לאחר פטירת תינוק: אבלות והנהגות
מחבר: גבריאל גולדמן ומנחם בורשטיין
בקיצורים ובהשמטות
פטירת תינוק היא טראומה למשפחה. כל פטירה היא חוויה קשה, אך פטירת תינוק קשה באופן מיוחד בהיותה מנוגדת לטבע האנושי מכמה וכמה בחינות: הן מצד הגיל הצעיר כל כך. הן מחמת המצב שבו ההורים קוברים ילד – הפך הטבע שעל פיו הבנים אמורים לקבור את הוריהם. הן מצד השאלות האמוניות על כך שנפטר מי שלא הספיק לחטוא.
איננו יודעים חשבונותיו של בורא עולם: "כִּי לֹא מַחְשְׁבוֹתַי מַחְשְׁבוֹתֵיכֶם וְלֹא דַרְכֵיכֶם דְּרָכָי נְאֻם ה': כִּי גָבְהוּ שָׁמַיִם מֵאָרֶץ כֵּן גָּבְהוּ דְרָכַי מִדַּרְכֵיכֶם וּמַחְשְׁבֹתַי מִמַּחְשְׁבֹתֵיכֶם" (ישעיהו נה, ח–ט). אנו מאמינים בריבונו של עולם שכל דרכיו צדק ואמת, ולפיכך יש משמעות ותפקיד גם לחיים קצרים ביותר של תינוק בן יומו, וכל הורדת נשמה לעולם יש בה זכות להורים וזכות לנפטר. יש סודות של נשמות וגלגולי נשמות, שאין בנו יכולת לדעת ולהבין. לעתים נשמה הייתה צריכה לבוא לתיקון מועט, וכשסיימה את תפקידה חזרה לצור מחצבתה.
דווקא בגלל הקושי הנפשי הגדול בקבורת תינוק, צריך להדגיש את החזרה להמשך החיים. ההלכה היהודית, עם כל הכבוד לנפטרים, ועם כל ההשתתפות בצער המשפחה, מעדיפה את החיים על פני המתים. מצבים פתולוגיים של התקשרות לנפטרים יתר על המידה, עלולים להפריע ולחבל בהמשך החיים התקינים. לכן המטרה בקבורת תינוקות היא להמעיט בקשר בין ההורים והמשפחה לבין הנפטר, כדי לנסות ולצמצם את הזכרונות והחוויות הקשות, ולאפשר עד כמה שניתן המשך חיים טבעיים ונורמליים למשפחה.
לכן קבורה של תינוק עד גיל שנה, מתבצעת בדרך כלל על ידי החברה קדישא, ללא נוכחות הורים ומשפחה. הקבורה מתבצעת בחלקה המיוחדת לכך; אין שם על המצבה, וגם לא נהגו לעלות לקבר. כל זאת מתוך הדגשת הצורך בהמשכיות החיים. הרב גבריאל גולדמן, מעולם ועד עולם – ספר הדרכה לאבלים, עמ' 97-96
ככלל, אפשר לומר שבאופן רשמי אין שום מנהגי אבלות על עובר או על תינוק שנפטר בתוך שלושים יום. עם זאת, ככלל, אין איסור על ההורים הכואבים לנהוג במנהגים אלו אם הם רוצים בכך.
אחרי כל לידה יש פרישה הכרחית בין איש לאשתו שמתארכת לעתים לשבועות ממושכים. אך לעומת לידה רגילה שמכניסה לבית תינוק שממלא אותו אור ושמחה, הרי לאחר הפלה או לידה שקטה משתררת בבית תחושת אובדן, מועקה וחידלון. אחרי לידה בני הזוג אסורים אמנם, אך יש בבית תינוק שאותו מחבקים ומנשקים. לעומת זאת, אחרי הפלה או לידה שקטה הצורך העמוק בחיבוק ובמגע של תמיכה בין בני הזוג מתעצם, אך הם אינם יכולים לממשו עקב הפרישות שנכפית עליהם, ולכן עלולים להיווצר בתקופה זו מתחים בין בני הזוג.
מודעות מראש למצב נתון כזה, לסיכוניו ולסיכוייו, עשויה לסייע לזוגות להפנות ולמקד את תשומת לבם זה בזו. ההקשבה הגברית, שבדרך כלל ממוקדת בפתרון בעיות, צריכה עתה להתמקד יותר בהזדהות ובתמיכה. הקשבה איכותית ותמיכה הדדית בתקופה רגישה זו עשויים להעצים את הכוחות של בני הזוג, ליצור ביניהם קשר אינטימי עמוק של שותפות, ולסייע בתיאום הציפיות ובצמצום הפערים בין בני הזוג.
מבחינה הלכתית יש להימנע בתקופה זו מחומרות ומהרחקות שהן מעבר לשורת הדין אלא יש לנסות ולהקל, במידת האפשר ובגבולות ההלכה, כדי לאפשר התקרבות נפשית שמותרת בזמן הפרישות וכדי לקיים את הטבילה והטהרה ללא עיכובים מיותרים.