עזרת הבעל ליולדת טרם הלידה

מחבר: גבריאל גולדמן ומנחם בורשטיין

בקיצורים ובהשמטות.

תוכן המאמר:
נוכחות הבעל בלידה
תמיכה פיזית של הבעל באשתו במהלך הלידה

ד. יולדת שהיא נִדה, וקשה לה להיכנס לאמבולנס, עדיף שיתמכו בה נשים. אם אין אפשרות כזאת, יש מי שכתב שעדיף שיתמוך בה הנהג ולא הבעל, דווקא עקב הקִרבה היתרה בין איש לאשתו, קשה לבעל לתמוך באשתו תמיכה 'מקצועית', בלי להפגין רגשות חיבה וקִרבה. לעומת זאת, אנשי צוות רפואי יכולים לתמוך תמיכה מקצועית ללא רגשות קִרבה, לכן לפי שיטה זאת עדיף שהם יתמכו באישה שזקוקה לעזרה. ויש שנראה מדבריהם שעדיף שהבעל יתמוך בה מאשר הנהג, ויש מי שהורה שאין הבדל. למעשה, נראה שראוי שבעלה יסייע לה, ובפרט יש לנהוג כך אם היולדת רוצה שבעלה יסייע לה ולא אדם זר.

ה. גם לפי הדעות שמעדיפות סיוע על ידי אדם זר, אם אין מי שיסייע ליולדת מותר לבעלה לתמוך בה.

ו. מותר לבעל להיות בזמן הצירים עם אשתו כדי לחזקה ולעודדה, גם לדעת השיטות האוסרות את נוכחותו בזמן הלידה, ראה להלן.

נוכחות הבעל בלידה

לכתחילה היה רצוי שאם אין סיבה הכרחית לכך, בעל לא יימצא בחדר לידה עם אשתו. כשהנורמה הייתה שהבעלים לא היו כלל במקום, היולדת לא חשה כל כך בחסרונו של הבעל, וממילא גם לא בצורך בתמיכתו, הדבר לא היה במודעות כלל וכלל. היו עמה אחיות ומיילדות והיא הסתפקה בתמיכתן. אולם ומאחר ונוצרה נורמה חדשה, וכל היולדות נמצאות עם בעליהן, היעדרו של הבעל נעשה מוחשי יותר וממילא נחוץ והכרחי יותר עד כדי פיקוח נפש.

הרב יעקב אריאל, תשובה לשאלת הרב מנחם בורשטין, טבת תשס"ז

ז. מעיקר הדין אין איסור על הבעל להיות עם אשתו בחדר לידה, אך הפוסקים דנו איך ראוי לנהוג למעשה:

* יש פוסקים שאסרו על נוכחות הבעל בלידה מחשש למכשולים, שמא יגע בה שלא לצורך פיקוח נפש, ושמא יסתכל במקומות האסורים, אלא אם כן יש חשש סכנה, והכל לפי העניין. לפי שיטה זו יש מי שכתב שצריך להסביר לאישה את עניין האיסור שיש בנוכחותו של הבעל, ואם היולדת נרגעת – מוטב, אבל אם היא עומדת על דעתה שהיא צריכה את בעלה בעת הלידה משום פיקוח נפש, יש להתיר. ויש מי שהוסיף שאף לפי שיטה זו, אם אין אחר שיסייע, יש מקום להתיר את נוכחות הבעל בחדר הלידה, אלא שהיולדת צריכה להיעזר באימה או בקרובת משפחה אחרת ולא בבעלה, כיוון שאין להיכנס לכתחילה למצב של פיקוח נפש.

* לעומתם, יש פוסקים שכתבו שאין איסור לבעל להיות עם אשתו בחדר לידה בזמן הלידה, בתנאי שיעמוד מאחורי ראשה ולא יסתכל במקומות המכוסים שבה, וכן לא יגע בה כלל. הנימוק העיקרי להתיר נלמד מכך שהתירו להדליק נר בשבת לצורך יולדת סומא, גם אם אין בנר צורך ממשי אלא רק כדי להפיס את דעתה. כלומר, הרגעת פחדה של היולדת נחשב לשיקול הלכתי שמתיר חילול שבת גמור כהדלקת הנר. וכיוון שמצינו היתר לחילול שבת כדי להפיס את דעת היולדת, יש להתיר גם את נוכחות הבעל בלידה כשנוכחותו חיונית ליולדת. וכן משמע מכל הפוסקים שהתירו לקרובי משפחה לנסוע בשבת עם היולדת, וכן התירו איסורים ממשיים מחשש לטירוף הדעת של חולה, וכל שכן שאין לגזור גזירות כשאין איסור לפנינו, ומי הוא שיכול לסמוך על חילוקים בחשש פיקוח נפש.

ח. היולדת שמבקשת שבעלה יעמוד לצידה, ובזה היא נרגעת מפחדה, הרי הוא פטור באותו זמן ממצוות תפילין, מצה, שופר, סוכה ומגילה, כדין העוסק במצווה שפטור מן המצווה. ויש מי שכתב שאם ירצה להחמיר על עצמו לקיים המצוות, אל יברך עליהם, כי איך יאמר 'וצוונו', וה' לא ציווה.

ט. כשהבעל כהן, והיולדת מבקשת שיבוא עמה לבית החולים, מותר לו להיכנס לבית החולים אף על פי שיש חשש לאיסור טומאת כהן.

תמיכה פיזית של הבעל באשתו במהלך הלידה

היכי דמי חסיד שוטה? כגון דקא טבעה איתתא בנהרא, ואמר לאו אורח ארעא לאסתכולי בה ואצולה.

תרגום: כיצד הוא חסיד שוטה? כגון שטובעת אשה בנהר, ואומר: אין זו דרך ארץ להסתכל בה ולהצילה.   סוטה כא, ב

חסיד שוטה – אמרו בתלמוד שעניינו ההגזמה בזהירות ובדקדוק עד שנמאס בעיני בני אדם, ועושה מעשים שאינו חייב בהם, וכאילו אמר שוטה בחסידותו. ואמרו בגמרא שבת ירושלמי: כל מי שהוא פטור מדבר ועושהו, נקרא הדיוט.  רמב"ם, פירוש המשניות, סוטה פרק ג, ג

הגמרא במסכת סוטה, עוסקת במפורש באדם שמסתכל ונהנה. בכל מקרה לא ניתנה תורה למלאכי השרת, ואדם מצוי אינו יכול להימנע מהסתכלות של הנאה. ברור לי, שגם כאשר ההצלה כרוכה בהנאה, אם אדם ימנע מלהציל בכדי שלא להנות, הוא שופך דמים. האם יעלה על הדעת, שאדם הרואה את אשתו הנִדה טובעת בנהר או במצב אחר של סיכון, ימנע מהצלתה בגלל צדקות יתרה של טענת אביזריהו דעריות, וימתין עד אשר יגיעו כוחות ההצלה? אדם הנוהג כך, הוא שוטה גמור וחסר דעה.   הרב שלמה דיכובסקי, 'הרגעת היולדת', ספר אסיא, כרך יג, עמ' 400

י. אישה שבעלה רופא, ורוצה שדווקא הוא יילד אותה, יש לשדלה שתסכים שמיילדת תיילד אותה. אבל אם עומדת על דעתה, יש מי שכתב שייתכן שאפשר להתיר.

יא. מותר לרופא ליילד את אשת אחיו, אם היולדת מעוניינת בכך, גם במקום שיש רופאים אחרים. למעשה, בכל סיוע ללידה של יולדת נשואה יש שני איסורי ערווה – איסור אשת איש ואיסור נִדה, ובאשת אחיו מתווסף איסור שלישי. אך אין לחלק בין איסור אחד לכמה איסורים כיוון שאין כאן לאוים נפרדים אלא רק מכוח לאו אחד של "לא תקרבו לגלות ערוה". כיוון שטעם ההיתר ליילד אשת איש הוא שהרופא לא נוגע בה לשם תאווה אלא לצורך מלאכתו, אין לחלק בין אשת איש לבין אשת אחיו.

יב. מותר לבעל להרטיב את פיה של אשתו היולדת, וכן מותר לו להחזיק בידיו את מכשיר החמצן אם אין אחות שתעשה זאת, וכן מותר לו לסדר את הכר והכסת שיהיה לה נוח לשכב עליהם, כיוון שכל הפעולות הללו מיועדות לסייע ליולדת ואינן בדרך חיבה.

יג. אישה שאומרת שהיא זקוקה מאוד לכך שבעלה יתמוך בה על ידי שיחזיק את ידה תוך כדי הלידה, יש פוסקים שהתירו שהבעל יחזיק בידה, אך רק בדוחק גדול מדין תמיכה במצב של פיקוח נפש, וכיוון שהאישה רוצה דווקא את בעלה, והיא שרויה בחרדה גדולה, ואינה מתפייסת בנוכחות בעלה ללא מגעו, וגם אין אדם אחר שיכול לעשות זאת, ודווקא על ידי כפפה או דרך הבגד אך לא במגע ישיר. הדיון ההלכתי תלוי במידה רבה בשאלה האם איסור נגיעה של חיבה של אדם באשתו נִדה הוא איסור תורה או איסור דרבנן, וכן בשאלה האם באביזרייהו דעריות יש גדר של ייהרג ואל יעבור.

בניתוח קיסרי אלקטיבי, דהיינו ניתוח מתוכנן מראש, בדרך כלל מותר לבעל לסייע לאשתו במגע גופני גם תוך כדי הניתוח. הסבר – בניתוח קיסרי, האישה אינה נאסרת בדרך כלל אלא לאחר סיום הניתוח, כיוון שאין דימום מהרחם לנרתיק אלא רק לאחר הניתוח, וגם אין פתיחה של צוואר הרחם בזמן הניתוח.