יחסי אישות בהיריון
מחבר: גבריאל גולדמן ומנחם בורשטיין
בקיצורים ובהשמטות.
תוכן המאמר:
מבוא רפואי
הלכות
ברור שיש מצוות עונה וחיוב על קיום יחסי אישות גם בזמן ההיריון. ההתייחסות דלהלן היא למקרים שבהם קיום יחסי אישות בהיריון עלול לסכן את ההיריון, לגרום לפגות או אפילו להפלה.
תנו רבנן: שלשה חדשים הראשונים – תשמיש קשה לאשה וקשה לוולד, אמצעיים – קשה לאשה ויפה לוולד, אחרונים – יפה לאשה ויפה לוולד, שמתוך כך נמצא הוולד מלובן ומזורז. נִדה לא, א
מקובל היה מזה דורות להמליץ על מיעוט או הימנעות מיחסי אישות בזמן ההיריון או בחלק ממנו. היפוקרטס כבר כתב שיחסי אישות עלולים לגרום להפלות, והחששות והאזהרות מפני קיום יחסי אישות בהיריון נמשכו עד הדורות האחרונים.
השערות שונות רווחו בדבר נזקים שעלולים להיגרם עקב יחסי אישות בהיריון, כגון – התכווצויות מוקדמות של הרחם וכתוצאה מכך לידת פגים, הפלות, פקיעה מוקדמת של מי שפיר ודימומים.
למעשה, רוב החוקרים לא מצאו כל נזק רפואי ביחסי אישות במשך כל ההיריון, בתנאי שמהלך ההיריון תקין.
במקרים של התכווצויות רחם מוקדמות במהלך ההיריון וחשש מהפלה או מלידת פגים, מוטב שלא לקיים יחסי אישות. הקפדה מיוחדת נצרכת אם מדובר בהיריון בסיכון גבוה, או כשיש לאישה רקע של הפלות חוזרות או לידת פגים בעבר. הימנעות מקיום יחסי אישות נדרשת גם במקרים של פקיעת קרומי השפיר, זיהום תוך רחמי או שִליית פתח.
בהיריון בסיכון גבוה עלולים להיגרם דימום או הפלה כתוצאה מיחסי אישות עקב – הפרוסטגלנדינים שיש בנוזל הזרע, שעלולים לגרום להתכווצויות של הרחם; עצם המאמץ הגופני לאישה, בעיקר במצבי חולשה; השיא המיני אצל האישה.
בהתייחס לאפשרות של קיום יחסי אישות בהיריון במצבים מורכבים כאלה, יש לשקול כל מקרה לגופו ולהעריך את המתח והנזק שעלולים להיות כרוכים בקיום יחסי אישות, לעומת הקושי שייגרם עם מניעתם. בכל מקרה יש לקבל אישור רפואי להצעות שלהלן.
ח. גם במצבים רפואיים מורכבים בהיריון, שבהם ההמלצה הרפואית היא להימנע מקיום יחסי אישות, כגון שאישה נמצאת בהיריון בסיכון גבוה ומבחינה רפואית אסור לבני הזוג לקיים יחסי אישות רגילים, מחשש להתכווצויות של הרחם עד כדי סיכון להפלה, אפשר בכל זאת להתייעץ עם הרופא המטפל על האפשרות לקיים יחסי אישות שמידת הסיכון הרפואי בהם מזערית, והם מותרים על פי ההלכה במצבי דחק, ויכולים לענות במידה מסוימת על הצורך בקִרבה גופנית בין בני הזוג.
אופן קיום יחסי האישות הוא מגע חיצוני כך שלא תהיה ביאה גמורה עם חדירה, אלא שהזרע יישפך בפתח הנרתיק, ואין זה נחשב להוצאת זרע לבטלה.
במקרים שבהם משתמשים בשיטה זו, יש להקפיד על כמה כללים נוספים כדי לצמצם את הסיכון להתכווצויות של הרחם:
- יש לבחור תנוחה נוחה לאישה, ללא מאמץ מצדה.
- רצוי שהאישה לא תגיע לשיא, כיוון ששיא כזה עלול לעורר התכווצויות של הרחם.
- מיד לאחר סיום יחסי האישות האישה צריכה לקום ולשטוף את עצמה משאריות נוזל הזרע.
ט. מותר ואפילו ראוי לשמש באופן כזה אם בני הזוג מנועים מבחינה רפואית מלקיים יחסי אישות כדרך כל הארץ במשך תקופות ארוכות, מפני שבמקרים כאלה ברור שאם בני הזוג לא ישמשו כלל, התוצאות עלולות לגרום למתח רב ולצער גדול לבני הזוג, עד כדי חשש לשלום הבית. מלבד זאת, בהתנזרות מוחלטת גם מתגבר החשש להוצאת זרע לבטלה. לכן הסתמכות על היתר כזה בשעת דחק גדולה כזאת עשויה לצמצם את החשש מפני הוצאת זרע לבטלה ולאפשר רגיעה ושלום בית.