אובדן היריון מבחינה הלכתית, רגשית ואמונית

מחבר: גבריאל גולדמן ומנחם בורשטיין

בקיצורים ובהשמטות.

תוכן המאמר:
עיתוי אובדן ההיריון
אופנים אישיים שונים לאובדן

הפרק שלפנינו מתייחס גם לפטירת תינוק בשבועות הסמוכים לאחר הלידה.

וַיִּרְאוּ אֵת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל וְתַחַת רַגְלָיו כְּמַעֲשֵׂה לִבְנַת הַסַּפִּיר וּכְעֶצֶם הַשָּׁמַיִם לָטֹהַר. שמות כד,י

אמר רבי עקיבא: עבדי פרעה היו דוחקין ומכין את ישראל כדי לעשות להם תוכן לבנים בכפל, שנאמר: "וְתֹכֶן לְבֵנִים תִּתֵּנוּ" (שמות ה, יח). והמצרים לא היו נותנים להם תבן והיו צריכים לקושש קש במדבר. ואותו קש היה מלא קוצים וברקנים, והיה הקש נוקב את עקביהם והיה הדם מתבוסס ומתערב בטיט. ורחל בת בנו של מתושלח הייתה הרה ללדת ורומסת בטיט עם בעלה עד שיצא הוולד ממעיה, ונתערב עם המלבן והייתה צועקת על בנה, ועלתה צעקתה לפני כסא הכבוד, וירד מיכאל ונטלהו והעלהו לפני כסא הכבוד, ועשה אותו מלבן ונתנו למטה מרגליו של הקדוש ברוך הוא. הוא שנאמר: "וְתַחַת רַגְלָיו כְּמַעֲשֵׂה לִבְנַת הַסַּפִּיר" (שמות כד, י), פירוש: לבנה שנעשית משפיר היולדת.    חזקוני, שמות כד, י

בא הקב"ה, והניחה לפניו לזיכרון, וכל זמן שהיו ישראל במצרים הייתה אותה לבנה לפניו לזיכרון. וכשנגאלו הניחה הקב"ה תחת רגליו ואור וחדווה לפניו, והיינו דכתיב: "וְתַחַת רַגְלָיו כְּמַעֲשֵׂה לִבְנַת הַסַּפִּיר" (שמות כד, י). ובחורבן בית המקדש, השליכה לארץ, והיינו דכתיב: "הִשְׁלִיךְ מִשָּׁמַיִם אֶרֶץ תִּפְאֶרֶת יִשְׂרָאֵל וְלֹא זָכַר הֲדֹם רַגְלָיו" (איכה ב, א).   הדר זקנים, שמות שם

עיתוי אובדן ההיריון

השלב שבו הופסק ההיריון הוא משמעותי מבחינת ההתייחסות ההלכתית והרגשית לאיבוד ההיריון. אינו דומה זוג שגילה שק היריון ריק בבדיקת האולטרה-סאונד הראשונה, לזוג שהוולד שלהם נפטר תוך כדי לידה בסוף החודש התשיעי.

מבחינה הלכתית העובר מוגדר בארבעים הימים הראשונים כ'מיא בעלמא', ובהמשך ההיריון יש לשאלת 'ריקום אברים' השלכות הלכתיות לעניין פדיון הבן, קבורה, הגדרת האם כיולדת והשלכות נוספות. הרופאים מחלקים את ההיריון לשלישים. לפי חלוקה זו, בשליש הראשון צורת העובר טרם הוכרה במלואה, וגם מבחינה חיצונית העובר לא ניכר וכמעט ואינו מורגש; בשליש השני הוא מקבל צורה אנושית ואפשר להרגיש את תנועותיו; ובשליש השלישי הוא כמעט תינוק לכל דבר. בספרות המקצועית יש חלוקה ברורה בין הפלה Abortion שמתרחשת קודם לשבוע העשרים להיריון (בערך), לבין לידה שקטה Stillbirt  לאחר שלב זה.

כשיש הפלה טבעית או לידה שקטה, בדרך כלל מיילדים את האישה בחדר לידה צדדי. לאחר הלידה השקטה מעבירים את האישה למחלקת נשים ולא למחלקת יולדות. המטרה היא לא להוסיף על המועקה של האישה במפגש עם יולדות ותינוקות חיים.

אופנים אישיים שונים לאובדן

אני זוכר בבהירות רבה את הרגשת הבידוד. הייתי צריך לשאת את כאבי באין רואה. ידידים ובני משפחה העדיפו למקד את תשומת ליבם באובדנה וביגונה של אשתי, האם, כאילו אני, האב, לא נפגעתי כלל. כאב חד, שלא יכולתי למונעו, חלף אותי כל אימת שידיד שוחר טוב שאל אותי לשלומה של אשתי בלבד. הסובבים אותנו לא הבחינו או פשוט סירבו להודות בכך שלא היא בלבד הייתה שרויה ביגון על מותה של תינוקתנו...

אבות עלולים למצוא את עצמם מבודדים בעת אבלם כיוון שגברים משוחחים רק לעתים רחוקות על הרגשותיהם. ידידי הגברים חשו בבירור אי נוחות בנושאי המוות והבעת רגשות בגלוי, והדבר הותיר אותי לבדי. בעוד אשתי זכתה לתמיכה ועידוד מצד חברותיה, חשתי אני כמי שננטש בלב ים. לחיצות יד של ידידים קרובים אחדים היו שטחיות מכדי להיחשב למאמץ הצלה אמיתי.    הרב ימין לוי, התמודדות עם אובדן תינוק, עמ' 20; שם עמ' 22

גורמים רבים מבדילים בין אדם לאדם ביחס לאובדן העובר. בראש ובראשונה כרוכים ביחס לאובדן הזה זהותו ועולמו של האדם עצמו, אמונתו והתייחסותו לחיים, היחס שלו לריבונו של עולם, השקפתו הפילוסופית והרגשית, וכן נתונים מעשיים – האם יש לו ילדים, האם חווה אובדנים קודמים ובאיזה אופן, גילו, הסביבה החברתית שהוא חי בה, ומי תומך בו מבחינה רגשית ומעשית. התגובות עשויות להיות שונות מאוד בין בני האדם, בין בני הזוג עצמם, ואפילו אצל אותו אדם בשלבים שונים של חייו. האישה שנשאה את העובר ברחמה עלולה לחוות קושי גדול יותר מאשר האיש. היא עלולה אפילו להרגיש תחושות לא נעימות כלפי גופה, כאילו משהו לא בסדר בו. האיש עלול להרגיש מבודד באבלו, כיוון שבדרך כלל קשה לגברים להביע במילים את רגשותיהם, גם כלפי אחרים וגם כלפי עצמם. לעומת האישה, שעל פי רוב מקבלת תמיכה רגשית מחברותיה, ויכולה להביע באוזניהן את תחושותיה, האיש עלול להרגיש אילמות עקב חוסר האפשרות לבטא את יגונו ואת אבלו.

המשותף לכל המקרים הוא העובדה שההורים נתקלים בבת אחת בתחושות קשות של כאב וצער, לעתים תחושות אשמה או שאלות אמוניות קשות – במה חטא הילד? במה חטאנו אנו? האם נהגנו שלא כשורה? וכן גם בשאלות הלכתיות שלרוב לא הייתה להם שהות להתכונן אליהן.

בני הזוג זקוקים לתהליך נפשי של אבלות, כדי שיוכלו להגיע בסופו להרגעה ולהתפייסות – עם עצמם, עם החברה שסביבם, עם הרופאים והאחיות שטיפלו בהם, ועם ריבונו של עולם.

חשוב שבני הזוג יפתחו נכונות הדדית להאזין האחד לשני. ההתאבלות על מותו של תינוק היא טראומה משותפת. השיחה על הנושא אינה מוסיפה, ברוב המקרים, על הנטל, אלא מפחיתה ממנו. על בני הזוג להכיר בחשיבות לטווח ארוך של היותם זמינים האחד לשני, של הטיית אוזן קשבת ושל שיתוף בן הזוג בהרגשותיהם. יחסים פתוחים מסייעים להתמודדות עם האובדן ומחזקים את יחסי הקירבה בנישואים.   הרב ימין לוי, שם, עמ' 26

ליווי מקצועי וקבוצות תמיכה עשויים לסייע לבני הזוג, ובמידת הצורך אפשר ורצוי להיעזר בהם. יש לאזור אומץ ולפנות לעזרה מקצועית או לבקש תמיכה רגשית. על אף הקושי שבבקשת עזרה, הרי תמיכה כזאת עשויה לתת כוחות ולאפשר התמודדות טובה יותר עם האובדן.

מלבד בני הזוג שחוו אובדן, גם האנשים שמלווים אותם, כגון ילדיהם האחרים והוריהם, זקוקים להדרכה. בתוך המסגרת שיכולה לתת תמיכה לבני הזוג ולמשפחה כלולים רבנים, רופאים, מיילדות, פסיכולוגים, עובדים סוציאליים וחברים, אך גם הם זקוקים לעתים ללימוד וחשיבה כיצד לתמוך. המטרה היא לחבר את העולמות ההלכתיים, האמוניים, החברתיים והרגשיים למערכת של תמיכה בבני הזוג.