דיכאון אחרי לידה
מחבר: גבריאל גולדמן ומנחם בורשטיין
בקיצורים ובהשמטות.
תוכן המאמר:
תיאור התופעה
הסיבות למצבים הרגשיים אחרי לידה
טיפול בתופעה
אֶל הָאִשָּׁה אָמַר הַרְבָּה אַרְבֶּה עִצְּבוֹנֵךְ וְהֵרֹנֵךְ בְּעֶצֶב תֵּלְדִי בָנִים. בראשית ג, טז
המצב הנפשי של אימהות מיד לאחר לידה הוא רגיש. נשים רבות סובלות לאחר לידה מירידה במצב הרוח שבאה לידי ביטוי בבכי, בחרדה, בקשיי ריכוז ובאי שקט בדרגות שונות של חומרה. תופעה זאת הייתה מוכרת כבר בעולם העתיק, ותוארה על ידי רופאים כגלנוס והיפוקרטס.
דיכאון לאחר לידה בא בהפתעה, כיוון שהתקופה לאחר לידת תינוק אמורה להיות שמחה ומאושרת, מלאת סיפוק ותקוות לרוב. האישה היולדת והסובבים אותה לא מבינים את תגובתה הבלתי צפויה. דיכאון כזה יכול להיראות קל יחסית, אך הוא עלול להיות גם חריף, מלווה בתחושת עצב עמוקה שמקשה אפילו על הפעולות הבסיסיות ביותר – להתרחץ, להתלבש או לטפל בתינוק.
ההשלכות השליליות מורגשות על ידי האישה אפילו במקרים קלים – כאב הדיכאון עצמו, הבלבול מהסתירה בין הציפיות למציאות, הבושה ורגשות האשמה. במקום לשמוח בתינוק החדש היא מרגישה עצב וחרדה לגבי לידות עתידיות. אמנם בחלק מהמקרים התופעה חולפת מאליה, אבל אחוז ניכר של נשים שלא מקבלות טיפול עלולות לסבול במשך חודשים רבים ואף שנים ארוכות. בנוסף לכך התינוק ובריאותו עלולים להינזק כיוון שהאם מתקשה לתפקד בעצמה, ואין מי שימלא את מקומה, וגם הקשר הזוגי עלול להיפגע, ולכן חשוב להתייחס לבעל ולעזור לו לתמוך באשתו. גם הילדים הבוגרים יותר עלולים להיפגע מהתהפוכות במשפחה. ככלל, דיכאון אימהי נחשב לגורם סיכון לבעיות רגשיות והתנהגותיות של ילדים.
הסיבות לשינויים במצב הרגשי לאחר לידה הן נושא למחקרים רבים. ככלל אפשר לסכמן בשתי גישות עיקריות – גישה ביוכימית, שמחפשת את סיבת התופעה בחומרים ביוכימיים המצויים בדם היולדת; וגישה פסיכולוגית, התולה את הסימנים במתח הרב הכרוך בהיריון ובלידה, במצב הדחק (סטרס) של הלידה או בנטל האחריות שנופל לפתע על האם הטרייה.
התומכים בגישה הראשונה ניסו למצוא את החומר האחראי לתסמונת. אחרי הלידה יש ירידה רבה בהפרשתם של הורמוני מין כאסטרוגן ופרוגסטרון, לעומת עלייה ברמת הפרולקטין והקורטיזול בדם. תיתכן הפרעה בפעילות בלוטת התריס, ויש גם הבדלים בין הנשים במידת הרגישות. אך ניסיונות מעבדתיים לגלות קשר בין רמות הורמונים אלו למצב הנפשי של היולדת לא העלו ממצאים חד משמעיים.
הגישה הפסיכולוגית, שרואה בשינויים הרגשיים תגובה למצב הדחק, מסבירה את העצבות והדיכאון בשינוי הדרסטי שחוללה הלידה – שילוב של אי נוחות גופנית עם עייפות וחוסר שינה, חרדה מהאחריות לגורל התינוק והצורך בבניית מערכת יחסים חדשה בבית. הופעת התסמונת עם שובה של היולדת הביתה לאחר כמה ימים שבהם היה גורם אחר שטיפל בתינוק וביולדת עצמה מחזקת את ההשערה הזאת.
גורמי סיכון נוספים שנמצאו קשורים לשכיחות גבוהה של דיכאון לאחר לידה הם – לידה ראשונה; בעיות רפואיות ליולדת או לוולד; דיכאון או הפרעות נפשיות אחרות אצל היולדת או אצל בני משפחתה בעבר; בעיות בחיי המשפחה; חוסר תמיכה חברתית; היריון לא מתוכנן; אֵם מובטלת או ראש משפחה מובטל. גורם הסיכון המשמעותי ביותר הוא דיכאון או פסיכוזה לאחר לידה קודמת. כל אלה יכולים להיות מכריעים, אבל רוב המומחים סבורים שלתופעה גורמים רבים, והסתברות של פגיעות בכל התחומים הללו עלולה לגרום להתפרצות אפיזודה דיכאונית.
לא נמצא קשר ברור בין היריון ממושך או בעייתי, לידה קשה במיוחד, ניתוח קיסרי או משקל היילוד, לרמת הדיכאון לאחר לידה. לידת תינוק מת קשורה כמובן בעצב תגובתי שאינו שונה מתגובת אֵבל שאינה אחרי לידה. הזנה מבקבוק, בניגוד להנקה, נמצאה באחד המחקרים כקשורה סטטיסטית לעלייה בשיעור דיכאון אחרי לידה, אם כי ייתכן שאמהות מדוכאות ויתרו על ההנקה בשלב מוקדם יותר.
דיכאון לאחר לידה הוא סיבוך שכיח של הלידה. אך יש מה לעשות וצריך לפעול בלי להתבייש. דיכאון אחרי לידה נובע משינויים הורמנליים וגופניים, היולדת וכל אדם אחר אינם אשמים במצב, ויש לטפל בו ביעילות ובמקצועיות כמו בכל בעיה רפואית. איתור וטיפול מוקדמים יכולים להקל הקלה של ממש את תהליך השיקום, למנוע הידרדרות ולהפחית את רמת הדיכאון. מודעות ורגישות אנושית – אמונה, תמיכה והעצמה – עם התקדמות הרפואה, מאפשרים לאם ולתינוק לא רק לשרוד, כי אם גם לחיות באיכות חיים טובה יותר, נכונה יותר ובריאה יותר.
קבלת סיוע אינה סימן לחולשה ואינה תווית גנאי, היא צעד חיוני להחלמה ולבריאות תקינה. אם היא נחוצה יש להיעזר בה, גם אם היא כרוכה בתשלום רב. רגישותו של המטפל והיכולת שלו להבין ללבה של האישה הם מדדים חשובים בבחירת המטפל.