ב. שיטת הגאון הרב אהרן וואלקין זצ"ל - שו"ת "זקן אהרן"
לחץ כאן לתצוגת הדפסה

ב. שיטת הגאון הרב אהרן וואלקין זצ"ל - שו"ת "זקן אהרן"

ב. שיטת הגאון הרב אהרן וואלקין זצ"ל - שו"ת "זקן אהרן"

תולדות המחבר ותקופתו

נולד בשנת תרכ"ה (1865) ברוסיה הלבנה, למד בישיבת וולוזין אצל הנצי"ב ובקובנו אצל הרב יצחק אלחנן ספקטור. רב ואב"ד של פינסק, חיבר חידושי גמרא "בית אהרן", פירוש על ספר היראים "סביב ליראיו", פירוש על שולחן ערוך חושן משפט "חושן אהרן", שו"ת "זקן אהרן" ודרשות "מצח אהרן". היה ממניחי היסוד של "אגודת ישראל" העולמית בכנסיית קאטוביץ בשנת תרע"ב (1913). פנו אליו בשאלות הלכתיות מכל רחבי העולם, וחלקן פורסמו בספרו שו"ת "זקן אהרן", אשר פורסם בשנת תרצ"ב (1932) בפינסק, וזכה לפרס של "החיבור התורני הטוב ביותר בקהילת וורשה במקצוע ההלכה המעשית".

 

התשובה - סיכום, הדרכה והערות

המזכיר של ועד הרבנים בלונדון שבאנגליה פנה למחבר בשלושה נושאים.   שלושתם קשורים למאבקים עם הרפורמים: שירת התפילה בבית הכנסת על ידי נשים, עוגב, "קאנפערמאציון". השאלה אינה מנוסחת בלשון "חגיגת בת מצווה", "סעודת מצווה", "כניסת הבת לעול המצוות" או כדומה, אלא בלשונם וברוחם של היהודים הרפורמים "קאנפערמאציון", אשר משקפת את המגמה להידמות לחוקות העמים; ממילא גם הדיון ההלכתי הוא כולו סביב לאיסור "בחוקותיהם לא תלכו", והמחבר אוסר את שלושת הנושאים בחריפות רבה:

"על שלושת הפשעים אשר העלו המורדים מחריבי קרתא רוצים לתקן (לסכן) ולהנהיג בעירכם".

בלשון המחבר יש לשון נופל על לשון מעניינת לפי ההברה האשכנזית: "התקנות" האלה של הרפורמים - הם "סכנות" לעם ישראל, ולכן הוא מכנה אותם "מחריבי קרתא" בניגוד לשומרי תורה ומצוות, אשר הם "נטורי קרתא". לפני שהמחבר ניגש לבירור ההלכתי של שאלות אלה, הוא מקדים לאסור את המנהגים האלה בהקדמה שלו מדין "לא תקים לך מצבה אשר שנא ה' א-להיך". איסור זה מבוסס על האיסור של "בחוקותיהם לא תלכו", כי הרי האבות הקימו מצבות, אך התורה אסרה מצבות משום שבדורות אלה נהפכו לעבודה זרה.

 

בעניין שירת הנשים מסתמך המחבר על הגמרא בסוטה דף מ"ח ע"א ועל פסק החתם סופר שדן בנושא זה לאיסורא, ולכן אין שום מקום להתיר בעניין זה (א).

לגבי העוגב בבית הכנסת מסתמך המחבר שוב על פסק החתם סופר, שדן בסוגיא זאת במפורש ואסר באופן החלטי, ולכן אין שום מקום להתיר בנידון. הניסוח "מזמוטי חתן וכלה" הוא מחגיגה דף י"ד ע"ב: "כבני אדם שמתקבצין ובאין לראות במזמוטי חתן וכלה" (ב).

"והאחרון הכביד במה שרוציםלחוג חגיגת הבגרות לנערות" (לא "בת מצווה"), כי כל כוונתם להידמות לעכו"ם ולרשעי ישראל הרעפארמער, ולכן הדבר אסור מדאורייתא מדין "בחוקותיהם לא תלכו" כמפורש ברמב"ם ובפסקי הבית יוסף. המחבר לא משאיר שום פתח להתיר בנידון זה: "כ"ש בדבר הזה אשר איסורו חמור מאוד, אביזרא דע"ז משום ובחקותיהם לא תלכו, וגם אביזרא דעריות, ודאי שהמתיר בזה הוא זקן ממרא והמחזיק בה הרי הוא כזורק אבן למרקוליס וארור ומובדל יהא מעדת ה' " (ג).

 בסוף התשובה יש קריאה חגיגית לרבני ישראל להתחזק מול "אויבי ה' המהרסים ופורצים גדרן של עולם היהודיאל תתיראו מפני שפעת קלגסים אל ירך לבבכם מפני האיומים והפחדים שמפחדים אתכם"; המחבר רומז כאן לניסוחים של מלחמת מצווה מדברים כ', א-ט: "כי תצא למלחמה על איביךלא תירא מהם כי ה' א-להיך עמך המעלך מארץ מצריםואמר אלהם שמע ישראל אתם קרבים היום למלחמה על איביכם אל ירך לבבכם אל תיראו ואל תחפזו ואל תערצו מפניהם כי ה' א-להיכם ההלך עמכם להלחם לכם עם איביכם להושיע אתכם." וכמו כן הניסוח בתשובתו "אל תתיראו מפני שפעת קלגסים אשר ימטירו עליכם קול קלמסים בכתבי העמים" - לקוח מסוטה דף מ"ב ע"א, בו מפורשים דברי הפסוק בדברים כ', ג: "אל תיראו - מפני הגפת תריסין ושפעת הקלגסין".

המחבר נעזר אם כן בלשונות של מלחמת מצווה, כדי להלחם בתוקף נגד התקנות החדשות של הרפורמים. הדרך הנכונה לפי התורה היא ההיבדלות המוחלטת מעמים אחרים, ובכוונה הוא משתמש בלשון ההגדה של פסח, כדי לרמוז לקיום עם ישראל מראשיתו בזכות הערכים האלה: "היא שעמדה לנו בכל דור ודור כשעומדים עלינו לכלותינו". בסוף הקריאה הקנאית נגד הרפורמים, הוא רומז ללימוד זכות: "ואולם בהיות שבודאי לכל העם בשגגה הוא שרצונם להתדמות להחפשים מחסרון ידיעתםחפץ אנכי לקוות כי אם אך תגידו להם דבר חוק ומשפט יקבלו באהבה עליהם". למרות ההתנגדות החריפה לתקנות אלה, הוא מנסה ומשתדל בכל זאת לדון אותם לכף זכות ("מחסרון ידיעתםחפץ אנכי לקוות"). הוא רומז לפסוק במדבר ט"ו, כו: "ונסלח לכל עדת בני ישראל ולגר הגר בתוכם כי לכל העם בשגגה".

 

הוא מסיים את התשובה בדברי עידוד לדייני ישראל, להשפיע על קהילות ישראל ולהרים את "קרן התורה הקדושה".

גישתו של בעל "זקן אהרן" היא קנאית וקיצונית נגד כל בקשה של הרפורמים, ויש לצאת נגדם במלחמת מצווה בלי לפחד מהם. מתשובתו ניכר נסיונו בתחום הציבורי כמנהיג, כנואם מוחנן וכעסקן ב"אגודת ישראל". ניסוחיו לקוחים מהתורה ומחז"ל, ומליצותיו מחודדות ביותר.

 

המאפיינים של התשובה

הנושא של "חגיגת הבגרות לנערות" עלה לראשונה בתשובתו של הרב אהרן וואלקין, אשר רואה בה "תקנה" של הרפורמים, ולכן הדבר מהווה "סכנה" לקיומו של עם ישראל. אין למצוא בנידונים אלה שום היתר או קולא, ולכן מצווה להתנגד להם בכל תוקף.

 

שו"ת זקן אהרן חלק ראשון או"ח סימן ו'

 

ב"ה יום ב' י"ז אדר שני תרפ"ז.

כבוד ועד הרבנים דק"ק לונדון הבירה

וביחוד להמזכיר הרב ר' צבי פערבר שליט"א.

 

 

בדבר שאלתכם על שלשה פשעים אשר אלו הם המורדים מחריבי קרתא רוצים לתקן (לסכן) ולהנהיג בעירכם, הלא הם:

 

(א) לעשות תפלתם קב"ע - קול באשה ערוה, ולהעמיד נקבות לשורר עם החזן בבהכ"נ,

(ב) לנגן בעוגב (ארגיל) בימי החול בשעת חופה,

(ג) קאנפערמאציאן לנערות (חג הבגרות) בבהכ"נ, ועי"ז תערובת אנשים ונשים, זוגות זוגות בחור ובתולה גם יחד באים לחוג את חג זבח משפחה בהמון חוגג.

 

מה אומר ומה אדבר, אין די מלים בפי לתאר את חומר האיסור וגודל המכשלה שיש בזה, כי אפי' אם היו הדברים הללו מצד עצמן דברים המותרים לגמרי, וגדולה מזו שאפי' היו דברים שיש בהן מצווה, אפ"ה עכשיו שעושים כזה שארי האומות שאינם מבנ"י, וגם רשעי ופושעי ישראל נופייהו, אלו הם הרעפארמער, שוב אסור זה לפנינו מדאורייתא וכמבואר בספרי (פ' שופטים) והובא שם ברש"י ז"ל עה"פ ולא תקים לך מצבה אשר שנא ה' אל-היך, אף שהיה המצבה חביבה בימי האבות, מ"מ עכשיו שנאוי מפני שעשו אותם האומות ג"כ חק לעבודתם ע"כ, ובכן גם העבודה הזאת אף אם מצד עצמם היו חביבים לפני המקום כמו אשר סבורים הנהו בריוני הבאים לתקן, בכ"ז עכשיו שכבר עושים כן שארי האומות וגם הרעפארמער בבתי תפלתן, וכל כוונת המתקנים החדשים הוא רק להתדמות לעכו"ם ולפושעי ישראל, עושים מעשה זמרי ומבקשים שכר כפנחס, מביאים אש זרה לעבודת הקדש, לזנות את בית יעקב, ואומרים שהם באים לפאר ולרומם את בית אלוקינו במקהלה נאה ובעבודות יפות, בודאי ששוב אסור לפנינו דבר זה מה"ת מלא תקים וגו' אשר שנא, וכל זה אפי' כשהיה עצם הדבר מצווה, אפ"ה לאחר שרשעים משתמשים בהם, נעשה שוב הדבר שנאוי משוקץ ומתועב, וכ"ש בדברים הללו שהדברים מצד עצמן יש בהן איסור גדול וכמו שנבאר.

 

 

(א) קול באשה ערוה

קול באשה ערוה, אפי' כשהוא בבית פרטי לא בבהכ"נ וגם לא בשעת תפלה, איסור גדול הוא וכמאמרם בסוטה דמ"ח אמר רב יוסף ומרי גברי ועני נשי פריצותא, זמרי נשי ועני גברא כאש לנעורת, ולמאי נ"מ לביטולי הא מקמי הא, ומשמע מהש"ס שיש חיוב לבטל הדבר וכמ"ש "לבטולי" הא מקמי הא, אלא שאם אין שומעין לנו לבטל שניהם נקדים לבטל את זה שהוא כאש לנעורת, ורק לענין קדימה הוא דאיכא חילוק בין זה לזה, אבל לענין עצם החיוב אין חילוק ואפי' בזמרי גברי ועני נשי נמי יש חיוב לבטל אע"ג שאינו אלא משום פריצותא, וכ"ש בנ"ד כשמזמרים עם מקהלה דיש דיש בזה נמי זמרי נשי ועני גברא, דכן הוא מחוקי הזמרה לפעמים שהנשים מתחילות לזמר איזה נגינה והש"ץ עם המקהלה עונה אחריהם דהוי כאש לנעורת. וכל המצוות נדחות מפני חטא דהרהור עבירה כמ"ש החת"ס בתשובה (חחו"מ סחמן ק"ל), וזה הוא אפי' בבית פרטי ושלא בשעת התפלה, דהא בש"ס לא מוזכר באיזה מקום ובאיזה שעה הוי הזמר וגם פשוט בטעמו כיון דהוי משום אש לנעורת או אפילו משום פריצותא, ודאי דבכ"מ אסור, וא"כ צא ולמד מזה עד היכן גדול החיוב להרחיק שיקוץ ותיעוב כזה ממקום קדוש, ואפי' שלא בשעת תפלה, וכ"ש בשעת קר"ש ותפלה דיש בזה איסור מוסיף להזכיר שם שמים בשעת מעשה, שאפי' בדיעבד לא יצא ידי קר"ש וחוזר וקורא בלא ברכה כמ"ש האחרונים, ואפי' באשה פנויה אסור לשמוע קולה כמ"ש המנ"א (הי' ע"ה), ובתולות דידן שכולם בחזקת נדות הן לעולם אסור לשמוע קולן אפי' שלא בשעת קר"ש וכמ"ש הפמ"ג שם, ומי זוטר מ"ש החת"ס שם בעובדא שרצו לקבל פני הקיסר בבהכ"נ במינים ועוגב והבתולות יעמדו בעזרת נשים לעזור להמנגנים, וכתב לאסור מה"ט שאנו מוזהרים שלא לשמוע קול זמר אשה אפילו פנויה שאינה נדה וערוה בשעה שאנו קורין קר"ש ובשעת התפלה כמבואר באו"ח ומג"א, כי אנו מאמינים שכל תפלה או שבח והודיה שמתערב במחשבה ההיא שום הרהור אפי' באשתו לא תעלה במעלות לפני השי"ת ולא תקובל לרצון, ואם כן איך אפשר להעלות על הדעת לפרוץ גדר ולהתיר גם בשעת תפלה במקום קדוש ובימים קדושים ונוראים תפלות תועבות כאלו.

 

(ב) עוגב בבהכ"נ לנגן בו בשעת חופות

ובדבר התקנה שרוצים להעמיד עוגב בבהכ"נ לנגן בו בשעת חופות, כבר דברו בזה האחרונים בתשובותיהם, עיין בחת"ס (חחו"מ סי' קצ"ב) ובנב חיים ח"ב שהעלו דאסור לנגן בעוגב בבהכ"נ אפי' בימי החול כי אין שמחה לפניו יתברך עד אשר יושב בשמים ישחק ואין לומר דמשום מצוות חתן וכלה שאני, דהא כל דבר שיש בו משום סרך איסור חלילה להתיר אפי' לצורך חתן וכלה, ובשגם כפי שהורה הנסיון פותחין בחול ומסיימין אח"כ גם בשבת, חלילה וחלילה להרגיל את הארגיל בבית הכנסת, ואולי שמצווה תגרור מצווה אחרת להרחיק לגמרי עי"ז את החופה מבהכ"נ אשר כבר רבו האוסרין בזה אפי' בשעה שהשנים כתקונם וכולם מכוונים לשם מצווה להתברך בשעת קשר הנשואין ממעון הברכות והקדושה, וכ"ש בדורותינו שגברה הפריצות ובמזמוטי חתן וכלה יבואו האנשים על הנשים כשהולכים חשופי לב וזרוע מקושטות ומבושמות, ויבוא גם השטן בתוכם, ודאי שהחיוב מוטל להרחיק שיקוץ תיעוב משומם מבית המקדש המעט, אלא שאין הם שומעין לנו ע"ז מפני שכבר הוחזקו בעבירה זאת שנו ושילשו עד שלא רק שנעשה להם כהיתר אלא כמצווה, אבל אם לא נניח להם להוסיף באיולתם ולהביא עוד את העוגב, שבחטא זה לא נשתרשו עדיין ואפשר שישמעו לנו, וכל מי שירצה להרבות בשמחה ע"י עוגב, יבחור לפניו לעשות החופה במקום אחר, וינצלו משתי איסורים, איסור חופה ואיסור נגינה מכלי זמר בבהכ"נ, וכ"ש בעוגב, אשר בלא"ה בעוה"ר מלא הבהכ"נ בשעת החופה עם עגבים טבעיים, ואין צורך להוסיף עוגב על עוגבים הרבים בלא"ה.

 

(ג) חגיגת בגרות לנערות

והאחרון הכביר במה שרוצים להקהיל קהלות אנשים ונשים, בחורים ובתולות, לחוג חגיגת הבגרות לנערות, לבד שכל טעמי הפריצות והתיעוב שבארתי לעיל, איתנהו גם בזה, עוד כמה איסורי דאורייתא איכא בזה, אחרי שבודאי כל העושה כן כוונתו להתדמות לעכו"ם ולרשעי ישראל ברעפארמער, וכבר הזהרנו ע"ז בשבעה ל"ת ושני מ"ע, שלא לילך בחקותיהם, כמבואר ברמב"ם (פי"א מהלכות ע"ז) וז"ל אין הולכין בחקות העכו"ם ולא מדמין להם לא במלבוש ולא בשער וכיו"ב שנא' ולא תלכו בחקות העכו"ם ונא' ובחקותיהם לא תלכו ונא' השמר לך פן תנקם אחריהם, הכל בענין אחד הוא מזהיר שלא ידמה להן אלא הישראל מובדל מהן וידוע במלבושיו ושאר מעשיו כמו שהוא מובדל מהן במדעו ובדיעותיו וכה"א ואבדיל אתכם מכל העמים כו' עכ"ל, וכ"ה בטור וז"ל אסור ללכת בחקות העכו"ם אלא אפי' מנהג שנהגו בו אסור לילך בו דכתיב ובחקותיהם לא תלכו, ופי' הב"י שם שתוה"ק לא פירשה דבר וסתמה וכתבה ובחקותיהם לא תלכו בכל דבר ובכל זמן שיש בהמעשה התדמית לעכו"ם שעי"ז נראה שמודה לדתן אסור משום ובחקותיהם לא תלכו, מי יגלה עפר מעיניהם של המתקנים הללו לראות מ"ש האחרונים לענין אם נשים רשאות לבוא לבהכ"נ לשמוע קריאת פ' זכור מעשה עמלק, אף שלפי האמת חייבות הן בעיקר מצווה זו, בכ"ז כתבו שלא זו דרך הישרה שיבואו אנשים ונשים ביחד אף שהוא בשעת קריאת התורה שכולם מחויבים לעמוד באימה כנתינתה מסיני, וק"ו בשעת חדוה ושלא לצורך שום מצווה, וכ"ש לתקן דבר חדש אשר לא שמענו שמעה בלתי היום, וכן לא יעשה לשנות ממנהגי אבותינו אפילו בדבר שאין נדנוד איסור, כ"ש בדבר הזה אשר איסורו חמור מאוד, אביזרא דע"ז משום ובחקותיהם לא תלכו, וגם אביזרא דעריות, ודאי שהמתיר בזה הוא זקן ממרא והמחזיק בה הרי הוא כזורק אבן למרקוליס וארור ומובדל יהא מעדת ה'.

 

ואתם בני ישראל מוריו ומדריכיו, חזקי אמצו, התאזרו כגבורים חלציכם לעמוד בקרב מול אויבי ה' המהרסים ופורצים גדרן של עולם היהודי אשר רק ההבדל מן העמים והסייגים והגדרים שהוגדרנו, היא שעמדה לנו בכל דור ודור כשעומדים עלינו לכלותנו ולהציל אותנו מכף כל הקמים עלינו, רק ההבדלה והסייגים עמדה לפנינו כתריס בפני הפורענות, וכל אלו שבאים לפרוץ גדר של כרם ה' צבאות, מכלים הם אותו ברוח ובחמר, התורה והגוף כאחד, אל תתיראו מפני שפעת קלגסים אשר ימטירו עליכם קול קלמסים בכתבי העמים, מפיהם ומפי כתבם, אל ירך לבבכם מפני האיומים והפחדים שמפחדים אתכם, כי ה' ילחם לכם, השכימו והעריבו עליהם והם כלים מאליהן, ואולם בהיות שבודאי לכל העם בשגגה הוא שרצונם להתדמות להחפשים מחסרון ידיעתם שיש בזה איסורים חמורים וחרמות מגאונים קדמונים, חפץ אנכי לקוות כי אם אך תגידו להם דבר חוק ומשפט יקבלו באהבה עליהם את הדתן ולא יתנו כתף סוררת כי כל העדה כולם קדושים ושלום על דייני ישראל וכל ישראל כנפש המתאנח גונח ודואג על שמועות כאלו כי באו ומצפה להרמת קרן התורה הקדושה.

 

 

מברככם בברכת אהרן וואלקין