הגדרת היולדת
מחבר: גבריאל גולדמן ומנחם בורשטיין
בקיצורים ובהשמטות.
תוכן המאמר:
שלבי הלידה
הלידה מתחלקת לשלושה שלבים:
א. היולדת הרי היא כחולה שיש בו סכנה, ומחללים עליה את השבת לכל מה שהיא צריכה.
ב. האישה נקראת יולדת לחלל עליה את השבת משעה שתשב על המשבר, דהיינו על כיסא היולדת, מחמת התקדמות הלידה או שאחזוה צירים וחבלים, או משעה שהדם שותת ויורד או משעה שחברותיה נושאות אותה בזרועותיה כיוון שאין בה כוח ללכת, כיוון שנראה אחד מאלו מחללין עליה את השבת. הסימן הברור ביותר משלושתם הוא 'משעה שהדם שותת ויורד'.
ג. אמנם כשיש ירידת מים צריך להגיע בהקדם לבית החולים, ואפילו לחלל את השבת לשם כך, כפי שיובא להלן, פרק סו – 'לידה בשבת', עמ' 253, הלכה מד. ובכל זאת, כיוון שאין היא מסימני הלידה המובהקים שנמסרו על ידי חז"ל, מפני שבמקרים מסוימים ירידת מים עשויה לקרות זמן רב יחסית טרם הלידה, אין לחלל שבת עקב ירידת מים בדברים שסובלים דיחוי, כגון לבשל אוכל ליולדת כדי שיהיה מוכן לאחר הלידה.
תנו רבנן: שלשה חדשים הראשונים – ולד דר במדור התחתון, אמצעיים – ולד דר במדור האמצעי, אחרונים – ולד דר במדור העליון. וכיוון שהגיע זמנו לצאת – מתהפך ויוצא, וזהו חבלי אשה. נִדה לא, א
לקראת הלידה מתרחשים שני שינויים עיקריים בצוואר הרחם. השינוי האחד – פתיחה. צוואר הרחם נפתח בהדרגה עד לפתיחה גמורה בקוטר של כ-10 ס"מ. השינוי השני – מחיקה. המחיקה מתרחשת בחלקה במקביל לפתיחה. בתהליך המחיקה צוואר הרחם מתקצר בהדרגה מאורכו הראשוני של כ-4-3 ס"מ, עד שבגמר המחיקה הוא פשוט נעלם, ואז רוחב המחיצה המבדילה בין חלל הרחם לבין הנרתיק (שהייתה קודם צוואר הרחם) נעשית דקיקה עד כדי פחות מעשירית מאורכו הראשוני של צוואר הרחם. הרב ד"ר מרדכי הלפרין, רפואה, מציאות והלכה, סימן לה, סוף פרק ד
שלב ראשון – הוולד יורד לחלק הנמוך של בטן אמו (ירידת הבטן), ולוחץ על צוואר הרחם של האם. הלחץ גורם לפקק הרירי שממלא את צוואר הרחם להשתחרר ולצאת. לעתים יכולים לחלוף ימים אחדים בין יציאת הפקק הרירי לבין התפתחות תהליך לידה.
בשלב זה מתחילה פתיחה ומחיקה של צוואר הרחם. הפתיחה נמדדת באצבעות או בס"מ (עד לרוחב של 5 אצבעות = כ-10 ס"מ) והמחיקה באחוזים. תחילת הפתיחה והמחיקה אינה מורגשת, שכן הצירים המורגשים יכולים להתחיל גם בפתיחה של 3–4 ס"מ. במהלך שלב זה הוולד יכול כבר להתחיל לרדת בתעלת הלידה, בעיקר בלידות חוזרות. בסוף השלב הראשון של הלידה צוואר הרחם פתוח, מחוק, בשל ורך. החלק המורגש של שלב זה יכול להימשך בין כמה דקות לכמה שעות ואפילו כמה ימים, בהתאם למצבה הגופני והנפשי של היולדת.
שלב שני – נקרא גם 'צירי לחץ'. צירים אלה, המגיעים בפרקי זמן קצרים, מאופיינים בתחושה חזקה של היולדת בצורך ללחוץ. במהלך השלב השני של הלידה הוולד נדחף החוצה על ידי שרירי הרחם ועל ידי לחיצות של האם. התקדמות השלב הזה נמדדת באמצעות מיקום ראש התינוק יחסית לספִּינות, החל מ5- (מינוס חמש) ועד 5+ (פלוס חמש), מצב הידוע גם בשם Crowning (מהמילה האנגלית 'כתר'), שבו ראש התינוק נמצא בפתח תעלת הלידה. לעתים יש לבצע חתך של חיץ הנקבים על מנת להרחיב את פתח תעלת הלידה. המטרה היא להגדיל את הפתח בצורה מבוקרת כדי להקל על הלידה, לאפשר מעבר חלק יותר של התינוק החוצה ולמנוע קריעת רקמות סמוכות.
ברוב המקרים ראשו של התינוק יוצא ראשון ואחר כך שאר גופו. בשלב זה יש לבדוק שחבל הטבור אינו כרוך סביב צוואר התינוק.
השלב השני מסתיים עם צאתו של התינוק לאוויר העולם. שלב זה נמשך בין שניות אחדות לבין כמה שעות.
שלב שלישי – יציאת השִליה. על הרופאים והמיילדות לוודא שהשִליה יוצאת שלמה, שאם לא כן, יש לבצע תהליכים חודרניים כדי להוציא אותה או את שאריותיה.
בדרך כלל שלב זה, מרגע הלידה ועד יציאת השִליה, נמשך עד כ-15 דקות, ובבתי החולים מזרזים אותו לעתים קרובות באמצעות הזרקת אוקסיטוצין Oxytocin לירך. לרוב היולדות מותקן עירוי תוך ורידי עם קבלתן לחדר לידה, והאוקסיטוצין יכול להיות מוזלף דרך העירוי במהירות ללא צורך בזריקה לירך.
מיד לאחר הלידה יש לתפור חתכים בגוף היולדת, הן כאלו שנעשו בהתערבות רפואית, חתך חיץ הנקבים, והן קרעים כתוצאה מהלידה.