"
ג. "מה מקומו של המעשה הדתי האקסטרה-הלכתי (אם קיים כזה) בשיטתך?"
ד. "כיצד בא לידי ביטוי בשיטתך היחס בין המציאות לבין ההלכה?"
ה. "האם קיים צד מיוחד בשיטתך מבחינת החינוך הדתי?"
ו. מהי זיקתה של שיטתך למדינת ישראל, בעקרון ובמעשה?"
ז. "האם לפי שיטתך יש מקום לקיום יחד של קהילות יהודיות (דתיות) שונות זו בצד זו?"
ח. "מהי עמדת שיטתך לגבי שיתוף פעולה פוליטי ותרבותי עם גופים שאינם דתיים ועם תנועות דתיות לא-יהודיות?"
סוף דבר

תקציר: המאמר מסכם את השקפת עולמה של התנועה הקונסרבטיבית.

 הקדמה

הוצעה לי על ידי מערכת "דעות" שורה של שמונה שאלות על עמדתה וגישתה של התנועה השמרנית בארצות הברית לגבי כמה בעיות רציניות המטרידות את יהדות זמננו. ותיתי להו לחברי המערכת של בטאון המזדהה ללא שיור עם האדיקות הדתית שנאותו לפרסם דברים שגם הם וגם קוראיהם יסתייגו מהם אם במעט אם בהרבה.

נכונות זו לפתוח בשקלא וטריא בכובד ראש עם אנשים שגישה אחרת להם מזו שמיוצגת על ידי "דעות", נכונות זו יש לקדם בברכה. הלואי שצעד זה יהווה מפנה מתמיד וישקף את ההכרה שאם אין לחפות על ההבדלים המפרידים בין התנועה השמרנית לבין היהדות האדוקה גם אין להתעלם מן המשותף. בסופו של דבר הפער האמיתי והמסוכן שאיחויו קשה כקריעת ים סוף הוא זה שנמתח בין החילוניות ובין הדת. מכאן בארצות הברית, נראה הדבר כחידה סתומה שאין לה פתרון שבשעה שנציגי התנועה הדתית בארץ יושבים יום יום מסביב לשולחן אחד עם נציגי החילוניות העקרונית, אינם מוכנים לשאת ולתת עם אלה שעמדתם היא דתית ברורה ומוצהרת. ואם אין לקוות שמשא ומתן יביאנו לידי עמק השווה לכל הפחות נתחיל להבין איש את שפת רעהו ואת מהלך מחשבתו.

התשובות הניתנות למטה אינן נושאות איזו שהיא גושפנקא רשמית. למרות משרתי הנוכחית בתנועה השמרנית - אני משמש כעת כנשיא כנסת הרבנים, ארגון הרבנים השמרנים - אני מדבר פה רק בשמי כרב שמרני שבמשך שלושים שנה פעל בתוך תנועתנו ומכיר מקרוב את דבריה ואת דעותיהם. מעולם לא הצהירה התנועה השמרנית על מצע אידיאולוגי רשמי. אבל מתוך כתביהם ודבריהם של הוגי הדעות בתנועה, מגמתה ועמדתה יוצאות ברורות אף שבפרט זה או אחר אין תמיד אחידות מוחלטת. בתשובותי נקטתי עד כמה שאפשר בלשון קצרה ונמנעתי מלהיכנס לפרטים. מן המפורש בדברי יש ללמוד את הסתום. בתשובותי הצגתי לפני קורא שידיעותיו על התנועה השמרנית, עד כמה שיש לו כאלו, באו לו על פי השמועה, שמועה שברוב מקרים יצאה מפי מבקרים שאהדתם או אפילו הבנתם לתנועה גובלת עם אפס. ועתה, על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון.

א. "מהם העיקרים העיוניים החשובים של שיטתך ובמה באה לידי ביטוי חיותם של עיקרים אלה, דתיים ויהודיים?"

עמדתנו העקרונית ניתנת לתפיסה על ידי מדרש שלא מרבים היום להביאו. (סדר אליהו רבה, פרק יד, דף 71 בהוצאת מאיר איש שלום) "אמר לי. רבי, שני דברים יש בלבבי ואני אוהבן אהבה גדולה. תורה וישראל. אבל איני יודע איזה מהן קודם. אמרתי לו. דרכן של בני אדם שאומרים תורה קדומה שנא' ה' קנני ראשית דרכו אבל אני הייתי אומר ישראל קדושים קודמין שנא' קודש ישראל לה' ראשית תבואתו". אין מן הצורך לדרוש את המדרש כמין חומר כדי לראות בעליל שכל מגמתו באה להציב את ישראל כנקודת המוצא לערכי היהדות. ברם, הבא להסיק מכאן שישראל הוא ערך מוחלט אינו אלא טועה. הערך המוחלט אינו נזכר במדרש מכיוון שהוא מובן מאליו כי רק ערך מוחלט אחד ביהדות: הכל יכול. וגם ישראל וגם התורה אינם אלא ערכים משניים לגבי "יסוד היסודות ועילת כל העילות". לפי השקפתנו הכללית לא יתכן לא ליחיד ולא לחברה לממש בחייהם את מלוא אפשרותם האנושית מבלי זיקה מתמידה למה שלמעלה מן האנושי גרידא, כי לכך נוצרנו. אדם או חברה שאינו מטפח או שולל לגמרי אותה זיקה, אדם או חברה שאין בחייו מקום לחווית הקודש, מיועד סוף סוף להתנוונות אנושית מוסרית. תמיד הברירה היא לא בין הכרת ה' ובין כפירה גמורה. גם האדם כמו הטבע סולד מן הריקנות האפסית. כמו בימיו של הנביא אליהו הברירה היא או עבודת ה' או עבודת הבעל. עכומיו"ת ימינו, כמה צורות לה - העם או המדינה כערך העליון, חיי תאוותנות או אפילו שאיפה לחוויות אסטתיות כשלעצמן. כלפי כל אלה ודומיהם, אנו מכריזים - ה' הוא האלוקים. הכרה זו לוותה את עם ישראל מראשית דרכו על במת ההיסטוריה האנושית והכרה זו היא היא הקוטב שמסביב לו וקשורים אליו מתרכזים כל ערכי היהדות. מי שבא להפריד בין הדבקים מקעקע את ביצתה של היהדות וסופו להעלות בידו הרס וחרס. מי שמכיר את המצב בארץ כיום יכיר ללא הוראות מפורשות כלפי מי וכלפי מה דברים אלה מכוונים.

דומני שעד כאן יש לנו לשון משותפת עם כל מי שרואה את דת ישראל כציר המרכזי בחיי ישראל, ציר שאין לו לא היום ולא לעתיד לבוא איזה שהוא תחליף.

אמנם ראיה זו היא פילוסופית-היסטורית ביסודה ועד כמה שהיא היסטורית היא מכירה שהתודעה הדתית, חוט השדרה של תולדות ותרבות ישראל, לבשה צורה ופשטה צורה לפי נסיבות הזמן והמקום. אין שטח ביהדות שאין להכיר בו התפתחות דור אחרי דור. אולם התמורות שחלו ביהדות לעולם לא גרמו לקרע בין העבר וההווה הודות לכך שכולם התהוו על ידי שיטת מדרש התורה, יהא זה מדרש הלכה, מדרש אגדה או מדרש פילוסופי. (בהשתמשי במלת מדרש, כוונתי לא לעצם המדרשים כמו שהם, אלא לאותה שיטה וגישה לתורה שמהן נתהוו התורה שבעל פה ומחשבת היהדות. מה מאלף הדבר שהרמב"ם פותח את המורה במדרש פילוסופי על כמה מונחים וכתובים שבתורה). לקוראי "דעות" מובטחני שאין מן הצורך להביא דוגמאות כדי לממש את עצם העובדה שהתפתחותה של היהדות מיוסדת על שיטת המדרש. די רק להזכיר את האגדה התלמודית הידועה על משה רבינו שנכנס לבית מדרשו של רבי עקיבא ולתמהונו מצא להלה כשהוא דורש תלי תלים של הלכות על כל תג ותג שבתורה. אכן, זאת התורה לא תהא מוחלפת, ברם מדרש התורה כן נתחלף בתמורות הזמן. כמו בכל עצם אורגאני משמשים ביהדות היציב והמתחלף. לכך רמזו באמרם (סנהדרין ע"א) "שלושה דברים לא היו ולא עתידין להיות בן סורר ומורה עיר הנדחת ובית המנוגע ונכתבו בתורה משום דרוש וקבל שכר".

ב. "מה מקומה של ההלכה הפורמאלית בשיטתך?"

התנועה השמרנית רואה את ההלכה הפורמאלית, כמו שכבר נרמז לעיל, כבעלת סמכות אמנם לא כבעלת סמכות מוחלטת ובלעדית, שאין לסטות ממנו כמלוא נימה. גישתנו להלכה היא היסטורית. זאת אומרת, שאנו משוכנעים שבעלי ההלכה הגדולים, ובמיוחד בדורות שנסתמנו ברוח יצירתית, תמיד התחשבו בפסקיהם הן בגורמים מוסריים הן בגורמים חברתיים חשובים. אף שאין אנו מתימרים להגיע לקרסוליהם, בכל זאת מרגישים אנו שומה עלינו בבואנו לפסוק הלכה בעניני איסור והיתר להתחשב בגורמים כגון אלה. למשל, יש כמה נוהגים רווחים בין בתי כנסת שמרנים שאינם הולמים את ההלכה הפורמאלית. לפי זו האחרונה אסור לגברים ולגברות לשבת בצוותא בבית הכנסת בנידון זה הרשינו לעצמנו לסטות מן ההלכה המקובלת בהתחשבנו עם המעמד החברתי של האשה בזמננו ובמקומנו. נוהג חדש זה - ישיבת גברים וגברות בצוותא בבית הכנסת - משקף את העובדה שבחברה המערבית אין מפרידים בין איש לאשה במקומות חברתיים פומביים ואין אדם רואה או מרגיש בזה איזו שהיא פריצות. אגב, לפי ההלכה הפורמאלית, שכנראה מוכנים אלה שדוגלים בשמה להתעלם ממנה לכל הפחות בענין זה, אסור למנות אשה לשום משרה ציבורית. ("כל משימות שבישראל אין ממנים בהם אלא איש", רמב"ם, הלכות מלכים א: ה). אולם, בדברים שנוגעים לכלל ישראל וקשר להם עם אחדות האומה, (דהיינו הלכות אישות) אנו שומרים בקפידה גמורה על הנחותיה של ההלכה הפורמאלית. תקותנו נאמנה שסוף סוף יווכחו גדולי ההוראה שבימינו שיש למצוא תרופה הלכתית לכמה בעיות כאובות וחמורות בשטח זה, כגון שאלת עיגון וכדומה. אגב, לפני כמה שנים הכנסנו לתוך הכתובה, לפני הצעתו של הגאון הרב שאול ליברמן, הסכם בין החתן והלכה שעלול למנוע מקרים של עיגון. בסיכומו של דבר, אנו כן מקבלים את ההלכה ומכירים בסמכותה. במקרים שבנסיבות זמננו עלול קיום ההלכה הפורמאלית לסתור את מצפוננו המוסרי או למעט את ההכרה הדתית במקום לפתח אותה ולרוממה, נקטנו בכלל של הוראת שעה. וועד ההלכה שלנו אינו חלילה בית דין שריא. נהפוך הדבר. יש מקרים שלפי ההלכה הפורמאלית אין פקפוק של אסור בענין שנשאלנו עליו ובכל זאת אנו אוסרים לפי הכלל של "לא שהדין כך אלא שהשעה צריכה לכך".

ג. "מה מקומו של המעשה הדתי האקסטרה-הלכתי (אם קיים כזה) בשיטתך?"

דומני, שתשובתי לשאלה זו כבר נרמזת בתשובה הקודמת. אוסיף רק דוגמא אחת שתברר ביתר בהירות עמדתנו לגבי מעשים כאלה. הרבה בתי כנסת שמרנים, ואולי רובם, הכניסו לפני כמה שנים טקס של בת מצוה לבנות בהגיען לגיל של שתים עשרה ויום אחד. מסופקני אם יש איזה שהוא יסוד או מקור לטקס כזה במסורת או בהלכה. (אני רואה את המאמרים שנכתבו בענין זה בזמן האחרון כבניני סרק). הטקס אצלנו מצטיין בקריאת ההפטרה על ידי הבת מצוה או בליל שבת או בשבת. חדוש זה בא להפגין שהבת המקבלת אותו חינוך יהודי כמו הבן תפקיד חשוב ואחראי לה בחיי היהדות ובקהלה היהודית. מענין הדבר, שבשנים האחרונות הכניסו כמה בתי כנסת המשתייכים לזרם האדוק אותו טקס בצורה זו או אחרת.

ד. "כיצד בא לידי ביטוי בשיטתך היחס בין המציאות לבין ההלכה?"

אין להכחיד שרוב רובם של חברי בתי כנסת שמרנים, ואותו דבר ניתן לאמור על רוב רובם של חברי בתי כנסת אדוקים בארצות הברית, אינם חיים לפי כל הנחותיה של ההלכה. למשל, שומרי שבת במלוא מובן המלה, נער יספרם. נוכח מצב זה, מאמצינו נתונים לא לדרישות מאקסימאליות כיוון שההמון הוא בבחינת תינוק שנשבה. מי פתי ויעורר את קהלתו על עברם, נאמר, על הלאו של לא תבערו בשעה שרוב רובו של הקהל שכח את עיקר שבת ועושים את השבת חול. זאת ועוד. לפי ההלכה הפורמאלית, נסיעה במכונית אסורה בשבת. לפי המציאות שרוב בתי הכנסת נתונים בה, חברי הקהלה גרים בפרברי הערים שהמרחקים ביניהם כה גדולים עד שכמעט מונעים הליכה ברגל בשבת לבית הכנסת. אם נאמר שמוטב שיהודי יישאר בביתו בשבת במקום לנסוע במכוניתו לבית הכנסת, לא רק שבית הכנסת יהיה ריק מאדם אלא אותו יהודי על פי רוב לא ירגיש בבית מקצת שבמקצת של קדושת שבת. ואלה שכן באים, כן מרגישים בתוך כתלי בית הכנסת קדושת שבת, כן מתפללים קבלת שבת וכן שומעים דבר תורה ומענינא דיומא. כשאנו מטיפים לשמירת שבת, כוונתנו לא לכל סעיפי השולחן ערוך אלא ההדגשה היא על הקום ועשה - נרות שבת, קידוש, ברכת המזון, תפילה בבית הכנסת, ועל מעוט של לא תעשה, כגון, איסור בישול, איסור מקח וממכר וכדומה. טוב גדר של אמה ועומד מגדר של אמתים ואינו עומד.

ה. "האם קיים צד מיוחד בשיטתך מבחינת החינוך הדתי?"

אם יש צד מיוחד בחינוך הדתי שלנו הייתי מגדירו כחינוך לאהבת ישראל. בחינוכנו אנו שואפים לטפח בתלמידינו גישה חיובית לכל ביטויי המסורת הדתית. אנו רוצים שהחניך יבין לנפשו של היהודי הרפורמי שפרק מעליו כמעט כליל עול מצוות. אנו מנסים למצוא ולהדגיש את החיוב בכל תופעות חיי ישראל בעבר כמו בהווה. אין אנו מוציאים מכלל ישראל אלא מי שמוציא את עצמו. נוסף לזה אנו מציעים כיעוד חיים יהודים מאקסימאליים, חיים שבהם המצוות בין אדם לחברו תופסות מקום לא פחות חשוב ממצוות בין אדם למקום. ואליבא דאמת, אין להבחין בין אלו לאלו מכיוון שלא ניתנו מצוות אלא לצרף בהן את הבריות. אצלנו, שורת גבורי האומה, בתקופה החדשה מתחילה עם הגאון מווילנא וכוללת גם את ר' ישראל מסאלאנט וגם את ר' זכריה פראנקל, גם את ביאליק וגם את חנה סנש, גם את בן יהודה. ואין צריך לאמור גם את מרן הרב קוק ז"ל. בלשון קצרה, מגמתנו החינוכית היא כלל-ישראלית ולא סקטאנטיות צרת עין.

ו. מהי זיקתה של שיטתך למדינת ישראל, בעקרון ובמעשה?"

מדינת ישראל הן בעקרון הן במעשה תופסת מקום חיוני ומרכזי בשיטתנו. בעקרון כיצד? יען שאנו רואים את היהדות לא כדת שמצטמצמת בטקסים דתיים או לימים מסוימים או למקום מסוים אלא כדרך חיים שרישומה אפשרי בכל מהלכי החיים. (היתכן אחרת לאור אמרתם, לית אתר פנוי מיניה?) לכן יש צורך בלתי נמנע בשטח גאוגרפי היסטורי שבו תוכל היהדות להתבטא בכל שיעור קומתה. כמיעוט בחוץ לארץ אין אפשרות כזאת ניתנת לקיבוץ היהודי. בתפוצות, היהדות מיוצגת כלפי העולם על ידי יחידים. בארץ, היהדות מיוצגת כלפי העולם על ידי הקיבוץ היהודי בכללותו. ואם לנקוט בלשונם, יש מצוות התלויות בארץ שאינן חלות בחוץ לארץ. ומאידך גיסא, אין לצמצם את היהדות למסגרת ארצית בלבד כי לפי עצם טיבה משמשים בה גם אלמנטים לאומיים וגם אלמנטים אוניברסאליים. נוסף לכך, התפוצה היהודית היא תופעה נצחית של היהדות, תופעה שראשיתה יש למצוא כבר בתקופת בית ראשון. הלא מאז קום מדינת ישראל נתהוותה במשך חמש עשרה שנה בלבד תפוצה שלמה של יהודים שעזבו את הארץ מטעמים שונים. תפוצה זו הפזורה על רחבי העולם מונה כיום קרוב למאתים אלף איש. למחרתו של קיבוץ גלויות שלם שיעלה את כל עם ישראל ארצה עד ליהודי האחרון - אם מאורע כזה ישוער - תהליך ההתפזרות שוב יחל לפעול. מדינת ישראל לא באה לעולם לחסל כליל את התפוצות ולעולם לא תחסל אותן. היא באה לעולם כדי לחדש ולחסן את חיי עם ישראל בארצו ובכל אתר ואתר. לא מרכז רוחני אנו רואים בארץ, כפי גירסתו של אחד העם, אלא חיי שותפות עם התפוצות. אם ליהדות התפוצות אורבת סכנת טמיעה והתנוונות רוחנית, גם יהדות הארץ ניצבת לפני איום של "ככל הגוים בית ישראל". ואיני יודע איזו מהן חמורה. בשטח בטחונה וביצורה של המדינה, הנה עם ישראל שבתפוצות מושבע ועומד לימינה ושום קוניוקטורה פוליטית לא תזיז אותו מעמדה זו על כל צרה שלא תבוא. לא כן הדבר אצל ידידי מדינת ישראל מאומות העולם שהיום הם רוחשים לה אהדה ומציעים לה תמיכה ולמחרת מתנכרים לה, הכל לפי האינטרסים המשתנים שלהם.להתפשט ולהוות גורם מעצב ביהדות השמרנית.

 ז. "האם לפי שיטתך יש מקום לקיום יחד של קהילות יהודיות (דתיות) שונות זו בצד זו?"

רק בקיום וסובלנות כזו רואה אני תקוה לאחדות האומה ומניעת מלחמת אחים דתית, (קלטורקאמף) שעלולה לעשות שמות בנו. אין מחזירים את שעון ההיסטוריה אחורנית. מאז תנועת השחרור היהודית בסוף המאה השמונה עשרה וחדירתו של הקיבוץ היהודי לתוך כל רקמת החיים המודרניים קמו זרמים שונים בקרב היהדות. כל זמן שעם ישראל על כל תפוצותיו יימצא בתוך נסיבות שונות ותרבויות שונות, מן הנמנע הוא לקוות שאותה אחדות דתית ששררה לפני תנועת השחרור תחזור בזמן מן הזמנים ליושנה. באותה שעה שהקהלה היהודית אבדה את סמכותה הבלעדית, נתמוטטה מרותה וקיום אחדות דתית מוחלטת נעשה בלתי אפשרי. אחד העקרונות שנרכש על ידי רוב בית ישראל בזמן החדש הוא חופש היחיד בשטח הדת. כל כפיה דתית נוגדת למצפונו החברתי של היהודי הממוצע. אין ברצוני פה להכנס לבעיה המובכת מאין כמותה של דת ומדינה, אבל בהכללה ניתן לאמור שלא יתכן שום פתרון שאינו כולל את העקרון של מניעת כל כפיה דתית. משטר מדינתי שמזדהה רשמי עם זרם דתי אחד בשעה שיש עוד זרמים דתיים ביהדות מוכרח להסתבך ולהכשל בסבך אחר סבך ללא מוצא. עלובה אותה דת שזקוקה לתמיכת המדינה ואינה חי נושא את עצמו.

ח. "מהי עמדת שיטתך לגבי שיתוף פעולה פוליטי ותרבותי עם גופים שאינם דתיים ועם תנועות דתיות לא-יהודיות?"

דו-משמעות כרוכה בחלק הראשון של שאלה זו. אם הכוונה, איך אנו מביטים על גופים דתיים כשהם מופיעים כגופים פוליטיים בזירת הפוליטיקה כמו שנהוג בארץ, אזי תשובתנו ברורה וחד-משמעית. אנו שוללים שיטה כזו מכל וכל ומביטים עליה כרחוק משכר וקרוב להפסד מנקודת-ראות של הדת עצמה. כל שעה שנציגים דתיים נמנים בין "אוכלי שולחן המלך" הם אינם חופשיים לנקוט בעמדה דתית טהורה לגבי שאלות היום. עמדות דתיות אינן עומדות למקח וממכר פוליטי ולכל אותה שיטה של ספסרות הנהוגה בחיים פוליטיים. ואם, מאידך גיסא, כוונת השאלה היא, איך אנו גורסים, התבדלות דתית על ידי גופים דתיים או שיתוף פעולה עם גופים בלתי דתיים במקום שהוא אפשרי, אזי תשובתנו מוחלטת. עד כמה שאפשר אנו מתאמצים להזהר על שמירת הלאו של לא תתגודדו - לא תעשו אגודות אגודות. אחדות האומה היא עקרון מנחה אצלנו ושם-העצם "יהודי" הוא יותר חשוב מכל תואר לוואי - יהא זה אדוק, שמרני רפורמי או חילוני. מבלי למעט או לטשטש את דמותנו הרוחנית אנו, אנחנו חותרים לקראת המשותף והמאחד בין פלגות ישראל ולכן אין אנו נמנעים מלשתף פעולה אפילו עם גופים בלתי דתיים אם רק מגמה משותפת לפנינו.

קובלים אנו על אחינו בני המפלגות האדוקות ששוב ושוב הם דוגלים בהתבדלות אפילו במקומות שהמשותף מרובה בהם על המיוחד. ובנוגע לשיתוף פעולה עם גופים דתיים בלתי יהודיים, אנו מוכנים לכך כשעומדת על הפרק שאלה אנושית כללית כמו שאלת שלום בין העמים, הפליה גזעית וכדומה. אנו רוצים שקולה של היהדות יישמע בעולם ועמדתה כלפי שאלות אוניברסאליות תתברר קבל עם. העם שמקרבו יצאו הנביאים עם הצהרותיהם על גורל העמים כמעט שנשתתק קולו מעת התפזרותו, וגורמים היסטוריים לכך. כעת, שוב הגיעה השעה שעמדת היהדות תפורסם בין דעת קהל עמים. מכאן נכונותנו לשתף פעולה עם גופים דתיים בלתי יהודיים בשטחים מסוימים.

סוף דבר

למרות היקפן, אין שמונת שאלות אלו ממצות כל מלוא משמעותה של התנועה השמרנית. אמנם תקותי היא שיש בתשובותי כדי לשוות לפני הקורא תמונה כללית של מהלך מחשבתה וגישתה לגבי כמה שאלות מרכזיות. ושוב תודתי נתונה למערכת "דעות" שפתחה לפי דפי בטאונה ובכך הגישה לקוראי "דעות" הזדמנות לשמוע באופן ישיר את דעותיה של תנועה המונה כיום למעלה ממיליון חבר ושברשותה עומדת רשת מסונפה של מאות בתי כנסת ובתי אולפנא החל מבתי ספר לפעוטות, מחנות קיץ חינוכיים, עד בית מדרש למורים ולרבנים תנועה המהוה אחד הכוחות הכבירים של יהדות ארצות הברית ושל תפוצות אחרות.