פיליפינים, מנילה

 

במשך המאות האחרונות הגיעו יהודים למנילה ב'טפטוף' ממגוון סיבות, בדומה למקומות רבים אחרים בעולם שלא מתקיימת בהם נוכחות יהודית יציבה וגדולה: עסקים, בריחה מרדיפות או חיפוש הרפתקאות. רבים נותרו במנילה שנה או שנתיים בלבד, ואחרים השתקעו בה דרך קבע. אולם רק בשנים האחרונות התבססה במקום קהילה, והיהודים מצאו בלב האוקיינוס השקט את השקט והבטחה שהם מבקשים.

 

איי הפיליפינים הם פנינה ייחודית בקרב מדינות אסיה. זוהי המדינה הנוצרית היחידה באסיה: מעל 90 אחוז מהאוכלוסייה הם נוצרים, ורובם קתולים. יש במדינה גם מיעוט מוסלמי-סוני המהווה כמחצית מן הלא-נוצרים, כשהאחרים הם בודהיסטים או אנימיסטים – המחזיקים באמונות הפגאניות הפרימיטיביות ביותר. בגלל ההיסטוריה הייחודית של הפיליפינים היא הפכה להיות מעין "כור היתוך" שבו נתמזגו תרבויות אירופה ואסיה עם אורח חיים הכולל אלמנטים של התרבות הפיליפינית המקורית ואלמנטים מלאיים, ספרדיים ואמריקניים שנתהוו במשך ארבע מאות שנה תחת השלטונות השונים שהיו במדינה. האופי ה"מערבי" של מדינה אסייאתית זו והדת הקתולית המצויה בה הפכו את אקלימה לידידותי למהגרים יהודים באזור זה של העולם.

 

הגירת היהודים לפיליפינים ולמנילה היא ארוכה ומגוונת, ומשקפת את התהפוכות ואת הטראומות של ההיסטוריה היהודית. יהודים ספרדים, מראנוס (אנוסים), התיישבו תחילה במנילה, בירת הפיליפינים, בזמן האינקוויזיציה הספרדית. כמה מאות שנים לאחר מכן היו אלה סוחרים יהודים מצרפת, שהגיעו לפיליפינים לקראת סוף המאה התשע עשרה בחיפוש אחר נתיבי מסחר חדשים. יהודים אמריקנים הגיעו תחילה לאיים ב-1898, בזמן המלחמה הספרדית-אמריקנית. כמה שנים לאחר מכן הגיעו מספר משפחות יהודיות מהמזרח התיכון, במיוחד מתורכיה, מסוריה ומלבנון, לאחר נפילת האימפריה התורכית. לאחר מלחמת העולם הראשונה הגיעו למנילה פליטים יהודים שנמלטו מרוסיה בזמן המהפכה, ואלפים נוספים הגיעו בזמן הכיבוש היפני של שנחאי,  בבקשת מקלט. בחצי השני של שנות השלושים של המאה העשרים הגיעו יהודים שברחו מהרדיפות באירופה, בין השאר מגרמניה, מפולין, מהונגריה, מצ'כוסלובקיה ומאוסטריה. לא היו מדינות רבות בעולם שהסכימו לקבל פליטים באותה תקופה, והפיליפינים הפכה להיות מרכז לפליטים מרדיפות הנאצים. גם אחרי השואה היו שערי ההגירה לפיליפינים פתוחים, ואלפי יהודים מצאו בה מקום מנוחה.

 

לא במקרה הפיליפינים מתקיימת כמדינה נוצרית יחידה במרחב האסייאתי. התבוננות בהיסטוריה של האיים תגלה קווי מתאר המזכירים לא את סין, אינדונזיה או אוסטרליה, אלא דווקא את אמריקה הלטינית: האיים נכבשו על ידי הספרדים במאה ה-16, והם שקבעו את שמם - "לס איסלס פיליפינס" (האיים הפיליפיניים) - על שם מלך ספרד פיליפ השני. פיליפ היה הנכד של המלכים הקתולים פרדיננד ואיזבלה, ובעלה של מלכת אנגליה מארי טודור, הידועה בהיסטוריה כ"בלאדי מארי" בשל יחסה הקנאי ללא-קתולים.

 

שלטון הספרדים נמשך למעלה משלוש מאות וחמישים שנה (1521-1898). במשך שנים אלו איי הפיליפינים נחשבו כחלק אינטגרלי מ"ספרד החדשה" ולא רק כמושבה של ספרד. ראשוני הספרדים הגיעו אל האי בשנת 1521, כאשר אחד משלוחי מלך ספרד (פרדיננד מגלן) הגיע לראשונה אל האי במסגרת מסעו סביב העולם והכריז על האיים כחלק מספרד. רק בשנת 1543 החלו מסעות נוספים של הספרדים לכיוון האיים, ובשנת 1565 החלה ההתיישבות הספרדית הקבועה באי.

 

היהודים הראשונים שהגיעו לחופי הפיליפינים היו כאמור אנוסים שברחו מרדיפות האינקוויזיציה הספרדית. הם סברו שב'קצה מערב' יֵקל עליהם לחיות, כמובן תוך זהירות מגילוי יהדותם. ה"נוצרים החדשים" נמשכו אל המושבות הספרדיות שפתחו בפניהם, הדוברים את שפת המקום, אפשרויות כלכליות במרחק בטוח מידיה של האינקוויזיציה. אולם היהודים האנוסים, שחצו ימים ויבשות להשגת מעט שקט נפשי ודתי, לא העריכו נכונה את כוחה: בית הדין הקנאי הנוצרי מצא אותם במנילה. חלק מהאנוסים נשפטו במקום ואחרים נשלחו להישפט במקסיקו על כפירתם ביסודות הדת הנוצרית.

 

בשנת 1571 כונן המלך פליפה השני בית משפט של האינקוויזיציה במקסיקו, אשר הוסמך לדון בענייניהם של אנשים מאמריקה המרכזית ואיי הפיליפינים. זאת לאחר ששנה קודם הוקם בלימה שבפרו בית דין דומה שנועד לטהר את דרום אמריקה כולה, "שטומאה בידי יהודים וכופרים".

 

ה'אוטו דה פה' הראשון התקיים במנילה ב-1580, אבל אין כל רישום על יהודים בין השבעה שנשרפו למוות באכזריות גדולה. ידוע על כשמונה יהודים שחיו בפיליפינים בין 1593 ל-1677. כמעט כולם הועמדו למשפט במנילה, אך נשלחו למקסיקו להיענש על אמונתם היהודית הכופרת בדת הקתולית.

 

הרישום הראשון שמזכיר אנוסים בפיליפינים מתייחס לאחים חורחה ודמינגו רודריגז, שחיו שנים רבות במנילה. הם נשפטו במקסיקו סיטי ב-1593 כ"שומרים אדוקים של חוקי משה" ונידונו למאסר עולם, אך ניצלו משריפה ב'אוטו דה פה' הנורא. אחרים עונו והועלו על המוקד. ידוע על לפחות שמונה אנוסים מהפיליפינים שנשפטו על ידי האינקוויזיציה עד סוף המאה השבע עשרה. לאנוסים שחשבו שבפאתי האוקיינוס השקט ימצאו מנוחה נתגלה כבר אז שהעולם - לפחות בעניינים מסוימים – הוא כפר גלובלי...

 

רב הקהילה במנילה כיום מספר לי שפעמים רבות פונות אליו משפחות של בני המקום,במיוחד מן האי מינדאנאו, ומספרים על מסורות יהודיות שנוהגות אצלן. באזור זה גרות כיום כ-60 משפחות של צאצאי אנוסים. ואכן, זכיתי לפגוש בביקורי במנילה אישה כבת 80 בשם ולנטינה, אשר סיפרה בגאווה שיש בידה מסורת ברורה שמשפחתה צאצאית של מגורשי ספרד שהתגלגלו אל האיים הרחוקים וחיים שם מזה מאות שנים. במשפחתה עדיין השתמרו מספר מנהגים יהודיים. ולנטינה ידעה לתאר היטב את חג הפסח ואת המצות, את צום יום הכיפורים ואת הדלקת הנרות בבית סבתה.

 

המסתכל במפה ולומד על המרחק הגיאוגרפי בין ספרד שבאירופה לבין הפיליפינים יתפלא ללא ספק על השליטה הספרדית למרות המרחק העצום. הדבר מלמד על כוחה של ספרד באותה עת ועל נחישותה להפיץ את הדת הנוצרית בכוח החרב בעולם כולו. למרות שקשה לדמייןאת הספרדים גרים במדינה טרופיתושומרים על מנהגיהם ותרבותם האירופית הרחק מחצי האי האיברי, המטרה שלהם בכיבוש הפיליפינים היתה המרת דתם של בני האזור לנצרות. מלכי ספרד והחברה הספרדית לא הפרידו בין דת ומדינה, ועשו את כל הנדרש מבחינה פוליטית וצבאית כדי להביא את בשורת הנצרות לעמים היושבים באיים.

 

ההשפעה של הכיבוש הספרדי מורגשתבעיר עד היום. למרות שמעטים הם האנשים הדוברים ספרדית עד היום, ורוב האוכלוסייהדוברת פיליפינית ואנגלית, הרי שיש מילים רבותשבהן עדיין נעשה שימוש בספרדית. שם המטבע, "פיזו", הוא שם ספרדי, וכאלה הם גם שמותמקומות רבים במנילה. הפיליפינים הנוצרים מעניקים שמות ספרדיים לילדיהם גם כיום, ושלטים רבים בעיר מנילה עדיין כתובים בשפה הספרדית.הרובע העתיק של העיר, אשר נבנה בסגנון ספרדי קולוניאלי, השתמר כפנינה תיירותית והוא מהווה הוכחה ברורה להימצאותםוהשפעתם של הספרדים בעיר. 

 

הפיליפינים נשלטו על ידי הספרדים כמעט ללא הפרעה עד 1898, אז עברו לשליטה אמריקנית. ארה"ב כבשה את מנילה מידי הספרדים במלחמה שנמשכה כשנה אחת. רק לאחר המלחמה, כשארה"ב לקחה מספרד את האחריות על האיים, הורשתה הקהילה היהודית להתארגן באופן רשמי ולנהוג מנהגי יהדות בגלוי. הגעת הכוחות הצבאיים האמריקניים לפיליפינים הביאה עמה חיילים יהודים שהחליטו להישאר באי לאחר שחרורם, הפכו לתושבי קבע במקום והיוו את ראשיתה של הקהילה היהודית המחודשת.

 

בשנת 1941, במהלך מלחמת העולם השנייה, כבשו היפנים את הפיליפינים מידי האמריקנים ושלטו בה עד 1944. הכיבוש הביא קץ לקהילה היהודית התוססת של מנילה: היפנים עצרו את היהודים שהחזיקו בדרכון אמריקני או בריטי, ודרשו מכל מי שאינו אזרח פיליפיני להירשם ככזה. באופן אירוני, יהודים עם דרכונים גרמנים ואיטלקים ניצלו מהטרדות אלה. גם לבנים שנולדו באסיה או באפריקה, אף שהיו בעלי דרכונים של בעלות הברית, לא נעצרו. בספטמבר 1944, לאחר חודשיים שבהם היפנים השתכנו בבית הכנסת במנילה והשתמשו בו כמחסן נשק, הם העלו את בית הכנסת באש ורק קירות הבטון נותרו על עומדם. לאחר המלחמה הצבא האמריקני עזר רבות לקהילה היהודית: חיילים אמריקנים ופיליפינים לא רק סיפקו אוכל, מים, תרופות ואספקה לניצולים, אלא גם תרמו כסף רב לבנייה מחדש של בית הכנסת.

 

במאבק על מנילה נהרגו לפחות 70 מחברי הקהילה, שנפלו קורבן לזוועות של היפנים הנסוגים או לאש הצולבת. מאות נפצעו וכ-90% נותרו ללא קורת גג עקב שרפות. אזרחים יהודים רבים נכלאו במחנות והוכו. לאחר המלחמה העדיפו יהודים רבים לעזוב את הפיליפינים ולעבור לישראל או לארה"ב.

 

בקהילההיהודית במנילה חברות כיום כ-200 משפחות מכל העולם. בקהילה קטנה ומרוחקתזו ישיהודים מארצות הברית, מאנגליה, מקנדה, מצרפת, מקולומביה, מארגנטינה, מהפיליפינים ומישראל. רוב חברי הקהילה הם אנשי עסקים אשר בחרומסיבות שונות את מנילה כמרכזפעילותם העסקית. מה שמשך אנשי עסקים לפיליפינים היה כוח האדם הזול והיכולת להקים במנילה בתי חרושת גדולים שבהם ישתכרו העובדים שכר זעום והמעסיק לא יידרש לשלם עבורם מס הכנסה ותנאים סוציאליים. 'תור הזהב' הכלכלי הזה חלף: כיום השכר הממוצע של עובדפיליפיני הוא 6 דולר ליום, בשעה שבמדינותאחרות באסיה השכר נמוך עוד יותר - וכך נודדים המפעלים.

 

הקהילה האקלקטית של אנשי העסקים היא בעצם קהילה חדשה, ורק מעטים בתוכה הם בני משפחות שחיו בפיליפינים גם בדורות קודמים.

 

חלק מהיהודים שהגיעו במשך השנים התבוללו באוכלוסייההמקומית ורק שם משפחתםנשאר לזכר עולם. סיפור המדגים את מצבם של צאצאיניצולי השואה במנילה שמעתי מפיו של רב הקהילה, הרב אליהו עזריה (בוגר שטראוס-עמיאל). כאשר הרב עזריה הגיע לפני מספר שנים לתפקידוהחדש, הוא ניסה לאתר "יהודיםאבודים" בעיר, וכדרכם של רבנים צעירים ודינאמיים פתחספר טלפונים והחל לחפש שמותמשפחה יהודיים בעיר. כאשר מצא את השם "קפלן" אחזה אותו שמחה רבה. כאשר התקשרלמשפחה להזמינם לקהילה הם אמרו לו שאמנם בני המשפחה שלהם הגיעו מגרמניה, אבל לאידועים להם יותר פרטים, ואמונתם היא קתולית.

 

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה היו כ-1,200 יהודים במנילה. בסוף המלחמה גדלה האוכלוסייה היהודית ל-2,500 תושבים. רבים עזבו ב-1945 ו-1946, וב-1947 הקהילה התארגנה מחדש בשם "הקהילה היהודית של הפיליפינים", כשהיא מונה רק כמה מאות יהודים.

 

עד לפני מספר שנים הקהילה התפללה בבית הכנסת הקונסרבטיבי "בכרך", הוא "טמפל אמיל", אשר נבנה בשנת 1922, מיד לאחר ייסוד הקהילה במנילה, על שמו של יהודי נדיב שהתחתן עם אישה אמריקנית קתולית, ותרם באופן שווה לארגונים יהודים וקתולים. עד אז התקיימו התפילות בבתים פרטיים ובאולמות מושכרים. בית הקברות הצפוני של מנילה נרכש ב-1925 לשימוש הקהילה היהודית.

 

במשך השנים הקהילה התפשטה לאזור מקאטי, ומרחק ההליכה או הנסיעה לבית הכנסת הפך גדול מדי. הקהילה היהודית החליטה לבנות בית כנסת חדש בשכונה החדשה, הפעם באופי אורתודוקסי וספרדי. תשעים אחוז מהעלויות הגיעו בחלקים כמעט שווים משלוש משפחות יהודיות סוריות, תושבי הפיליפינים, ומשתי משפחות יהודיות סוריות מניו יורק. השאר הגיע בסכומים קטנים מיהודים סורים מאזור ניו יורק, במיוחד כאלה שהיו להם עסקים בפיליפינים. בית הכנסת הישן, שעדיין נמצא בבעלותהקהילה, מושכר לחברה מקומית.

 

כיום יש בבית הכנסת במנילה מניין בשני וחמישי וכמובןבשבתות וימים טובים. הקידוש של הבוקר, בומשתתפים כ-100 מתפללים (גברים ונשים), הוא גאוותהקהילה. האירוע משמש גם מפגש לכל חברי הקהילה, מעין פינת "קיבוץ גלויות" קהילתית.

 

לדברי רב הקהילה, הקידוש בשבת מסמל יותר מכל את המאפיין המרכזי של הקהילה במנילה, בה "אין חלוקות ואין מעמדות. כולם מקבלים את כולםומכבדים את כולם, ספרדים ואשכנזים, ילידי העיר וישראלים, יהודים ופיליפיניםמקומיים, כולם אוהבים את כולם וכולם יושבים ביחד לקידוש בשבת". למרות שהקהילה איננה גדולה במיוחד, הרי שיש בה הרבה פעילויות קהילתיותוחברתיותהמנסות לגבש את יהודי העיר, הן חברתית והן דתית.

 

הרב עזריה משמש גם כשוחט במנילה, ולעיתים אף נוסעלמדינות ולקהילות אחרות באסיה כדילאפשר להן לצרוך בשרכשר. אנשיעסקים הבאים היום למנילה יכולים לאכול בביתהקהילה ובבית הרב,ולקבל את כל השירותים הרוחניים והקהילתיים במשך ביקורם במדינה.

 

לפיליפינים יש יחס חיובי מסורתי כלפי מדינת ישראל. רפובליקת הפיליפינים היא המדינה האסייאתית היחידה שהצביעה בעד החלוקה ב-1947 והכירה במדינת ישראל ב-1949. גם כיום זוכה ישראל להערצה וליחס חם במדינה הקתולית. בביקורי בפיליפינים שמחתי לראות את "הפיליפינים" כפי שהם בארצם, ולא כעובדים זרים. לעיתים קרובות אנו רגילים לדון ולשפוט אדם רק על פי מצבו ומעמדו הנראה לעין, ולא פעם אנו שופטים את שבעים אלף העובדים הזרים מפיליפינים הנמצאים בארץ רק כמעין עבדים מודרניים, ללא ידיעה על הרקע ההיסטורי, הדתי, התרבותי והאנושי שלהם. לכן, בנוסף לביקורי בקהילה היהודית ובנופים היפים של האיים, שמחתי לגלות גם את ההיסטוריה הארוכה והמיוחדת המסתתרת מאחורי הפנים הפיליפיניות שאנו פוגשים בארץ.